אנציקלופדיה תלמודית:משכנתא

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - שדה הניתן כמשכון* עבור הלואה*, על מנת שהמלווה יאכל פירותיו.

מהותו ומיניו

מהותו

הלווה מעות מחבירו ומשכן לו שדהו - או ביתו[1] - לאכול פירות - לא לשם רבית*, אלא סתם[2] - נקרא המשכון "משכנתא"[3]. ויש שנקרא בסתם - בתרגום הארמי למשכון - "משכונא"[4].

במשכנתא דנו משום איסור רבית*[5], גביית חוב בו[6], ירושת-הבכור*[7], ושמיטת-כספים*[8], ועל דינה כאפותיקי*[9].

על משכנתא מצד דינה כאפותיקי, ע"ע אפותיקי: משכנתא.

שמסלקים ושאין מסלקים

מצד פירעון המשכנתא, דנו בשני סוגי משכנתא: א) מקום שמסלקים ("באתרא דמסלקי")[10], דהיינו מקום שנוהגים שיכול לפדות המשכנתא מתי שירצה[11], בכל עת שתשיג יד הלווה למעות[12], אחר שנה ראשונה[13]. ויש מהראשונים מפרשים שסתם משכנתא, אין מסלקים אלא לאחר שנה, אבל במקום שיש שם מנהג לסלק בתוך שנה, מסלקים[14]. ונחלקו ראשונים אם דוקא במקום שאף המלוה יכול לכוף ללווה שיפדנה אימתי שירצה, נקראת המשכנתא "מקום שמסלקים"[15]. או שנקראת כן אף אם הכל תלוי בלווה[16]. ב) ומקום שאין מסלקים ("באתרא דלא מסלקי")[17], דהיינו מקום שנוהגים שאין הלווה יכול לפדות המשכנתא עד זמן שקובעים שניהם[18].

סילוק בתשלום

במקום שמסלקים[19], אם בא ושילם מעותיו[20], מסלקים אותו אפילו מהפירות התלושים שנשרו מאליהם לתוך כליו של מלווה[21], כגון מחצלאות ששוטחים סביב האילנות ליפול שם הפירות המבושלים, מסלקים אותו מהם[22], מאחר שלא קנאו מחמת כליו, שהרי כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה - לסוברים כן[23] - לוקח[24], אבל אם הגביה המלוה לפירות ונתנם בתוך סלים, קודם שקיבל מעותיו, קנה הפירות[25]. ולסוברים כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח, אפילו לא הגביה המלוה הפירות, קנאם[26], לפי שקנו לו מחצלותיו שהם כליו[27].

סילוק ללא תשלום

במקום שמסלקים, אם יכול הלווה להשתמש באכילת הפירות של המלווה כתשלום עבור גוף החוב, נחלקו אמוראים:

א) לדעת מר בנו של רב יוסף בשמו של רבא, אכל כשיעור מעות מסלקים אותו[28], שאף על פי שהמלווה אוכל הפירות בתורת ריבית, אם אם אכל המלווה כפי מה שנמכרים הפירות בשוק, ובא הלווה לפנינו ותבע ואמר: איני רוצה שיאכל פירותי ברבית, ישומו פירות שאכל, ויטלם בחובו, הרי אם היו לי מעות הייתי יכול לסלק אותו, עכשיו שאכל פירות הרי הם מעותיי[29], מסלקים אותו מהשדה, ואף על פי שאבק ריבית הוא, ואינה יוצאה בדיינים, היינו אחר שנטלה, אבל כאן הלווה זריז הוא ואינו מניחו לאכול אלא כדי הקרן[30], וכיון שאכל סתם - ולא פירש דעתו - אנו מחשבים שכל מה שאכל הוא מהקרן[31], אבל אם אכל יותר משווי הקרן, אין מוציאים ממנו[32], שאבק ריבית הוא, ואינה יוצאת בדיינים[33].

ב) ולדעת רב אשי, לעולם אין מסלקים אותו מהשדה בלא מעות[34], שכיון שכאשר אוכל הפירות, לא בתורת פרעון אוכל אותם, הרי זה אבק ריבית משעת אכילה, ואינה יוצאת בדיינים, וכשמסלקים אותו משדה זו בלא מעות, מוציאים ממנו אבק ריבית שאכל[35], ואנו עדים ("אנן-סהדי*"), שאכל הפירות לשם ריבית ולא לשם פירעון הקרן[36]. וכן הלכה[37]. ונחלקו ראשונים: יש מפרשים שאין מוציאים אותו מהשדה עד שיתן לו כל שיעור מעות הלוואות[38], ואין מנכים מחובו דבר[39], שכל שאתה מסלקו בלא כל מעותיו, ואפילו מנכה לו זוז אחד, אתה מוציא ממנו אותו זוז שאתה מגרע מחובו ומסלקו בלא אותו זוז[40]. וכן הלכה[41]. ויש מפרשים שאין מסלקים אותו בלא כלום[42], אלא בית דין מנכים לו כפי ראות עיניהם והשאר נותנים לו ומסלקים אותו[43].

אף לסוברים שמוציאים מלווה משדה עבור אכילת הפירות[44], מכל מקום אין מחשבים משטר לשטר[45], שאם חייב לו מעות בשטר אחר, אין העודף בזה שאכל - פירות יתר על החוב - פרעון לחוב השטר האחר, שמה שמוציאים ממנו, מה שאכל כבר[46], שאפילו אם אנו מחשבים שמה שאכל הפירות הוא מהקרן[47], אין לומר כן על שטר חוב אחר שיש לו, שודאי לא אכל על דעת פירעון החוב ממנו[48].

קרקע של יתומים

היתה שייכת הקרקע ליתומים, נחלקו בה גאונים וראשונים: יש גורסים שהדבר תלוי במחלוקת האמוראים, שלדעת מר בנו של רב יוסף בשמו של רבא, הסובר בקרקע של גדולים, שאם אכל ממנה המלוה כשיעור ההלואה, יכול הלווה לסלקו[49], הרי ביתומים שאכל מהקרקע שלהם יותר משיעור ההלוואה, מוציאים את העודף מידו[50], שבית דין שבעיר אביהם של יתומים הם, והרי הם שליטים לעשות משפט, והם לא מחלו על העודף שאכל, והרי זה כאילו סילקוהו מהקרקע של היתומים מעת שאכל ממנה כשיעור ההלוואה[51], אבל לדעת רב אשי, הסובר - וכן הלכה[52] - שבגדולים אי אפשר לסלקו, שאבק רבית הוא זה, שאינו יוצא בדיינים, אף יתומים קטנים דינם כגדולים, ואין מסלקים את המלווה[53]. ויש גורסים שלדברי כל האמוראים אין מוציאים מן המלווה פירות שאכל מהקרקע הממושכנת בידו, אפילו היתה הקרקע של היתומים ואכל ממנה יותר משיעור חובו[54], אלא שאם אכל מהקרקע של היתומים כשיעור הלוואתו, מסלקים אותו ממנה בחינם[55], אף לסוברים בקרקע של גדולים שאין מסלקים את המלוה מן הקרקע בלא מעות[56].

אף על פי שבקרקע של גדולים אין מחשבים משטר לשטר[57], בקרקע של יתומים מחשבים משטר לשטר[58], שאם היתה שדה זו ממושכנת לו במאה דינרים, ושדה אחרת של הלווה ממושכנת לו בשטר אחר במאה דינרים, ואכל המלוה מפירות השדה האחת חמישים ומפירות השנייה מאה וחמישים, אומרים לו הרי אכלת מן הפירות במאתים, ואין לך כלום, וכאילו שני השטרות הם שטר אחד שיש בו משכנתא אחת גדולה[59].

שמנכים ושאין מנכים

מצד ניכוי החוב עבור השימוש במשכנתא, דנו בשני סוגי משכנתא: א) משכנתא בניכוי ("בנכייתא")[60], שמנכה לו מעיקר ההלוואה דבר ידוע בכל שנה בשביל הפירות שאוכל[61]. ב) משכנתא בלא ניכוי ("בלא נכייתא")[62], שאינו פוסק לנכות לו מן החוב כלום בשביל אכילתו[63].

