בר"ן בפרק כירה יח, ב מובאת מחלוקת בין הרי"ף לבין התוספות. שכתב הרי"ף (ביצה יא, א) בשם גאון ששרי לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו מערב יו"ט, משום שגזרו רק בשבת, שחימום בו דאורייתא, אבל ביו"ט שחימום מדאורייתא שרי – לא גזרו (הסבר הר"ן, ועיין בלשון הרי"ף שם). ואילו לדעת התוספות, שחימום מים ביו"ט לצורך רחיצה אסור מן התורה, גזרו חכמים שלא ירחץ גם בהוחם מערב יו"ט. כך לומד הר"ן בשיטת התוספות.

בסוף דבריו חזר והביא הר"ן את הדיעות, והכריע: "וכיון דלא גמרינן בהא מילתא קולא לית לן לאקולי בה". כך יש להבין לפי גרסת הב"ח, וכך למד בשלטי גיבורים. ויפה הקשית שבר"ן בביצה נפסק להיפך, כדעת הגאונים, שמותר לרחוץ ביו"ט במים שהוחמו מערב.

לכן נראה שאין לקבל שינוי זה של הב"ח, אלא יש לגרוס כבתחילה: "דכיון דלא גמרינן בהא מילתא קולא לית לן לאקולי בה". וכוונת דבריו פשוטה, והיא המשכת ההסבר בשיטת התוספות בה עסק. שכיון שלא מצאנו היתר מפורש לרחיצה במים שהוחמו בערב יו"ט, אין לנו להקל, אלא להניח שכמו שגזרו חכמים בשבת, משום דהוי דאורייתא, ככה גם גזרו ביו"ט, שהרי גם שם חימום ביו"ט הוי דאורייתא. ולפי זה לא קשים דברי הר"ן על דבריו בביצה. וכן כתב הבית יוסף בפשיטות ששיטת הר"ן שמותר לרחוץ בהוחם מערב (עיין בית יוסף תקיא). ונראה שיותר טוב לדחות את גירסת הב"ח מאשר להעמיד שחזר בו הר"ן.

התחלת נושא חדש בדף שאלות:ר"ן:שבת יח ב

תפריט ניווט

חיפוש