אנציקלופדיה תלמודית:מקצת היום ככולו

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - דינים ואופנים שבהם אף תחילת היום או סופו נחשב ככולו.

הדין וגדרו

הכלל

דינים התלויים ביום*, יש מהם שאין צריך לנהוג בהם יום שלם, אלא די לנהוג בהם מקצת מן היום, שמקצת היום ככולו[1]. כלל זה מצאנו הן בדינים שמן התורה, כגון במצות מילה*, שנאמר בה: ובן שמֹנת ימים ימול לכם כל זכר[2], ואמרו בתלמוד שיום הִוָּלְדוֹ חשוב כיום שלם[3], שמקצת היום ככולו[4]. וכן בנדה*, שנאמר בה: שבעת ימים תהיה בנדתה[5], ואמרו בתלמוד שסוף היום הראשון עולה לה למנין שבעה[6], שמקצת היום ככולו[7]. וכן בזבה*, שנאמר בה: וספרה לה שבעת ימים[8], ואף על פי כן מותרת מדין תורה לטבול ביום השביעי[9], שנאמר: ואחר תטהר[10], אחר מעשה תטהר[11], שכיון שסיימה את הספירה תטהר, ובתחילת היום עושה ספירה[12], ומקצת היום ככולו[13]. וכן בנזיר, שנאמר בו: קדֹש יהיה[14], ולמדו בגימטריא* שסתם נזירות* שלשים יום, לסוברים כן[15], ואף על פי כן אם גילח ביום שלשים יצא[16], שמקצת היום ככולו[17]. וכן בטמא מת, שנאמר בו: וטמא שבעת ימים[18], ואף על פי כן הרי הוא טובל בשביעי וטהור למעשר[19], שנאמר: וחטאו ביום השביעי[20], שמקצת היום ככולו[21]. והן בדינים שמדרבנן, כגון ביום השביעי של שבעת ימי אבלות*, שאמר אבא שאול שמקצתו ככולו[22]. וכן בשומע שמועה-רחוקה*, שאף על פי שדינו לנהוג אבילות יום אחד[23], מכל מקום די לו באבילות של שעה אחת, שמקצת היום ככולו[24]. והן בדינים שהם משיעורי חכמים, כגון ביום האחרון של חמשה חודשי העיבור של בהמה-דקה*[25], שיש שצידדו בדעת ר' יהושע ובדעת ר' שמעון, שאומרים בו מקצת היום ככולו[26]. =

מקצת לילה

מקצת לילה, נחלקו ראשונים ואחרונים בדינים שונים אם הוא ככל היום: יש סוברים שהוא ככל היום[27], וזבה* גדולה, לר' יוסי הסובר שמקצת היום ככולו לענין שימור של זבה קטנה[28], שהעמידו שהאופן שנעשית זבה גדולה הוא כשראתה שני ימים בין השמשות[29], שלפיכך לא עלתה לה ספירה לימים אלו[30], ולא הצריכו שתראה בשעת עלות השחר, כתבו ראשונים שזה משום שאף תחילת הלילה עולה לספירתה[31]. וכן היום השביעי של שבעת ימי אבלות*, לדעתם די לנהוג בו אבלות בתחילת הלילה[32]. וכן שמועה-רחוקה* שנוהגת יום אחד[33], לדעתם די לנהוג בה במקצת הלילה[34]. וכן היום האחרון שנוהגים בו מנהגי האבלות – היינו איסורי נישואים ותספורת[35] – הנוהגים בימים שבין-פסח-לעצרת*, משום תלמידי ר' עקיבא שמתו, לסוברים כן[36], לדעתם די לנהוג אותם במקצת הלילה[37]. ויש סוברים שמקצת לילה אינו ככל היום[38], ולדעתם אבל צריך לנהוג אבלות שבעה במקצת היום השביעי, ואין די לו באבלות שבתחילת הלילה[39], וכן הוא צריך לנהוג אבלות שלשים במקצת יום השלשים, ואין די לו באבלות שבתחילת הלילה[40]. וכן לדעתם, היום האחרון שנוהגים בו מנהגי האבלות הנוהגים בימים שבין פסח לעצרת, אין די לנָהגם במקצת הלילה[41]. ויש שחילקו, שבמקום שצריך ספירת ימים – שהיא דוקא ביום, שלמדים מזבה*, שנאמר בה: וספרה לה שבעת ימים[42] – מקצת לילה אינו ככל היום, ולפיכך היום השביעי של שבעת ימי אבלות, צריך לנהוג בו מקצת היום, אבל במקום שאין צריך ספירת ימים, כגון בשמועה רחוקה שאינה נוהגת אלא שעה אחת, די לנהוג במקצת הלילה[43]. וכן פסקו אחרונים להלכה[44]. וכן כתבו אחרונים, לענין מה שמי שהגיע להיות בן שלש עשרה ויום אחד נעשה גדול*[45], שאותו יום אחד אינו צריך להיות שלם, אלא כיון שנכנס הלילה שלאחר השלש עשרה שנה נעשה גדול, אף לסוברים שמקצת הלילה אינו ככל היום, כיון שאין צריך את אותו יום אחד אלא כדי שיהיו שלש עשרה שנים שלימות, לדעתם[46], ולצורך זה די במקצת הלילה[47]. ויש שחילקו בין איסורי האבלות, שאלו מהם שאוסרים דבר שיש בו מצוה, כגון תשמיש המיטה ותלמוד תורה, די לנהוג בהם בתחילת הלילה של היום השביעי, ואלו מהם שאוסרים דבר שאין בו מצוה, כגון נעילת הסנדל, צריך לנהוג בהם עד תחילת היום[48].

מהות המקצת

מקצת היום שהוא ככולו, כתבו ראשונים שהיינו אפילו שעה אחת[49], וביארו אחרונים שהיינו זמן כל שהוא, ואין צריך דווקא שעה זמנית[50]. ויש שנראה מדבריהם שצריך שיהיה דוקא שעה אחת[51].

דבר התלוי בחדשים

דבר התלוי בחדשים, כגון מנהגי אבלות* על אביו ואמו הנוהגים שנים עשר חודש אחרי פטירתם[52], יש ראשונים שכתבו שאין אומרים בו מקצת היום ככולו, ונוהג בכל היום האחרון של החודש[53]. ויש שנראה מדבריהם שאומרים בו מקצת היום ככולו, ומותרים ביום האחרון של החודש האחרון אחרי שעבר מקצתו[54].

דבר התלוי בשבועות

דבר התלוי בשבועות, כגון שני שבועות הנצרכים לקליטת הנטיעה קודם השלשים יום אחרונים שבשנה, כדי שייחשבו השלשים יום כשנה לענין מנין שני ערלה*, לסוברים כן[55], נחלקו אחרונים בדעת ראשונים: יש סוברים שאין אומרים בהם מקצת היום ככולו, וצריך שיהיה בשבוע שבעה ימים מעת לעת[56]. ויש סוברים שאומרים בהם מקצת היום ככולו[57].

מקצת החודש

דבר התלוי בחדשים, כתבו ראשונים ואחרונים שאין אומרים בו מקצת החודש ככולו[58].

שני מקצת היום

מקצת היום ככולו, מצינו בתלמוד לענין השרשת התבואה שלשה ימים לפני הבאת מנחת-העומר*, שאמר רבינא בדעת ר' יהודה שאין אומרים אותה פעמיים[59], וזה שנראה מדברי ר' יהודה, שאין העומר מתיר את התבואה הנשרשת לאחר שלשה עשר בניסן[60], אף על פי שלדעתו זמן ההשרשה הוא שלשה ימים[61], ונמצא שאף תבואה שנשרשה בארבעה עשר בניסן, הרי היא בזמן הקרבת העומר בת שלשה ימים, מקצת יום ארבעה עשר, יום חמשה עשר כולו, ומקצת יום ששה עשר, אמר רבינא שזה משום שאין אומרים פעמיים מקצת היום ככולו[62]. ויש אמוראים שנראה מדבריהם בדעת ר' יהודה, שאומרים פעמיים מקצת היום ככולו לענין השרשה[63]. ואף בדעת ר' מאיר, שהעמידו בתלמוד לדעתו את הברייתא המתירה לקיים נטיעה שניטעה שלשים יום לפני שביעית*[64], וביארו שלדעתו הנטיעה נקלטת לשלשים יום, ואף שצריך עוד יום כדי שיהיה נחשב שעלתה לו שנה לפני שביעית, יום שלשים עולה לכאן ולכאן[65], אף על פי שצריך שתגמר הקליטה לפני סוף היום השלשים, ומן הסתם לא נטעה בתחילת בין השמשות של תחילת השלשים יום, כתבו אחרונים שסובר שאומרים פעמיים מקצת היום ככולו לענין קליטה והשרשה[66]. להלכה, יש אחרונים שצידדו בדעת ראשונים שאין אומרים פעמיים מקצת היום ככולו לענין קליטה והשרשה[67]. ויש שצידדו לא כן[68]. בשאר מקומות שאינם לענין קליטה והשרשה, יש אחרונים סוברים שלדברי הכל אומרים פעמיים מקצת היום ככולו[69], ושלשה ימים הראשונים של אבלות*[70], ושלשה ימים שאפשר להעיד בהם על פרצוף הפנים של המת כדי להתיר את אשתו להנשא[71], לדעתם די בהם במקצת יום הראשון, ויום השני כולו, ומקצת היום השלישי[72].

מקצת היום שלא נהג בו כלום

מקצת היום שלא נהג בו כלום, נראה מדברי ראשונים שאינו חשוב ככולו[73], ומי שמת לו אחד מן הקרובים שהוא חייב לשבת עליהם שבעת ימי אבלות*[74], והגיעה אליו שמועת מותו ביום שלשים, שכתבו גאונים וראשונים שהיא חשובה שמועה-קרובה*, וחייב לשבת שבעה ימי אבלות[75], ביארו ראשונים, שאף על פי שהלכה היא לענין אבלות, שמקצת יום השלשים ככולו[76], היינו דוקא למי שנהג דין אבלות[77]. ומן האחרונים יש שחילקו בדעת ראשונים, שבמקום שההלכה היא לעשות מעשה, אין די במקצת היום שלא נהג בה כלום, וזה הטעם שהשומע שמועה-רחוקה*, שהלכה היא שצריך לנהוג יום אחד בדבר הניכר לשם אבלות[78], ומקצתו ככולו[79], אין די בכך שיימנע מתלמוד תורה ומלאכה ורחיצה, אלא צריך שיעשה מעשה הניכר, כגון שיחלוץ מנעליו או יכפה מיטתו[80], ובמקום שההלכה היא להמנע ממעשה, די בהמנעותו מקצת היום, ולפיכך, לדעתם, מי שמת לו מת ביום ראשון, שנמצאת שבת יום השביעי לאבלותו, והלכה היא שאין נוהגים בשבת אלא דברים-שבצנעה*[81], די בכך שינהג דברים שבצנעה מקצת היום[82].

באמצע היום

אמצע היום, כתבו ראשונים שאין אומרים בו מקצת היום ככולו[83], וזבה* גדולה, לר' יוסי הסובר שמקצת היום ככולו לענין שימור של זבה קטנה[84], שהעמידו שהאופן שנעשית זבה גדולה הוא כשראתה שני ימים בין השמשות[85], ואין אמצע היום מועיל לה לענין שימור, כתבו ראשונים שזה משום שאין אומרים מקצת היום ככולו, אלא בתחילת היום או בסופו, ולא באמצעו[86].

באמצע מנין הימים

יום שבאמצע מנין הימים, צידדו אחרונים לומר בדעת ראשונים, שאין אומרים בו מקצת היום ככולו[87], וזה שכתבו ראשונים, שזב* שראה קרי ביום השביעי של שבעה נקיים שלו, אינו סותר[88], אף על פי שאם ראה קרי באמצע השבעה נקיים סותר יומו[89], צידדו אחרונים לומר שהיינו משום שמקצת היום השביעי שהוא בסוף המנין, הרי היא ככולו, אבל מקצת שאר אחד משאר הימים שבאמצע המנין, אינה ככולו[90].

בדבר התלוי בטבע

דבר התלוי בטבע, כתבו אחרונים שאין אומרים בו מקצת היום ככולו[91]. ולפיכך, עוף שנולד בו ספק טרפות[92], שהלכה היא שאם טען ביצים והטילם הרי הוא סימן כשרות[93], וכתבו ראשונים שהיינו אם עברו עליו עשרים ואחד יום שלמים לאחר שנפל בו הספק[94], ואין אומרים על היום שנפל בו הספק מקצת היום ככולו, כתבו אחרונים שזה משום שהוא דבר התלוי בטבע[95]. וכן תינוק שהיה חולה – שאין מלים אותו עד שיבריא[96] - בחולי שיש להמתין אחרי שהבריא ממנו שבעה ימים קודם מילתו[97], שהלכה היא שאותם שבעה ימים הם מעת לעת[98], ואין אומרים על היום שהבריא בו מקצת היום ככולו, כתבו אחרונים שזה משום שהוא דבר התלוי בטבע[99]. וכן הדינים המיוחדים שנאמרו ביולדת* בשלשה הימים הראשונים לאחר לידתה ובשבעה הימים הראשונים לאחר לידתה, לענין חילול שבת[100], ולענין צום יום-הכפורים*[101], שיש ראשונים סוברים שאותם הימים הם מעת לעת[102], ואין אומרים על יום הלידה מקצת היום ככולו, כתבו אחרונים שזה משום שהוא דבר התלוי בטבע[103]. וכן בהמה שנשחטה ונמצאה בה מחט בעובי בית-הכוסות*, באופן שהיא טריפה[104], והוגלד פי המכה, שידוע שנטרפה כבר שלשה ימים לפני השחיטה[105], שכל מה שנחלב ממנה תוך שלשה ימים האלו, אסור, ומה שנחלב קודם לכן, מותר, לסוברים כן[106], כתבו אחרונים ששלשה ימים אלו הם מעת לעת, ואין אומרים על היום הראשון מקצת היום ככולו, כיון שהוא דבר התלוי בטבע[107]. וכן אותה שאמר רמי בר חמא, ש"רבדי דכוסילתא" עד שלשה ימים אינו חוצץ, לאחר שלשה ימים חוצץ[108], כתבו אחרונים ששלשה ימים אלו הם מעת לעת, ואין אומרים ביום הראשון שלהם מקצת היום ככולו, משום שאין סברא שלזה יתייבש הדם לאחר מ"ט שעות ולזה יתייבש הדם לאחר ע"ב שעות[109]. וכן אותה שאמרו גאונים, שבשר ששהה שלשה ימים מעת לעת בלא מליחה*, אינה מועילה לו שוב מליחה, משום שנתייבש דמו בתוכו[110], כתבו אחרונים שזה משום שזהו שיעור הזמן שמתייבש בו הדם[111]. והדינים המיוחדים שנאמרו ביולדת בשלשה הימים הראשונים לאחר לידתה ובשבעה הימים הראשונים לאחר לידתה[112], שיש ראשונים סוברים שאינם מעת לעת[113], ואומרים על יום הלידה מקצת היום ככולו, כתבו אחרונים שזה משום שרפואתה תלויה במספר שקיעות החמה שעברו עליה אחרי לידתה[114]. ויש שצידדו לחלוק על כלל זה, שאף דבר התלוי בטבע, פעמים מצינו בתלמוד שאומרים בו מקצת היום ככולו[115], כגון לגבי השרשת התבואה קודם העומר*[116], וכגון לגבי עיבור בהמה-דקה*[117].