משכנתא דסורא

סוג נוסף של משכנתא הוא "משכנתא דסורא" - שממשכן לו לשנים ידועות[64], וכותב סכום כל שנה בכך וכך[65] - וכותב בשטר הלוואה: כשיישלמו השנים הללו, תצא הארץ הזאת בלא כסף[66].

יש מהראשונים סוברים שאין משכנתא זו אמורה אלא במקום שאין מסלקים[67]. ויש מהראשונים סוברים שאף במקום שמסלקים אמורה משכנתא זו[68].

איסור ריבית

מצד איסור רבית*, מקום שאין מסלקים[69] קל ממקום שמסלקים[70], מקום שמסלקים דומה יותר לריבית, שהשדה היא ברשות הלווה, ואם כן המעות הן בתורת הלוואה ביד הלווה, אבל במקום שאין מסלקים, דומה יותר למכר, כאילו גוף השדה נמכר לו עד הזמן, ויש צד גדול יותר להיתר[71]. ויש מהראשונים הסובר להיפך, שמקום שאין מסלקים דומה יותר לריבית, שכיון שאין מסלקים לו עד שהושלם זמנו, כאילו קצצו דמיה, וריבית קצוצה היא, אבל במקום שאין מסלקים, לא קצצו דמיה, והיא אבק ריבית[72].

"משכנתא דסורא" ודאי מותרת משום ריבית[73], שאפילו מרחיב הזמן הרבה עד שאין מגיע לכל שנה אלא דבר מועט[74], כגון שהלוהו מנה והתנה עמו שאחר עשר שנים תחזור קרקע זו לבעליו חינם, והיה שכר אותה קרקע שוה אלף דינרים בכל שנה[75], כיון שכתב סכום כל השנים, כל שנה בכך וכך, ואינו יכול להעלות בכל שנה יותר ממה שקצב עימו, אינו דומה להלוואה אלא כאילו מכר לו פירות כל שנה בכך וכך[76], והוא מותר[77], שאין זה אלא כמי ששכר בפחות[78].

בפרטי שאר המשכנתאות, נחלקו ראשונים מהי המשכנתא האסורה, ואיזו משכנתא אסורה מצד רבית* קצוצה[79] ואיזו מצד אבק ריבית[80]:

א) יש סוברים שבמקום שאין מסלקים, מותר אפילו במשכנתא בלא ניכוי[81], שכל ימי הזמן היא כמכורה אצלו[82], ובמקום שמסלקים, במשכנתא בלא ניכוי הוא אבק ריבית ואינה יוצאה בדיינים[83], שכיון שפעמים שאין עושים פירות, שהכרמים לוקים, אין זו ריבית קצוצה[84], ובמשכנתא בניכוי מותר[85], שנראה כמוכר לו ויורד בספק, שאטפילו תלקה ולא יהו בה פירות ינכה לו אותה קצבה, הלכך כשנוטל ממנו יותר אינו ריבית[86].

ב) ויש סוברים שבמקום שאין מסלקים, בין בניכוי בין שלא בניכוי, אסור משום אבק ריבית[87]. ובמקום שמסלקים, בלא ניכוי, מחלוקת אמוראים בדבר: שלדעת רבה בר הונא הוא אבק ריבית[88], ולדעת רבינא הוא ריבית קצוצה[89] ויוצאה בדיינים[90], והלכה כמותו[91]. ובניכוי, מחלוקת אמוראים אחרת בדבר: רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלו בניכוי[92], שהוא אבק ריבית[93], ואינו דומה לשדה-אחֻזה* - שאמרה תורה לפדותה מן ההקדש לפי השנים שעד היובל, סלע ופונדיון לשנה, כפי חשבון חמישים שקל לבית זרע חומר שעורים, לארבעים ותשע שנות היובל[94], ואף על פי שהפירות של שנה שוים יותר[95] - ששדה אחוזה הקדש* היא והתורה העמידה דינו על פדיון[96], ואין שם הלואה, שמשעה שהקדיש שדהו קנאו ההקדש עד היובל, ודין היה שייפדה פירות כל שנה ושנה בשוויים, אלא שהתורה העמידה דינו בפדיון זה וגזירת מלך היא[97], אבל במשכנתא הלואה היא, ונדמה כריבית[98], שבשכר הלוואתו מנכה לו מדמי פירות כל שנה ושנה[99]. ואילו רבינא אכל בניכוי[100], שלמד הדין משדה אחוזה, שאף על פי שאוכל פירות הרבה אמרה תורה שפודה בסכום קבוע לכל שנה[101]. וההלכה שאסור לאכול[102], משום אבק ריבית[103]. ואין היתר לשום משכנתא אלא כעין משכנתא דסורא[104].

ג) ויש סוברים כדעה הקודמת, אלא שלדעתם במקום שאין מסלקים, בלא ניכוי, הוא ריבית קצוצה[105].

ד) ויש סוברים אף הם כדעה זו[106], אלא שלדעתם, במקום שמסלקים, בלא ניכוי, אבק ריבית הוא[107]. אם משום שההלכה כרבינא, הסובר כן[108]. או משום שלדעתם הכל מודים שאבק ריבית היא[109].

ה) ויש סוברים שבמקום שאין מסלקים אף בלא ניכוי מותר[110], ובמקום שמסלקים, בלא ניכוי אבק ריבית הוא[111], ובניכוי, נחלקו אמוראים: רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלו בניכוי[112]. ורבינא אכל בניכוי[113]. והלכה כמותו[114].

ו) ויש סוברים שאין חילוק בין משכנתא במקום שמסלקים למשכנתא במקום שאין מסלקים[115], שכל משכנתא שאין בה ניכוי כלל, הרי היא ריבית קצוצה[116], וכל משכנתא שיש בה ניכוי, אסורה משום אבק ריבית[117], ואין היתר אלא במשכנתא דסורא[118].

ז) ויש סוברים שבין במקום שמסלקים ובין במקום שאין מסלקים, בשדה וכיוצא בו שאין פירותיו מצויים תדיר, בניכוי מותר, בלא ניכוי הוא אבק ריבית, ודבר שפירותיו מצויים תדיר - כגון חצר או מרחץ או חנות[119] - בלא ניכוי הוא ריבית קצוצה, ובניכוי הוא אבק ריבית[120].

ח) ויש סוברים שאין חילוק זה אמור, אלא במקום שמסלקים, אבל במקום שאין מסלקים, מותר אפילו בלא ניכוי[121].

ט) ויש סוברים שבמקום שמסלקים, בניכוי הוא אבק ריבית[122], ושלא בניכוי ריבית קצוצה ומוציאים ממלווה ללווה[123], ובמקום שאין מסלקים, בניכוי, הכל מודים שמותר[124], ושלא בניכוי, הוא אבק ריבית[125].

י) ויש סוברים כדעה הקודמת, אלא שלדעתם במקום שמסלקים, בין בניכוי בין שלא בניכוי הוא אבק ריבית[126].

יא) ויש סוברים אף הם כדעה זו, אלא שלדעתם במקום שמסלקים, בניכוי מותר[127].

להלכה פסקו ראשונים שכיון שההלכה רופפת ואין לה הכרע[128], שהדבר תלוי במנהג המקומות[129], וכל אחד ואחד יעשה לפי מנהג מקומו[130], וכתבו שהמנהג לאכול פירות משכנתא בניכוי[131], אפילו במקום שמסלקים[132], וכן יש מהפוסקים שפסקו להלכה[133]. ויש מהפוסקים שפסקו אין היתר אלא במשכנתא דסורא בלבד[134].

תלמיד חכם

ההיתר שאמרו בניכוי - במקום שמסלקים, לסוברים כן[135]. או במקום שאין מסלקים, לסוברים כן[136]. או בין במקום שמסלקים ובין במקום שאין מסלקים, לסוברים כן[137] - אמרו בו בתלמוד, שתלמיד-חכם* לא יאכל מהפירות הללו[138], שצריך ליישר דרכיו ולהתקדש אף במותר לו, פן ילמדו ממנו לזלזל באיסורים[139].

