רוצח

הגדרה

איסור להרוג את הנפש (הסוגיות בסנהדרין עז: והלאה, בסוגיא זו האריך מנחת חינוך לד).

מקור וטעם

מקור האיסור מהפסוק "לא תרצח" (שמות כו-יג).

בטעמו דנו האם הוא עבירה שבין אדם לחבירו או בין אדם למקום (מנחת חינוך לד-א [יד] ד"ה ולענין תשובה: בין אדם לחבירו. שיעורי ר' שמואל מכות עמוד כב חקר האם חיוב מיתתו הוא לשמיים (כמחלל שבת) או לנרצח (בין אדם לחבירו). והגר"ש שקאפ (כתובות ג ד"ה ועל כן) כתב שהיא עבירה כשאר עבירות ולא משום שהתורה חסה על איבוד הנפש)^[1].

ונביא לכך שתי נפק"מ:

א) אם עשאו טריפה, מחל לו ומת - אם הוא בין אדם לחבירו יהיה פטור מעונש (שיעורי ר' שמואל מכות עמוד כב).

ב) האם הרוצח צריך להעמיד עשרה אנשים על קברו של הנרצח לבקש ממנו מחילה (מנחת חינוך לד-א [יד] ד"ה ולענין תשובה).

במהותו הגר"א וסרמן כתב שהאיסור בתוצאה, דהיינו לגרום שחבירו ימות, ולא בפעולת הרציחה (קובץ שיעורים ח"ב כג-ז), אך הרוגאצ'ובר חקר בזה (מפענח צפונות יב-ה).

בשאלה האם החיים שייכים לאדם ע"ע בעלות בסעיף "הנכס" ד"ה החיים.

פרטי הדין

ההורג בגרמא פטור (רמב"ם רוצח ג-י).

רוצח בשב ואל תעשה אינו מחויב למסור את נפשו (לדעת התוס' (סנהדרין עד: ד"ה והא)) - וחקר ר' שמואל האם היתרו מדין פיקוח נפש, או משום מאי חזית דדמא דידיה סומק טפי דילמא דמא דידך סומק טפי (להיפך מהמאי חזית הרגיל, אך דין פיקוח נפש אין בשלוש העבירות) (חידושי ר' שמואל יבמות וכתובות עמוד כ).

כמה בני אדם שהרגו יחד, כגון הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות בבת אחת והרגוהו - פטורים (בבא קמא י:). ואם הרגוהו במעשה אחד, כגון שדקרוהו שניים בבת אחת, או ששניים הטילו אחד לאש (ולא כמו הכוהו בעשרה מקלות, שכל אחד עושה מעשה נפרד) - הרשב"א (בבא קמא נג: ד"ה שור ואדם) כתב שחייבים, כי הם נחשבים כאחד, ויש כאן "כי יכה כל נפש". אך מתוס' שם משמע שחולקים עליו (ד"ה לעניין, שלא תירצו כמותו).

אישו משום חיציו לדעה שאם הזיק כך חייב (המחלוקת בבבא קמא כב.) - לתוס' חייב גם אם רצח כך (בבא קמא נו. ד"ה אילימא), והר"ן סובר שפטור, שאי אפשר ללומדו מממון, דמה לממון שכן עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון (דן בדבריו שו"ת אבני נזר או"ח שפט. וכן דן במחלוקת זו המנחת חינוך נו-א [י]).

הורג מי שיכול להצילו באחד מאבריו - חקר הברכת מרדכי האם איסורו מדין לא תרצח או שהוא איסור נפרד (ברכת מרדכי עניינים א-ט).

אנשים

גוי שרצח חמור יותר מישראל שרצח, ולכן הוא נהרג גם אם רצח טריפה או גוסס בידי אדם, וגם אם הרג בגרמא (מנחת חינוך לד-א [ח] ד"ה עוד כתב הר"מ).

ראה גם

גלות

יהרג ואל יעבור

רודף

הערות שוליים