אנציקלופדיה תלמודית:נזיר

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - איסורים החלים על מי שקיבל על עצמו נזירות*.

פתיחה

נָזיר[1] הוא תואר[2] למתרחק מן התאוות[3] והוא לשון הפרשה[4], ונתייחד לפורש מן הענבים וכל היוצא מהם[5], ובסמיכות: נְזיר[6]. ויש שנְזיר משמש במקרא כתואר לאדם המעוטר[7], והוא מלשון נזר[8], כלומר: עטרה[9]. ושלושה מינים אסורים לנזיר[10]: א) הטומאה[11], שאסור להיטמא למתים[12] אף בטֻמאת-אהל*[13], שנאמר: כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבֹא[14], ונאמר: לאביו ולאמו לא יטַּמא[15], ועל כך עי' להלן: טומאת מת, ושם[16], בטעם שנצרכו לכך שני כתובים. ב) והתגלחת[17], שמצות-עשה* שיגדל שיער ראשו, שנאמר: גדל פרע שער ראשו[18], ואם גילח בימי נזרו עובר בלא-תעשה*[19], שנאמר: כל ימי נדר נזרו תער לא יעבֹר על ראשו[20], ועל כך עי' להלן: תגלחת. ג) והיוצא מן הגפן[21], בין פרי בין פסולת פרי[22], שאסור לאכול דברים שאסרם הכתוב עליו מגפן היין כל ימי נזרו[23], שנאמר: כל ימי נזרו מכל אשר יֵעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יֹאכֵל[24], ועל כך עי' להלן: היוצא מן הגפן.

חובת הנזיר ביום שנגמרה נזירותו להביא שלושה קרבנות: כבשה לחטאת[25], ועליה ע"ע חטאת נזיר, וכבש לעולה[26], ועליה ע"ע עולת נזיר, ואיל לשלמים[27], ועליו ע"ע איל נזיר, שנאמר: וזאת תורת הנזיר ביום מלֹאת ימי נזרו יביא אֹתו אל פתח אהל מועד, והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים אחד לעֹלה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים[28]. וכן חובה על הנזיר ביום שנגמרה נזירותו לגלח כל שיערו בצער, ועל כך ע"ע תגלחת נזיר.

על הרשאים לקבל על עצמם נזירות*, ועל צורת קבלת הנזירות, ועל זמן הנזירות, ע"ע נזירות. על נזירות-שמשון*, בה הנזיר אסור ביין ואסור בתגלחת ומותר להיטמא למתים, ע"ע נזירות שמשון[29].

טומאת מת

האיסור ומקורו

הנזיר אסור להיטמא למתים[30], בין שנטמא במת עצמו - במגע* או במשא*[31] - ובין בטֻמאת-אהל*[32], שכן שני כתובים נאמרו בנזיר בענין טומאת מת[33], ואם ללמדנו על איסור טומאת מת, הרי שאחד מהם מיותר הוא, אלא על כורחך שכל אחד מהם בא ללמדנו דין שונה[34]: א) לאביו ולאמו לאחיו וּלאחֹתו לא יטַּמא להם במֹתם[35], בא להזהירו[36] על טומאת מת[37], שעובר על לא-תעשה*[38], ולוקה[39]. ב) כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבֹא[40], בא להזהירו[41] על טומאת אוהל[42], שאף בה עובר על לא-תעשה*[43], ולוקה[44]. נמצא שנזיר שנטמא למת טומאת שבעה, בין בטומאות שהוא מגלח עליהם[45], בין בטומאות שאינו מגלח עליהם[46], הרי זה לוקה[47]. ולפיכך נזיר שהתרו בו[48] שלא יטמא למת ושלא יכנס לאוהל המת, ונכנס לבית ושהה שם עד שמת שם המת, הרי זה לוקה שתים, אחת משום לא יבֹא ואחת משום לא יטַּמא, שהרי טומאה וביאה באים כאחת[49], וכן אם נכנס לאהל המת בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע גג התיבה מעליו מדעתו, הרי זה לוקה שתים, אחת משום לא יבא ואחת משום לא יטמא, שהרי טומאה וביאה באים כאחת[50], אבל אם נכנס כדרכו, טומאתו קודמת לביאתו, שמעת שיכניס חוטמו או אצבעות רגליו נטמא[51], ואינו חייב משום ביאה עד שיבוא כולו[52].

במנין המצוות

במנין-המצות* נמנו בענין איסור הנזיר בטֻמאת-מת* שני מצוות לא-תעשה*[53]: א) על נפש מת לא יבֹא[54]. ב) לאביו ולאמו לאחיו וּלאחֹתו לא יטַּמא להם במֹתם[55]. ונחלקו מוני המצוות:

א) רוב מוני המצוות מנו הלאוים, שהאחד בא להזהיר על טֻמאת-אֹהל* והשני על טֻמאת-מת*[56]: א) מצות לא תעשה שלא יכנס הנזיר לאוהל המת, שנאמר: על נפש מת לא יבֹא[57]. ב) מצות לא תעשה שלא יטמא הנזיר במת, שנאמר: לאביו ולאמו לאחיו וּלאחֹתו לא יטַּמא להם במֹתם[58].

ב) ויש ממוני המצוות שמנה במנין המצוות שני מצוות לא תעשה באופן אחר: א) הזהיר הקדוש ברוך הוא על הנזיר שלא יטמא למתים, שנאמר: על נפש מת לא יבֹא[59], שמשם למדים - לסוברים כן[60] - שהאיסור הוא להיטמא לנפש אדם[61]. ב) הזהיר הקדוש ברוך הוא על הנזיר במצות לא תעשה שלא יטמא לקרוביו, שנאמר: לאביו ולאמו לאחיו וּלאחֹתו לא יטַּמא להם במֹתם[62], אף על פי שכבר ידענו שהוא אסור להיטמא למתים[63], כדי ללמדנו שאם נטמא למת-מצוה*, מקיים על ידי כך מצות לא תעשה זו[64].

בספרי שנינו: כשהוא אומר: כל ימי נזרו קדֹש הוא לה'[65], הרי קדושת הגוף אמור[66], ופירשו ראשונים שהיא מצות עשה שלא יטמא למתים[67], ויש ממוני המצוות שמנאוה[68]. ורוב מוני המצוות השמיטוה[69].

על הלאו של בל-תאחר*, שהוא אף בנזירות, ע"ע בל תאחר[70]. על הלאו של בל-יחל*, שהוא אף בנזירות, עי' להלן: היוצא מן הגפן[71].

לבהמות מתות

נזיר מותר לגעת בבהמות שמתו[72], ומספר לימודים נאמרו לכך: א) שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע, כענין שנאמר: מכה נפש בהמה[73], תלמוד לומר: על נפש מת לא יבֹא[74], בנפש אדם הכתוב מדבר[75]. ב) שומע אני נפשות בהמה במשמע - כענין שנאמר: מכה נפש בהמה[76] - תלמוד לומר: לאביו ולאמו[77], במה ענין מדבר, בנפשות אדם[78]. ג) הרי הוא אומר: לא יבֹא[79], בנפשות המטמאות בביאה הכתוב מדבר[80].