בית

במה דברים אמורים שהותרה משכנתא במקום שמסלקים[140], בשדה, אבל בבית, נחלקו ראשונים: א) יש מהראשונים סוברים שאסור להלוות על בית ולדור בו, אפילו במשכנתא בניכוי[141], ואינו דומה למשכנתא של כרם, ששם לפעמים אינו מקבל כלל פירות[142], שהרי אין בשדה פירות מצויים בעת ההלואה, ואפשר שירויח ויהיו שם פירות, ואפשר שיפסיד בזריעתה ועבודתה[143], ולמרות זאת מנכים לו, והוא קונה את הפירות בניכוי על הספק[144], אבל בבית הרי זה נהנה תמיד, ואין כאן ספק[145], שלא מצוי שיפול הבית או ישרף[146]. והדברים אמורים במקום שמסלקים, אבל במקום שלא מסלקים, כיון שמותר - לסוברים כן[147] - אף בלא ניכוי, אין חילוק בין שדה לבית[148]. ב) ויש מהראשונים הסוברים שאין הפרש בין משכונת שדה וכרם למשכונת בתים[149], שאף בית לעיתים אינו נוטל דבר, אם משום שהבית נופל או נשרף, או משום שלא נצרך לדור בו[150]. וכן הלכה[151].

לסוברים שאסור להלוות על בית ולדור בו, אפילו במשכנתא בניכוי[152], נחלקו ראשונים במהות האיסור: יש סוברים שאינו אסור אלא משום אבק ריבית[153]. ויש סוברים שהדבר אסור משום ריבית קצוצה[154].

ניכוי לחלק מהזמן

ניכוי בקצבה ("קיצותא"), נחלקו בה לשונות התלמוד: א) ללשון הראשון, אם אמר המלווה: עד חמש שנים אוכל בניכוי, ומכאן ואילך אשום לך כל הפירות, הדבר מותר[155]. ואם אמר: עד חמש שנים אוכל בלא ניכוי, מכן ואילך אשום לך כל הפירות, נחלקו אמוראים: יש אוסרים[156], שכיון שאוכל בחמש השנים הראשונות פירות בלא ניכוי, הרי זה כאבק ריבית[157]. ויש מתירים[158], שזה דרך אריסים הוא, שזה אוכל חמישה וזה אוכל חמישה[159]. ב) וללשון השני, אם אמר: עד חמש שנים אוכל בלא ניכוי, מכן ואילך אשום לך כל הפירות, הכל מודים שהדבר אסור[160]. ואם אמר: עד חמש שנים אוכל בניכוי, ומכאן ואילך אשום לך כל הפירות, נחלקו אמוראים: יש אוסרים[161]. ויש מתירים[162].

מחלוקת זו של לשונות התלמוד בקצבה, נחלקו בה ראשונים: יש מפרשים שהיא אמורה במקום שמסלקים[163], אבל במקום שאין מסלקים, כיון שבתוך הזמן אינו יכול לסלקו, מכר גמור הוא עד אותו הזמן, והפירות שאוכל לא בתורת הלואה אוכל להם אלא בתורת מכר[164]. ויש מפרשים שהמחלוקת אמורה במקום שאין מסלקים[165], ששם הוא שדומה לאריס[166].

חכירי נרשאי

מי שהיתה שדה ממושכנת בידו אסור לחזור ולהשכיר - או להחכיר[167] - אותה לבעל השדה[168], לתת סך ידוע בכל שנה, בין עושים בין אין עושים[169], אפילו אם השתמש קודם לכן המלווה בשדה במשך זמן מה[170], ונקרא בתלמוד "חכירי נרשאי"[171].

בטעם האיסור, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שהדבר אסור משום רבית* קצוצה[172], שהרי לא קנה השדה[173], ואין טורח למלווה בה[174], שמיד הלווה בעצמו בא לו והוא דבר קצוב בלא טורח[175], ואף אם תלקה לא יפסיד מחכירותו כלום[176], וכיון שחוזרים הבעלים וחוכרים ממנו[177], התגלה למפרע שעל דעת כן הלוו לו[178], וכל מה שנותן בשכירות קצוב, הוא כמו ריבית קצוצה[179]. וכן הלכה[180]. ב) ויש סוברים שהדבר אסור מפני הערמת-רבית*[181], שהרי זה עומד בשדהו כשהיה ונותן לזה שכר בכל חדש בשביל מעותיו שהלוהו[182]. ג) ויש סוברים שהדבר אסור משום אבק ריבית[183], כיון שלא פסק לו ריבית על ההלוואה[184].

איסור זה, אם ישנו אף ב"משכנתא דסורא"[185], נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים שאיסור זה הוא אף במשכנתא דסורא[186], שכיון שאין הקרקע קנוי לו כשחוכרה והוא חייב ליתן לו כך וכך כורים בשנה, בין עושה מעט בין עושה הרבה, נמצא נוטל יותר ממעותיו[187], ואיסורו הוא משום אבק ריבית[188]. וכן הלכה[189]. ב) ויש סוברים שאינו נוהג במשכנתא דסורא[190], ששם מכירת פירות גמורה היא ואפילו אם חוכר אותה הלווה מותר, שאינו נחזה כלל כריבית[191], אלא אם כן התנה מתחילה על כך[192], וגם צריך שכבר יחזיק המלוה בשדה זו[193], שיהא נראה לכל שהשדה היא שלו וקנאה במשכנתא דסורא[194], אבל בלא זה, אסור[195].

החכיר המלווה השדה לאדם אחר, ואותו אדם החכיר השדה לבעל השדה, נחלקו בו ראשונים: א) יש סוברים שהדבר מותר[196], ואפילו לא ירד המלווה כלל לתוך השדה[197], שכיון שהפסיקה אחר[198] שוב לא מוכח הדבר שהלווה לו המעות על מנת שיקבל בנוסף להם דמי החכירה מהשדה[199], שכיון שהפסיקו אחר שאינו מלווה, ולא התנו כן מתחילה, אינו נחזה כריבית, שאינה באה מיד לווה ליד מלווה[200], ולדעתם אין "חכירי נרשאי" אסור אלא משום אבק ריבית, ולכן מועיל האדם האחר המפסיק להוציאו משום אבק ריבית ולהתירו[201]. ב) ולדעת הסוברים ש"חכירי נרשאי" אסור משום ריבית קצוצה[202], מועיל האדם האחר המפסיק להוציאו משום ריבית קצוצה, אבל עדיין הדבר אסור משום אבק ריבית[203].

להלכה כתבו הפוסקים שאינו מותר לאדם השוכר השדה מהמלווה לחזור ולהשכיר אותה לבעל השדה, אלא אם כן היתה משכנתא דסורא[204], שהואיל ויש המתירים "חכירי דנרשאי" במשכנתא דסורא, יש לצרף זאת להתיר[205].

ונחלקו הפוסקים אם היתר זה אמור אף כשלא החזיק המלווה כלל בשדה[206]. או שאין הדברים אמורים אלא כשהחזיק המלווה בשדה[207], שכל שלא החזיק כלל בשדה לא קנאה, והוא הלוואה בלבד[208], ובודאי אינו מועיל כאן מה שיפסיק אחר בין מלווה ללווה[209].

לדעת הסוברים - וכן הלכה[210] - ש"חכירי נרשאי" אסור משום ריבית קצוצה[211], אסור לעשות כן אף כשהוא אפוטרופוס* ומלווה לאחר מעות יתומים[212]. ולדעת הסוברים ש"חכירי נרשאי" אסור משום הערמת ריבית[213], מותר לעשות כן במעות יתומים[214], מפני שמותר להלוותם קרוב לשכר ורחוק להפסד[215].

גביית חוב

משכנתא, במקום שמסלקים[216], אין בעל-חוב* - של המלווה שמת[217] - גובה ממנה[218] מיורשי המלווה[219], שאין להם לאביהם בגופה של קרקע כלום, ומטלטלים הם, ומטלטלי יתומים אינם משתעבדים לבעל חוב[220]. אבל במקום שאין מסלקים[221], בעל חוב גובה ממנה[222], שמכר הוא אצלו[223].