בדבר התלוי בסיבוב הגלגל

דבר התלוי בסיבוב גלגל החמה מעל הארץ, כתבו אחרונים שאומרים בו מקצת היום ככולו[118], והשרשת התבואה שלשה ימים קודם העומר*, שאומרים בה מקצת היום ככולו[119], כתבו אחרונים שזה משום שהיא תלויה בסיבוב הגלגל[120]. והדינים המיוחדים שנאמרו ביולדת* בשלשה הימים הראשונים לאחר לידתה ובשבעה הימים הראשונים לאחר לידתה, לענין חילול שבת[121], ולענין צום יום-הכפורים*[122], שיש ראשונים סוברים שאותם הימים אינם מעת לעת[123], ואומרים על יום הלידה מקצת היום ככולו, כתבו אחרונים שזה משום שחולי גוף האדם תלוי בסיבוב הגלגל[124]. וכן אותה ששנינו שמותר לחלל שבת עבור התינוק ביום השלישי למילתו, כיון שהוא מסוכן[125], שנראה מדברי ראשונים ואחרונים שאותם שלשת הימים אינם מעת לעת, ומחמת כך אסרו למול מילה שלא בזמנה ביום חמישי, שמא יבוא לידי חילול שבת, והתירו למול אותה ביום רביעי[126], כתבו אחרונים שזה משום שאומרים על יום הלידה מקצת היום ככולו, כיון שחולי גוף האדם תלוי בסיבוב הגלגל[127]. וכן עדות על פרצוף פנים של מת, כדי להתיר את אשתו, שאין מעידים אותה אלא אם כן ראו אותו בשלשה הימים הראשונים למיתתו, שמא נשתנו פניו[128], יש מן האחרונים שכתבו שאומרים ביום הראשון שלהם מקצת היום ככולו[129], ששקיעת החמה שלש פעמים, גורמת את שינוי הפנים[130].

להחשב כיום שלם

מקצת היום שנחשב ככולו, כתבו אחרונים שזה רק כאשר הוא מקצתו מתוך כולו, אבל כשאינו מתוך כולו, אין הוא נחשב כיום שלם[131]. וזב* שמותר לטבול ביום השביעי של שבעה נקיים שלו ולעסוק מיד בטהרות, משום שמקצת היום ככולו[132], ומכל מקום אם ראה אחר כך זוב, הרי הוא טמא למפרע, לסוברים כן[133], ביארו אחרונים שזה משום שכל זמן שלא ראה זוב ביום השביעי, הרי הוא מקצתו מתוך כולו, אבל אחרי שראה בו זוב, אינו נחשב נקי מכאן ואילך, ואין לומר על מקצתו הראשון שהרי הוא כיום שלם[134].

להחשב כיום אחר

מקצת היום, מצינו בכמה מקומות בדברי ראשונים ואחרונים שאף על פי שהוא ככולו, עדיין שם היום עליו[135]. ומי שמת לו אחד מן הקרובים שהוא חייב לשבת עליהם שבעת ימי אבלות*[136], והגיעה אליו שמועת מותו ביום שלשים, שכתבו גאונים וראשונים שהיא חשובה שמועה-קרובה*, וחייב לשבת שבעה ימי אבלות[137], יש מן הראשונים שביארו, שאף על פי שהלכה היא לענין אבלות, שמקצת יום השלשים ככולו[138], מכל מקום השמועה היתה ביום השלשים[139].

עולה לכאן ולכאן

הכלל

בכמה מקומות מצינו דעת תנאים ואמוראים, שיום אחד עולה מקצתו לדין אחד ומקצתו לדין שני[140], כגון לענין הנוזר שתי נזירויות, שאם גילח על הנזירות הראשונה ביום שלשים, יצא[141], משום שמקצת היום ככולו, לסוברים כן[142], וחוזר ומתחיל למנות מאותו יום עצמו לנזירות השניה, ומגלח לכתחילה ביום ששים[143], וביארו בתלמוד שזה משום שיום שלשים עולה לכאן ולכאן[144]. וכגון לענין הנוטע נטיעה שלשים יום לפני שביעית*, לסוברים שמותר לקיימה בשביעית[145], שביארו בתלמוד שזה משום שסוברים שהנטיעה נקלטת לשלשים יום, ואף על פי שצריך עוד יום כדי שיהיה נחשב שעלתה לו שנה לפני שביעית, יום שלשים עולה לו לכאן ולכאן[146]. וכגון לענין אבלות*, שמי שמת לו מת שבעה ימים קודם הרגל, דעת אבא שאול – וכן הלכה[147] – שהרגל מבטל ממנו גזירת שלשים[148], וביארו בתלמוד שזה משום שיום שביעי עולה לו לכאן ולכאן[149]. וכגון לענין זבה* קטנה - שראתה דם בימי זיבתה[150] יום אחד בלבד או שני ימים זה אחר זה[151] - שצריכה להיות שומרת-יום-כנגד-יום*[152], שאם חל היום השני לראיתה בערב-פסח*, ושחטו עליה קרבן-פסח*, ואחר כך ראתה דם, דעת ר' יוסי שאינה אוכלת את הפסח, ומכל מקום פטורה מלעשות פסח-שני*[153], וביארו בתלמוד שהיום הזה עולה לה לכאן ולכאן[154], שמקצתו נחשב יום טהור להיות שימור ליום הקודם, ונמצאת עבודות קרבן הפסח עליה בטהרה, ומקצתו נחשב יום טמא, להיות נחשבת טמאה, ולהצריכה שימור ביום שלאחריו[155]. וכגון לענין שני שבועות של הסגר שישנם בנגעי-אדם* ובנגעי-בגדים*[156], ששנינו שהם שלשה עשר יום[157], היינו משום שיום שביעי של הסגר ראשון עולה לכאן ולכאן[158], וכן לענין שלשה שבועות של הסגר שישנם בנגעי-בתים*[159], ששנינו שהם תשעה עשר יום[160], היינו משום שיום שביעי של הסגר ראשון עולה לכאן ולכאן, ויום שביעי של הסגר שני עולה לכאן ולכאן[161]. ויש ראשונים סוברים בדעת תנאים, שחולקים על כל זה, וסוברים שאין יום אחד עולה לכאן ולכאן[162]. ולדעתם, צידד התלמוד לומר בדעת אבא שאול, שלא אמר יום שביעי עולה לכאן ולכאן, אלא לגבי אבלות שבעה, כיון שהיא מדרבנן[163].

באמצע המנין

מקצת היום שבאמצע מנין הימים[164], יש ראשונים סוברים בדעת תנאים, שאין אומרים בו שעולה לכאן ולכאן, אלא עולה כולו אחרי הימים שעברו[165], ולדעתם, זה שאמרו תנאים שהאומר הריני נזיר לכשיהא לי בן ונזיר מאה יום – שהלכה היא שמתחיל למנות את המאה יום (נזירות שלו), ואם נולד לו בן באמצע מנינו, מפסיק ממנין הנזירות שלו, ומתחיל למנות שלשים יום על קבלת הנזירות לכשיהא לו בן (נזירות בנו)[166], ואם נולד הבן בתוך שבעים יום לא הפסיד כלום[167] - ונולד לו בן ביום השבעים ואחד, אין אותו יום נמנה לשתי הנזירויות[168], היינו משום שהוא עומד באמצע מנין ימי נזירותו, וראוי לו להחשיב את היום כולו לנזירותו, וכיון שכך אין למנותו גם לנזירות בנו[169]. וכן לדעתם, זה שצידד התלמוד לומר בדעת אבא שאול, שלא אמר יום שביעי עולה לכאן ולכאן, אלא לגבי אבלות שבעה, כיון שהיא מדרבנן[170], היינו באופן שמקצת היום הוא באמצע מנין הימים[171]. וזה שאמר רב שאם נולד לו בן ביום השבעים, יום שבעים עולה לכאן ולכאן[172], לדעתם היינו משום שהוא סובר שאף מקצת היום שבאמצע מנין הימים אומרים בה שעולה לכאן ולכאן[173]. וכן לדעתם, צידדו בתלמוד לומר, שר' יוסי הסובר שזבה* קטנה שחל היום השני לראיתה בערב-פסח*, ושחטו עליה קרבן-פסח*, ואחר כך ראתה דם, אינה אוכלת את הפסח, ומכל מקום פטורה מלעשות פסח-שני*[174], אף על פי שסברא היא להחשיב את כל היום כיום טומאה, אחרי היום שעבר[175], סובר שאף מקצת היום שבאמצע מנין הימים אומרים בו שעולה לכאן ולכאן[176]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם שחולקים על כל זה, וסוברים שאין חילוק בדין עולה לכאן ולכאן בין מקצת היום שבסוף מנין הימים ובין מקצת היום שבאמצע מנין הימים, ולדעתם, התנאים הסוברים שאם נולד לו בן ביום השבעים ואחד, אין אותו יום נמנה לשתי הנזירויות, חולקים על עצם דין עולה לכאן ולכאן[177].

להחשב כשני ימים

דין עולה לכאן ולכאן, יש ראשונים סוברים שיש בכוחו להחשיב יום אחד לשני ימים[178]. וזה שאמר רב במי שאומר הריני נזיר לכשיהא לי בן ונזיר מאה יום, שאם נולד לו בן ביום השבעים, יום שבעים עולה לכאן ולכאן[179], ומגלח על שתי הנזירויות ביום המאה, לסוברים כן[180], אף על פי שלולא שהיה נולד לו הבן ביום השבעים, היה מגלח על הנזירות הראשונה ביום המאה ואחד[181], יש שכתבו שזה משום שכיון שיום השבעים עולה גם לנזירות בנו, חשוב הוא כשני ימים לענין נזירותו[182]. וכן אָבֵל, שאסור לו לגלח כל שלשים יום[183], ומקצת יום השלושים ככולו, לסוברים כן[184], לדעתם מותר לו לגלח ביום העשרים ותשעה של האבלות[185], שכיון שאומרים על היום השביעי מימי אבילות שהוא עולה לכאן ולכאן, שתחילתו מכלל ימי השבעה, וסופו מכלל ימי השלשים, לסוברים כן[186], נמצא שהרי הוא כשני ימים[187]. ויש חולקים וסוברים שאסור לו לגלח עד יום שלשים[188], משום שאין אומרים על יום אחד שיהיה נחשב כשני ימים[189], או משום שאם כן לא מצאנו לעולם איסור גילוח ביום שלשים[190].

דינים שאין אומרים בהם מקצת היום ככולו

כמה דינים מצינו שאמרו – או דנו – בהם שאין אומרים בהם מקצת היום ככולו[191]:

שבעת ימי נדה

שבעת הימים של נדה*, אין אומרים ביום האחרון שלהם מקצת היום ככולו[192], שנאמר בה: שבעת ימים תהיה בנדתה[193], ודרשו חכמים: תהיה בנדתה כל שבעה[194], וכיון שתחילת היום גורמת לה טומאה בעל כרחה, אף סוף היום כתחילתו[195], וכל שבעת הימים הויה אחת להם[196]. וכן מצינו שהקפיד הכתוב על כך, שנאמר: וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא וביום השמיני ימול בשר ערלתו[197], ודרשו חכמים: מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה, כדי שלא יהיו כולם שמחים, ואביו ואמו עצבים[198], הרי שאין הנדה יכולה להטהר עד היום השמיני[199]. ומכל מקום, בועל-נדה*, אף על פי שהוא טמא כנדה עצמה[200], יכול להטהר ביום השביעי לטומאתו, שלענין זה אינו כנדה[201].

שבעה נקיים

שבעה נקיים של זבה*[202], מתחילים לספור אותם אחרי היום שהפסיקה בו לראות דם[203], ואין אומרים ביום הראשון שלהם מקצת היום ככולו[204]. ובטעם הדבר כתבו אחרונים, שמכיון שאף בענין שלושת הימים שנעשית בהם זבה[205], נאמר בכתוב: ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים[206], ודרשו שהיינו שלשה ימים[207], משמע שצריך שתהיה שופעת דם שלשה ימים רצופים, וזה שנעשית זבה בראיית היום השלישי, הוא משום שמקצתו ככולו, והרי הוא כאילו ראתה בכולו, ולפיכך אי אפשר שתתחיל לספור בו את השבעה הנקיים, ותחשיב את מקצתו ככולו, שאם ראתה בכולו אין כולו נקי[208].

פולטת שכבת זרע

הפולטת שכבת זרע, שהיא טמאה[209], לסוברים שהיינו כל שפלטה בתוך שש עונות שלימות[210], שהם שלשה ימים[211], מעת לעת[212], ביארו אחרונים הטעם שאין אומרים בה מקצת היום ככולו, משום ששיעור זה הוא מסברא, שכל זמן זה אינה מסרחת, ואין לומר בזה מקצת היום ככולו[213]. ויש סוברים בדעת תנאים, שאומרים מקצת היום ככולו בפולטת שכבת זרע[214].