למת מצוה

מצוה על נזיר להיטמא למת-מצוה*[81], ועל הלימודים לכך ע"ע מת מצוה. ושם, כשהיו כהן-גדול* - האסור להיטמא למתים[82], אך מותר להיטמא למת מצוה[83] - ונזיר מהלכים בדרך, מי יטמא למת מצוה.

על הראשונים הסוברים שהנטמא למת מצוה מקיים מצות לא-תעשה* מיוחדת, עי' לעיל[84].

טומאה שאינה טומאת מת

הנזיר אינו אסור בטומאה שאיננה טֻמאת-מת*[85], שנאמר: לא יטַּמא להם במֹתם[86], במותם אינו מיטמא, אבל מיטמא הוא בניגעם ובזיבתם[87].

נזיר הנוגע בנוגע במת, אם טמא טומאת שבעה ולוקה, ע"ע טֻמאה בחִבורים*[88].

נטמא וחזר ונטמא

אותה ששנינו: היה מיטמא למתים כל היום, אינו חייב אלא אחת, אמרו לו: אל תיטמא, אל תיטמא, והוא מיטמא, חייב על כל אחת ואחת[89], נחלקו בה ראשונים בדעת אמוראים: א) יש מהראשונים המפרשים שלדעת רב יוסף אמר רב הונא, המשנה מתפרשת כפשוטה[90], ואף אם נטמא במת וחזר ונגע במת אחר בעוד שהוא נוגע במת ראשון, חייב על כל התראה והתראה[91]. ב) ויש מהראשונים המפרשים שלדעת רב יוסף אמר רב הונא, המשנה אינה אלא אם נטמא במת זה והלך ונגע במת אחר[92], אבל אם היה נוגע במת ועדיין המת בידו ונגע במת אחר, חייב על כל התראה והתראה[93]. ג) ויש מהראשונים המפרשים שלדעת רב יוסף אמר רב הונא, המשנה אינה אלא במקרה שנטמא במת זה והלך ונגע במת אחר, שאז אם התרו בו חייב על כל אחת ואחת, אבל אם בעודו נוגע במת זה מוסיף ונוגע במת אחר ומתרים בו, אינו חייב אלא אחת[94]. ד) ויש מהראשונים המפרשים שלדעת רבה אמר רב הונא - ויש גורסים: רבה בר רב כהנא[95] - המשנה אמורה בטומאת מגע וביאה באוהל מת, שאין הנזיר מתחייב מלקות על שניהם, כשנכנס באוהל שיש שם מת[96], ונזיר הנוגע במת ונטמא, הואיל וטמא הוא, לעולם אינו חייב אלא אחת, ואפילו אינה טֻמאה-בחִבורים*, ואפילו התרו בו על כל נגיעה ונגיעה[97]. ה) ויש מהראשונים המפרשים שלדעת רבה אמר רב הונא, המשנה אמורה כשפירש מהמת[98], שאחר שפירש מן המת והושיטו לו מת אחר והתרו בו: אל תיטמא, חייב שנים, שבטומאה שנייה יש תוספת טומאה, שבעודו מחובר למת אדם הנוגע בו טמא שבעה, ואחר שפירש הנוגע בו אינו טמא כי אם טומאת ערב[99], אבל בעודו מחובר למת אינו חייב שתי מלקיות, כיון שאינו מוסיף טומאה על טומאתו[100]. ו) ויש מהראשונים המפרשים בדעת רבה אמר רב הונא, שאם נטמא במת וחזר ונגע במת אחר בעוד שהוא נוגע במת ראשון, אף על פי שהתרו בו, אינו חייב אלא אחת, שהרי טמא ועומד[101].

אף להלכה נחלקו ראשונים:

א) יש הפוסקים שנזיר שנטמא למת פעמים הרבה אף על פי שהוא חייב מלקות על כל אחת ואחת לשמים, אין בית דין מלקים[102] אותו אלא אחת[103], ואם התרו בו[104] על כל פעם ופעם והוא מיטמא, לוקה על כל אחת ואחת[105]. והדברים אמורים כשנטמא ופירש וחזר ונגע[106] או נשא[107] או האהיל[108], אבל אם היה נוגע במת ועדיין המת בידו ונגע במת אחר אינו חייב אלא אחת אף על פי שהתרו בו על כל נגיעה ונגיעה, שהרי מחולל ועומד[109]. וכתבו ראשונים ואחרונים בטעמם, שאף על פי שכל מקום שנחלקו רבה ורב יוסף ההלכה כרבה[110], כאן ההלכה כרב יוסף[111], שאין כלל זה אמור אלא כשנחלקו מעצמם, אבל לא כשנחלקו בשם אמוראים אחרים[112]. ועוד, שרב יוסף נשבע שרב הונא אמר כדבריו[113], ועוד, שאביי שהוא "בתרא" סובר לדעתם כרב יוסף[114]. ב) ויש המפרשים שלדעת הפוסקים כן, ההלכה כרבה, אלא שהם מפרשים כראשונים הסוברים שכן היא דעת רבה[115].

ב) ויש מהראשונים הפוסקים שבין אם פרש ונגע במת אחר ובין אם נגע במת השני בעוד נוגע במת הראשון, לעולם אינו חייב אלא אחת[116], שלדעתם כן דעת רבה[117], וכל מקום שנחלקו רבה ורב יוסף - אף כשנחלקו בשם אמוראים אחרים[118] - ההלכה כרבה[119].

נזיר שנטמא בטֻמאת-מת* סותר כל ימי נזירותו ומגלח ומביא קורבנות, ועל כך ע"ע נזיר טמא.

תגלחת

האיסור ומקורו

הנזיר אסור בתגלחת[120], שמצות-עשה* שיגדל שיער ראשו, שנאמר: גדל פרע שער ראשו[121], ופירושו של פרע שער, גידול של שיער[122], קדוש יהיה[123], זו קדושת שיער[124], יגדל בקדושה, אל יעביר בתער[125]. ואם גילח בימי נזרו עובר בלא-תעשה*[126], שנאמר: תער לא יעבֹר על ראשו[127] ולוקה[128]. ויש ממוני המצוות שלא מנו מצות העשה של גדל פרע[129].

במנין הלאוים שעובר עליהם המגלח שיערו בתער, נחלקו ראשונים בדעת תנאים:

א) רוב הראשונים סוברים שמחלוקת תנאים בדבר: א) לדעת תנא קמא - ור' יאשיה[130], ור' יונתן[131] - המגלח שיערו בתער, עובר רק על לאו של תער לא יעבֹר על ראשו[132]. ב) ולדעת רבי, עובר עליו בשני לאוים[133], שיש לקרוא הכתוב כאילו נאמר: תער לא יעבור, ולא יעבור על ראשו, שאותו לשון עומד לפניו ולאחריו[134], ואם העביר בתער והתרו בו משום תער ומשום לא יעבור לוקה שנים, כיון שמפורשים בכתוב[135].

ב) ויש מהראשונים הסוברים שהכל מודים שאם גילח בתער אינו עובר אלא בלאו אחד[136]. מהם הסוברים שלדעת רבי, אינו עובר בשני לאוים, אלא אם גילח שערה אחת בתער, ושערה שניה בשאר מעבירים[137], שלדעתו איסורם בלאו[138]. ומהם הסוברים שלדעת רבי לעולם אינו עובר אלא בלאו אחד[139].

להלכה נראה מדברי גאונים וראשונים שהמגלח שיערו בתער אינו עובר אלא בלאו אחד[140].