ירושת הבכור

ירושת המלווה

לסוברים - וכן הלכה[224] - שאין הבכור - לאביו, הנוטל פי שנים בנכסי האב[225] - נוטל פי שנים במלוה[226], משכנתא, במקום שמסלקים[227], אין הבכור נוטל בה פי שנים[228], שהואיל ויכול לסלקו במעות, מלווה בלבד הוא, ואין השדה לפניו אלא לשעבוד פירות, והוא "ראוי" - נכסים שלא היה אביו מוחזק בהם בשעת מיתתו אלא היו ראויים לבוא לו אחר מיתתו[229] - ואין בכור נוטל בראוי[230]. אבל במקום שאין מסלקים[231], הבכור נוטל בה פי שנים[232], שהוא כמכר[233], שהואיל ואינו יכול לסלקו הרי המשכנתא כקרקע של אביהם, ולא כמלוה[234], ואפילו פדה הלווה את הקרקע מן היורשים בדמים, נוטל הבכור פי שנים בדמים[235].

הגיע זמן פרעון החוב בחיי האב, נחלקו בו הדעות: א) יש מהראשונים סוברים, שאף במקום שאין מסלקים את המלוה במעות, אם הגיע זמן פרעון החוב בחיי האב, אין הבכור נוטל בה פי שנים, שכיון שהלווה יכול היה לפרוע את חובו ולסלק את האב מן הקרקע, הרי היא כמשכנתא במקום שמסלקים במעות[236]. ב) ויש מהראשונים סוברים, שאפילו הגיע הזמן נוטל בה פי שנים[237], שהרי היא כמכורה למלוה, וכשהממשכן פודה אותה הרי הוא כמי שחזר וקנאה מן המלוה[238], ואפילו במקום שנהגו שרק בשנה הראשונה אין מסלקים, ואחר כך יכול לסלקו, אף לאחר השנה דינה כמכר, ו"מקום שמסלקים" שאמרו, אינו אלא כשיכול הלווה לסלק את המלוה לאלתר[239]. ג) ומהאחרונים יש מחלקים, שדוקא כשגבו את גוף הקרקע או מעות נחשב מוחזק אף לאחר הזמן, אבל פירות היוצאים אז מן הקרקע, דינם כראוי, שבתוך הזמן יש לו קנין בגוף הקרקע אף לפירותיה, אבל לאחר הזמן אין הקרקע מכורה לפירותיה, ואין זה ודאי שיזכה בפירות, שאפשר שיסלקנו הלווה במעות, ולכן דין הפירות כראוי[240].

דין זה, שאין הבכור נוטל פי שנים במקום שמסלקים[241], אם הוא אף בגוף הקרקע, נחלקו בו ראשונים: א) יש סוברים שאין הדברים אמורים אלא לענין הפירות שגדלו בקרקע הממושכנת כל זמן שלא גבו את החוב, שאינו יכול ליטול פי שנים במשכון ולאכול את פירות חלקו, כל זמן שאין גובים מהמשכון את המלוה, ונמצא שהפירות הם כשבח ששבחו הנכסים קודם החלוקה, ואין הבכור נוטל פי שנים בשבח[242], ורק במקום שאין מסלקים, הרי גוף הקרקע קנויה ליורשים לפירות, ויכול הבכור לתבוע לקבל בזה פי שנים, ולאכול את פירות חלקו[243], וכן אם גבו מעות בחובם, אין הבכור נוטל בהן פי שנים, שהמעות אינן מוחזקות[244], אבל אם גבו את חובם מגוף קרקע זו, נוטל הבכור פי שנים בגופה[245] - ויש מוסיפים שאף יכול הבכור לכופם לחלוק בגוף הקרקע[246] - ואם תיפדה אחר כך נוטל הבכור פי שנים כנגד חלקו[247], שאף שהוא מקום שמסלקים, מכל מקום המשכנתא היא כקרקע שעשאה אפותיקי* בשטר[248], שהרי היא - לסוברים כן[249] - לדברי הכל משועבדת מן התורה, ודינה כמוחזק[250], או מפני שבגבייה מן הלווה עצמו מבני חורין לדברי הכל שעבוד הוא מן התורה - לסוברים כן[251] - ודינו כמוחזק[252]. ב) ויש סוברים שאף בגוף הקרקע אין הבכור נוטל פי שנים[253], שאף אם שעבוד הוא מן התורה, אין מלוה נחשבת כמוחזק, ואף באפותיקי מפורש יש סוברים שאינו נוטל, שאף דבר שיש בו שעבוד, כל שיכול הלווה לסלקו במעות, אינו כמוחזק[254].

ירושת הלווה

הניח האב הקרקע ממושכנת לבעל חובו, במקום שמסלקים[255], נוטל הבכור פי שנים, הואיל ויכול לסלק המלווה[256]. ובמקום שאין מסלקים[257], נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שנחשבת ראוי, ואין הבכור נוטל בה פי שנים[258], שהואיל ואינו יכול לסלק את המלוה, הרי הקרקע כמוחזקת לו למלווה, ובכורו נוטל בה פי שנים[259], ולכן לגבי הלווה ראויה היא[260], ואף על פי שגוף הקרקע של לווה הוא, ואין למלוה בה אלא קנין-פירות*, מכל מקום כיון שאין הלווה יכול לסלקו בדמים הרי זו ראוי[261], ועוד שהואיל ויש למלוה שעבוד אף על גוף הקרקע ואין הלווה יכול לסלקו בדמים, הרי זה כאילו קנה המלוה אף את גוף הקרקע, וכשפורע הלווה את חובו הרי הוא כקונה את הקרקע ממנו בחזרה[262]. ב) ויש סוברים שנחשבת כמוחזק[263], ואף על פי שנחשבת כמוחזק לגבי המלוה, נחשבת היא כמוחזק אף לגבי הלווה, שגוף השדה הוא של הלווה והפירות הם של המלוה, ולהלכה קנין פירות אינו כקנין הגוף[264], ואינו מעכב על קנין הגוף של הלווה מלהיחשב מוחזק[265]. וכן הלכה[266].