אבלות

שבעת ימי אבלות*, לדעת חכמים אין אומרים ביום השביעי שלהם מקצת היום ככולו, ודברים שהאבל אסור בהם בימים אלו[215], אסור הוא בהם עד היום השמיני של האבלות[216], ואם חל יום השביעי של האבלות בערב הרגל, אין הרגל מבטל ממנו גזרת שלשים[217], ואסור הוא לגלח בערב הרגל[218]. וכן דברים שהאבל אסור בהם כל שלשים יום[219], יש אמוראים סוברים בדעת חכמים, שאין אומרים ביום השלשים שלהם מקצת היום ככולו[220]. ומכל מקום, אם חל היום השמיני של האבלות בשבת שבערב הרגל, מודים חכמים שמותר האבל לגלח בערב שבת[221], שכיון שהשמיני שלו חל בערב הרגל, ונמצא שנשלמה האבלות קודם יום טוב, אומרים אף בשביעי מקצת היום ככולו, משום כבוד יום טוב[222], או שכיון שאילו היה חול היה מגלח, ונמצא שהרי הוא אנוס בשמיני, עשו שביעי כשמיני ואומרים בו מקצת היום ככולו[223]. ואף לדעת אבא שאול, שאומרים לענין היום השביעי של האבלות מקצת היום ככולו[224], והלכה כמותו[225], צידדו אחרונים לומר, שלענין קדיש* - שלעומד בשבעת ימי האבלות, יש דין קדימה בו על מי שעומד לאחריהם[226] – אין אומרים מקצת היום ככולו[227], שלא אמרו שמקצת היום ככולו אלא לענין דיני אבלות, ולא לענין הצלת המת מדינה של גיהנם[228]. וכן לענין אמירת הלל* בבית האבל[229], יש אחרונים סוברים שאין אומרים שמקצת היום ככולו[230]. ויש סוברים שאף לענין זה אומרים שתחילת היום ככולו[231]. וכן לענין תשמיש המיטה, יש ראשונים ואחרונים סוברים שאין אומרים שמקצת היום ככולו[232]. ויש סוברים שאף לענין זה אומרים שמקצת היום ככולו[233]. וכן לענין הספד*[234], צידדו אחרונים בדעת ראשונים שאין אומרים שמקצת היום ככולו[235]. ויש סוברים שאף לענין זה אומרים שמקצת היום ככולו[236].

הדינים המיוחדים הנוהגים בשלשת הימים הראשונים של האבלות*[237], כתבו אחרונים שאין אומרים ביום השלישי שלהם מקצת היום ככולו[238]. וכן אותה שאמרו בתלמוד, שמי שחל יום השלישי לאבלותו בערב הרגל – לסוברים שאין הרגל מבטל גזירת שבעה, אלא אם כן קבר את מתו שלשה ימים לפני הרגל[239] - אסור ברחיצה עד הערב[240], כתבו ראשונים שזה משום שצריך שיהיו שלשה ימים שלמים[241], שאף על פי שביום השביעי אומרים מקצת היום ככולו, לסוברים כן[242], בתוך שבעת ימי האבלות אין אומרים מקצת היום ככולו, כיון שהם חמורים יותר[243]. ויש מן האחרונים שכתב לענין יציאת האבל ביום השלישי לאבלותו לבית האבל או לבית הקברות[244], שמקצת היום ככולו[245], וצידדו אחרונים בדעתו שהיינו דוקא בזה, משום שהוא לצורך מצוה[246]. ומכל מקום, ביום הראשון שלהם, אומרים מקצת היום ככולו[247]. ויש אחרונים שסוברים שלכל הדברים שהאבל אסור בהם שלשה ימים, מקצת היום השלישי ככולו[248].

אבלות יום ראשון, שהיא מן התורה – לסוברים כן, וכן הלכה[249] – יש ראשונים שנסתפקו אם אין אומרים בה מקצת היום ככולו, או שאינה מן התורה אלא במקצת היום הראשון, שמקצת היום ככולו[250].

תיקון הקריעה

תיקון הבגד שקרע על מת[251], שהלכה היא, שבגד שקרע על אביו ואמו, שולל – תופר תפירה בלתי שוה – לאחר שלשים יום, ובגד שקרע על שאר המתים שחייבים לקרוע עליהם[252], שולל לאחר שבעה, ומאחה לאחר שלשים יום[253], יש מן האחרונים שכתבו שאין אומרים בו מקצת היום ככולו, שזה שלענין אבלות* הלכה היא שאומרים ביום שבעה וביום שלשים מקצת היום ככולו[254], היינו משום שהלכה כדברי המיקל באבל[255], ובקריעה אין הלכה כדברי המיקל[256]. ויש מן האחרונים שכתב שאומרים בזה מקצת היונם ככולו[257].

עדות על פרצוף של מת

עדות על פרצוף פנים של מת, כדי להתיר את אשתו, שאין מעידים אותה אלא אם כן ראו אותו בשלשה הימים הראשונים למיתתו, שמא נשתנו פניו[258], יש מן האחרונים שצידדו לומר ששלשה הימים הללו צריך שיהיו מעת לעת, ואין אומרים בהם מקצת היום ככולו[259].

מנין ימים שתחילתו בידינו

מנין ימים שתחילתו בידינו, יש מן האחרונים שכתב בדעת ראשונים שאין אומרים ביום הראשון שלו מקצת היום ככולו[260], ולא אמרו ביום הראשון של מנין ימים מקצת היום ככולו, אלא בדבר התלוי בטבע, כגון בשבעת ימים של נדה*[261], שכיון שאין בידה לראות בתחילת היום, ובודאי על פי רוב אינה רואה אז, אם לא נאמר בו תחילת היום ככולו, נמצא שברוב הפעמים הרי הם יותר משבעה ימים[262]. וזה שאמר הכתוב: שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם[263], שכתבו ראשונים שמשמעותו היא שאפילו שעה אחת בתוך שבעת הימים אסור להשהותו[264], ואין אומרים ביום הראשון של שבעת הימים מקצת היום ככולו, כתבו אחרונים שזה משום שבידינו להשבית קודם התחלת שבעת הימים, כדי שיהיו שבעה ימים שלמים[265].

תענית

תענית*, כתבו ראשונים ואחרונים שלא מסתבר לומר בה מקצת היום ככולו[266], שתענית חצי יום אינה חשובה תענית כלל[267]. וכן כתבו גאונים וראשונים, לענין שאר הדברים האסורים בתשעה-באב*, שאין אומרים בהם מקצת היום ככולו[268]. ויש שכתבו לענין מנהגי האבלות בתפילת תשעה באב[269], שאינם נוהגים אלא בלילה ובמקצת היום, שמקצת היום ככולו[270].

שבעת ימי המשתה

שבעת ימי המשתה של חתן-וכלה*[271], כתבו אחרונים שאין אומרים לענין היום האחרון שלהם מקצת היום ככולו[272], משום שמצינו שעשו אותם חכמים כרגל[273], ולפיכך הרי הם כרגל שאין אומרים בו מקצת היום ככולו[274]. ומכל מקום, לענין היום הראשון שלהם אומרים מקצת היום ככולו[275], כיון שהשמחה תלויה במעשה, והמעשה נעשה באמצע היום[276]. ויש שכתבו שאף לענין היום הראשון שלהם אין אומרים מקצת היום ככולו[277]. ויש שצידדו ששבעת ימי המשתה של חתן וכלה צריכים להיות מעת לעת[278], כדי שיהיה השבוע מלא[279].

שבעת ימי הסגר

שבעת ימי הסגר המצורע*, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאין אומרים ביום השביעי שלהם מקצת היום ככולו, ולדעתם, מצורע מוסגר שראה הכהן ביום השביעי להסגרו שנרפא נגעו, אסור להכנס למחנה עד סוף היום[280]. ויש ראשונים ואחרונים סוברים שאומרים בו מקצת היום ככולו[281], וכן נראה מדברי אחרונים, שאם ראה בו הכהן סימן טומאה בבוקר יום השביעי, מחליטו לאלתר[282]. =

בשחין ומכוה

שבעת הימים של הסגר במי שיש בו שחין-ומכוה*[283], יש מן האחרונים שחידש שאין אומרים ביום השביעי שלהם מקצת היום ככולו, ואם נראה בו סימן טומאה בבוקר יום השביעי, אין מחליטים אותו עד הערב[284]. אבל כמה ראשונים ואחרונים סוברים שאומרים בו מקצת היום ככולו[285], שהרי נאמר בפרשת מכוה: וראהו הכהן ביום השביעי[286], ומוכח שאינו צריך להמתין עד סוף היום השביעי[287].

שבעת ימי סיפורו של מצורע

שבעת הימים שמונה המצורע* לאחר שנתרפא מצרעתו[288], שהוא אסור בהם בתשמיש המיטה[289], יש אחרונים סוברים שאומרים ביום האחרון שלהם מקצת היום ככולו[290], ואחרי שגילח את שערו וטבל, הרי הוא מותר בתשמיש המיטה[291]. ויש ראשונים שנראה מדבריהם לא כן[292]. על הסוברים שהמצורע אסור בתשמיש המיטה עד הבאת קרבנותיו ביום השמיני, ע"ע מצורע וע' נגעי אדם.

כשנאמר לשון "מלא"

דינים שנאמר בהם לשון "מלא", כתבו אחרונים שאין אומרים בהם מקצת היום ככולו, מכיון שהוא לשון השלמה[293], ולדעתם, זה שאמר הכתוב בענין שבעת ימי המלואים*: ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מְלאֹת ימי מִלֻּאֵיכֶם[294], היינו כדי ללמד שלא יתחנכו לעבודה אלא בשבעה ימים שלמים, ואין מקצת היום השביעי ככולו[295]. וכן לדעתם, שבעת ימי המשתה של חתן-וכלה*[296], אין אומרים ביום השביעי שלהם מקצת היום ככולו, משום שהם נלמדים מן הכתוב: מלא שְׁבֻעַ זאת[297], לסוברים כן[298], והוא לשון השלמה, ומשמע שיהיה השבוע מלא[299].

מחוסר זמן

שבעת הימים של מחסר-זמן*, שנאמר בו: והיה שבעת ימים תחת אמו[300], אין אומרים ביום השביעי שלהם מקצת היום ככולו, ובהמה שנולדה אסור להקריבה עד יום השמיני ללידתה[301], ובטעם הדבר כתבו אחרונים שזה משום שמפורש בכתוב לענין בכור-בהמה-טהורה*: שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי[302], הרי שאינו ראוי להקרבה עד היום השמיני[303]. וביום הראשון שלהם, נחלקו ראשונים, ואחרונים בדעתם: יש סוברים שאומרים בו מקצתו ככולו[304]. ויש סוברים שאין אומרים בו מקצתו ככולו[305].

ספק נפל

שבעת הימים שצריך שיעברו על בהמה שלא כלו לה חדשיה משעת לידתה, כדי שתצא מספק נפל* ותותר בשחיטתה[306], יש מן האחרונים שנראה מדבריהם שאין אומרים בהם מקצת היום ככולו, וצריך שיעברו על הבהמה שבעה מעת לעת[307]. אבל הרבה אחרונים סוברים שאומרים ביום הראשון שלהם מקצת היום ככולו[308]. ומכל מקום, ביום האחרון שלהם אין אומרים מקצת היום ככולו[309].

קרבנות איל

איל*, שבכל מקום שהוזכר לענין קרבנות, הוא בן שנתיים[310], היינו משיהיה בן שלשה עשר חודש ויום אחד[311], שייכנס בשנה השניה שלשים ואחד יום[312], ואין אומרים ביום השלשים מקצת היום ככולו[313]. ולענין היום הראשון של החודש השלשה עשר, שתחילתו עולה לסוף השנה הראשונה של הכבש – שאינו כשר אלא בשנתו הראשונה[314], והיא נמנית מעת לעת[315] - צידדו אחרונים לומר שאומרים בו מקצת היום ככולו, וסופו עולה ליום הראשון[316]. ויש ראשונים שצידדו אחרונים לומר בדעתם, שהשלשים יום הללו נמנים מעת לעת[317], ואין אומרים ביום הראשון שלהם שמקצתו ככולו[318].

פדיון הבן

פדיון-הבן*, שמצותו לאחר שעברו על הבכור שלושים יום – לסוברים כן[319], וכן הלכה[320] – לדעת תנא קמא במשנה, אין אומרים על יום שלשים שלו מקצת היום ככולו[321], שלמדים בגזרה-שוה* "חדש" חדש" ממנין הבכורים במדבר, שנאמר בהם: מבן חדש ומעלה[322], ומשמע שהיינו דוקא לאחר שלשים יום[323], ולדעתו, אם הקדים האב ונתן דמי הפדיון לכהן בתוך שלשים, ומת הבן ביום שלשים, יחזיר הכהן דמי הפדיון לאב[324]. ור' עקיבא נסתפק בזה[325], ולדעתו, אין הכהן צריך להחזיר את דמי הפדיון לאב, אבל אם לא נתן האב את דמי הפדיון לכהן, אינו צריך ליתן[326]. הלכה כתנא קמא[327]. ויש מן האחרונים שצידד לומר שאין אומרים על היום שנולד בו מקצת היום ככולו, וזמן פדיונו הוא לאחר שיעברו שלשים יום מעת לעת[328]. ויש אחרונים סוברים שאומרים בו מקצת היום ככולו[329].

סריס ואילונית

מי שהביא סימני סריס* ומי שהביאה סימני אילונית*, שהרי הם חשובים כקטנים עד שיהיו בני עשרים[330], ושנת עשרים אינה צריכה להיות שלימה, אלא די שיכנסו בה שלשים יום, לסוברים כן[331], יש מן הראשונים שהסתפק אם ביום השלושים אומרים מקצת היום ככולו[332]. ומן האחרונים יש מי שסובר שאומרים בהם מקצת היום ככולו[333].

נדרים

הנודר שלא יעשה דבר מסוים שבת אחת או חודש* אחד, ששנינו שאסור מיום ליום[334], יש ראשונים שכתבו שהיינו מעת לעת[335], ואין אומרים בו מקצת היום ככולו, לא בתחילת השבוע או החודש, ולא בסופם[336], שאף על פי שבדיני התורה מקצת היום ככולו, בלשון בני אדם אין מקצת היום ככולו[337]. וזה שאמרו לענין נזיר, שמקצת יום שלשים שלו ככולו[338], יש מן האחרונים שנראה מדבריהם שהיינו משום שהנזיר מקבל עליו להיות קדוש[339], ולפיכך די בכך שנהג בקדושה מקצת היום[340], שכיון שקיום הנזירות הוא בעשייה, די בעשייה במקצת היום[341]. ויש שכתבו שהיינו משום שהמקבל עליו נזירות בסתם, סומך על דיני נזירות המפורשים בתורה, ובדיני התורה מקצת היום ככולו[342].

