רשע

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רשע הוא אדם שעובר עבירות, כאשר אין סיבה לכך סתם יהודי הוא בחזקת כשרות ומוחזק שאינו רשע [1] ומשום כך מותר לאכול אצלו [2]

הגדרות הלכתיות

  • רשע נקרא העובר עבירה שיש בה מלקות או מיתת בית דין [3] - הוא רק גזירת הכתוב מהפסוק "אל תשת רשע עד", אך אין בו חשש משקר [4].
  • רשע דחמס (כגון גזלן) - בפשטות הוא משום חשש משקר [5], ויש שכתבו שיש בו גם גזירת הכתוב [6].

הלכות

  • רשע פסול לעדות [7]
  • לפי הספר יראים [8] רשע אינו בכלל מצוות ישוב ארץ ישראל: :"לא ישבו בארצך. יוצרנו יודע לב האדם והזהיר בהיות יד ישראל תקיפה שלא יניחו לשבת אנשים רשעים ומחטיאי אדם בארץ ישראל דכתיב בפ' ואלה המשפטים לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי אעפ"י שכל הענין אינו מדבר אלא בשבעה אומות כיון דכתיב פן יחטיאו אותך לי למדנו שריבה כל המחטיאים תולדה אמרו חכמים [עירובין ס"ב א'] ובעובדי כוכבים עד שישכיר שמא ילמוד ממעשיו".

הגדרות

מהמקרא

בטנם של רשעים חסרה[9] ומאושר הוא האדם שלא הולך בעצתם[10]

מהגמרא

רשע נקרא גם מי שיש לו דרך אחרת שלא בפריצות ובוחר בדרך של פריצות.[11] רוב רשעים אינו נקרא רוב ונקרא "קשר רשעים"[12]

מי מהמקרא מכונה רשע

  • לבן - היה רשע שקפץ להשיב לפני אביו
  • המן

הבן הרשע בהגדה של פסח

הרשע הוא אחד מהבנים שכנגדם דיברה תורה. בנוסח המקובל שואל הרשע את השאלה: "מה העבודה הזאת לכם?"

כיוון שהרשע בוחר בביטוי "לכם", ולא "לנו", אומרת ההגדה: "לפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר - אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות יג ח) לי ולא לו אלו היה שם לא היה נגאל".

בתורה, לעומת זאת, השאלה "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?" לא נתפסת כשלילית, והתשובה הכתובה היא: "זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל" (שמות י"ב, כ"ז).

רשע שאינו אדם

  • הני עכברי רשעי
  • רשעי זיתים

ראה גם

הערות שוליים

  1. רמב"ם קידוש החודש ב, ב
  2. טור יורה דעה קיט, א
  3. (שולחן ערוך חו"מ סי' לד סעיף ב)
  4. (מנחת חינוך לז-ד [ו] ד"ה ועיין סנהדרין, קצוה"ח מו-יז)
  5. (קצוה"ח מו-יז, קובץ שיעורים בבא בתרא תקעט)
  6. (גרנ"ט קמד ד"ה והנראה (לעניין עדות, אך לשבועה רק משום חשש משקר), וכן הסתפק בזה קובץ שיעורים בבא בתרא תקפא)
  7. (שולחן ערוך חו"מ סי' לד סעיף ב)
  8. סימן שטו
  9. משלי יג, כה
  10. תהלים א
  11. בבא בתרא נז
  12. סנהדרין כו.