שמיטת כספים

משכנתא, במקום שמסלקים[267], יש בה שמיטת-כספים*[268], כשאר מלוה בשטר[269], שנכסי לווה משועבדים להם, ושביעית משמטת אותם[270], ולא אמרו במלוה על משכון* שאין שביעית משמטת אותו[271], אלא במשכון של מטלטלים[272], שבעל-חוב* קונה משכון שבידו[273]. אבל במקום שאין מסלקים[274], אין בה שמיטת כספים[275], שכל אותם שנים[276] הרי היא כמכר[277] והיא כקרקע של המלווה[278].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' רש"י ב"מ סד ב ד"ה קא משמע לן; עי' רשב"א שם סח א; עי' שו"ע יו"ד קעב א.
  2. ↑ רש"י שם סז א ד"ה משכנתא מאי.
  3. ↑ עי' רש"י שם וסב א ד"ה משכנתא בלא נכייתא; עי' טור שם, וב"י וב"ח שם.
  4. ↑ רמב"ם מלוה פ"ו ה"ז; טור שם.
  5. ↑ עי' להלן: איסור ריבית.
  6. ↑ עי' להלן: גביית חוב.
  7. ↑ עי' להלן: ירושת הבכור.
  8. ↑ עי' להלן: שמיטת כספים.
  9. ↑ ע"ע אפותיקי: משכנתא.
  10. ↑ ב"מ סז א-ב.
  11. ↑ עי' רש" שם א ד"ה באתרא דמסלקי; עי' טור יו"ד סי' קעב.
  12. ↑ רש"י שם.
  13. ↑ עי' רש"י שם ד"ה דלא מצי, בפי' גמ' שם סח א; טור שם.
  14. ↑ עי' רשב"א שם סח א.
  15. ↑ עי' רא"ש ב"מ פ"ה סי' לד, ע"פ הגמ' שבציון 268; עי' טור שם.
  16. ↑ מ"מ מלוה פ"ו ה"ח, לפי ב"י שם; נמוק"י שם א (לז ב); שו"ת ריב"ש סי' שה.
  17. ↑ גמ' שם ב.
  18. ↑ עי' רש"י שם א ד"ה לא מסלקינן; עי' טור שם.
  19. ↑ עי' ציון 10 ואילך. עי' תלמיד הרשב"א ב"מ סז א, ע"פ גמ' שבציון 22.
  20. ↑ רש"י שם ב ד"ה אפי' מתמרי דאבודיא.
  21. ↑ עי' תלמיד הרשב"א שם א, ע"פ גמ' שבציון הבא.
  22. ↑ עי' מר זוטרא משמיה דרב פפא בגמ' שם ב, ורש"י שם; תלמיד הרשב"א שם א.
  23. ↑ ע"ע קנין.
  24. ↑ עי' גמ' שם; תלמיד הרשב"א שם.
  25. ↑ עי' מר זוטרא משמיה דרב פפא בגמ' שם, ורש"י ד"ה ואי אגבהינהו וד"ה קנה; עי' טור יו"ד סי' קעב. הרמב"ם ושו"ע השמיטו.
  26. ↑ עי' גמ' שם, ורש"י ד"ה כליו של לוקח.
  27. ↑ רש"י שם ד"ה אע"ג דלא אגבהינהו.
  28. ↑ ב"מ סז א.
  29. ↑ עי' רש"י שם ד"ה אכל כשיעור זוזי.
  30. ↑ עי' רש"י שם ד"ה מסלקינן ליה.
  31. ↑ ריטב"א (החדשים) שם.
  32. ↑ עי' מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא בגמ' שם.
  33. ↑ רש"י שם ד"ה אכל טפי.
  34. ↑ עי' ב"מ סז א.
  35. ↑ רש"י שם ד"ה לא מסלקינן.
  36. ↑ עי' ריטב"א (החדשים) שם.
  37. ↑ רמב"ם מלוה פ"ז ה"א; טור יו"ד סי' קעב; ריטב"א (החדשים) שם. השו"ע השמיט. ועי' הגמ"י שם, בשם אביאסף.
  38. ↑ רש"י שם ד"ה לא מסלקינן; רשב"א שם, בשמו, והסכים לו; עי' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' שכא; מ"מ שם, בשם רש"י וקצת המפרשים והרשב"א; ב"י שם, שכ"נ ד' רא"ש שם פ"ה סי' לד וטור שם; הג' הגר"א ב"מ שם, בשם רש"י ושאר פוסקים.
  39. ↑ שו"ת הרשב"א שם; מ"מ שם, בשם רש"י וקצת המפרשים והרשב"א; ב"י שם, שכ"נ ד' רא"ש שם וטור שם.
  40. ↑ רשב"א ב"מ שם; עי' שו"ת הרשב"א שם.
  41. ↑ רמ"א בשו"ע יו"ד קעב ג; לבוש שם.
  42. ↑ רמב"ם שם; עי' רשב"א שם, בשם יש מי שפירש ובשם הרמב"ם; כ"מ משו"ת הרשב"א שם, בשם הרמב"ם; עי' הג' הגר"א שם, בשם הרמב"ם.
  43. ↑ רשב"א שם, בשם יש מי שפירש ובשם הרמב"ם; מ"מ שם, בד' הרמב"ם; עי' הג' הגר"א שם, בשם הרמב"ם.
  44. ↑ עי' ציון 28 ואילך.
  45. ↑ מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא בב"מ סז א; עי' רמב"ם מלוה פ"ז ה"א (אע"פ שפסק בציון 37 כרב אשי).
  46. ↑ רש"י שם ד"ה ולא מחשבינן.
  47. ↑ עי' ציון 31.
  48. ↑ עי' ריטב"א (החדשים) שם.
  49. ↑ עי' ציון 28 ואילך.
  50. ↑ מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא בב"מ סז א, לגירסתנו וגי' רב הילאי בתשוה"ג שע"צ ח"ד ש"ב סי' מא ורש"י שם ד"ה אכל טפי: ובדיתמי וכו' אכל טפי מפקינן מיניה, ועי' ציון 54 שי"ג בע"א.
  51. ↑ רש"י שם.
  52. ↑ עי' ציון 37.
  53. ↑ עי' גמ' שם א-ב, לגירסתנו וגי' רא"ש שם פ"ה סי' לד (וכ"מ מרש"י שם ב ד"ה כגדולים, ועי' הג' הגר"א שם א, שכ"כ שאר הפוסקים): עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים כגדולים (ועי' ציון הבא, שי"ג בע"א), ורש"י שם ורא"ש שם; ב"י יו"ד סי' קעב, בד' הטור שם, שהשמיט, לפי שההלכה כרב אשי (עי' ציון 37) וא"כ אין הבדל בין יתומים קטנים לבין גדולים.
  54. ↑ מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא בגמ' שם א, לגי' מ"מ מלוה פ"ז ה"א, בד' רי"ף שם (לה ב) ורמב"ם שם: אכל טפי לא מפקינן מיניה, ועי' ציון 50, שי"ג בע"א; גמ' שם א-ב, לגי' מ"מ שם והג' הגר"א שם א, בד' רי"ף שם ורמב"ם שם, של"ג כל המעשה ברב אשי שבציון הקודם, ועי' ציון הקודם, שי"ג בע"א.
  55. ↑ עי' רמב"ם שם.
  56. ↑ עי' ציון 42 ואילך. עי' רמב"ם שם. ועי' לח"מ ומרה"מ (חעלמא) שם.
  57. ↑ עי' ציון 44 ואילך.
  58. ↑ מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא בב"מ סז א; עי' רמב"ם מלוה פ"ז ה"א.
  59. ↑ עי' רמב"ם שם.
  60. ↑ ב"מ סז ב.
  61. ↑ עי' רש"י ב"מ סז ב ד"ה באתרא דמסלקי; טור יו"ד סי' קעב.
  62. ↑ גמ' שם סב א.
  63. ↑ רש"י שם ד"ה משכנתא בלא נכייתא; עי' טור שם.
  64. ↑ טוש"ע יו"ד קעב א.
  65. ↑ עי' רמב"ם מלוה פ"ו ה"ח; עי' טוש"ע שם.
  66. ↑ ב"מ סז ב; טור שם.
  67. ↑ עי' ראב"ד בהשגות מלוה פ"ו ה"ח, לפי מ"מ שם.
  68. ↑ עי' רמב"ם שם, לפי מ"מ שם, והסכים לו.
  69. ↑ עי' ציון 10 ואילך.
  70. ↑ עי' ציון 17 ואילך. עי' רש"י ב"מ סז א ד"ה לא מסלקינן; עי' רא"ש שם פ"ה סי' לד; עי' טור שבציון הבא; ב"ח יו"ד סי' קעב, בשם רש"י ורא"ש וכל הפוסקים.
  71. ↑ טור שם.