נזירות

סתם נזירות*[343], לדעת בר פדא, אין אומרים ביום האחרון שלה מקצת היום ככולו[344]. ואף לדעת רב מתנא הסובר שאומרים בו מקצת היום ככולו[345], יש ראשונים סוברים בדעת חכמים, שהיינו דוקא לענין שאם גילח ביום האחרון יצא, אבל אם לא גילח, ונטמא ביום האחרון, דינו כנטמא ביום מלאת, וסותר שלשים[346]. וכן לדעתו, אם קיבל עליו סך ימים שלמים, אין אומרים ביום האחרון שלהם מקצת היום ככולו[347]. וכן כתבו ראשונים לדעתו, שאם קיבל עליו נזירות שלשים יום, אין אומרים ביום האחרון שלהם מקצת היום ככולו[348], כיון שלדעתו סתם נזירות שלשים יום[349], ונמצא שזה שפירש שלשים יום הוא יתור לשון, והרי הוא כאילו קיבל עליו שלשים יום שלמים[350], או משום שכל היום האחרון בכלל קבלת הנזירות שקיבל על עצמו[351]. ויש ראשונים שסוברים לא כן[352]. ואם קיבל עליו מנין אחר של ימים, כגון ארבעים יום או חמישים יום, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים שאומרים ביום האחרון שלהם מקצת היום ככולו[353]. ויש סוברים שאין אומרים בו מקצת היום ככולו[354], משום שכל היום האחרון בכלל קבלת הנזירות שקיבל על עצמו[355], או משום שלא אמרו מקצת היום ככולו אלא בסתם נזירות[356].

נזיפה

נזיפה* - שבזמן התלמוד, בארץ ישראל היה צריך הנזוף לנהוג בה שבעה ימים[357], ובבבל, וכן בזמננו, צריך לנהוג בה יום אחד[358], ובנזיפת הנשיא* צריך לנהוג שלשים יום[359] – אמר רבי שאין אומרים בה מקצת היום ככולו[360]. וכן פסקו ראשונים ואחרונים להלכה[361]. וביארו אחרונים, שאף על פי שלענין אבלות הלכה היא שאומרים מקצת היום ככולו[362], היינו מחמת שהחמירו בתחילתה – שהאבל אסור בכמה דברים[363] - הקילו בסופם, אבל נזיפה שלא החמירו בתחילתה – שהנזוף אינו אסור בדבר[364] – החמירו בסופה[365]. ויש אחרונים שצידדו לומר, שרבי סובר אף לענין אבלות, כדעת חכמים, שאין מקצת היום ככולו[366], אבל להלכה אומרים אף בנזיפה מקצת היום ככולו[367].

השרשה

השרשת התבואה לפני העומר*[368], שאמרו בתלמוד שאומרים בה מקצת היום ככולו[369], יש מן האחרונים סובר להלכה בדעת ראשונים, שאין אומרים בה מקצת היום ככולו[370], ולדעתם, ימי ההשרשה צריך שיהיו מעת לעת[371]. ויש ראשונים ואחרונים חולקים[372].

גדלות

גדול* לענין חיוב במצוות, שלהלכה נעשה כאשר מגיע לשלש עשרה שנים ויום אחד[373], יש ראשונים ואחרונים סוברים שאין אומרים באותו היום האחד מקצת היום ככולו, ואינו נעשה גדול עד שיעברו עליו י"ג שנים מעת לעת ממש, ועד שתגיע אותה השעה של היום שנולד בו בשנת הארבע עשרה, אינו גדול[374]. אבל הרבה חולקים וסוברים שאומרים בו מקצת היום ככולו[375].

יצירת הולד

ארבעים יום של יצירת הולד[376], נראה מדברי ראשונים ואחרונים שאין אומרים ביום האחרון שלהם מקצת היום ככולו, ואין יצירתו נגמרת עד שיכלו הארבעים יום[377]. ויש אחרונים וראשונים מצדדים שאף ביום הראשון שלהם אין אומרים מקצת היום ככולו, ואין יצירתו נגמרת עד שיכלו ארבעים יום מעת לעת[378]. ויש סוברים שאינם מעת לעת, ולדעתם ביום הראשון שלהם אומרים מקצת היום ככולו[379].

כשהוזכר מנין הימים לפני המאמר

כשהוזכר בכתוב מנין הימים לפני המאמר, כגון בכתוב: שבעת ימים מצות תאכלו[380], ובכתוב: שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם[381], יש מן האחרונים שחידש שאין אומרים מקצת היום ככולו[382], ולדעתו, אותה שדרשו חכמים מן הכתוב בנדה: שבעת ימים תהיה בנדתה[383], שאין אומרים בשביעי שלה מקצת היום ככולו[384], היינו משום שהוזכר מנין הימים לפני המאמר[385].