על הלאו של בל-תאחר*, שהוא אף בנזירות, ע"ע בל תאחר[141]. על הלאו של בל-יחל*, שהוא אף בנזירות, עי' להלן: היוצא מן הגפן[142].

המגלח שלא בתער

המגלח שלא בתער, נחלקו בו תנאים: א) לדעת סתם משנה - וסתם תוספתא[143], ותנא קמא בברייתא[144], ורבי בברייתא[145] - נזיר שגילח בין בזוג בין בתער או שסיפסף - כמו: סוף[146], שתלש בראש השיער[147] - כל שהוא, חייב[148], שאיסורו הוא בלאו של תער לא יעבֹר על ראשו[149]. ומאחר שסופינו לרבות כל דבר, מה תלמוד לומר: תער לא יעבֹר על ראשו[150], כדי ללמדנו על תגלחת-נזיר* שהיא דוקא בתער[151]. או שתגלחת נזיר שהיא בתער נלמד מהכתוב: תער לא יעבֹר על ראשו עד מלֹאת[152], התורה אמרה: אחר מלאות לא תהא תגלחת אלא בתער[153]. ב) אף לדעת ר' יאשיה בספרי וברייתא, לוקה את הארבעים[154], אלא שלדעתו חיוב הלאו אינו אלא בתער, שנאמר: תער[155], ואם תלש - עקרו לגמרי ממקום גידולו[156] - מירט - עקרו לגמרי ממקום גידולו[157] - או סיפסף, חיובו הוא מכח הכתוב: קדֹש יהיה גדל פרע שער ראשו[158]. ג) ולדעת ר' יונתן בספרי וברייתא, אם מירט או תלש או סיפסף פטור[159] ואינו לוקה את הארבעים[160], ולדעתו לא בא הכתוב קדֹש יהיה גדל פרע שער ראשו, אלא ללמדנו שאם גילח בתער, עובר עליו בעשה ולא תעשה[161].

להלכה פסקו ראשונים שנזיר שגילח, בין בתער בין בזוג, כל שקצצה מעיקרה כעין תער, לוקה[162].

הניח משערו כדי לכוף ראשה לעיקרה, אינו לוקה[163], שאין זה כעין תער[164].

שיעורו

התגלחת אין לה שיעור[165], שנזיר שגילח שערה אחת, לוקה[166].

הלוקים

בתגלחת עשה את המגלח כמתגלח[167], שאחד המגלח את הנזיר ואחד נזיר המתגלח, לוקים[168], שנאמר: תער לא יעבֹר על ראשו[169], "קרי ביה"[170] לא יעבור הוא ולא יעביר לאחר[171], שמהלשון "לא יעבֹר" משמע שלא יעבור כלל, בין הוא עצמו בין אחר[172].

סם המשיר

העביר על ראשו סם שמשיר את השער והשיר את השיער אינו לוקה[173], ומכל מקום ביטל מצות-עשה* של גדל פרע שער ראשו[174].

מנין המלקות

נזיר שגלח כל ראשו אינו לוקה משום התגלחת אלא אחת[175], ואם התרו בו על כל שערה ושערה ואמרו לו: אל תגלח אל תגלח, והוא מגלח, לוקה על כל אחת ואחת[176].

השרת שיער שלא במתכוין

נזיר, אם רשאי לעשות דבר שיתכן שישיר על ידו שערותיו, נחלקו תנאים: א) לדעת סתם משנה - ור' שמעון, הסובר שדבר-שאינו-מתכון* מותר[177], וכן הלכה[178] - נזיר חופף - מגרד[179] - שיערו ומפספס[180], היינו מתחכך בידיו[181], או בנתר וחול[182], או שמפריד שערותיו זו מזו[183], או חוכך בציפורניו או בכלי[184], ואף על פי שיבוא לידי השרת שערותיו, שהרי אינו מתכוין לכך ואפשר שלא ישיר[185], וכן הלכה[186]. ב) ולדעת ר' יהודה הסובר דבר שאינו מתכוין אסור[187], אסור הנזיר לעשות כן[188].

סתירת ימי הנזירות

נזיר שגילח מיעוט שיער ראשו, בין בשוגג בין במזיד, אינו סותר ימי נזירותו[189], ואפילו נתגלח רוב ראשו ונשאר מן השערות כדי לכוף ראשם לעיקרם, אינו סותר[190]. נתגלח רוב ראשו[191], בין בתער בין כעין תער[192], ולא נשאר מן השערות כדי לכוף ראשם לעיקרם[193], בין בזדון בין בשגגה[194], אפילו גילחוהו ליסטים באונס[195], הרי זה סותר שלושים יום[196] עד שיהיה לו פרע, ואחר כך מתחיל למנות[197], ואפילו בנזירות מרובה אינו סותר אלא שלושים יום[198], שנאמר בנזיר-טמא*: והימים הראשֹׁנים יפלו כי טָמא נזרו[199], טומאה סותרת את הכל[200], ואין תגלחת סותרת את הכל[201], אלא שלושים בלבד, שנאמר: גדל פרע[202], ואין גידול שיער פחות משלושים[203], שלאחר שנתבאר שסתם נזירות שלושים יום, הרי השיער שיגדלוֹ שלושים יום נקרא פרע, ולכך ימתין שלושים יום עד שיהיה לו פרע, ואז יתחיל למנות[204]. כיצד, נדר נזירות מאה יום ולאחר עשרים יום נתגלח רוב ראשו, הרי זה שוהה שלושים יום עד שירבה שער ראשו, ואחר השלושים יום מונה שמונים יום תשלום ימי נזירותו, וכל אותןם השלושים יום כל דקדוקי נזירות עליו, אלא שאין עולים לו מן המנין[205].

על נזיר שנטמא בטֻמאת-מת*, שסותר כל ימי נזירותו, ע"ע נזיר טמא.

היוצא מן הגפן

הנכלל באיסור

הנזיר אסור לאכול כל היוצא מן הגפן[206], שנאמר: וענבים לחים וִיבשים לא יאכֵל וגו' מכל אשר יֵעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכֵל[207], אבל מותר לאכול גרוגרות ודבילה[208], שלא שייך בהם נזירות[209], שאינם מגפן היין[210],וכן אסור לשתות כל היוצא מהגפן[211], שנאמר: מיין ושכר יזיר חֹמץ יין וחֹמץ שֵׁכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה[212], ושכר זה שנאסר עליו בתורה הוא השכר של תערובת היין[213], אבל השכר של תמרים או של גרוגרות וכיוצא בהן מותר לנזיר[214].

היוצא מן הגפן כיצד, נזיר שאכל כזית מן הפרי שהוא ענבים - לחים או יבשים[215] או בוסר[216] - או שאכל כזית מפסולת הפרי שהיא הזגים - והם הקליפה החיצונה[217] - או החרצנים - והם הזגים הפנימים שזורעים אותם[218] - הרי זה לוקה[219], וכן אם שתה רביעית יין או אכל כזית מיין קרוש שהוא הפרי או שתה רביעית חומץ שהוא פסולת הפרי, הרי זה לוקה[220], שנאמר: מיין ושכר יזיר וגו' מכל אשר יֵעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכֵל[221], ויש לדרוש בפרט וכלל ופרט[222]: מיין ושכר יזיר, פרט, מכל אשר יֵעשה מגפן היין, כלל, מחרצנים ועד זג, חזר ופרט, פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי, אף כל פרי ופסולת פרי[223].