  72. ↑ עי' ס' העיטור פ - פותיקי (סד ד במהד' רמ"י); עי' ב"ח שם, בשם העיטור בשם אביו, ודחה.
  73. ↑ עי' ב"מ סז ב; עי' רמב"ם מלוה פ"ו ה"ח; עי' טוש"ע יו"ד קעב א.
  74. ↑ טוש"ע שם.
  75. ↑ עי' רמב"ם שם; שו"ע שם.
  76. ↑ כ"מ מרא"ש שם פ"ה סי' לד; טור שם.
  77. ↑ עי' רמב"ם שם; עי' שו"ע שם.
  78. ↑ שו"ע שם.
  79. ↑ ע"ע אבק ציון 4 וע' רבית.
  80. ↑ ע"ע אבק: אבק רבית.
  81. ↑ עי' רש"י ב"מ סז ב ד"ה באתרא דמסלקי, ע"פ גמ' שם, לגירסתו (עי' ציון 85, ושם, שי"ג בע"א); עי' או"ז ח"ג ב"מ סי' קצג, בשמו; רא"ש שם פ"ה סי' לד, בד' רש"י; טור יו"ד סי' קעב, בשם רש"י.
  82. ↑ רש"י שם; או"ז שם, בשמו.
  83. ↑ עי' רש"י שם סב ב ד"ה ובדינינו אין מחזירין; טור שם, בשמו.
  84. ↑ רש"י שם.
  85. ↑ גמ' שם סז ב, לגירסתנו וגי' רש"י שם ותוס' שם ד"ה במישלם ופסקי רי"ד שם: האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא, ועי' חי' הר"ן שם, בשם אחרים, וסמ"ק מצוריך סי' רנח, בשם ריב"ן, שגרסו: באתרא דלא מסלקי; רא"ש שם, בד' רש"י; טור שם, בשם רש"י.
  86. ↑ רש"י סז ב שם; או"ז שם, בשמו.
  87. ↑ עי' רי"ף ב"מ סז א (לח א), ועי' ציון 105, שי"מ בע"א; טור יו"ד סי' קעב, בשם ר"ח ורי"ף; צרור הכסף הארוך דרך ה ש"ו סי' ג, בשם י"א.
  88. ↑ עי' רי"ף שם, בד' רבה בר רב הונא בגמ' שם.
  89. ↑ עי' רי"ף שם, בד' רב פפי בגמ' שם שכן עבד רבינא עובדא, ועי' בעה"מ שבציון 109 ותוס' שם ד"ה פירי, שפי' בע"א.
  90. ↑ עי' רב פפא בגמ' שם, שכן עבד רבינא עובדא.
  91. ↑ עי' רי"ף שם; עי' רא"ש שם פ"ה סי' לד, בשמו; עי' טור שם, בשם ר"ח ורי"ף; צרור הכסף שם, בשם הרי"ף, והסכים לו.
  92. ↑ גמ' שם סז ב.
  93. ↑ רי"ף שם (לח א); טור שם, בשם ר"ח ורי"ף. ועי' ציונים 112, 124, 156, 161, שי"מ בע"א.
  94. ↑ ע"ע שדה אחזה. רש"י שם ד"ה ושדה אחוזה.
  95. ↑ פסקי רי"ד שם סח א.
  96. ↑ מר זוטרא בגמ' שם סח א, בד' רב כהנא ורב פפא ורב אשי.
  97. ↑ פסקי רי"ד שם.
  98. ↑ מר זוטרא בגמ' שם, בד' רב כהנא ורב פפא ורב אשי.
  99. ↑ פסקי רי"ד שם.
  100. ↑ גמ' שם סז ב. ועי' רי"ף ורא"ש שם, דהיינו כפשוטו, ועי' ציונים 113, 158, 162, שי"מ בע"א.
  101. ↑ עי' מר זוטרא בגמ' שם סז ב - סח א, בד' רבינא.
  102. ↑ עי' רי"ף שם; עי' רא"ש שם, בשמו; עי' תוס' ב"מ סז ב ד"ה רבינא, בשם ר"ח; עי' טור שם, בשם ר"ח ורי"ף.
  103. ↑ עי' רי"ף שם; עי' רא"ש שם, בשמו; עי' טור שם, בשם ר"ח ורי"ף.
  104. ↑ טור שם, בשם ר"ח ורי"ף; שו"ת הרשב"א החדשות מכת"י סי' פב, בשם הרי"ף והגאונים ומקצת מרבותינו.
  105. ↑ רי"ף ב"מ סז א (לח א), לפי בהגר"א יו"ד סי' קעב סק"א, ועי' ציון 87, שי"מ בע"א.
  106. ↑ עי' בעה"מ ב"מ סז ב (לח ב).
  107. ↑ רי"ף ב"מ סח א (לח ב), בשם איכא מאן דס"ל; בעה"מ שם.
  108. ↑ עי' רי"ף שם, בשם איכא מאן דס"ל, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א.
  109. ↑ עי' בעה"מ שם, בד' רבינא שבגמ' שם, ועי' ציונים 89, 108, שי"מ בע"א.
  110. ↑ תוס' ב"מ סז ב ד"ה במישלם, ע"פ גמ' שם.
  111. ↑ עי' תוס' שם א ד"ה פירי.
  112. ↑ גמ' שם ב, לפי תוס' שם ד"ה רבינא, בפי' הא', ועי' ציונים 93, 124, 156, 161, שי"מ בע"א.
  113. ↑ גמ' שם, לפי תוס' שם, בפי' הא', ועי' ציונים 100, 158, 162, שי"מ בע"א.
  114. ↑ תוס' שם ד"ה רבינא, במסקנה, לפי בהגר"א יו"ד סי' קעב סק"א.
  115. ↑ רמב"ם מלוה פ"ו ה"ח, בשם מקצת גאונים, לפי בהגר"א יו"ד סי' קעב סק"א.
  116. ↑ רמב"ם שם, בשם מקצת גאונים.
  117. ↑ עי' רמב"ם שם, בשם מקצת גאונים.
  118. ↑ עי' ראב"ד בהשגות שם, לד' זו.
  119. ↑ רמב"ם מלוה פ"ו ה"ז, בשם רבותיו.
  120. ↑ רמב"ם שם, בשם רבותיו, לפי ב"י יו"ד סי' קעב ובהגר"א שם סק"א, ועי' ציון הבא, שי"מ בע"א.
  121. ↑ עי' רמב"ם מלוה פ"ו ה"ז, בשם רבותיו, לפי בית ישראל לטור שם (נד' בטור מהד' מכון המאו"ר), ועי' ציון הקודם, שי"מ בע"א.
  122. ↑ עי' רשב"א ב"מ סב א, בשם הראב"ד, בד' רבינא בגמ' שם סז א, ועי' ציון 122, שי"מ בע"א.
  123. ↑ עי' כתוב שם לראב"ד שם סח א (לח ב), וסותר לצרור הכסף בשמו שבציון 126, וצ"ב; רשב"א שם סב א, בשם הראב"ד, בד' רבינא בגמ' שם סז א.
  124. ↑ רשב"א שם סח ב, בשם הראב"ד, בפי' האמוראים שבציון 92, שלא חלקו על רבינא שבציון 100, אלא החמירו על עצמם, ועי' ציונים 93, 156, 161, שי"מ בע"א; רא"ש שם פ"ה סי' לד, בשם הראב"ד.
  125. ↑ עי' כתוב שם לראב"ד שם סח א (לח ב); רא"ש שם, בשם הראב"ד; בהגר"א יו"ד סי' קעב סק"א, בד' הראב"ד.
  126. ↑ עי' צרור הכסף הארוך דרך ה ש"ו סי' ג, בשם הראב"ד, וסותר לראב"ד שבציון 123, וצ"ב.
  127. ↑ רשב"א ב"מ סב א וסח א, בד' רבינא בגמ' שם סז א, ועי' ציון 127, שי"מ בע"א.
  128. ↑ בעה"ת שמ"ו ח"ג סי' כ.
  129. ↑ שו"ת הרשב"א החדשות מכת"י סי' פב.
  130. ↑ עי' בעה"ת שם; שו"ת הרשב"א שם.
  131. ↑ בעה"ת שם ורשב"א ב"מ סח א וצרור הכסף הארוך דרך ה ש"ו סי' ג, בשם הראב"ד; עי' בעה"ת שם, בסו"ד; עי' שו"ת הרשב"א שם.
  132. ↑ עי' בעה"ת שם ורשב"א שם, בשם הראב"ד, שעכשיו הכל חשוב כמקום שמסלקים, ועי' רשב"א שם; מ"מ שם.
  133. ↑ עי' רמ"א בשו"ע יו"ד קעב א, שיש לילך בזה אחר המנהג ושכן המהנג במדינות אלו.
  134. ↑ שו"ע שם. ועי' ב"י שם ושו"ע ג, לענין אחריות הלווה כשנותן לו המלווה עבור זה דבר מועט בכל שנה.
  135. ↑ עי' ציונים 85, 100 ואילך, 113 ואילך.
  136. ↑ עי' ציונים 124, 126.
  137. ↑ עי' ציונים 120, 121, 127.
  138. ↑ עי' רבא בריה דרב יוסף משמיה דרבא בב"מ סז ב: "צורבא מדרבנן", וע"ע תלמיד חכם. ועי' תוס' שם ד"ה ורבינא, בשם ר"ת.