הערות שוליים

  1. ↑ עי' להלן.
  2. ↑ בראשית יז יב.
  3. ↑ עי' שבת קלז א ויבמות עא ב: יום הולדו לא בעינן מעת לעת.
  4. ↑ שאילתות שאי' צג; בה"ג (כת"י רומי) הל' מילה. ועי' שו"ת מהרי"ו סי' קנח, ושו"ת משיב דבר ח"ד סוס"י לו. ועי' ציון 99.
  5. ↑ ויקרא טו יט.
  6. ↑ ר"ה י א.
  7. ↑ עי' או"ז הל' נדה סי' שלח.
  8. ↑ ויקרא טו כח.
  9. ↑ עי' נדה סז ב.
  10. ↑ ויקרא שם.
  11. ↑ ר' שמעון בתו"כ זבים פ"ט, ובברייתא נדה שם. וע"ע זבה ציון 233 ואילך, ושם לימודים אחרים לכך שטובלת ביום השביעי, ושם ציון 243 ואילך, שחכמים אסרו לעשות כן.
  12. ↑ רש"י פסחים צ ב ד"ה זבה.
  13. ↑ רש"י נדה כט ב ד"ה בעשרים. ועי' שו"ת כפי אהרן ח"א יו"ד סי' י (נ ב ד"ה ועלה), שמכאן למדים לכל התורה שמקצת היום ככולו, ועי' ציון 21.
  14. ↑ במדבר ו ה.
  15. ↑ רב מתנא בנזיר ה א. וע"ע גימטריא ציון 10 וע' נזירות. וע"ע הנ"ל, דרשות נוספות, ועי' להלן.
  16. ↑ משנה שם טז א.
  17. ↑ שם ה ב. ועי' תוס' שם ד"ה ולרב, שלבר פדא שם א, הסובר שסתם נזירות כ"ט יום, אין מקצת היום ככולו, ואם גילח ביום כ"ט לא יצא, ועי' יד דוד שם, שהיינו דוקא לענין נזירות, ע"ש הטעם, ועי' רי"ט אלגזי בכורות פ"ח אות עג, ועי' תוס' שם ו א ד"ה אמר לך רב מתנא, שאף בר פדא מודה שהיום של קבלת הנזירות מקצתו ככולו.
  18. ↑ במדבר יט יא.
  19. ↑ ע"ע טבול יום ציון 5, וע' טהרה ציון 45.
  20. ↑ במדבר שם יט.
  21. ↑ עי' תוס' חכמי אנגליה נדה לג א, ועי"ש שמכאן למדים לכה"ת שמקצת היום ככולו, ועי' ציון 13.
  22. ↑ עי' מו"ק יז ב ויט ב, וע"ע אבלות ציונים 269, 348. ועי' שו"ת רדב"ז ח"א סי' רסח, שאף בהשמ"ש של סוף היום הרי הוא ככל היום לענין אבלות, שספק אבלות להקל (ע"ע הנ"ל ציון 369), וע"ש שמ"מ אם שמע בבהשמ"ש שמת לו מת, והתחיל למנות ז' ימי אבלות מאותו יום, אינו יכול להפסיק את מנהגי האבלות אחרי בהשמ"ש של היום השביעי, אף לסוברים שמקצת לילה ככל היום (עי' להלן ציון 32), כיון שהחשיב את בהשמ"ש של תחילת האבלות כיום. וע"ע הנ"ל ציון 94 ואילך, שיש תנאים סוברים שאבל אסור להניח תפילין ביום הראשון ומותר ביום השני, ויש תנאים סוברים שאסור ביום השני ומותר ביום השלישי, וע"ש ציון 99 ואילך, שיש ראשונים סוברים שההיתר ביום השני (או השלישי) הוא מדין מקצת היום ככולו.
  23. ↑ ע"ע שמועה רחוקה.
  24. ↑ עי' פסחים ד א, ורש"י שם ד"ה והולך ומו"ק כ ב; עי' רמב"ם אבל פ"ז ה"א; עי' טוש"ע יו"ד תב א. וע"ע שמועה רחוקה.
  25. ↑ ע"ע ציון 1.
  26. ↑ עי' בכורות כ ב, וברש"י ד"ה לסבריה, בד' ר' יהושע, ושם כא א, בד' ר' שמעון.
  27. ↑ עי' רש"י שבת קלו א ד"ה הוה (ושו"ת בית יצחק יו"ד ח"א סי' כג אות ז בדעתו) ופסחים פא א ד"ה אי נמי; עי' תוס' מו"ק כא ב ד"ה אפילו, בל' ראשון; עי' רמב"ם אבל פ"ז ה"א-ב, וחי' מהריט"ץ סוף ח"ב (יב ב) בדעתו (ועי' כתונת פסים לרי"מ פאדווא על נ"י שם [יא ב], ועמודי אש סי' יט אות י); תורת האדם שער האבל ענין האבלות (אות פב); פי' רבינו אברהם מן ההר נזיר טז א; עי' רא"ש מו"ק פ"ג סי' ל, בשם רשב"ם, ושם שריב"ם הסתפק בזה; עי' תניא רבתי סי' סה, בשם ה"ר שמחה מאשפירא ורשב"ם; טור יו"ד סי' שצה, בל' שני. ועי' ציונים 32, 233.
  28. ↑ ע"ע זבה ציון 86.
  29. ↑ פסחים פא א. וע"ש עוד אופן. וע"ע הנ"ל ציון 126 ואילך.
  30. ↑ עי' רש"י שם.
  31. ↑ רש"י שם.
  32. ↑ עי' תוס' שם; תורת האדם שם, וע"ש ובטור שם, שר"ת התיר בשעת הדחק לרחוץ בליל שביעי; פי' רבינו אברהם מן ההר שם; עי' תניא רבתי שם; עי' מהריט"ץ שם, בד' רמב"ם שם. ועי' טור שם, שנ' שה"ה לענין ליל שלשים, וכ"כ הלחם יהודה אבל פ"ה ה"ח, והערוה"ש שם ס"ב.
  33. ↑ ע"ע שמועה רחוקה.
  34. ↑ עי' רא"ש שם.
  35. ↑ ע"ע בין פסח לעצרת: נשואין ותספורת.
  36. ↑ ע"ע הנ"ל, ציון 1 ואילך. וע"ע ל"ג בעומר ציון 60 ואילך, אם היום האחרון שנוהגים בו מנהגי האבלות הוא ל"ג בעומר או ל"ד בעומר.
  37. ↑ עי' תשב"ץ ח"א סי' קעח, לד' תורת האדם שם, והובא בב"י או"ח תצג. ועי' שכה"ג או"ח סי' תצג הגב"י אות א.
  38. ↑ עי' תוס' מו"ק שם, בל' שני, וחולין נ א ד"ה אפילו; עי' תוס' רי"ד נדה כט ב; הג' ר"פ לסמ"ק מ' צז אות לו; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתו; עי' רא"ש שם, שריב"ם הסתפק בזה, ושצידד לומר שבשמועה רחוקה אין די לנהוג אבלות בלילה מטעם אחר, וע"ע שמועה רחוקה; עי' ריטב"א מו"ק יט ב וכז א; עי' טור שם, בל' ראשון; הג"א חולין פ"ג סי' לא; עי' שו"ע יו"ד שם ס"א; עי' טו"א ר"ה י ב ושאג"א החדשות דיני חדש סי' ו, וע"ש ושם שהוכיח כן ממנחות ע ב (וע"ש סי' ז, שדחה). וכ"מ בשו"ת מגידות סי' צג. ועי' שאג"א שם סי' ו, שמצדד לומר שכשם שאין מקצת הלילה ככל היום, כך אינו מגרע את היום, ולסוברים שאין אומרים שני מקצת היום ככולו לענין השרשה ג"י קודם העומר, עי' ציון 59, די בהשרשה בכל היום הראשון בלא לילו, ובכל היממה השניה, ובמקצת הלילה השלישי.
  39. ↑ עי' תוס' שם; הג' ר"פ שם; עי' שו"ת הרשב"א שם; עי' ריטב"א שם ושם; עי' טוש"ע שם; עי' הג"א שם. ועי' הג' ר"פ שם, שה"ה לענין שמועה רחוקה, וכ"מ מסתימת שא"ר הנ"ל, ועי' להלן. ועי' תניא רבתי שם, בשם תשובות הצרפתים, שטעם המנהג שלא לומר על אבלות ליל שביעי מקצת היום ככולו, משום שנאמר (בראשית נ י) ויעש לאביו אבל שבעת ימים, ועי' משנת יעקב (ר"י שור) בעי חיי בראשית שם, שתמה, שאין למדים משם דיני אבלות, וע"ע אבלות ציון 3 ואילך, ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תמו.
  40. ↑ עי' טוש"ע שם.
  41. ↑ עי' דרשת ר"י אבן שועיב ליום ראשון של פסח, והובא בב"י שם. וכ"כ בשו"ת תשב"ץ שם, לראשונים שבציון 38. ועי' שכה"ג שם.
  42. ↑ ויקרא טו כח. עי' מגילה כ ב, ורש"י שם ד"ה קא.
  43. ↑ עי' שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד"פ סי' תרמד והל' שמחות למהר"ם מרוטנבורג סי' ל ולא, והובא ברא"ש שם ובמרדכי מו"ק סי' תתפב; עי' שטה לתלמידו של ר"י מפריש מגילה שם. ועי' או"ז ח"ב סי' תנ. ועי' ראשונים הנ"ל , שלענין שלשים אין מקצת הלילה ככולו, כיון שצריך ספירה, ועי' פרישה שם אות ג.
  44. ↑ עי' שו"ע יו"ד סי' שצה ס"ב. ועי' ב"י שם, שהלכה כרמב"ם, ועי' חי' הגהות שם, שהיא ט"ס, וצ"ל כר"מ, והיינו ר"מ מרוטנברג הנ"ל, ועי' מהריט"ץ שם.
  45. ↑ ע"ע בר מצוה ציון 1 ואילך, וע' גדול ציון 9.
  46. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 15. וע"ש ציון 16, שיש חולקים.
  47. ↑ עי' שו"ת ב"ח סי' קמה.
  48. ↑ שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תקנט, וע"ש הטעם, שכיון שנח' ראשונים אם צריך לנהוג אבלות בקצת היום השביעי, ואיסור עשיית מצוות מסוימות בימי האבלות הוא חידוש, יש לפסוק לגביהן כדברי המקילים, וע"ש שמצדד שמ"מ צריך להמתין מלשמש בלילה מעט יותר מרגילותו, כדי לנהוג קצת אבלות. ועי' שיורי ברכה יו"ד שם אות ב, שפשט המנהג שאין אומרים בשום דבר מקצת לילה ככולו, ועי' חכמת אדם קונ' מצבת משה סי' ו, שצדד לסמוך על הרדב"ז במקום שיש בו קצת מצוה, כגון להתיר תשמיש המטה בליל שביעי ליוצא לדרך (ע"ע עונה), ועי' כעי"ז בשו"ת באר המים סי' נב, ועי' שו"ת אהל יצחק יו"ד סי' לו.
  49. ↑ עי' רמב"ם אבל פ"ז ה"ב, וטוש"ע יו"ד תב א, לענין שמועה רחוקה. ונ' שה"ה לענין שאר דינים.
  50. ↑ שו"ת משאת בנימין סי' עד, הובא בש"ך שם סי' שצט ס"ק א, לענין אבלות קודם הרגל; עי' שו"ת רע"א מ"ק סי' נז, לענין יציאת בהמה מספק נפל (עי' ציון 308); ערוה"ש שם סי' תב ס"ב, לענין שמועה רחוקה.
  51. ↑ עי' דרכי תשובה סי' טו סוס"ק כו, בשם בית אברהם (אברהמס) שם שפתי זהב ס"ק ו, לענין יציאת בהמה מספק נפל, ועי' בית אברהם שם, שאפשר שאין כונתו לכך.
  52. ↑ ע"ע אבלות ציון 315א ואילך.
  53. ↑ תה"ד סי' שצב; שו"ע יו"ד שצה ג. ועי' תה"ד שם, שכיון שלא הזכירו מנין הימים אלא מנין החדשים, אם היינו אומרים שמקצתו ככולו, היה די במקצת מהחודש האחרון, וזה ודאי אינו, ועי' ציון . וע"ע הנ"ל ציון 327 ואילך.
  54. ↑ עי' שו"ת מהרי"ל (מכון י-ם) סי' כב: עד כלות י"ב חודש בהנץ החמה (ואפשר שכונתו להנץ החמה של היום הראשון של החודש הי"ג, עי' תה"ד שם). ועי' תה"ד שם, שכך הורה פעם אחת, מק"ו ביום שביעי ויום שלושים, ועי' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תנד, שמצדד כן להלכה, שלא מצינו חילוק בין מקצת היום לקצתו.
  55. ↑ ע"ע ערלה.
  56. ↑ שו"ת נובי"ת או"ח סי' פד, בד' רמב"ם מע"ש פ"ט ה"י י"א, שהנוטע בט"ז באב לא עלתה לו שנה. ועי' רע"ב ר"ה פ"א מ"א ד"ה ולנטיעה, שצריך לטעת מ"ה יום קודם ר"ה, ועי' תוי"ט שם, שהשבועיים הנצרכים לקליטה הם חוץ מיום הנטיעה, ועי' דברי חמודות על רא"ש הלק"ט הל' ערלה סי' ט אות כח, שכ"כ בד' רמב"ם שם וטור יו"ד רצד (ושו"ע שם ס"ד). ועי' עלה יונה עמ' רעז, שביאר עפי"ז את הטעם שאין אומרים מקצת היום ככולו ביום הראשון של שבעה נקיים של זבה, עי' ציון 204, משום שנאמר בה (ויקרא טו כח): וספרה שבעת ימים, והוא לשון שבוע, וצ"ב מנדה, שנאמר בה (שם שם יט): שבעת ימים תהיה בנדתה, ואעפ"כ אומרים ביום הראשון שלה מקצת היום ככולו, עי' ציון 7.
  57. ↑ עי' רא"ש שם: אם נטע בששה עשר (בדפוסים מאוחרים בטעות: בט"ו) באב עלתה לו שנה, ועי' חזו"א שביעית סי' יז ס"ק כט וסי' כו ס"ק ב ומנ"ש ח"א סי' נא אות ה בדעתו; עי' שאג"א החדשות דיני חדש סי' ז; עי' מנ"ח מ' רמו אות יט. ועי' חזו"א שם ושם, שכ"כ אף בד' רמב"ם שם, ומפרש שמ"ש הנוטע בט"ז באב היינו אחר שעברו ט"ז ימים מאב, ועי' חזו"א סי' כו שם, שהוכיח כן מד' קיצור פסקי הרא"ש (להטור) שם.
  58. ↑ תה"ד סי' רצב; עי' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תנד (וע"ש שצידד בתחילה לומר שאומרים מקצת החודש ככולו, וחזר בו מחמת ד' תה"ד). ועי' תוי"ט עדיות פ"ג סוף מ"י. ועי' סד"ע פ"ד ומושב זקנים שמות ג יב, שמ' שמקצת החודש ככולו, וצ"ב אם היינו אף לענין הלכה.
  59. ↑ עי' להלן.
  60. ↑ עי' פסחים נה א.
  61. ↑ פסחים שם.
  62. ↑ פסחים שם, וע"ע חדש ציון 172.
  63. ↑ עי' ד' רבא ורב ששת ורב אשי שם, שביארו ד' ר' יהודה בע"א.
  64. ↑ עי' תוספתא ר"ה פ"א ה"ז, הובאה בגמ' שם ט ב.
  65. ↑ עי' גמ' שם י ב, ועי' רש"י שם ד"ה שלשים, ותוס' שם ד"ה שלשים. וע"ע שנה וע' תוספת שביעית.
  66. ↑ שו"ת נובי"ת או"ח סי' פד. ועי' חזו"א שביעית סי' יז ס"ק כט, שכיון ששלשים יום הוא שיעור מרובה, אומרים בו פעמיים מקצת היום ככולו, ושזה שלד' ר' יהודה אין אומרים פעמיים מקצת היום ככולו לענין ג' ימים של השרשה, לסוברים כן (עי' ציון 62), היינו משום שג' ימים הוא שיעור מועט, וכדי לא להרבות במחלוקת לענין שיעור השרשה.
  67. ↑ עי' נובי"ת שם, בד' רמב"ם מע"ש פ"ט ה"ט ושמיטה ויובל פ"ג הי"א, שהנוטע מ"ד יום קודם שביעית יקיים, משום שפוסק כסוברים שהנטיעה נקלטת בשני שבועות, ועוד שלשים יום לתוספת שביעית, ואין די במ"ג יום קודם שביעית, שיום הי"ד של הקליטה יעלה אף ליום הראשון מהשלשים יום של תוספת שביעית. וע"ע חדש ציון 173.