העלים והלולבים - ומי גפנים והסמדר[224] - נחלקו בהם תנאים: א) לדעת סתם משנה - וספרי[225] - הרי אלו מותרים[226], שכן אינם לא פרי ולא פסולת הפרי, אלא מן העץ נחשבים[227], ולמדנו בכלל ופרט וכלל, שלא נאסר אלא פרי ופסולת הפרי בלבד[228], וכן הלכה[229]. ולדעת ר' אלעזר, העלים והלולבים אסורים לנזיר[230], והזמורה מותרת[231], שכן הוא דורש בריבוי ומיעוט: מיין ושכר יזיר, מיעט - יין הראוי להשתכר בו אסור, אבל דבר אחר לא[232] - מכל אשר יֵעשה מגפן היין, ריבה[233], מחרצנים ועד זג, חזר ומיעט, מיעט וריבה ומיעט, הרי אתה מרבה הכל - ואפילו עלים ולולבים[234] - חוץ מדבר אחד, והוא הזמורה[235].

במנין המצוות

חמישה לאוים נאמרו באכילת ושתיית נזיר היוצא מן הגפן[236]: א) שלא ישתה יין ושכר - דהיינו כל מיני שיכר שעיקר עירובו יהיה יין[237] - ולא שרייתם ולא חומץ שלהם[238], שנאמר: מיין ושכר יזיר חֹמץ יין וחֹמץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה[239], כלומר שכל תערובת שיש בו ענבים בכלל האיסור[240]. ב) שלא יאכל - גוף הפרי, כגון[241] - ענבים לחים[242], שנאמר: וענבים לחים וגו' לא יאכֵל[243]. ג) שלא יאכל - ענבים יבשים הנקראים[244] - צימוקים[245], שנאמר: וענבים וגו' וִיבשים לא יאכֵל[246]. ד) שלא יאכל פסולת הפרי, כגון החרצנים[247], והם גרעיני הענבים[248], שנאמר: מחרצנים וגו' לא יאכֵל[249]. ה) שלא יאכל קליפת הענבים, שנאמר: ועד זג לא יאכֵל[250], ופירוש זג היא הקליפה[251].

ויש ממוני המצוות שמנה רק ארבעה לאוים[252]: א) נזיר יין ושכר וחומץ יין לא ישתה[253], שנאמר: מיין ושכר יזיר חֹמץ יין וחֹמץ שכר לא ישתה[254]. ב) וכל משרת ענבים לא ישתה[255]. ג) לחים וִיבשים לא יאכֵל[256]. ד) מחרצנים ועד זג לא יאכֵל[257].

מלקות

כיון שחמישה לאוים נאמרו באכילת ושתיית נזיר היוצא מן הגפן[258], נזיר שאכל כזית ענבים וכזית חרצן וכזית זג וכזית צמוקים ושתה רביעית יין ואפילו סחט אשכול ושתה ממנו רביעית הרי זה לוקה חמש מלקיות[259], שכל אחד מהם בלאו אחד הוא[260], ולוקה מלקות ששית משום לא יחל דברו[261], שהוא שוה בכל הנדרים[262]. וכן אם עבר ואכל מגפן היין - כזית* זוג או כזית ענבים[263] - הרי זה לוקה שתים[264], אחת משום לא יחל דברו[265], שהוא איסור השוה בכל הנדרים[266], ונזירות* היא בכלל נדרי איסור[267], והקישם[268] הכתוב - לנדֹּר נדר נזיר[269] - לכל מה שאפשר להקיש אותם[270], ואחת משום דבר שעבר עליו מדברים שאסורים איסור מיוחד על הנזיר[271]. וכן אם גילח שערו, או נטמא למת, לוקה שתים, אחת משום בל-יחל* ואחת משום הלאו המיוחד בנזיר[272].

לסוברים שלוקים אף על לאו-שבכללות*[273], העובר על כל חמשת הלאוים שבגפן ויוצא מהגפן לוקה שבע מלקות[274].

צירוף לענין מלקות

כל איסורי גפן מצטרפים זה עם זה[275]. כיצד, הרי שצירף ענבים לחים עם יבשים או עם בוסר וחרצן וזג ואכל מן התערובת כזית*, לוקה[276]. וכן אם אכלם זה אחר זה עד שאכל מן הכל כזית לוקה[277]. וכן אם שתה - רביעית*[278] - תערובת יין וחומץ לוקה[279].

סתירת ימי הנזירות

נזיר ששתה יין ואכל יוצא מן הגפן, אפילו ימים רבים, אינו סותר מימי נזירותו אפילו יום אחד[280], שהיוצא מן הגפן אינו סותר[281], שנאמר בנזיר-טמא*: והימים הראשֹׁנים יפלו כי טָמא נזרו[282], טומאה סותרת[283] ואין היין סותר[284].

על נזיר שנטמא בטֻמאת-מת*, שסותר כל ימי נזירותו, ע"ע נזיר טמא.

