רשות משנה: הבדלים בין גרסאות בדף
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
שור מועד שיצא מרשותו של אחד ונכנס לרשותו של אחר, האם שינוי הרשות משנה את דינו להיחשב כשור תם, או שאין שינוי הרשות משנה את דינו להיחשב כשור תם. | שור מועד שיצא מרשותו של אחד ונכנס לרשותו של אחר, האם שינוי הרשות משנה את דינו להיחשב כשור תם, או שאין שינוי הרשות משנה את דינו להיחשב כשור תם. | ||
שור של חרש, שוטה או קטן, שהוחזק נגחן, בית הדין ממנים אפוטרופוס שישמור על השור, ואם השור נגח שלוש פעמים ברשות האפוטרופוס, הריהו נעשה מועד, וכשחזר ונגח פעם רביעית, הניזק גובה נזק שלם {{מקור|יש אומרים, כי האפוטרופוס משלם מנכסיו, וחוזר וגובה מן הקטנים לכשיגדלו; ויש אומרים, כי האפוטרופוס משלם מנכסיהם של הקטנים|כן}}. | שור של חרש, שוטה או קטן, שהוחזק נגחן, בית הדין ממנים אפוטרופוס שישמור על השור, ואם השור נגח שלוש פעמים ברשות האפוטרופוס, הריהו נעשה מועד, וכשחזר ונגח פעם רביעית, הניזק גובה נזק שלם {{מקור|יש אומרים, כי האפוטרופוס משלם מנכסיו, וחוזר וגובה מן הקטנים לכשיגדלו; ויש אומרים, כי האפוטרופוס משלם מנכסיהם של הקטנים|כן}}. | ||
ואולם, מה יהא דינו של השור כשהחרש נתפקח או כשהשוטה נשתפה או כשהקטן הגדיל, נחלקו בכך תנאים: רבי מאיר סובר, כי השור חוזר להיחשב כשור תם, שכן "רשות משנה", כלומר, הואיל ויצא השור מרשות האפוטרופוס לרשות הבעלים - נשתנה דינו. לעומתו סובר רבי יוסי, שאין שינוי הרשות משנה את דינו, והשור נשאר בחזקת מועד כפי שהיה. | ואולם, מה יהא דינו של השור כשהחרש נתפקח או כשהשוטה נשתפה או כשהקטן הגדיל, נחלקו בכך תנאים: רבי מאיר סובר, כי השור חוזר להיחשב כשור תם, שכן "רשות משנה", כלומר, הואיל ויצא השור מרשות האפוטרופוס לרשות הבעלים - נשתנה דינו. לעומתו סובר רבי יוסי, שאין שינוי הרשות משנה את דינו, והשור נשאר בחזקת מועד כפי שהיה. | ||
הרמב"ם פוסק כרבי יוסי, שהשור נשאר בחזקת מועד כפי שהיה, אלא שמבאר הטעם, משום שאין כאן שינוי רשות, שהרי השור ברשות הבעלים הוא. ברם, מוסיף הרמב"ם ואומר: "שור שהועד ונמכר או ניתן במתנה, חזר לתמותו, שהרשות שנשתנית משנה דינו" {{מקור|הלכות נזקי ממון ו, ו|כן}}. | הרמב"ם פוסק כרבי יוסי, שהשור נשאר בחזקת מועד כפי שהיה, אלא שמבאר הטעם, משום שאין כאן שינוי רשות, שהרי השור ברשות הבעלים הוא. ברם, מוסיף הרמב"ם ואומר: "שור שהועד ונמכר או ניתן במתנה, חזר לתמותו, שהרשות שנשתנית משנה דינו" {{מקור|הלכות נזקי ממון ו, ו|כן}}. | ||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה מ־18:00, 26 במרץ 2020
|
|
שור מועד שיצא מרשותו של אחד ונכנס לרשותו של אחר, האם שינוי הרשות משנה את דינו להיחשב כשור תם, או שאין שינוי הרשות משנה את דינו להיחשב כשור תם.
שור של חרש, שוטה או קטן, שהוחזק נגחן, בית הדין ממנים אפוטרופוס שישמור על השור, ואם השור נגח שלוש פעמים ברשות האפוטרופוס, הריהו נעשה מועד, וכשחזר ונגח פעם רביעית, הניזק גובה נזק שלם (יש אומרים, כי האפוטרופוס משלם מנכסיו, וחוזר וגובה מן הקטנים לכשיגדלו; ויש אומרים, כי האפוטרופוס משלם מנכסיהם של הקטנים).
ואולם, מה יהא דינו של השור כשהחרש נתפקח או כשהשוטה נשתפה או כשהקטן הגדיל, נחלקו בכך תנאים: רבי מאיר סובר, כי השור חוזר להיחשב כשור תם, שכן "רשות משנה", כלומר, הואיל ויצא השור מרשות האפוטרופוס לרשות הבעלים - נשתנה דינו. לעומתו סובר רבי יוסי, שאין שינוי הרשות משנה את דינו, והשור נשאר בחזקת מועד כפי שהיה.
הרמב"ם פוסק כרבי יוסי, שהשור נשאר בחזקת מועד כפי שהיה, אלא שמבאר הטעם, משום שאין כאן שינוי רשות, שהרי השור ברשות הבעלים הוא. ברם, מוסיף הרמב"ם ואומר: "שור שהועד ונמכר או ניתן במתנה, חזר לתמותו, שהרשות שנשתנית משנה דינו" (הלכות נזקי ממון ו, ו).