  68. ↑ עי' שאג"א החדשות סי' ז, וע"ש שמצדד לפרש ד' רמב"ם הנ"ל, שאע"פ שאומרים פעמיים מקצת היום ככולו, אין אומרים שיום אחד יעלה לכאן ולכאן.
  69. ↑ עי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' קצ; אור גדול החדשות סי' ד ד"ה ומקודם; שו"ת בית יצחק יו"ד ח"א סי' כג אות ז. ועי' רש"ס לירושלמי כלאים פ"ב ה"ב, שאותה שאמרו חכמים לענין מי שהיתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזורעה שעורים, שימתין שלשה ימים שהתבואה מתליעה בהם ואח"כ יהפוך את הקרקע, ע"ע כלאי זרעים ציון 395 ואילך, ואמרו בזה שמקצת היום ככולו, ע"ע הנ"ל ציון 403, היינו בין ביום הראשון ובין ביום השלישי, וצ"ב אם היינו לדברי הכל, או שפוסק אף לענין השרשה כסוברים שאומרים פעמיים מקצת היום ככולו, ועי' דרך אמונה ביאור ההלכה כלאים פ"ב הי"ג ד"ה כמו. ועי' גבו"א תענית כח ב, לענין מנין הארבעים יום של עליית משה להר סיני.
  70. ↑ ע"ע ציון 258 ואילך.
  71. ↑ ע"ע עגונה וע' עדות אשה.
  72. ↑ חת"ס שם, וע"ש שכ"מ בעצי ארזים סי' יז ס"ק ק, ועי' ליקוטי הערות לחת"ס שם. ועי' ציון 248.
  73. ↑ עי' להלן.
  74. ↑ ע"ע: על מי חייבים להתאבל.
  75. ↑ ע"ע שמועה קרובה; שמועה רחוקה. בה"ג הל' אבל; רי"ף מו"ק כ ב (יב א); רמב"ם אבל פ"ז ה"א. וע"ע הנ"ל, שי"ח.
  76. ↑ ע"ע אבלות ציון 315.
  77. ↑ עי' האשכול (אלבק) סוף מו"ק, והובא בשיטת ריב"ב על הרי"ף שם; עי' ר"י מלוניל מו"ק שם; עי' תורת האדם (לרמב"ן) שער האבל ענין שמועה ולקוט עצמות אות צז; עי' המכתם מו"ק שם; עי' נ"י מו"ק שם, בל' שני. ועי' תפארת למשה על הרא"ש שם, שנ' שפי' לא כן, ועי' קוה"ע סי' לט אות ו. ועי' ציון 139.
  78. ↑ ע"ע שמועה קרובה; שמועה רחוקה.
  79. ↑ פסחים ד א; רמב"ם אבל פ"ז ה"א; עי' טוש"ע יו"ד תב א. וע"ע הנ"ל.
  80. ↑ תורת האדם שם אות צה, והובא בטוש"ע שם ב. וע"ע הנ"ל.
  81. ↑ ע"ע: בשבת ויו"ט.
  82. ↑ ט"ז שם ס"ק ה, בד' טור שם בשם ר' יחיאל. ועי' ש"ך שם ס"ק ד. וע"ע הנ"ל ציון 32. ועי' ע"ע הנ"ל ציון 33, שי"ס שאסור בדברים שבצנעה כל השבת, שלדעתם צריך שיעשה בכל יום מעשה הניכר לשם אבלות, ועי' אחרונים הנ"ל שדחו דבריהם, וע"ע הנ"ל ציון 34.
  83. ↑ תוס' פסחים פא א ד"ה אי. ועי' שו"ת בית יצחק או"ח סי' צו אות ג, והערות הגרי"ש אלישיב פסחים ד א, שהעירו מדין שמועה-רחוקה (ע"ע) שאומרים בה מקצת היום ככולו באמצע היום (ע"ע הנ"ל).
  84. ↑ ע"ע זבה ציון 86.
  85. ↑ עי' ציון 29.
  86. ↑ תוס' שם.
  87. ↑ עי' חזו"א יו"ד סי' צב ס"ק יט, בד' הרא"ש נדה פ"ד סי' א. ועי' מחז"ו סי' רעה, שלא אמרו מקצת היום ככולו לענין אבלות (ע"ע) אלא ביום הראשון וביום השביעי, אבל לא בשאר הימים, שאל"כ, יֵשב בכל ימי אבלות מקצת היום בבוקר, ואח"כ יעשה צרכיו ויֵצא מביתו, ומשמע שלולא טעם זה שייך לומר מקצת היום ככולו אף באמצע מנין הימים.
  88. ↑ עי' רא"ש שם, וע"ע זב ציון 490.
  89. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 473.
  90. ↑ עי' חזו"א שם, וע"ש שצידד לפרש עוד בע"א.
  91. ↑ עי' שו"ת בית אפרים יו"ד סי' טז; עי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' קצ; שו"ת אור גדול החדשות סי' ד ד"ה ומקודם. ועי' שו"ת עטרת חכמים סי' ד, ושו"ת יד מאיר סי' נה (מד א).
  92. ↑ ע"ע טרפה ציון 134, על הטרפות בעוף.
  93. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 488.
  94. ↑ עי' אר"ח ח"ב עמ' 304, והובא בב"י יו"ד סוס"י נז; שו"ע שם פז ט. וע"ע הנ"ל ציון 487.
  95. ↑ בית אפרים שם; אור גדול שם.
  96. ↑ ע"ע מילה.
  97. ↑ ע"ע הנ"ל, באלו חולאים צריך להמתין שבעה ימים לאחר שהבריא, ובאלו חולאים מלים אותו מיד כשהבריא.
  98. ↑ ע"ע הנ"ל.
  99. ↑ אור גדול שם. ועי' שו"ת משיב דבר ח"ד סוס"י לו, שהטעם שאין אומרים בזה מקצת היום ככולו, משום שהוא דבר התלוי בסכנה, ואפשר שהיינו הך.
  100. ↑ ע"ע יולדת ציון 826 ואילך.
  101. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 880 ואילך.
  102. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 845 ואילך.
  103. ↑ עי' בית אפרים שם. ועי' ציון 124.
  104. ↑ ע"ע בית הכוסות.
  105. ↑ ע"ע חזקה (ב) ציון 630.
  106. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 633.
  107. ↑ בית אפרים שם. ועי' פת"ש יו"ד סי' פא ס"ק ז.
  108. ↑ ע"ע חציצה ציון 844.
  109. ↑ חת"ס שם.
  110. ↑ טוש"ע יו"ד סט יב. וע"ע מליחה.
  111. ↑ חת"ס שם. וכעי"ז בבית אפרים שם. ועי' פת"ש שם, ומנחת פתים אהע"ז סי' יז סכ"ו.
  112. ↑ עי' ציון 100 ואילך.
  113. ↑ ע"ע יולדת ציון 847.
  114. ↑ בית אפרים שם. וכעי"ז בשו"ת חת"ס שם, ע"ש.
  115. ↑ עי' שו"ת או"ש סי' לו.
  116. ↑ עי' ציון 59, ואילך. או"ש שם. ועי' ציון 120.
  117. ↑ עי' ציון 26. או"ש שם.
  118. ↑ שו"ת חת"ס יו"ד סי' קצ, ועי' להלן.
  119. ↑ עי' ציון 59 ואילך, שנחלקו אמוראים אם אומרים בה שני מקצת היום ככולו, ומ' שהכל מודים שאומרים בה פעם אחת מקצת היום ככולו.
  120. ↑ חת"ס שם.
  121. ↑ ע"ע יולדת ציון 826 ואילך.
  122. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 880 ואילך.
  123. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 847.
  124. ↑ חת"ס שם, ע"פ ב"ב טז ב. ועי' ציון 103.
  125. ↑ עי' משנה שבת פו א, ורמב"ם מילה פ"ב ה"ח, וטוש"ע או"ח שלא ט. וע"ע מילה וע' פקוח נפש. וע"ע הנ"ל, מח' ראשונים ואחרונים, אם ההיתר הוא אף ביום הראשון והשני למילתו, וע"ע מילה, שי"ס שבזמננו אין התינוק מסוכן ביום השלישי למילתו, ואסור לחלל עליו שבת.
  126. ↑ עי' תשב"ץ ח"א סי' כא, הובא בבדק הבית יו"ד סי' רסב (שם: רשב"א, ועי' שכנה"ג שם הגב"י אות ד, וברכ"י שם אות ב, שצ"ל: רשב"ץ) ורסח; עי' כנה"ג או"ח סי' שלא הגה"ט אות ד; עי' ברכ"י שם.
  127. ↑ חת"ס שם. ועי' שו"ת מים עמוקים ח"ב סוס"י לט, שצידד לומר ששלשת הימים הם מעת לעת, ועי' מ"א סי' שלא ס"ק ט.
  128. ↑ ע"ע עגונה, וע' עדות אשה.
  129. ↑ בעי חיי אהע"ז סי' יא (יח א); שאג"א החדשות סי' יג; נו"ב מהדו"ק אהע"ז סי' מ (ד"ה ומ"ש אין); עצי ארזים סי' יז ס"ק ק; עי' מראות הצובאות סי' יז סוס"ק קי; חת"ס שם. ועי' שאג"א ועצי ארזים שם, שהביאו ראיה לזה מירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה ויבמות פט"ז ה"ג, שהטעם לחומר האבלות (ע"ע) בג"י הראשונים (שאומרים על היום הראשון שלהם מקצת היום ככולו, עי' להלן ציון 247, הוא משום שלאחר מכן פניו של מת משתנים, ועי' מנחת משה אהע"ז סי' ה אות ה, ועי' עצי ארזים שם, ראיה נוספת.
  130. ↑ עי' נו"ב שם; עצי ארזים שם; עי' חת"ס שם. ועי' נו"ב ועצי ארזים שם, שמ"מ ביום השלישי אין אומרים מקצת היום ככולו, ועי' ידיו של משה סי' י (כד ב) שאף ביום השלישי אומרים מקצת היום ככולו, וכ"מ בחת"ס שם. ועי' ציון 259.
  131. ↑ עי' להלן.
  132. ↑ ע"ע זב ציון 498.
  133. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 440 ואילך.
  134. ↑ חי' ר' מאיר שמחה נזיר ו א.
  135. ↑ עי' להלן.
  136. ↑ ע"ע: על מי חייבים להתאבל.
  137. ↑ עי' ציון 75.
  138. ↑ ע"ע אבלות ציון 315.
  139. ↑ עי' נ"י מו"ק כ ב (יב א), בל' ראשון. ועי' ציון 77.
  140. ↑ עי' להלן. ועי' רמב"ם אבל פ"ז ה"א, לענין שמועה-רחוקה (ע"ע) שנוהגת יום אחד ומקצתו ככולו: וכאילו יום השמועה הוא יום שביעי ויום שלשים ומקצת היום ככולו, ועי' רדב"ז שם, שתחילת היום עולה לשבעה, וסוף היום עולה לשלשים. וע"ע רוב, שאף לסוברים שמחצה על מחצה הוא כרוב, ע"ע הנ"ל, ובידי אדם אפשר לצמצם, ע"ע אי אפשר לצמצם ציון 16 ואילך, כלי טמא שחילקו לשני חלקים שוים נטהר, אין אומרים על כל חלק שהוא כרוב הכלי, משום שאין לומר פעמיים רוב בכלי אחד, ועי' שיח השדה שער הכללים כלל יב, שמקצת היום ככולו שאומרים פעמיים ביום אחד, הוא משום שדין מקצת היום אינו שמקצתו ככולו, אלא שדי במקצתו.
  141. ↑ ע"ע נזירות.
  142. ↑ עי' ציון 17.
  143. ↑ משנה נזיר טז א.
  144. ↑ שם ו א, וע"ש שאע"פ שעצם דין מקצת היום ככולו בנזיר נלמד מהרישא של המשנה שם, עי' ציון 16, הוצרכה הסיפא של המשנה ללמדנו שיום שלשים עולה לכאן ולכאן, ועי' תוס' שם ד"ה אמר לך רב מתנא, ופי' הרא"ש שם.
  145. ↑ עי' ציון 64.
  146. ↑ ר"ה י ב, ועי' ציון 65.
  147. ↑ ע"ע אבלות ציון 348.
  148. ↑ ברייתא מו"ק יט ב ונזיר טו ב.
  149. ↑ גמ' שם ושם.
  150. ↑ ע"ע ימי זיבה.
  151. ↑ ע"ע זבה ציון 54.
  152. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 55 ואילך, וע' שומרת יום כנגד יום.
  153. ↑ ברייתא נזיר טו ב ופסחים פ ב.
  154. ↑ עי' גמ' נזיר שם.
  155. ↑ תוס' שם ד"ה מאי.
  156. ↑ ע"ע נגעי אדם וע' נגעי בגדים.
  157. ↑ משנה נגעים פ"ג מ"ג ואילך (בנגעי אדם) ומ"ז (בנגעי בגדים).
  158. ↑ עי' תו"כ תזריע פ"ב (בנגעי אדם) ופט"ו (בנגעי בגדים): עולה לו מן המנין בין מלפניו בין מלאחריו; עי' רמב"ם טו"צ פ"ט ה"ט ופהמ"ש לרמב"ם שם פ"א מ"ד ופ"ג מ"ג; ר"ש פ"א שם; פי' הרא"ש שם ופ"ג שם; רע"ב שם ושם. ועי' תו"כ שם ושם, שהוצרכו ללמוד כן מן הכתובים, עי' ערכים הנ"ל, ועי' לעיל כמה דינים שאומרים בהם יום פלוני עולה לכאן ולכאן ולא הוצרכו לפסוק, וכן להלן ציון 161 בנגעי בתים, ועי' משנ"א נגעים פ"ג מ"ג בצד א', שאפשר שהכתובים שבתו"כ הם בדרך אסמכתא (ע"ע), וע"ש בצד ב', ששאר הדינים נלמדים מנגעים (וצ"ב למה לא ייחשבו לשני-כתובים-הבאים-כאחד, ע"ע), ועי' ציון 284.
  159. ↑ ע"ע.
  160. ↑ משנה נגעים פ"ג מ"ח.
  161. ↑ רמב"ם שם פט"ו ה"א; עי' רע"ב שם.
  162. ↑ עי' משנה נזיר טו א, וגמ' שם בביאורה, שהאומר הריני נזיר לכשיהא לי בן ונזיר מאה יום, ונולד לו בן ביום שבעים ואחד, אין אותו יום עולה לו לשתי הנזירויות, ע"ע נזיר, ועי' המפרש שם ד"ה ורב, שהוא חולק אף על הדין שבציון 144. ועי' ציון , שיש מפרשים בע"א.
  163. ↑ ע"ע אבלות ציון 3. עי' גמ' נזיר שם ב, והמפרש שם ד"ה אלא. ועי' ציון 171.
  164. ↑ עי' להלן.
  165. ↑ עי' תוס' נזיר טו א ד"ה וכן, בד' משנה שם; עי' רמב"ם נזירות פ"ד ה"ד, ולח"מ שם בדעתו; עי' תוס' הרא"ש שם.
  166. ↑ ע"ע נזירות.
  167. ↑ ע"ע הנ"ל, ושם מח' ראשונים באופן מנין שתי הנזירויות באופן זה.
  168. ↑ משנה שם. על הדין באופן זה, ע"ע הנ"ל.
  169. ↑ תוס' שם; עי' תוס' הרא"ש שם; עי' לח"מ שם, בד' הרמב"ם שם.
  170. ↑ עי' ציון 163.
  171. ↑ עי' תוס' שם ב ד"ה אבא: אע"פ שעומד באמצע אבילות, ועי' תורת נזיר שבציון 235.
  172. ↑ גמ' שם.
  173. ↑ תוס' שם.
  174. ↑ עי' ציון 154 ואילך.
  175. ↑ עי' תוס' שם ב ד"ה מאי, וחי' ר"י מפוזנא שם.
  176. ↑ עי' גמ' שם ב, ותוס' שם.
  177. ↑ עי' המפרש שם א ד"ה ורב. ועי' ציון 162.
  178. ↑ עי' להלן.
  179. ↑ עי' ציון 172.
  180. ↑ ע"ע נזירות.
  181. ↑ ע"ע הנ"ל.
  182. ↑ עי' פי' הרא"ש נזיר טו א, בל' ראשון, וע"ש כ' שזהו תימה. וכ"כ הקר"א שם, בד' תוס' שם ד"ה אמר. ועי' רא"ש וקר"א שם, שזה דוקא משום שמה"ת המקבל עליו נזירות מאה יום מותר לגלח ביום המאה, ע"ע הנ"ל.
  183. ↑ ע"ע אבלות ציון 275.