  139. ↑ רש"י שם ד"ה וצורבא מדרבנן.
  140. ↑ עי' ציונים 85 ואילך, 113 ואילך, 119 ואילך, 124 ואילך.
  141. ↑ רש"י ב"מ סד ב ד"ה קא משמע לן; תוס' שם ד"ה ולא וריטב"א (החדשים) שם וצרור הכסף הארוך דרך ה ש"ו סי' ג, בשמו; עי' רמב"ם מלוה פ"ו ה"ז, בשם רבותיו; עי' רא"ש שם פ"ה סי' לד, בשם רש"י; טור יו"ד סי' קעב, בשם רש"י והרמב"ם; טור שם, לגירסתנו, בשם הרא"ש, ועי' ב"ח שם, שפי' בע"א.
  142. ↑ עי' רש"י שם; עי' תוס' שם, בשמו.
  143. ↑ רמב"ם שם, בשם רבותיו.
  144. ↑ רש"י שם; תוס' שם, בשמו.
  145. ↑ עי' רש"י שם; עי' תוס' שם וצרור הכסף שם, בשמו.
  146. ↑ ריטב"א (החדשים)שם, בשם רש"י.
  147. ↑ עי' ציונים 81 ואילך, 110, 121.
  148. ↑ בהגר"א שם סק"א.
  149. ↑ תוס' שם וריטב"א (החדשים)שם, בשם ר"ת; רשב"א שם סח א, בשם רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים; רא"ש שם וטור שם, בשם ר"ת ור"י; צרור הכסף שם, בשם שאר המפרשים.
  150. ↑ עי' תוס' סד ב שם, בשם ר"ת; עי' טור שם, בשם ר"ת ור"י.
  151. ↑ עי' שו"ע שם א; רמ"א בשו"ע שם.
  152. ↑ עי' ציון 141 ואילך.
  153. ↑ עי' רמב"ם מלוה פ"ו ה"ז, בשם רבותיו.
  154. ↑ ריטב"א (החדשים)ב"מ סד ב, בשם הרמב"ן, והסכים לו.
  155. ↑ ב"מ סז ב, בד' הלשון הא' בגמ' שם.
  156. ↑ פליגי בה רב אחא ורבינא בגמ' שם, לגירסתנו, חד אמר וחד אמר, ללשון הא' בגמ' שם, ועי' ציון 158; עי' רב כהנא ורב פפא ורב אשי בגמ' שם, ללשון זו, לפי תוס' שם ד"ה רבינא, בשם י"מ, ועי' ציונים 93, 112, 124, שי"מ בע"א.
  157. ↑ עי' פנ"י שם.
  158. ↑ פליגי בה רב אחא ורבינא בגמ' שם, לגירסתנו, חד אמר וחד אמר, ללשון הא' בגמ' שם, וע"ע הלכה: רב אחא ורבינא ציון 952, שבכ"מ שנחלקו, ולא נתפרש מי אמר כך ומי כך, רבינא הוא המיקל ורב אחא המחמיר, והלכה כרבינא להקל, ועי' תוס' שם, בשם ר"ת בפי' הב', וריטב"א (החדשים) שם, שגרסו: רב אחא ורפרם (שלא יסתור לרבינא שבציון 100), ולפי"ז אין להכריע מיהו בעל כל דעה וכמי ההלכה, וע"ע הנ"ל: בשני לשונות; רבינא בגמ' שם: אכיל בנכייתא, ללשון זו, לפי תוס' שם, בשם י"מ, ועי' ציונים 100, 113, שי"מ בע"א.
  159. ↑ ריטב"א (החדשים) שם.
  160. ↑ עי' גמ' שם, בלשון הב'.
  161. ↑ פליגי בה רב אחא ורבינא בגמ' שם, לגירסתנו, חד אמר וחד אמר, ללשון הב' בגמ' שם, ועי' ציון 158; רב כהנא ורב פפא ורב אשי בגמ' שם, ללשון זו, לפי תוס' שם, בשם י"מ, ועי' ציונים 93, 112, 124, שי"מ בע"א.
  162. ↑ פליגי בה רב אחא ורבינא בגמ' שם, לגירסתנו, חד אמר וחד אמר, ללשון הב' בגמ' שם, ועי' ציון 158; רבינא בגמ' שם: אכיל בנכייתא, ללשון זו, לפי תוס' שם, בשם י"מ, ועי' ציונים 100, 113, שי"מ בע"א.
  163. ↑ עי' רש"י ב"מ סז ב ד"ה באתרא דמסלקי; עי' רשב"א שם, בשמו, והסכים לו; עי' פסקי רי"ד שם; ריטב"א (החדשים) שם, בשם רש"י, ודחה. ועי' רשב"א וחי' הר"ן שם, שהוא לגי' רש"י שבציון 85 לעיל בגמ': באתרא דמסלקי, ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א.
  164. ↑ פסקי רי"ד שם.
  165. ↑ ריטב"א (החדשים) שם; חי' הר"ן שם. ועי' חי' הר"ן שם, שהוא לגי' אחרים שבציון 85 לעיל בגמ': באתרא דלא מסלקי, ועי' ציון הנ"ל, שי"ג בע"א.
  166. ↑ עי' ציון 159. ריטב"א (החדשים) שם.
  167. ↑ עי' ב"מ סח א: חכירי נרשאי וכו'; עי' טור יו"ד סי' קעב, בשם הרמ"ה.
  168. ↑ עי' רמב"ם מלוה פ"ה הט"ו; עי' שו"ת הרא"ש כלל צא סי' ג; עי' שו"ע שם א.
  169. ↑ עי' רש"י שם ד"ה חכירי נרשאי וד"ה אימת קנייה; עי' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רלב.
  170. ↑ עי' גמ' שם, במסקנה.
  171. ↑ גמ' שם.
  172. ↑ רש"י ב"מ סח א ד"ה אימת קנייה וד"ה ולא מילתא היא; רמב"ן ורשב"א וריטב"א (החדשים)שם ושו"ת הרשב"א ח"ד סי' רלב ושו"ת ריב"ש סי' שה וסי' תסד, בשמו.
  173. ↑ עי' לבוש יו"ד סי' קסד ס"א.
  174. ↑ עי' רש"י שם ד"ה אימת קנייה.
  175. ↑ שו"ת ריב"ש שם ושם, בשם רש"י (עי' ציון הקודם).
  176. ↑ רש"י שם; שו"ת ריב"ש שם ושם, בשמו.
  177. ↑ רשב"א ב"מ שם, בד' רש"י.
  178. ↑ רשב"א שם, בד' רש"י; ב"י יו"ד סי' קסד, בד' רש"י.
  179. ↑ לבוש שם.
  180. ↑ שו"ע יו"ד קסד ב, לפי ש"ך שם סק"ב; לבוש שם ס"א.
  181. ↑ רמב"ם מלוה פ"ה הט"ו; שו"ת הרשב"א שם וריטב"א (החדשים)שם, בשמו; רמב"ן שם סז א ורשב"א שם סח א, בשם הרמב"ם, והסכימו לו; שו"ת ריב"ש סי' שה, בשם הרמב"ם ורוב הגאונים; שו"ת ריב"ש סי' תסד, בשם הרמב"ם ורוב האחרונים.
  182. ↑ רמב"ם שם.
  183. ↑ עי' שו"ת הרא"ש כלל צא סי' ג; עי' טור יו"ד סי' קעב, בשם הרמ"ה; ריטב"א (החדשים) שם, בשם אחרים, והסכים להם; ב"י שבציון 201, בד' תלמידי הרשב"א שבציון 196.
  184. ↑ שו"ת הרא"ש שם.
  185. ↑ עי' ציון 64 ואילך.
  186. ↑ רמב"ן ב"מ סח א; שו"ת ריב"ש סי' שה וסי' תסד, בשמו; עי' שו"ע ולבוש יו"ד קסד א, בסתם.
  187. ↑ רמב"ן שם.
  188. ↑ עי' ב"י שם.
  189. ↑ עי' ב"י שם; עי' שו"ע ולבוש שם, שהביאו דעה זו בסתם, והדעה שבציון הבא ואילך, בשם יש מי שמתיר.
  190. ↑ רשב"א שם; עי' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רלב; שו"ת ריב"ש סי' שה, שכן יש מהגאונים אומרים; שו"ת ריב"ש סי' שלה, לפי ב"י שם; שו"ת ריב"ש סי' תסד, שכן יש מהאחרונים אומרים; שו"ע שם ולבוש שם, בשם יש מי שמתיר.
  191. ↑ רשב"א שם.
  192. ↑ עי' שו"ת ריב"ש סי' שה.
  193. ↑ עי' שו"ת הרשב"א שם; עי' רמ"א בשו"ע שם; עי' לבוש שם.
  194. ↑ לבוש שם.
  195. ↑ רמ"א שם.
  196. ↑ ריטב"א (החדשים) ב"מ סח א, בשם מורו הרב; ב"י יו"ד סי' קסד, בשם תלמידי הרשב"א.