הערות שוליים

  1. במדבר ו ב.
  2. ראב"ע במדבר ו ב; עי' ס' השרשים לרד"ק שורש נזר.
  3. עי' ראב"ע שם, בשם י"א.
  4. תוס' נזיר ט א ד"ה אמר; חי' ר"פ (נד' בשיטת הקדמונים) שם, בשם אביו.
  5. עי' ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שורש נזר.
  6. בראשית מט כו ודברים לג טז, לפי אונקלוס שם ושם ורש"י שם ושם, וס' השרשים לרד"ק שם, בפי הב', ור"י בכור שור שם ושם, ורלב"ג בראשית שם, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א; שופטים יג ה וז ויז. ס' השרשים לרד"ק שם.
  7. בראשית שם ודברים שם, לפי ס' השרשים לר"י ן' ג'אנח שם, וראב"ע בראשית שם, וס' השרשים לרד"ק שם, בפי' הא' (וכ"מ מרשב"ם ורד"ק שם), ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.
  8. שמות לט ל; ויקרא כא יב; במדבר ו ז; ועוד. עי' ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שם; רשב"ם שם; ס' השרשים לרד"ק שם, בפי' הא'.
  9. ס' השרשים לר"י ן' ג'נאח שם: פירושו; ס' השרשים לרד"ק שם.
  10. רמב"ם שם פ"ה ה"א.
  11. משנה נזיר לד א; רמב"ם שם.
  12. רמב"ם פ"א שם.
  13. עי' גמ' וראשונים שבציונים 31, 39 ואילך.
  14. במדבר ו ו. ירו' נזיר פ"ו ה"ה; עי' ספה"מ לרמב"ם ל"ת רח; תוס' שם ד"ה שלשה; יראה"ש סי' שנד; עי' סמ"ג לאוין רמח; עי' חינוך מ' שעה; מאירי שם. ועי' פי' הרא"ש שם ד"ה שלשה, ונ' שיש שם ט"ס.
  15. במדבר ו ז. עי' ספה"מ שם רז; עי' סמ"ג לאוין רמט; עי' חינוך מ' שעו.
  16. ציונים 30 ואילך, 53 ואילך.
  17. משנה שם; רמב"ם פ"ה שם.
  18. במדבר ו ה. עי' ספ"ז ו א; עי' גמ' שם לט ב; רמב"ם פ"א שם; עי' ספה"מ לרמב"ם מ"ע צב, בשם המכילתא; סמ"ג עשין קכו; עי' חינוך מ' שעד, בשם המכילתא, ומ' שעג.
  19. עי' ספ"ז שם; עי' גמ' שם; רמב"ם נזירות שם; עי' ספה"מ שם וחינוך שם, בשם המכילתא; עי' ספה"מ לרמב"ם ל"ת רט; סמ"ג לאוין רנ.
  20. במדבר ו ה. עי' גמ' שם; ירו' שם; רמב"ם נזירות שם; עי' ספה"מ מ"ע שם, בשם המכילתא, ול"ת שם; תוס' לד א שם; סמ"ג שם; פי' הרא"ש שם; מאירי שם.
  21. משנה לד א שם; רמב"ם נזירות פ"ה שם.
  22. רמב"ם שם.
  23. עי' רמב"ם פ"א שם.
  24. במדבר ו ד. עי' ירו' שם; תוס' שם; פי' הרא"ש שם; מאירי שם.
  25. עי' משנה נזיר מה א; עי' רמב"ם נזירות פ"ח ה"א.
  26. עי' משנה שם; עי' רמב"ם שם.
  27. עי' משנה שם; עי' רמב"ם שם.
  28. במדבר ו יג-יד.
  29. ושם, שדבר זה הוא הלמ"מ.
  30. עי' משנה נזיר לד א, לפי תוס' שם ד"ה שלשה ופי' הרא"ש שם ד"ה שלשה ומאירי שם; עי' רמב"ם נזירות פ"א ה"א.
  31. עי' רמב"ם נזירות פ"ה הי"ז.
  32. עי' רבה אמר רב הונא (לגירסתנו, ועי' ציון 95, שי"ג בע"א) בנזיר מב ב; עי רמב"ם שם והי"ח.
  33. עי' תוס' שם ד"ה אמר; עי' פי' הרא"ש שם ד"ה כשהוא אומר.
  34. עי' פי' הרא"ש שם.
  35. במדבר ו ז.
  36. ע"ע אזהרה.
  37. עי' רבה אמר רב הונא בגמ' שם; עי' ספה"מ לרמב"ם ל"ת רז; עי' סמ"ג לאוין רמט; עי' חינוך מ' שעו.
  38. עי' ספה"מ שם; עי' סמ"ג שם; עי' חינוך שם.
  39. עי' משנה שם מב א; עי' גמ' שם מג א; עי' רמב"ם נזירות פ"א ה"ב ופ"ה הט"ו וסנהדרין פי"ט ה"ד אות קג וספה"מ שם; עי' תוס' שם מב ב ד"ה כאן (הא'); עי' סמ"ג שם; עי' חינוך שם.
  40. במדבר ו ו.
  41. ע"ע הנ"ל.
  42. עי' רבה אמר רב הונא בגמ' שם מב ב; עי' ספה"מ לרמב"ם ל"ת רח; עי' סמ"ג שם רמח; עי' חינוך מ' שעה.
  43. עי' ספה"מ שם; עי' סמ"ג שם; עי' חינוך שם.
  44. עי' רמב"ם נזירות פ"ה הי"ז והי"ח והי"ט וספה"מ שם; עי' תוס' שם; עי' סמ"ג שם; עי' חינוך שם.
  45. ע"ע תגלחת נזיר.
  46. ע"ע הנ"ל.
  47. עי' רמב"ם נזירות שם הט"ו.
  48. ע"ע התראה.
  49. עי' מר בר רב אשי בגמ' שם מג א; עי' רמב"ם שם הי"ח וספה"מ שם; עי' סמ"ג שם; עי' חינוך שם.
  50. עי' רב פפא בגמ' שם; רמב"ם נזירות וסמ"ג שם: או שנכנס; עי' חינוך שם.
  51. ע"ע טֻמאת אהל ציון 25 ואילך.
  52. עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה והא לא אפשר; רמב"ם שם; עי' ספה"מ שם; סמ"ג שם; עי' חינוך שם.
  53. בה"ג ל"ת קסב-קסג; ספה"מ לרמב"ם ל"ת רז-רח; יראה"ש סי' שנד-שנה; סמ"ג לאוין רמג-רנ; חינוך מ' שעה-שעו.
  54. במדבר ו ו. בה"ג שם קסב; ספה"מ שם רח; סמ"ג שם; יראה"ש סי' שנד; חינוך מ' שעה.
  55. במדבר ו ז. בה"ג שם קסג; ספה"מ שם רז; סמ"ג שם; יראה"ש סי' שנה; חינוך מ' שעו.
  56. עי' ראשונים שבציון הבא ואילך, ע"פ רבה אמר רב הונא שבציונים 37, 42.
  57. במדבר ו ו. עי' ספה"מ לרמב"ם ל"ת רח; עי' סמ"ג לאוין רמח; חינוך מ' שעה.
  58. במדבר ו ז. עי' ספה"מ שם רז; עי' סמ"ג שם רמט; עי' חינוך מ' שעו.
  59. במדבר ו ו. יראה"ש סי' שנד.
  60. עי' ציונים 73 ואילך, 79 ואילך.
  61. עי' יראה"ש שם.
  62. במדבר ו ז.
  63. עי' ציון 59 ואילך.
  64. כ"מ מיראה"ש סי' שנה.
  65. במדבר ו ח.
  66. ספרי נשא פיס' כה: אומר קדש. ועי' רש"י במדבר שם.