  184. ↑ עי' ציון 76.
  185. ↑ תוס' מו"ק יט ב ד"ה אתיא, בשם הר"ר יום טוב; עי' הרוקח סי' שיד; ד"מ יו"ד סי' שצ ס"ק ד, בד' המרדכי אבל סי' תתקג. וכ"מ ברי"ף וברש"י ובתורת האדם וברא"ש דלהלן.
  186. ↑ עי' ציון 149.
  187. ↑ הר"ר יו"ט בתוס' שם; ד"מ שם בד' המרדכי שם. וכ"מ ברי"ף שם (יא א), וברש"י שם ד"ה ויום, ובתורת האדם שער האבל ענין שבתות וימים טובים (אות פו), וברא"ש שם פ"ג סכ"ו, ובשמ"ק נזיר טו ב בשם שיטה, שכ' שהיום השביעי נחשב כיום השמיני. ועי' ד"מ שם, שהביא ראיה מדין הנוזר שתי נזירויות שבציון 144, ועי' דעת קדושים יו"ד סי' שצה ס"ק ב בדעתו, שאבילות שלשים אינה מתחילה אלא לאחר שהסתיימה אבילות שבעה, ונמצא שהם שני דינים כמו שתי נזירויות, ועי' ד"מ שם, שצ"ע שאין המנהג כן, ועי' שו"ת כרם שלמה (אמרילייו) סי' כח, שיש לסמוך ע"ז כשחל יום שלשים בשבת, ועי' שו"ת בית דוד יו"ד סוס"י קצח ושו"ת חיים שאל ח"ב סי' כג.
  188. ↑ תוס' שם, בשם תוספות הרב; פי' הרא"ש נזיר טו ב. ועי' הגהות ר"ב רנשבורג מו"ק שם, שכ"מ בירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה המובא בתוס' שם ד"ה הלכה.
  189. ↑ תוס' שם. ועי' ערל"נ ר"ה י א. ועי' דעת קדושים שם בדעתם, שאבילות שלשים מתחילה מיד עם הקבורה, ולפיכך א"א שיהיה יום אחד מתוכה נחשב כשני ימים.
  190. ↑ פי' הרא"ש שם.
  191. ↑ עי' להלן כל הפרק. ועי' שו"ת גינת ורדים או"ח כלל א סי' כח, שבכל מקום מקצת היום ככולו, מלבד היכן שהתפרש אחרת.
  192. ↑ עי' ר"ה י א: ומה נדה שאין תחלת היום עולה לה בסופה, ורש"י שם ד"ה ומה.
  193. ↑ ויקרא טו יט.
  194. ↑ ברייתא פסחים צ ב.
  195. ↑ עי' רשב"א נדה לג א.
  196. ↑ שו"ת גינת ורדים או"ח כלל א סי' כח. ועי' ערל"נ ר"ה י א, שאע"פ שמשהתחיל היום השביעי הוא יום שביעי, עדיין הוא יום שביעי עד סוף היום, וכיון שאמר הכתוב: שבעת ימים תהיה בנדתה, הרי היא בנדתה עד הערב. ועי' ציונים 262, 385.
  197. ↑ ויקרא יב ב-ג.
  198. ↑ ברייתא נדה לא ב.
  199. ↑ גו"ר שם. ועי' שו"ת כפי אהרן ח"א יו"ד סי' י (נא ב ד"ה גם), שתמה על הגו"ר לשם מה הוצרך לדרשה זו.
  200. ↑ ע"ע בועל נדה ציון 3 ואילך.
  201. ↑ עי' ברייתא דתני ר' חייא יומא ו ב, ור' זירא שם א, וירושלמי פסחים פ"ח ה"ה. ועי' תוס' יומא ו ב ד"ה סיפא, בסברת החילוק. וע"ע הנ"ל ציון 67 ואילך, וע"ש ציון 70, שיש מן האמוראים שמצדד שאינו יכול להטהר בשביעי.
  202. ↑ ע"ע זבה: טהרתה.
  203. ↑ עי' תוספתא נדה פ"ה ה"א, והובאה בגמ' שם לג א, לענין זבה, שהכותים (ע"ע) נוהגים למנות את סוף היום שפוסקת בו, שלא כדין, וע"ע הנ"ל ציון 953 ואילך; עי' גמ' שם סט א.
  204. ↑ עי' גמ' שם לג א.
  205. ↑ ע"ע זבה: זבה גדולה.
  206. ↑ ויקרא טו כה.
  207. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 189.
  208. ↑ חת"ס נדה שם. ועי' ציון 56.
  209. ↑ ע"ע בעל קרי: פולטת.
  210. ↑ חכמים בשבת פו ב (לגי' שלפנינו) ובירושלמי שבת פ"ט ה"ג.
  211. ↑ ירושלמי שם; עי' רמב"ן שבת שם.
  212. ↑ עי' רמב"ן שם.
  213. ↑ פנ"י שבת שם.
  214. ↑ עי' בית יוסף יורה דעה סי' קצו.
  215. ↑ ע"ע אבלות: אבלות שבעה.
  216. ↑ מו"ק יז ב. ועי' שפ"א נזיר טו א, שנ' שאף לחכמים אומרים ביום השביעי של אבלות מקצת היום ככולו, וצ"ב.
  217. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 348.
  218. ↑ מו"ק שם.
  219. ↑ ע"ע הנ"ל: אבלות שלשים.
  220. ↑ עי' ד' רבא ונהרדעי מו"ק יט ב. ועי' ד' אביי שם, שבאבלות שלשים מודים חכמים שמקצת יום שלשים ככולו, ועי"ש שכן ד' אבא שאול, ושכן הלכה, וע"ע הנ"ל ציון 315. וע"ע הנ"ל ציון 26, שעיקר דין אבלות שלשים נלמד בגז"ש מנזיר, ועי' , שהמקבל עליו נזירות בסתם, אינו מגלח לכתחילה אלא ביום שלשים ואחד, ואם גילח ביום שלשים יצא בדיעבד, ועי' תוס' הרא"ש מו"ק שם, שהמח' ביום שלשים של אבלות היא אם למדים את הדין לכתחילה באבלות מדין דיעבד בנזירות או מדין לכתחילה בנזירות.
  221. ↑ מו"ק שם ויט ב.
  222. ↑ עי' תוס' שם יז ב ד"ה ותנא.
  223. ↑ עי' ריטב"א שם. ועי' שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד"ק סי' שיד.
  224. ↑ עי' ציון 22.
  225. ↑ מו"ק שם ושם, וע"ע אבלות ציון 269.
  226. ↑ ע"ע קדיש.
  227. ↑ מ"א סי' קלב ס"ק ב, בשם מהר"ן. ועי' א"ר או"ח סי' קלג ס"ק ג, וא"ז שם ס"ק ג, שנסתפק בזה.
  228. ↑ שו"ת מגידות סי' פג; עי' מגן גבורים שם סי' קלג שה"ג ס"ק ב. ועי' שו"ת כנסת יחזקאל סי' מד, שנ' שהטעם הוא, שזה שהלכה כאבא שאול, היינו משום שהלכה כדברי המקל באבל, אבל לענין שלא יהיה לו דין קדימה בקדיש, חומרא היא.
  229. ↑ ע"ע הלל ציון 409 ואילך.
  230. ↑ דברי שאול יו"ד (יוסף דעת) סי' שעו ס"ז בהג"ה (סג ב), וע"ע הלל ציון 409 ואילך, טעמים שאין אומרים הלל בבית האבל, ועי' דברי שאול שם, שהטעמים הללו שייכים בכל היום השביעי.
  231. ↑ עי' פת"ש יו"ד סי' שעו ס"ק ב, בשם חמודי דניאל; עי' שו"ת שאלת שלום (טויבש) ח"ב סי' רח. ועי' יבי"א ח"ד יו"ד סי' לג אות ז.
  232. ↑ עי' ס' חסידים סי' רמ; עי' שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד"פ סוס"י תקמט; עי' הגהות מהרש"ל לטור יו"ד סי' שצה, והובא בפרישה שם אות ב; מסגרת השלחן (קאסטלנובו) יו"ד סי' שצה ס"א; עי' שו"ת ר' ידידיה טיאה ווייל יו"ד סי' נד; עי' דברי שאול שם. ועי' שו"ת ר' ידידיה טיאה ווייל שם, שהיינו לסוברים שאין אומרים מקצת לילה ככל היום, עי' ציון 38, וצריך לעשות מקצת מדיני האבלות ביום, וכיון שאין דרך לשמש ביום, נמצא שאין היכר בפרישה קצת מן היום.
  233. ↑ עי' שה"ל הל' שמחות סי' מ; עי' טור או"ח סוס"י תקנה בשם רב האי, וט"ז שם סוהס"י בדעתו; עי' פמ"ג שם, וכ"מ בשו"ת מגידות סי' צג; עי' ערוה"ש יו"ד סי' שצה ס"ג; עי' אחרונים שבציונים 48, 82. ועי' יבי"א שם. ועי' שו"ת ר' ידידיה טיאה ווייל שם, שצידד לומר שרב האי סובר שאומרים מקצת לילה ככל היום, עי' ציון 27.
  234. ↑ ע"ע ציון 121.
  235. ↑ עי' תורת נזיר נזיר טו ב, בד' תוס' שבציון 171.
  236. ↑ עי' שו"ת בארות המים יו"ד סי' כב (קכט א); עי' ערך ש"י או"ח סי' תקנה ס"א, בד' רב האי בטור שם.
  237. ↑ ע"ע ציונים 185 ואילך (לענין עשיית מלאכה), 251 (לענין שאלת שלום), 258 ואילך (לענין יציאה מביתו לבית האבל או לבית הקברות), 266 (לענין איך יראה האבל את עצמו בשלשת הימים הראשונים), 345 (לענין ביטול האבלות כשקבר את מתו ג"י קודם לרגל).
  238. ↑ לחם יהודה אבל פ"ה ה"ח; חכ"א קונ' מצבת משה סי' ד; כבוד יו"ט אבל שם ה"ט; שערי דעה (ר"א לוו) יו"ד שפ אות א; שו"ת חיים ביד סי' קיא. ועי' לחם יהודה וחכ"א ושערי דעה שם, שכ"מ ברמב"ם שם ובטוש"ע יו"ד שפ ב.
  239. ↑ ע"ע אבלות ציון 345.
  240. ↑ מו"ק יט ב.
  241. ↑ מיוחס לרש"י שם ד"ה שאסור.
  242. ↑ עי' ציון 22.
  243. ↑ תוס' שם ד"ה שאסור. ועי' בה"ג הלכות אבל (והובא בתוס' שם), ורי"ף שם (יא ב), ורא"ש שם פ"ג סי' כו, ותוה"א ענין שבתות וימים טובים, שהטעם שאין אומרים בזה מקצת היום ככולו, משום שהרגל הוא שמוציאו מידי אבלות, ולכן אינו מותר ברחיצה עד שיבוא הערב, ועפ"ז כתבו שה"ה בחלו הימים השלישי או הרביעי או הששי לאבלותו בערב הרגל, ועי' רש"י כת"י שם ד"ה שאסור, ואו"ז ח"ב סי' תלב, ועי' שיטה לתלמידו של ר"י מפריש שם, שי"מ שהיינו דוקא ביום השלישי, אבל אם חלו הימים הרביעי ואילך לאבלותו בערב הרגל, אומרים מקצת היום ככולו, וכ"מ במיוחס לרש"י שם, ועי' מצבת משה שם.
  244. ↑ ע"ע אבלות ציון 258 ואילך.
  245. ↑ רמ"א יו"ד שצג א.
  246. ↑ עי' חכ"א שם.
  247. ↑ עי' שאג"א החדשות סי' יג; עי' עצי ארזים סי' יז ס"ק ק.
  248. ↑ שו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ה סי' ד; עי' שו"ת בארות המים יו"ד סי' כב; עי' חת"ס שבציון 72; עי' שו"ת טוב טעם ודעת מהדורא ג ח"ב סי' רלט; עי' ערוה"ש יו"ד סי' שצה ס"א. ועי' גו"ר שם, שלמד מיום השביעי ויום השלשים שאומרים בהם מקצת היום ככולו, וכן נלמד בק"ו מדינים שהם מה"ת ואעפ"כ אומרים בהם מקצת היום ככולו. ועי' מסגרת השלחן (קאסטלנובו) יו"ד סי' שפ ס"ב, שתמה עליו.
  249. ↑ ע"ע אבלות ציון 11 ואילך.
  250. ↑ עי' או"ז ח"ב סי' תלב. ועי' הל' ומנהגי מהר"ש סי' לו, וב"ח או"ח סוס"י תרו, ומ"ב שם ס"ק כג וסי' תקמח ס"ק לה.
  251. ↑ ע"ע קריעה.
  252. ↑ ע"ע הנ"ל.
  253. ↑ ע"ע הנ"ל.
  254. ↑ עי' ציונים 220, 225.
  255. ↑ ע"ע הלכה: על פי קולא וחומרא, ציון 382 ואילך. עי' מו"ק יט ב.
  256. ↑ ע"ע הנ"ל: שם, ציון 386 ואילך. עי' דעת תורה סי' שמ סט"ו.
  257. ↑ עי' זכור לאברהם ח"א יו"ד הל' קריעה אות ק ד"ה מי (קעט ב), בשם קונ' כ"י רב אחאי ח"ר שיב"מ.
  258. ↑ ע"ע עגונה, וע' עדות אשה.
  259. ↑ עי' שו"ת בית אפרים אהע"ז סי' לה; עי' חקרי לב אהע"ז סי' טו, וע"ש שכ"מ בשו"ת ריב"ש סי' שעז ובשו"ת גאוני בתראי סי' כ; עי' פני משה (ר"מ מקלוואן) סי' יז מראה הפנים ס"ק צא. ועי' ציון 129 ואילך.
  260. ↑ עי' יד דוד פסחים ד ב, בד' רש"י שם ד"ה שבעת.
  261. ↑ עי' ציון 6 ואילך.
  262. ↑ יד דוד שם.
  263. ↑ שמות יב יט.
  264. ↑ עי' רש"י שם, וע"ע בעור חמץ ציון 94.
  265. ↑ עי' יד דוד שם. ועי' שו"ת הלק"ט ח"ב סי' קפו, שנ' שפי' ד' רש"י בע"א, ועי' תוס' שם ד"ה וכתיב.
  266. ↑ או"ז הל' אבלות סי' תלב; חכמת שלמה או"ח סי' תקסח ס"א.
  267. ↑ עי' חכמת שלמה שם. וכ"מ בגאונים וראשונים שבציון 268, שלא הוצרכו לומר שאין אומרים מקצת היום ככולו, אלא לענין שאר הדברים האסורים בתשעה באב.
  268. ↑ עי' הל' רי"ץ גיאת הל' תשעה באב, בשם רב האי (ועי' אוצה"ג תענית סי' קיא – קיג); עי' הרוקח סוס"י שיא; עי' שה"ל סי' רעב, בשם גאון אחד ור"ח (ועי' ר"ח תענית ל א, והערוך ע' תשע); עי' שו"ת הרא"ש כלל כז סי' ו.
  269. ↑ ע"ע הנ"ל.
  270. ↑ עי' הרוקח שם, בשם יש רבנים, וצ"ב אם סוברים כן אף בשאר הדברים האסורים בט"ב.
  271. ↑ ע"ע: בשבעת ימי המשתה.
  272. ↑ שו"ת גינת ורדים או"ח כלל א סי' כח; שו"ת בית דוד יו"ד סי' קעז. ועי' גו"ר שם, שהוכיח כן מהנושא בעולה, שתיקנו שישאנה בחמישי כדי שישמח עמה שלשה ימים, ע"ע חתן וכלה ציון 227, והיום השלישי הוא שבת, ונמצא ששמח עמה עד סוף היום השלישי, ועי' בית דוד שם.
  273. ↑ ע"ע הנ"ל ציונים 209, 423.
  274. ↑ בית דוד שם. ועי' אילת השחר כתובות ד א, ששבעת ימי המשתה נתקנו כדי שישמח החתן את הכלה, ע"ע הנ"ל ציון 208, ולגבי חיוב שהתחייב אל אדם אחר אין מקצת היום ככולו.
  275. ↑ גינת ורדים שם (ועי' ציון 278); שו"ת כנסת יחזקאל סי' ס; עי' קו"א למקנה סי' סב ס"ק ח; עי' פת"ש שם ס"ק יב; עי' שו"ת באר יצחק או"ח סי' כג. ועי' כנסת יחזקאל שם ומקנה שם ובאר יצחק שם, שהביאו ראיות מכמה מקומות. וע"ע הנ"ל ציון 135, אם הימים האלו מתחילים מאחרי החופה או מהאכילה הראשונה.
  276. ↑ גינת ורדים שם.
  277. ↑ עי' פרי האדמה ברכות פ"ב ה"י, בשם זקנו מהר"ם גלאנטי, וע"ש הטעם, שלא אמרו להלכה שמקצת היום ככולו, אלא לענין אבל, שהלכה כדברי המקל באבל, אבל לא לענין שבעת ימי המשתה.