  197. ↑ ריטב"א (החדשים) שם, בשם מורו הרב.
  198. ↑ ב"י שם, בשם תלמידי הרשב"א.
  199. ↑ עי' ב"י שם, בד' תלמידי הרשב"א.
  200. ↑ לבוש שם ס"ב.
  201. ↑ עי' ב"י שם, בד' תלמידי הרשב"א.
  202. ↑ עי' ציון 172 ואילך.
  203. ↑ ב"י שם.
  204. ↑ שו"ע יו"ד קסד ב; לבוש שם, אך הוסיף: ויש מי שאוסר.
  205. ↑ בהגר"א שם סק"ד, בד' ב"י שם.
  206. ↑ עי' לבוש שם; נקה"כ שם סק"א, ע"פ ריטב"א שבציון 197.
  207. ↑ ט"ז שם סק"ד.
  208. ↑ ט"ז שם, ע"פ ב"מ סח א.
  209. ↑ ט"ז שם.
  210. ↑ עי' ציון 180.
  211. ↑ עי' ציון 172 ואילך.
  212. ↑ עי' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רלב, בד' רש"י.
  213. ↑ עי' ציון 181 ואילך.
  214. ↑ עי' שו"ת הרשב"א שם, בד' הרמב"ם.
  215. ↑ שו"ת הרשב"א שם.
  216. ↑ עי' ציון 10 ואילך.
  217. ↑ עי' רש"י ב"מ סז ב ד"ה אין בעל חוב.
  218. ↑ עי' רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בגמ' שם; עי' רמב"ם מלוה פ"ז ה"ד; עי' טור יו"ד סי' קעב.
  219. ↑ עי' רש"י שם; טור שם.
  220. ↑ ע"ע שעבוד. רש"י שם.
  221. ↑ עי' ציון 17 ואילך.
  222. ↑ עי' רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בגמ' שם; עי' רמב"ם שם; טור שם.
  223. ↑ רש"י שם ד"ה בעל חוב.
  224. ↑ ע"ע ירושת הבכור ציון 593 ואילך.
  225. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 1 ואילך.
  226. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 521 ואילך, ושם, ציונים 512 ואילך, 544 ואילך, שי"ח. רש"י ב"מ סז ב ד"ה ואין הבכור.
  227. ↑ עי' ציון 10 ואילך.
  228. ↑ עי' רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בב"מ סז ב; עי' רמב"ם מלוה פ"ז ה"ד; עי' טוש"ע חו"מ רעח ז. ועי' מאירי שם, שאפילו נודע שאינו רוצה עוד לפדותו, ראוי הוא, והביא י"א שנוטל פי שנים, שנחשב כקרקע של האב לגמרי, ודחה.
  229. ↑ רש"י שבע' הנ"ל ציון 279.
  230. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 275 ואילך. עי' רש"י ב"מ שם; עי' ר"י מלוניל שם
  231. ↑ עי' ציון 17 ואילך.
  232. ↑ עי' רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בגמ' שם.
  233. ↑ עי' רש"י שם ד"ה בעל חוב.
  234. ↑ ר"י מיגש ויד רמ"ה ב"ב קכה ב; מאירי שם קכד ב.
  235. ↑ שו"ת הרשב"א ח"ג סי' קצח, והובא בב"י שם.
  236. ↑ ר"י מיגש ב"ב קכה ב; טור חו"מ סי' רעח ס"ז, בשמו; יד רמ"ה שם; מאירי שם קכד ב, בשם גאוני ספרד; תלמיד הרשב"א ב"מ סז ב; שו"ע שם ז. ועי' שו"ת הריב"ש סי' שה ד"ה תשובה (הב') ומחנ"א הל' מלוה ולוה סי' מג.
  237. ↑ רשב"א ב"ב קכה ב ושו"ת הרשב"א ח"ג סי' מג וח"ה סי' רט, ועי' רשב"א ב"מ סז ב; טור שם, בשמו; תלמיד הרשב"א שם, בשם רבותיו.
  238. ↑ רשב"א שם ושם ושם; טור שם, בשמו.
  239. ↑ רשב"א ב"ב שם ושו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' סג; טור שם, בשמו. ועי' שו"ע שם סז ב, שהביא ד' הרשב"א בע"א, ועי' תומים שם סק"ה, בטעם השמטת השו"ע דין זה.
  240. ↑ נתה"מ סי' רעח באורים סק"ז, עיי"ש שסובר שאין מח' בין הר"י מיגש לרשב"א.
  241. ↑ עי' ציון 224 ואילך.
  242. ↑ ריטב"א ב"מ סז ב וטור חו"מ סי' קעח, בשם הראב"ד; מאירי שם (וב"ב קכד ב, בקיצור), בשם גדולי המפרשים.
  243. ↑ ריטב"א שם וטור שם, בשם הראב"ד.
  244. ↑ ריטב"א שם וטור שם, בשם הראב"ד. אבל בראבי"ה שבציון הבא מ' קצת שנוטל פי שנים.
  245. ↑ ריטב"א שם וטור שם, בשם הראב"ד. וכ"מ מראבי"ה תשו' ובאורי סוגיות סי' תתקנח.
  246. ↑ מאירי ב"ב שם, בשם י"א.
  247. ↑ מאירי שם.
  248. ↑ ריטב"א שם, בשם הראב"ד; מאירי ב"מ שם, בשם גדולי המפרשים.
  249. ↑ ע"ע נכסים משועבדים.
  250. ↑ ריטב"א שם, בשם הראב"ד.
  251. ↑ ע"ע הנ"ל.
  252. ↑ עי' ריטב"א שם, בשם הראב"ד. ועי' ש"ך שם סק"ז וסק"ח ונתה"מ שם סק"ה וסק"ו, טעמים אחרים.
  253. ↑ מאירי ב"מ שם; מאירי ב"ב שם, בד' גאוני ספרד שבציון 236.
  254. ↑ מאירי ב"ב שם.
  255. ↑ עי' ציון 10 ואילך.
  256. ↑ עי' ס' העיטור פ - פותיקי (סה א במהד' רמ"י) ורמב"ן ב"ב קכה ב והל' בכורות נב א (סה ב), בשם רבינו אפרים.
  257. ↑ עי' ציון 17 ואילך.
  258. ↑ ס' העיטור שם ורמב"ן שם ושם, בשם רבינו אפרים; מאירי ב"ב קכד ב, בשם י"א; חס"ד לתוספ' בכורות פ"ו ה"ה, בד' הרמב"ם.
  259. ↑ עי' ציון 231 ואילך.
  260. ↑ ס' העיטור שם ורמב"ן שם ושם, בשם רבינו אפרים.
  261. ↑ ס' העיטור שם ורמב"ן שם ושם, בשם רבינו אפרים, לשיטתו בע' ירושת הבכור ציון 760.
  262. ↑ רמב"ן שם ושם, כדי שיחשב ראוי אף לשיטתו שבע' הנ"ל ציון 758.
  263. ↑ רמב"ן ב"ב שם, במסקנה, אבל בהל' בכורות שם, נשאר בספק; שו"ת הרשב"א ח"ג סי' קצח, והובא בב"י חו"מ סי' רעח; מאירי שם.
  264. ↑ ע"ע קנין פירות.
  265. ↑ רמב"ן ב"ב שם; שו"ת הרשב"א שם.
  266. ↑ רמ"א בשו"ע שם ז.
  267. ↑ עי' ציון 10 ואילך.
  268. ↑ עי' רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בב"מ סז ב.
  269. ↑ ע"ע שמיטת כספים.
  270. ↑ רש"י שם ד"ה ושביעית משמטתה; ר"י מלוניל שם.
  271. ↑ ע"ע הנ"ל.
  272. ↑ עי' רש"י שם; עי' ר"י מלוניל שם.
  273. ↑ רש"י שם; ר"י מלוניל שם. וע"ע משכון.
  274. ↑ עי' ציון 17 ואילך.
  275. ↑ עי' רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בגמ' שם.
  276. ↑ ר"י מלוניל שם.
  277. ↑ עי' רש"י שם ד"ה בעל חוב; עי' ר"י מלוניל שם.
  278. ↑ עי' רא"ש מלוניל (בשיטת הקדמונים) שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:משכנתא&oldid=159738"