  67. עי' רש"י שם; עי' יראה"ש סי' שנה; עי' זוהר הרקיע לרשב"ץ מ"ע קסב.
  68. עי' יראה"ש שם; זוהר הרקיע שם.
  69. בה"ג; רמב"ם; סמ"ג; חינוך; ועוד. ועי' שו"ת שאג"א החדשות סי' יב, שתמה על הרמב"ם שלא מנאה.
  70. ציון 100 ואילך.
  71. ציון 261 ואילך.
  72. עי' ספרי נשא פיס' כו; עי' ברייתא נזיר מח א; עי' רמב"ם נזירות פ"ה הט"ו.
  73. ויקרא כד יח.
  74. במדבר ו ו.
  75. ת"ק בברייתא שם.
  76. ויקרא כד יח. ת"ק בבמדב"ר נשא פ"י סי' יא.
  77. במדבר ו ז.
  78. ת"ק בספרי שם ובמדב"ר שם.
  79. במדבר ו ו.
  80. ר' ישמעאל בספרי שם: אינו צריך שכבר נאמר; ר' ישמעאל בברייתא שם ובמדב"ר שם: אינו צריך הרי.
  81. עי' ספרי נשא פיס' כו; עי' ברייתא נזיר מח א; עי' ב' ברייתות בגמ' שם ב. הרמב"ם השמיט.
  82. ע"ע טמאת כהנים; טמאת קרובים ציון 582 ואילך.
  83. ע"ע הנ"ל ציון 243 ואילך.
  84. ציון 62 ואילך.
  85. עי' ספרי וברייתא שבציון 87; עי' רמב"ם טו"א פט"ז ה"ט.
  86. במדבר ו ז.
  87. סתם ספרי נשא פיס' כו; רבי בברייתא נזיר מח א.
  88. ציונים 102 ואילך, 122 ואילך.
  89. משנה נזיר מב א ומכות כא א.
  90. עי' נזיר מב ב, לפי תוס' ד"ה א"ל.
  91. גמ' שם: טומאה וטומאה לא, לפי רש"י שם ד"ה אבל טומאה וטומאה, ועי' ציון 93, שי"מ בע"א.
  92. גמ' שם: ל"ק כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין, לפי פי' הרא"ש שם סוד"ה כאן שלא: הלכך נראה, ולפי לח"מ נזירות פ"ה הט"ז, בד' רש"י שם ד"ה שלא בחיבורין וראב"ד שבציון הבא, שהוא תי' של רב יוסף, ועי' ציון 98, שי"מ הגמ' בע"א.
  93. גמ' שם: טומאה וטומאה לא, לפי ראב"ד בהשגות שם הט"ו ופי' הרא"ש שם, ועי' ציון 91, שי"מ בע"א.
  94. עי' מאירי שם (ולכאו' מפרש כראשונים שבציון 92).
  95. נזיר שם, לגי' תוס' שם ד"ה אמר, ועי' ציון 97, שי"ג בע"א.
  96. עי' ציון 51 ואילך. עי' ראב"ד שם, בד' רבה שבציון הבא.
  97. רבה אמר רב הונא (לגירסתנו וגי' ראשונים ואחרונים שבציון 112, ועי' ציון 95, שי"ג בע"א) בגמ' שם: טומאה וטומאה לא, לפי ראב"ד שם, ועי' ציון 101, שי"מ בע"א.
  98. גמ' שם: ל"ק כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין, לפי תוס' שם ד"ה לא, ופי' הרא"ש שם ד"ה לא קשיא, בשם המפרשים, ולח"מ שם הט"ז, בד' רמב"ם שבציון 102 ואילך, שהוא תי' של אביי (ועי' ציון 110 ואילך), ועי' פי' הרא"ש שם, בשם המפרשים, ולח"מ שם, בד' תוס' שם ורמב"ם שם, שאביי סובר כרבה, ועי' ציון 92, שי"מ הגמ' בע"א.
  99. פי' הרא"ש שם, בשם המפרשים.
  100. עי' תוס' שם; עי' פי' הרא"ש שם ד"ה כאן בחבורין, בשם המפרשים.
  101. גמ' שם: טומאה וטומאה לא, לפי רש"י שם ד"ה אבל טומאה וטומאה ומאירי שם, ועי' ציון 97, שי"מ בע"א.
  102. ע"ע מלקות.
  103. עי' רמב"ם נזירות פ"ה הט"ז; עי' הלק"ט לרא"ש הל' טומאה סי' ו; עי' מאירי נזיר מב ב.
  104. ע"ע התראה.
  105. רמב"ם שם.
  106. ע"ע מגע.
  107. ע"ע משא.
  108. ע"ע טמאת אהל. עי' רמב"ם שם הי"ז; עי' מאירי שם.
  109. רמב"ם שם; עי' הלק"ט לרא"ש שם; עי' מאירי שם.
  110. ע"ע הלכה: רבה ורב יוסף ציון 911 ואילך, ושם, ציון 913 ואילך, שי"ח.
  111. עי' מאירי שם, בסתם, ובשם גדולי המחברים שאף חכמי התוס' נסמכים בה; רדב"ז שם, בד' רמב"ם שבציון 102 ואילך; כס"מ שם בד' רמב"ם ורא"ש שבציון הנ"ל ואילך.
  112. ע"ע הנ"ל: שם ציון 918 ואילך. ושם, ציון 922, שי"ח. עי' מאירי שם; עי' רדב"ז וכס"מ שם, בד' הרמב"ם.
  113. עי' נזיר מב ב: האלהים. עי' רדב"ז וכס"מ שם, בד' הרמב"ם.
  114. רדב"ז שם, בד' הרמב"ם, בפי' אביי בגמ' שם, ועי' ציון 98, שי"מ אביי בע"א. וע"ע הלכה כבתראי: באמוראים.
  115. עי' ציון 98 ואילך. עי' לח"מ שם הט"ז, בד' רמב"ם שבציון 102 ואילך.
  116. עי' ראב"ד בהשגות נזירות פ"ה הט"ו; עי' מאירי נזיר מב ב, בשם גדולי המפרשים בהגהותיהם.
  117. עי' לעיל ציון 96 ואילך. עי' ראב"ד שם; עי' מאירי שם, בשם גדולי המפרשים בהגהותיהם.
  118. עי' ראב"ד שם (וע"ע הנ"ל: שם ציון 922).
  119. ראב"ד שם; מאירי שם, בשם גדולי המפרשים בהגהותיהם.
  120. עי' משנה נזיר לד א; עי' רמב"ם נזירות פ"ה ה"א.
  121. במדבר ו ה. עי' ספ"ז ו א; עי' גמ' שם לט ב; רמב"ם פ"א שם; עי' ספה"מ לרמב"ם מ"ע צב, בשם המכילתא; סמ"ג עשין קכו; עי' חינוך מ' שעד, בשם המכילתא, ומ' שעג.
  122. עי' רש"י שם.
  123. במדבר שם.
  124. ספרי נשא פיס' כה.
  125. ספ"ז שם.
  126. עי' ספ"ז שם; עי' גמ' שם; עי' בה"ג ל"ת קסא; רמב"ם נזירות שם; עי' ספה"מ שם וחינוך שם, בשם המכילתא; עי' ספה"מ לרמב"ם ל"ת רט; סמ"ג לאוין רנ.
  127. במדבר ו ה. עי' גמ' שם; בה"ג שם; רמב"ם נזירות שם; עי' ספה"מ מ"ע שם, בשם המכילתא, ול"ת שם; תוס' שם לד א ד"ה שלשה; סמ"ג שם; פי' הרא"ש שם ד"ה שלשה מינין; מאירי שם.