  278. ↑ עי' כנה"ג או"ח סי' קלא הגב"י אות ז, בשם יש נוהגים (לענין נפילת-אפים, ע"ע), והובא במג"א שם סוס"ק יב. ועי' קו"א למחזיק ברכה או"ח שם אות א, והובא בשע"ת שם ס"ק יד ובבין השמשות (לרי"מ טוקצי'נסקי) פ"י אות יא, שכ"כ בשם הגינת ורדים שם, ועי' זכור לאברהם ח"א או"ח אות ו (לב א), ובירור הלכה ח"ב לאה"ע סי' סב, שתמהו, וע"ע הנ"ל ציון 136.
  279. ↑ עי' ציון 299. באר יצחק שם, וע"ש שדחה, ועי' שו"ת משיב דבר ח"ד סי' לו, שהמנהג שבציון 278, הוא רק לענין נפילת אפים ולא לענין שאר דברים, ועי' באר יצחק שם בסוהס"י, וע"ע הנ"ל.
  280. ↑ עי' תוס' רי"ד תענית כט א. ועי' ציון 158, שאם נצרך המצורע להסגר שני, יום שביעי עולה לכאן ולכאן, ונ' שכונת התוס' רי"ד דוקא באופן שלא נצרך להסגר שני.
  281. ↑ עי' בכור שור דברים א ב; עי' חזו"נ נגעים פ"ג מ"ד; עי' גבו"א תענית כח ב. ועי' ציון 285.
  282. ↑ עי' חזו"נ שם.
  283. ↑ ע"ע.
  284. ↑ חזו"נ נגעים פ"ג מ"ד, וע"ש שהוכיח כן מכך שהוצרכו ללמוד מן הכתובים בשאר נגעים שיום שביעי עולה לכאן ולכאן, עי' ציון 158, ובשחין ומכוה אין ללמוד כן מן הכתובים, וצ"ב, שהכתובים שם נצרכו ללמד שיום שביעי עולה אף לשבוע השני, ולא ללמד שמקצתו מועיל לשבוע הראשון, ועי' משנ"א שבציון הנ"ל.
  285. ↑ בכור שור ויקרא יג כז; תוס' אנשי שם נגעים שם.
  286. ↑ ויקרא שם.
  287. ↑ עי' בכור שור שם; עי' תוס' אנשי שם נגעים שם. ועי' חזקוני שם ה ושו"ת גינת ורדים או"ח כלל א סי' כח, שכ"כ על שאר נגעי-אדם (ע"ע), שאף בהם אמר הכתוב בויקרא שם: וראהו הכהן ביום השביעי, ועי' גינת ורדים שם, שטעם הכתוב הוא כדי שאם יצטרך להסגירו שנית יעלה יום שביעי לכאן ולכאן, עי' לעיל ציון 158, וטעם זה אינו שייך בשחין ומכוה שאין בהם הסגר שני, ע"ע שחין ומכוה.
  288. ↑ ע"ע טהרת מצורע ציון 14 ואילך.
  289. ↑ ע"ע מצורע, וע' נגעי אדם.
  290. ↑ מנ"ח מ' קעג אות ט; עי' באר יצחק או"ח סי' כג ד"ה ועוד נ"ל.
  291. ↑ אחרונים הנ"ל.
  292. ↑ עי' תוס' הרא"ש ב"מ לא א, ודבר אברהם ח"ב סי' ד אות טו בדעתו.
  293. ↑ שו"ת גינת ורדים או"ח כלל א סי' כח.
  294. ↑ ויקרא ח לג
  295. ↑ גו"ר שם. וע"ע מלואים.
  296. ↑ ע"ע: בשבעת ימי המשתה.
  297. ↑ בראשית כט כז.
  298. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 211.
  299. ↑ גינת ורדים שם.
  300. ↑ ויקרא כב כז. וע"ע מחסר זמן.
  301. ↑ עי' רמב"ם אסו"מ פ"ג ה"ח, וע"ע הנ"ל.
  302. ↑ שמות כב כט.
  303. ↑ שו"ת גינת ורדים או"ח כלל א סי' כח. וכעי"ז בשו"ת נובי"ת יו"ד סי' ז (מבן המחבר). ועי' רש"ש ערכין יח ב, שהכתוב: שבעת ימים יהיה עם אמו, מתפרש: יהיה עם אמו כל שבעה, כעין שדרשו לענין נדה, עי' ציון 194. ועי' מנחת עני ע' מקצת היום ככולו.
  304. ↑ עי' בדק הבית ש"ז ב"ה; גו"ר שם; עי' נוב"י שם והג' רע"א יו"ד סי' טו לט"ז ס"ק ב וחק נתן ערכין יח ב, שכ"כ בד' תוס' שם ד"ה שנתו. ועי' מנחת עני שם.
  305. ↑ עי' רמב"ם מעשה הקרבנות פ"א הי"ג, ומעשה רוקח שם וערל"נ נדה מז ב וחזו"א פרה סי' א ס"ק ו בדעתו.
  306. ↑ ע"ע נפל, ושם אם בהמה שלא עברו עליה ז"י אסורה מה"ת או מדרבנן.
  307. ↑ עי' ט"ז יו"ד סי' טו סוס"ק ב; עי' פמ"ג שם מ"ז ס"ק ג. ועי' תיבת גמא (לפמ"ג) פ' במדבר ופ' ראה, שכ"מ במהרש"א ביצה ו א. ועי' להלן.
  308. ↑ עי' תבו"ש שמ"ח ס"ד, והג' רע"א לט"ז שם ונובי"ת יו"ד סי' ז (מבן המחבר) בדעתו, עי' הג' הרב שמחה מבוברקא לפמ"ג שם (נדפס בגליון השו"ע); עי' הג' רע"א שם; עי' נוב"י שם (ושם שמ"מ קשה להורות נגד האחרונים שבציון 307, ועי' שד"ח כללים מע' מ סי' קד אות ג); שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' קצז; עי' דרכי תשובה יו"ד שם ס"ק כו, ושם מכמה מחברים שכ"כ. ועי' פמ"ג או"ח סי' תצח מ"ז ס"ק ב ותיבת גמא שם ושם, שכ"מ בלבוש יו"ד שם ס"ב, ועי' שד"ח שם.
  309. ↑ עי' נוב"י שם ד"ה והנה מסברא; דברי חיים יו"ד סוס"י ה; אמרי בינה דיני שחיטה סי' טו; אור גדול החדשות סי' ד. ועי' דברי חיים שם ואור גדול שם, שהביאו שיש שצידדו לומר שאומרים בזה מקצת היום ככולו, ועי"ש שדחו דבריהם.
  310. ↑ ע"ע איל ציון 1 ואילך.
  311. ↑ משנה פרה פ"א מ"ג.
  312. ↑ רמב"ם מעשה"ק פ"א הי"ד, וע"ע הנ"ל ציון
  313. ↑ חזו"א פרה סי' א ס"ק ה.
  314. ↑ ע"ע כבש ציון 14 ואילך.
  315. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 31 ואילך.
  316. ↑ חזו"א שם.
  317. ↑ עי' רמב"ם שם: ואם הוסיפו שעה או פחתו שעה פסולין, וקהלת יעקב (ברוכין) שו"ת יו"ד סי' א, וחזו"א שם, בדעתו. ועי' כתונת יוסף שם, שנסתפק בזה בד' הרמב"ם, ועי' מער"ק שם.
  318. ↑ חזו"א שם.
  319. ↑ ע"ע בכור אדם ציון 76, וע' חודש ציון 90, וע' פדיון הבן.
  320. ↑ ע"ע בכור אדם ציון 77, וע' חודש ציון 91, וע' פדיון הבן.
  321. ↑ עי' ת"ק במשנה בכורות מט א.
  322. ↑ במדבר ג מ. גמ' שם.
  323. ↑ רש"י שם ד"ה ומעלה. ועי' רבנו גרשום שם.
  324. ↑ משנה שם.
  325. ↑ עי' ר"ע במשנה שם, ועי' גמ' שם בצדדי הספק.
  326. ↑ משנה שם.
  327. ↑ רמב"ם בכורים פי"א הי"ז; טוש"ע יו"ד שה יב.
  328. ↑ עי' חי' חת"ס שבת קלו א: אולי (וצ"ב מדבריו שבציון 251), וע"ש הטעם, משום שפדה"ב נלמד בג"ש "חודש חודש" מבכורי מדבר, שנאמר שם: ומעלה, ע"ע בכור אדם ציון 76, וע' חודש ציון 90, ועי' מעשי למלך מעשה"ק פ"א הי"ג.
  329. ↑ עי' שו"ת רע"א ח"ב סי' כב, ושם שמ"מ יש להמתין ולפדותו אחרי שעברו עליו כ"ט ימים וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים, וע"ע פדיון הבן; עי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' שמג (וצ"ב מדבריו שבציון 250); עי' שו"ת כת"ס יו"ד סי' קנא, וע"ש בשם רע"א וחת"ס. ועי' שו"ת שו"מ מ"ת ח"ג סי' יח, שצידד שאף שלענין פדה"ב די בכך שעברו עליו כ"ט ימים וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים, אם מת הבכור קודם שעברו עליו שלשים מעל"ע, אין עליו חיוב פדיון, ע"ש הטעם, וע' שו"ת רב פעלים ח"א סי' נ. וע"ע פדיון הבן.
  330. ↑ ע"ע אילונית ציון 14 ואילך, וע' סריס.
  331. ↑ ע"ע אילונית ציון 17, וע' סריס.
  332. ↑ פסקי רשב"ץ נדה מז ב. ועי' ערך השלחן שבציון הבא, שנ' שפי' שהספק הוא אם אומרים בדאורייתא מקצת היום ככולו.
  333. ↑ עי' ערך השלחן חו"מ סי' לה אות א.
  334. ↑ משנה נדרים ס א.
  335. ↑ רמב"ם נדרים פ"י ה"ב וג; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תרנ; עי' ר"ן שם ד"ה ואם, ושו"ת מהריב"ל ח"ג סי' צו בדעתו. וע"ע חודש ציון 116 ואילך. ועי' מהריב"ל שם, שנסתפק בד' רש"י והרא"ש ותוס' שם. וע"ע הנ"ל ציון 232.
  336. ↑ מהריב"ל שם.
  337. ↑ שו"ת נחלת יהושע סי' ט. ועי' יהודא יעלה (קובו) סי' כה, שמ"מ אחר כלות המעת לעת, נשלם נדרו, אף אם הוא באמצע היום, ועי' שד"ח כללים מע' מ' סי' קד בהוספות אות ט.
  338. ↑ עי' ציון 17.
  339. ↑ ע"ע נזירות.
  340. ↑ מחנ"א הל' נדרים סי' לד.
  341. ↑ נחלת יהושע שם, בד' מחנ"א שם. ולטעם זה נ' שהנשבע לעשות דבר מה זמן מסויים אומרים בו מקצת היום ככולו, ועי' ציון 342.
  342. ↑ נחלת יהושע שם. ולטעם זה נ' שהנשבע לעשות דבר מה זמן מסויים, אין אומרים בו מקצת היום ככולו, ועי' ציון 341.
  343. ↑ ע"ע, ושם כמה היא סתם נזירות.
  344. ↑ עי' נזיר ה ב, ותוס' ד"ה ולרב, ופי' הרא"ש שם.
  345. ↑ נזיר שם, וע"ש שמפרש כן בד' ברייתא שם.
  346. ↑ ע"ע נזירות. תוס' שם ו א ד"ה נטמא. וע"ש ב ד"ה קסבר, שלד' ר' אליעזר שם שסותר שבעה, אף לענין זה אומרים מקצת היום ככולו, ועי' רי"ז הלוי נזירות פ"ד ה"א, בד' פהמ"ש לרמב"ם נזיר פ"ג מ"ג, שאף לד' חכמים שסותר שלשים, דינו כנטמא אחר מלאת.
  347. ↑ נזיר ה ב.
  348. ↑ תוס' שם ד"ה ומשני באומר; פי' הרא"ש שם, בל' שני. וכ"כ רי"ז הלוי שם, בד' רמב"ם שם.
  349. ↑ ע"ע נזירות.
  350. ↑ תוס' שם; פי' הרא"ש שם.
  351. ↑ רי"ז הלוי שם, בד' רמב"ם שם.
  352. ↑ עי' המפרש שם ד"ה והא; עי' פי' הרא"ש שם, בל' ראשון.
  353. ↑ עי' תוס' שם ו ב ד"ה אמר, וטו א ד"ה אמר.
  354. ↑ עי' רמב"ם שם, ורי"ז הלוי שם בדעתו; קר"א שם ו ב וז ב.
  355. ↑ רי"ז הלוי שם.
  356. ↑ קר"א שם ושם, לדעתו בדעת ר' מתנא, שזה שאומרים בנזירות מקצת היום ככולו, הלכה למשה מסיני היא בסתם נזירות.
  357. ↑ עי' מו"ק טז א, ושם שמתחילה היתה דעתו של רבי שאומרים בה מקצת היום ככולו. וע"ע נזיפה.
  358. ↑ עי' מו"ק שם ב; טוש"ע יו"ד רלד א. וע"ע הנ"ל.
  359. ↑ עי' מו"ק שם. וע"ע הנ"ל.
  360. ↑ עי' מו"ק שם.
  361. ↑ עי' שיטה לתלמידו של ר"י מפאריש שם; עי' רבינו בחיי במדבר יב יד, ומשנת יעקב (לר"י שור) בעי חיי במדבר שם בדעתו; ב"י יו"ד רלד, ועי' ציון 367.
  362. ↑ עי' ציון 225.
  363. ↑ ע"ע אבלות.
  364. ↑ ע"ע נזיפה.
  365. ↑ עי' מצבת משה מו"ק שם, בל' ראשון; עי' הערות הגרי"ש אלישיב שם. ועי' מצבת משה שכ"כ ע"פ הרא"ש שם פ"ג סי' ז. וכ"מ בפי' ר"ש בן היתום מו"ק שם, שאף לד' רבי, בשמועה-רחוקה (ע"ע) מקצת היום ככולו, ועי' ציון 366.
  366. ↑ עי' ציון 216. עי' מצבת משה שם, בל' שני; עי' משנת יעקב שם. וכ"מ בפי' ר"ש בן היתום מו"ק יז ב, ועי' ציון 365.
  367. ↑ עי' מצבת משה שם; עי' משנת יעקב שם, וע"ש שצידד כן בד' השו"ע יו"ד שם, שלא הזכיר שאין אומרים בנזיפה מקצת היום ככולו.
  368. ↑ ע"ע חדש: השרשתו, וע"ש ציון 165 ואילך, על שיעור ימי ההשרשה, ועי' להלן.
  369. ↑ עי' ציון 62 ואילך.
  370. ↑ עי' מנ"ח מ' רמו, בד' רמב"ם מע"ש פ"ט ה"י י"א, וע"ש שכ"מ במנחות ע ב, וע"ע הנ"ל ציון 175.
  371. ↑ עי' מנ"ח שם.
  372. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון 57. ועי' נובי"ת שבציון 56.
  373. ↑ ע"ע בר מצוה ציון 1, וע' גדול ציון 9.
  374. ↑ עי' שאלתות שאלתא קטז, והעמק שאלה שם אות ב בדעתו; עי' רש"י ערכין יח ב ד"ה מעת לעת, ומל"מ אישות פ"ב הכ"א בדעתו; עי' תוס' ר"ה י א ד"ה בן כ"ד, וד"ח נדה פ"ה אות ה, ומל"מ שם בדעתם, ותוס' נדה מד ב ד"ה שלשים בתי' ב', וש"ך חו"מ סי' לה ס"ק א בדעתם; עי' ריטב"א נדה מז ב. ועי' מל"מ שם, שכ"כ בד' תי' א' בתוס' ערכין לא א ד"ה מיום. וע"ע בר מצוה ציון 16, וע' גדול ציון 32.
  375. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבע' בר מצוה ציון 15, ובע' גדול ציון 31.
  376. ↑ ע"ע יולדת ציון 67, וע' פדיון הבן.
  377. ↑ עי' רש"י בכורות מז ב ד"ה ליום, ונדה ל א ד"ה אינה; עי' משנה אחרונה נדה פ"ג מ"ז.
  378. ↑ עי' שאלתות שאלתא פה, והעמק שאלה שם אות ב בדעתו; עי' מי נדה נדה שם.
  379. ↑ עי' חת"ס דברים כה ג. וכ"מ ברש"י בכורות שם.
  380. ↑ שמות יב טו.
  381. ↑ שם שם יט.
  382. ↑ מלבי"ם ויקרא טו יט. ועי' להלן שכ"כ לענין נדה, ועי' ציון 7, שלענין היום הראשון של נדה אומרים מקצת היום ככולו, ומוכח שכונתו שאין אומרים על היום האחרון מקצת היום ככולו, אבל על היום הראשון אומרים.
  383. ↑ ויקרא שם.
  384. ↑ עי' ציון 194
  385. ↑ מלבי"ם שם. ועי' ציונים 195 ואילך, 262.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:מקצת_היום_ככולו&oldid=159467"