שם: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (שימוש בתבנית מקור)
מ (הכנסת ערכים ממילון הראיה לויקישיבה)
שורה 1: שורה 1:
'''שמו של האדם''' הוא אחד הנכסים החשובים שלו. הורים מקפידים על בחירת השם הנכון לבנם. ובני משפחה אחרים מתערבים בקביעת השמות. שינוי השם אינו מקובל. אבל באירועים מיוחדים נהוג לעשות כן.
צורת הדבר העצמית, במה שיוגדר הויתו, שיהיה בו הוא מה שהוא <ועיקר צורת כל הדבר נקרא על שם תכליתו, כי תכלית מציאות כל דבר היא צורתו ומהותו העצמית אשר רק מצד זה ראוי הוא להקרא בשם> [מ"ש קי (מא"ה ב ה)].
התעודה [פנ' כג].
עיקר התכלית והמציאות, עצמות פעולתו (של בעל השם) [עפ"י ה' קעט, מא"ה א קו].
המהותיות, העצמיות הנשמתית [עפ"י ע"ר ב קנט].
פעולה [קבצ' ב כב].
פעולה על מה שחוץ לו, ביחש זולתו [עפ"י ע"א ג א סו].
=== השם מורה ===
על עיקר המציאות והתוכן [פנק' ג רעא-ערב].
התוכן המאגד את [[מילון הראי"ה:השפעה|השפעה]] העליונה [[מילון הראי"ה:הרזית|הרזית]] העומדת ממעל לכל הוראה אל התוכן של מדת ההוראה הקצובה של הלכתא גברתא [ר"מ קפו].
=== יסוד השם===
[[מילון הראי"ה:היסוד|היסוד]] של ההויה ותכונת החיים המייחד את העצמיות של הנקרא הכולל בקרבו את הצד היותר יסודי שבהויותו [עפ"י ע"א ד ו ק].
◊ ענין ה''' שם '''הוא תמיד להורות בהוראתו התכלית הנולד ממנו [מא"ה ג רצח].
=== שם===
שם של כל דבר - אמצעי הבירור, ההוכחה והסימון, לאיזה דבר אנחנו מכונים בדברנו, שעל ידו, על ידי אמצעי זה, יצויר למדברים אותו המושג שהדבור מכוון אליו [א"ל קיא].
ע"ע [[מילון הראי"ה:פסוק, הפסוק, האותיות של שמו (של האדם) שבתורה|פסוק, הפסוק, האותיות של שמו (של האדם) שבתורה]].


חז"ל אמרו ב[[מדרש תנחומא]]: " כל זמן שאדם מרבה במצות, הוא קונה שם טוב לעצמו. את מוצא שלשה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו. תדע לך, שהרי בצלאל על ידי שקנה שם טוב, זכה שיעשה מלאכת המשכן. וכתיב, נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב (משלי כב א). מנין. ממה שקראו בענין ראו קרא ה' בשם בצלאל. זה שאמר הכתוב, טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו (קהלת ז א). אמרו לשלמה, מה טוב שם משמן טוב. אמר להם, בשעה שאדם נולד, אין הכל יודעין מי הוא. נפטר בשם טוב, משפיע מעשים טובים, באין ישראל מטפלין עמו, עושין עמו גמילות חסד. מכריזין שבחו ואומרים, פלוני זה כמה צדקות כמה תורה כמה מצות עשה, משכבו תהא עם הצדיקים. ולמה לא אמר, טוב שם מיין הטוב ומדבש הטוב, והניח כל המשקין ואמר משמן טוב. אלא מה השמן אתה נותן לתוכו מים שהוא עולה וצף למעלה, אבל שאר משקין את נותן לתוכן מים והן בולעין, כך בעל שם טוב.{{מקור|(ויקבל, א')}}
[[קטגוריה:מילון הראי"ה:מספרים|מילון הראי"ה:מספרים]]
 
[[האדם הראשון]] היה הראשון אשר עסק במתן שמות - אם כי לא לבני האדם - ןכך נאמר ב[[ספר בראשית]]:"וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" {{מקור|(ב',כ')}}. ו[[רש"י]] מוסיף: "סרסהו ופרשהו כל נפש חיה אשר יקרא לו האדם שם הוא שמו לעולם" - השם הוא דבר שנקבע לעולם.
 
בפרק ד' מופיעים השמות הראשונים במקרא: אדם וחווה וכן שמו של קיין, כאשר גם ניתן הנימוק לקביעת השם:"וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-ה'"{{מקור|(א')}}
 
על חשיבות השם בקביעת גורלו של האדם, אנו לומדים מ[[אברהם אבינו]] :"וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ, אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ. {{מקור|(י"ז,ה,)}} ו[[שרה אימנו]] שנאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-אַבְרָהָם, שָׂרַי אִשְׁתְּךָ, לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי: כִּי שָׂרָה, שְׁמָהּ.{{מקור|(שם,ט"ז)}}. אולם השינוי החשוב ביותר היה שינוי שמו שח [[יעקב אבינו]] אשר הביא לקביעת שמו של העם: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב.  כט וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל:  כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל" {{מקור|(ל"ב,כ"ח-כ"ט)}}
 
מצינו בחז"ל שדרשו שמות אנשים <ref>{{מקור|ברכות ז, ב}}</ref> ואמרו: "מנא לן דשמא גרים? - אמר רבי אליעזר דאמר קרא: <ref>{{מקור|תהלים מו, ט}}</ref> "לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שָׁמוֹת בארץ", אל תקרי שָׁמוֹת אלא שֵׁמוֹת".
 
וכן רבי מאיר היה חושש מאנשים ע"פ שמותם. <ref>{{מקור|יומא פג, ב}}</ref>
 
== הערות שוליים ==
<references />
 
[[קטגוריה:עם ישראל]]

גרסה מ־15:02, 26 באוגוסט 2012

צורת הדבר העצמית, במה שיוגדר הויתו, שיהיה בו הוא מה שהוא <ועיקר צורת כל הדבר נקרא על שם תכליתו, כי תכלית מציאות כל דבר היא צורתו ומהותו העצמית אשר רק מצד זה ראוי הוא להקרא בשם> [מ"ש קי (מא"ה ב ה)]. התעודה [פנ' כג]. עיקר התכלית והמציאות, עצמות פעולתו (של בעל השם) [עפ"י ה' קעט, מא"ה א קו]. המהותיות, העצמיות הנשמתית [עפ"י ע"ר ב קנט]. פעולה [קבצ' ב כב]. פעולה על מה שחוץ לו, ביחש זולתו [עפ"י ע"א ג א סו].

השם מורה

על עיקר המציאות והתוכן [פנק' ג רעא-ערב]. התוכן המאגד את השפעה העליונה הרזית העומדת ממעל לכל הוראה אל התוכן של מדת ההוראה הקצובה של הלכתא גברתא [ר"מ קפו].

יסוד השם

היסוד של ההויה ותכונת החיים המייחד את העצמיות של הנקרא הכולל בקרבו את הצד היותר יסודי שבהויותו [עפ"י ע"א ד ו ק]. ◊ ענין ה שם הוא תמיד להורות בהוראתו התכלית הנולד ממנו [מא"ה ג רצח].

שם

שם של כל דבר - אמצעי הבירור, ההוכחה והסימון, לאיזה דבר אנחנו מכונים בדברנו, שעל ידו, על ידי אמצעי זה, יצויר למדברים אותו המושג שהדבור מכוון אליו [א"ל קיא]. ע"ע פסוק, הפסוק, האותיות של שמו (של האדם) שבתורה.