  128. עי' משנה שם מב א; עי' גמ' שם מ א; רמב"ם נזירות פ"א ה"ב ופ"ה הי"א וסנהדרין פי"ט ה"ד אות קב וספה"מ שם; סמ"ג לאוין רנ; חינוך מ' שעג.
  129. עי' בה"ג, וצ"ב.
  130. עי' ברייתא שבציון 127.
  131. עי' גמ' שבציון 161, בפי' הברייתא שבציון 159.
  132. במדבר ו ה. עי' ברייתא ב' בגמ' שם לט ב.
  133. עי' גמ' שם מ א, לגירסתנו וגי' רש"י שם ד"ה לעבור, בפי' הא', ונוס' ריב"ן שם אות ד, ורש"י שם, בל"א, ותוס' שם ד"ה רבי ופי' הרא"ש שבציון 135 ושיטה לחכמי איוורא שם ופרושי ונימוקי רבינו עזריאל שם: והכתיב תער וכו' בב' לאוין (ועי' ציון 136, שי"ג בע"א), בד' רבי שבציון 152 ואילך, לפי רש"י שם, בפי' הא', ונוס' ריב"ן שם, ותוס' שם ופי' הרא"ש שבציון 135, ושיטה לחכמי איוורא שם, בפי' הא', ופרושי ונימוקי רבינו עזריאל שם, ועי' ציון 137, שי"מ הגמ' בע"א.
  134. עי' תוס' שם ד"ה רבי.
  135. פי' הרא"ש שם ד"ה לעבור עליו; שטמ"ק שם, בשמו.
  136. עי' נזיר מ א, לגי' ר"א מן ההר שם, בשם אית דמפרשי: והא כתיב קדש יהיה וכו' בעשה ול"ת, ועי' ציון 133, שי"ג בע"א; עי' גמ' שם, לגי' הראשונים שבציון הנ"ל, לפי שיטה לחכמי איוורא שם, בשם י"מ, ושטמ"ק שם, בשם שיטה, בשם י"מ.
  137. עי' גמ' שם, לגי' הראשונים שבציון 133, בד' רבי שבציון 152 ואילך, לפי שיטה לחכמי איוורא שם, בשם י"מ, ושטמ"ק שם, בשם שיטה בשם י"מ, ועי' ציון 133, שי"מ בע"א.
  138. עי' ציון 148 ואילך.
  139. עי' ר"א מן ההר בשם אית דמפרשי שבציון 136.
  140. עי' גאונים וראשונים שבציון 126, שלא מנו אלא לאו א' מהכתוב של תער לא יעבר; קר"א שם, בד' הרמב"ם שהשמיט שעובר משום ב' לאוין.
  141. ציון 100 ואילך.
  142. ציון 261 ואילך.
  143. תוספ' נזיר פ"ד.
  144. ברייתא ב' בנזיר לט ב.
  145. עי' ראשונים שבציון 149.
  146. רש"י שם ד"ה סיפסף.
  147. רש"י שם א ד"ה או שסיפסף; עי' רש"י שם ב, לגי' נוס' ריב"ן שם אות ד.
  148. משנה שם א.
  149. במדבר ו ה. עי' ת"ק בברייתא ב' בגמ' שם ב; רש"י שם מ א ד"ה לעבור עליו, בפי' הא', ותוס' שם ד"ה רבי ופי' הרא"ש שם ד"ה ולא בעי למימר ופרושי ונימוקי רבינו עזריאל שם, ושטמ"ק שם, בשם שיטה, בפי' הגמ' שם מ א, בד' רבי בברייתא שבציון 152 ואילך, ועי' רש"י שם, בל"א, שפי' בע"א.
  150. במדבר שם. ת"ק שם.
  151. עי' ת"ק שם. ושם, בטעם שלא נלמד ד"ז מתגלחת-מצורע (ע"ע).
  152. במדבר שם. עי' רבי בברייתא שם.
  153. רבי בברייתא שם.
  154. ספרי נשא פיס' כה; עי' ברייתא א' בגמ' שם.
  155. במדבר שם. עי' ברייתא א' בגמ' שם.
  156. רש"י שם ד"ה תלש.
  157. רש"י שם ד"ה מירטו.
  158. במדבר ו ה. עי' ר' יאשיה בברייתא א' בגמ' שם. ועי' ספ"ז ו א, שריבה שאר דברים מלבד תער מבמדבר ו א-ב, וצ"ב.
  159. עי' ספרי שבציון הבא; עי' ברייתא א' בגמ' שם.
  160. ספרי שם.
  161. עי' ציון 121 ואילך. גמ' שם, בד' ר' יונתן.
  162. עי' רמב"ם נזירות פ"ה הי"א.
  163. עי' ברייתא נזיר לט ב; עי' רמב"ם נזירות פ"ה הי"א.
  164. רמב"ם שם.
  165. תוספ' נזיר פ"ד.
  166. עי' רב חסדא בנזיר מ א; רמב"ם נזירות פ"ה הי"א.
  167. עי' תוספ' נזיר פ"ד; עי' נזיר מד א; ירו' נזיר פ"ו ה"ה.
  168. עי' רמב"ם נזירות פ"ה הי"א; עי' תוס' שם ד"ה שעשו.
  169. במדבר ו ה.
  170. ע"ע אל תקרי ציון 30 ואילך.
  171. עי' גמ' שם, לגי' רש"י שם סוד"ה תגלחת שעשה בה, לפי הג' רב"א שם, ולגי' שטמ"ק שם. בגמ' שם, לגירסתנו: יעבור לאחר. בגמ' שם, לגי' רש"י שם, לגירסתנו: יעביר ליה לאחר.
  172. עי' פיק הרא"ש שם ד"ה תער.
  173. עי' ספ"ז ו א; עי' נזיר מ א, בפי' נגעים פי"ד מ"ד; רמב"ם נזירות פ"ה הי"ב.
  174. עי' ציון 121 ואילך. במדבר ו ה. עי' ספ"ז שם; עי' רמב"ם שם.
  175. עי' משנה נזיר מב א ומכות כא א; רמב"ם נזירות פ"ה הי"ג.
  176. עי' משנה שם; רמב"ם שם: שיער ושיער.
  177. ע"ע דבר שאינו מתכון ציון 80 ואילך. נזיר מב א, בפי' המשנה שבציון הבא ואילך.
  178. ע"ע הנ"ל ציון 89. ושם, ציון 90 ואילך שי"ח.
  179. רש"י נשם ד"ה נזיר חופף ומפספס, ע"פ דברים לג יב.
  180. משנה שם.
  181. פהמ"ש לרמב"ם שם.
  182. רש"י שבת נ ב ד"ה חופף, בפי' מפספס, וסותר לרש"י שבציון הבא, וצ"ב. ועי' ערה"ש ע' חף ה.
  183. רש"י נזיר שם ד"ה מפספס, וסותר לרש"י שבציון הקודם, וצ"ב.
  184. פהמ"ש שם.
  185. עי' שבת נ א ונזיר שם.
  186. רמב"ם נזירות פ"ה הי"ד. ולכאו' השאילתות שבע' הנ"ל ציון 90 ואילך, יחלוק.
  187. ע"ע הנ"ל ציונים 80, 83 ואילך.
  188. עי' גמ' שם ושם.
  189. עי' ברייתא נזיר לט ב; עי' גמ' שם א; עי' רמב"ם נזירות פ"ו ה"א.
  190. עי' ברייתא שם ב; עי' רמב"ם שם.
  191. רמב"ם שם.
  192. רמב"ם שם. וצ"ב אם מפרש כן בירו' נזיר פ"ו ה"ג, או שסובר שאין הלכה כירו'.
  193. עי' ברייתא שבציון 190; רמב"ם שם.
  194. רמב"ם שם.
  195. עי' משנה שם א; רמב"ם שם.
  196. עי' משנה שם מד א; עי' ירו' שם; רמב"ם שם.
  197. רמב"ם שם.
  198. עי' רש"י שם ד"ה ותגלחת.
  199. במדבר ו יב.
  200. ע"ע נזיר טמא.
  201. גמ' שם.
  202. במדבר ו ה.
  203. עי' ירו' נזיר פ"ו ה"ג, לפי קה"ע ופ"מ שם; רבינו מיוחס במדבר ו יב.
  204. פהמ"ש לרמב"ם שם.
  205. רמב"ם שם ה"ב.
  206. עי' משנה נזיר לד א; עי' רמב"ם נזירות פ"ה ה"א.
  207. במדבר ו ג-ד.
  208. עי' משנה שם ט א.
  209. עי' רש"י שם ד"ה ובה"א.
  210. עי' רש"י שם ד"ה ולדברי ב"ש; עי' תוס' שם ד"ה הריני וד"ה אמר.
  211. עי' משנה שם לד א; עי' רמב"ם שם.
  212. במדבר ו ג.
  213. רמב"ם שם.
  214. עי' רמב"ם שם.
  215. עי' נזיר לד ב; רמב"ם נזירות פ"ה ה"ב.
  216. עי' ברייתא שם לה ב; רמב"ם שם.
  217. עי' ר' יוסי במשנה שם לד ב, ותוס' ד"ה החרצנים; רמב"ם שם. ועי' ר' יהודה במשנה שם, שפי' שאלו הזגים.
  218. עי' ר' יוסי במשנה שם, ותוס' שם; רמב"ם שם. ועי' ר' יהודה במשנה שם, שפי' שאלו החרצנים.
  219. עי' משנה שם, לפי גמ' שם; רמב"ם שם. עי' משנה שם, לפי גמ' שם; רמב"ם שם.
  220. עי' גמ' שם: פסולת פרי מאי היא וכו'; רמב"ם שם.
  221. במדבר ו ג-ד.
  222. ע"ע כלל ופרט וכלל: פרט וכלל ופרט. עי' ספרי נשא פיס' כד; עי' גמ' שם, בד' סתם משנה שבציון 226.
  223. עי' ספרי שם, לגירסתנו, לפי רבינו הלל וסד"ר שם; ספרי שם, לגי' הגר"א שם; גמ' שם, בד' סתם משנה שבציון הנ"ל.
  224. רמב"ם נזירות פ"ה ה"ב.
  225. עי' ספרי נשא פיס' כד.
  226. נזיר לד ב, בד' סתם משנה שם א-ב (עי' ב' לשונות בגמ' שם ב, הדיוק).
  227. רמב"ם שם.
  228. עי' ספרי שם; עי' גמ' שם ב, בד' סתם משנה שם א-ב.
  229. רמב"ם שם.
  230. עי' ברייתא שם ב.
  231. עי' גמ' שם, בד' ר' אלעזר שבציון הקודם.
  232. רש"י שם ד"ה מיין ושכר.
  233. גמ' שם, בד' ר' אלעזר שבציון 230.
  234. רש"י שם ד"ה כל מילי; תוס' שם ד"ה מאי.
  235. עי' גמ' שם, בד' ר' אלעזר שבציון 230: שבישתא, לפי תוס' שם, ע"פ אונקלוס בראשית מ י.
  236. עי' ברייתא שבציון 259; עי' ראשונים שבציון הבא ואילך.
  237. עי' ספה"מ לרמב"ם ל"ת רב; חינוך מ' שסח.
  238. עי' בה"ג ל"ת קנז; עי' ספה"מ שם; סמ"ג לאוין רמג; עי' חינוך שם.
  239. במדבר ו ג. עי' סמ"ג שם; עי' חינוך שם.
  240. עי' ר' אבהו אמר ר' יוחנן בנזיר לה ב; עי' ספה"מ שם; חינוך שם.
  241. סמ"ג שם רמד.
  242. עי' ספה"מ ל"ת רג; סמ"ג שם רמד; חינוך מ' שסט.
  243. במדבר שם. ספה"מ שם; סמ"ג שם; חינוך שם.
  244. סמ"ג שם רמה.
  245. ספה"מ שם רד; סמ"ג שם; חינוך מ' שע.
  246. במדבר שם; ספה"מ שם; סמ"ג שם; חינוך שם.
  247. סמ"ג שם רמו.
  248. עי' ספה"מ שם רה; עי' חינוך מ' שעא. ועי' ציון 180, שכ"ד ר' יוסי, ור' יהודה חולק וסובר שזהו "זג" האמור בבמדבר ו ד.
  249. במדבר שם. ספה"מ שם; סמ"ג שם; חינוך שם.
  250. במדבר שם. ספה"מ שם רו; עי' סמ"ג שם רמז; חינוך מ' שעב.
  251. עי' ספה"מ שם; עי' סמ"ג שם; חינוך שם. ועי' ציון 179, כ"ד ר' יוסי, ור' יהודה חולק וסובר שזהו "חרצנים" האמור בבמדבר שם.
  252. בה"ג ל"ת קנז-קסא, וצ"ב מהברייתא שבציון 259.
  253. בה"ג ל"ת קנז.
  254. במדבר ו ג. עי' בה"ג שבציון הקודם.
  255. במדבר שם. בה"ג ל"ת קנח.
  256. במדבר שם. בה"ג ל"ת קנט.
  257. במדבר ו ד. בה"ג ל"ת קס.
  258. עי' ציון 236 ואילך.
  259. עי' ברייתא נזיר לח ב; רמב"ם נזירות פ"ה ה"ח; עי' סמ"ג לאוין רמז.
  260. עי' ציון 236 ואילך. רמב"ם שם.
  261. במדבר ל ג. עי' גמ' שם; רמב"ם שם; סמ"ג שם.
  262. ע"ע נדר. רמב"ם שם; עי' סמ"ג שם.
  263. רמב"ם שם; סמ"ג שם.
  264. עי' רבא בנדרים ג ב; עי' נזיר לח ב, ורש"י ד"ה שייר ותוס' ד"ה שייר; רמב"ם שם פ"א ה"ב; עי' רמב"ם פ"ה שם; עי' סמ"ג שם, ע"פ גמ' שם.
  265. במדבר ל ג. עי' גמ' שם; עי' מפרש נדרים שם ד"ה אמר רבא; עי' תוס' שם ד"ה אלא; עי' פי' הרא"ש שם ד"ה בל יחל; עי' ר"ן שם ד"ה אמר מר; רמב"ם שם ושם; עי' סמ"ג שם.
  266. ע"ע בל יחל ציון 1 ואילך. כ"מ מרמב"ם פ"א שם; עי' רמב"ם פ"ה שם; עי' תוס' נזיר שם ד"ה לאו; עי' סמ"ג שם.
  267. ע"ע נזירות. עי' קרי"ס שם.
  268. ע"ע הקש.
  269. במדבר ו ב.
  270. ר"ן נדרים שם סוד"ה אמר מר.
  271. עי' ברייתא נזיר שם; עי' מפרש נדרים שם; רמב"ם פ"א שם; עי' רמב"ם פ"ה שם.
  272. עי' ציונים 53 ואילך, 126 ואילך. עי' רמב"ם פ"א שם.
  273. ע"ע לאו שבכללות ציון 456 ואילך.
  274. עי' ראב"ד בהשגות נזירות פ"ה ה"ח.
  275. עי' משנה נזיר לד א; רמב"ם נזירות פ"ה ה"ג.
  276. רמב"ם שם; עי' תוס' שם ד"ה וכל; עי' פי' הרא"ש שם ד"ה והיוצא מן הגפן.
  277. רמב"ם שם.
  278. עי' משנה ראשונה במשנה שם ב, ועי' ר"ע במשנה שם; רמב"ם שם.
  279. עי' רש"י שם א ד"ה שלשה; רמב"ם שם.
  280. רמז"ם נזירות פ"ו ה"א, ועי' רדב"ז שם, שהוא ע"פ המשנה שבציון הבא.
  281. משנה נזיר מד א.
  282. במדבר ו יב.
  283. ע"ע נזיר טמא.
  284. גמ' שם.