קרקע אינה נגזלת: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (7 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''הגוזל קרקע לא קנאה, אין עליו חיוב להשיבה, ואינו חייב באונסין''' {{מקור| | '''הגוזל קרקע לא קנאה, אין עליו חיוב להשיבה, ואינו חייב באונסין''' {{מקור|הסוגיא בסוכה ל:|כן}}'''.''' | ||
'''בדיני''' גניבה וגזילה. | '''בדיני''' גניבה וגזילה. | ||
'''לדוגמא''', הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר - אומר לו הגזלן לנגזל הרי שלך לפניך, שהרי הגזלן לא קנה את השדה, אינו חייב באונסיה ואין עליו חיוב להשיב את שוויה {{מקור| | '''לדוגמא''', הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר - אומר לו הגזלן לנגזל הרי שלך לפניך, שהרי הגזלן לא קנה את השדה, אינו חייב באונסיה ואין עליו חיוב להשיב את שוויה {{מקור|בבלי:בבא קמא קיז:|כן}}. | ||
'''החולק על דין זה''' הוא רבי אלעזר שסובר שקרקע כן נגזלת, ולשיטתו הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר {{מקור| | '''החולק על דין זה''' הוא רבי אלעזר שסובר שקרקע כן נגזלת, ולשיטתו הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר {{מקור|בבלי:בבא קמא קיז:|כן}}, ואין הלכה כדבריו. | ||
'''סוגיות בש"ס:''' [http://netivothashas.org.il/he-il/Categories/?SubjectID=51223 קרקע אינה נגזלת], אתר נתיבות הש"ס. | |||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקור''' הדין הוא מכלל ופרט וכלל: {{מקור| | '''מקור''' הדין הוא מכלל ופרט וכלל: {{מקור|ויקרא ה-כא|כן}} "וכיחש בעמיתו (כלל) בפיקדון (פרט) וגו'. או מכל אשר ישבע עליו לשקר (כלל)" - מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין (וכן יצאו עבדים ושטרות) {{מקור|בבא קמא קיז:, ורבי אלעזר דורש את הפסוק בריבוי ומיעוט וריבוי, ולכן לא ממעט קרקעות אלא רק שטרות|כן}}. | ||
'''טעם''' הדין בפשטות הוא שהרי הקרקע עדיין בחזקת הבעלים {{מקור|(רש"י סוכה ל: ד"ה וקרקע, תוס' סוכה לא. ד"ה אבל (בסופו))}}. אמנם הפרי משה {{מקור| | '''טעם''' הדין בפשטות הוא שהרי הקרקע עדיין בחזקת הבעלים {{מקור|(רש"י סוכה ל: ד"ה וקרקע, תוס' סוכה לא. ד"ה אבל (בסופו)))}}. אמנם הפרי משה {{מקור|גניבה וגזילה ה-א|כן}} חקר האם טעם הדין מהסברא הזו, או שהוא גזירת הכתוב. | ||
==האיסור== | ==האיסור== | ||
'''לגבי איסור הגזילה''' נחלקו הראשונים: הרמב"ם סובר שהגזלן עובר בלא תגזול ולא תגנוב (וכן ב"לא תסיג גבול רעך" {{מקור| | '''לגבי איסור הגזילה''' נחלקו הראשונים: הרמב"ם סובר שהגזלן עובר בלא תגזול ולא תגנוב (וכן ב"לא תסיג גבול רעך" {{מקור|דברים יט-יד|כן}}) {{מקור|גניבה ז-יא|כן}}, והרא"ש סובר שאינו עובר, משום שברשות הבעלים היא עומדת {{מקור|(שו"ת הרא"ש צה-א, והקהילות יעקב בבא קמא לז (ד"ה ומעתה) כתב שתוס' סוברים כרא"ש))}}<ref>כמו כן דנו האם יש איסור אונאה בקרקע, ע"ע [[אונאה#קרקעות]] ד"ה בדין.</ref>. | ||
'''בביאור איסור הגזילה''' (לדעת הרמב"ם) ייסדו האחרונים שבכל גזילה יש שני איסורים: איסור על מעשה הגזילה, דהיינו הנטילה מרשות חבירו לרשותו, ואפילו אם לא קנאה, ואיסור על קניית הגזילה גם אם לא נטלה {{מקור| | '''בביאור איסור הגזילה''' (לדעת הרמב"ם) ייסדו האחרונים שבכל גזילה יש שני איסורים: איסור על מעשה הגזילה, דהיינו הנטילה מרשות חבירו לרשותו, ואפילו אם לא קנאה, ואיסור על קניית הגזילה גם אם לא נטלה {{מקור|קהילות יעקב בבא קמא לז ד"ה אלא דלענין, קובץ הערות|כן}} {{מקור|עד-ב ד"ה והא|כן}}. ועל פי זה ביאר הקובץ הערות {{מקור|שם|כן}} שבגזילת קרקע, אע"פ שהאיסור השני לא שייך, שהרי אין בה קנייני גזילה, האיסור הראשון עדיין שייך (ובגזילת מטלטלין עובר על שני האיסורים). | ||
'''אם הגזלן השתמש בקרקע''' עובר על לא תגזול אפילו לשיטת הרא"ש, אך איסור זה הוא מדין גזילת הפירות וההנאות של הקרקע, ולא מדין גזילת הקרקע עצמה {{מקור| | '''אם הגזלן השתמש בקרקע''' עובר על לא תגזול אפילו לשיטת הרא"ש, אך איסור זה הוא מדין גזילת הפירות וההנאות של הקרקע, ולא מדין גזילת הקרקע עצמה {{מקור|שו"ת הרא"ש צה-א|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''גם יאוש''' לא מועיל בקרקע שנגזלה {{מקור| | '''גם יאוש''' לא מועיל בקרקע שנגזלה {{מקור|תוס' סוכה ל: ד"ה וקרקע|כן}}. ובטעם לזה חידש הכפות תמרים שכיוון שעדיין נקרא שמו של הבעלים עליה, אנן סהדי שאינו מתייאש. ולכן אם נשתקע שם בעליה ממנה, אנן סהדי שכן התייאש, והיאוש מועיל בה. והנתיבות המשפט {{מקור|שעא|כן}} כתב שהטעם הוא שהקרקע נחשבת עדיין ברשותו, ויאוש לא מועיל בדבר שברשותו {{מקור|בכל זה דן ספר המקנה טז-כה|כן}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
[[גניבה וגזילה]] | * [[גניבה וגזילה]] | ||
[[קנייני גזילה]] | * [[קנייני גזילה]] | ||
גרסה אחרונה מ־12:52, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
הגוזל קרקע לא קנאה, אין עליו חיוב להשיבה, ואינו חייב באונסין (הסוגיא בסוכה ל:).
בדיני גניבה וגזילה.
לדוגמא, הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר - אומר לו הגזלן לנגזל הרי שלך לפניך, שהרי הגזלן לא קנה את השדה, אינו חייב באונסיה ואין עליו חיוב להשיב את שוויה (בבא קמא קיז:).
החולק על דין זה הוא רבי אלעזר שסובר שקרקע כן נגזלת, ולשיטתו הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר (בבא קמא קיז:), ואין הלכה כדבריו.
סוגיות בש"ס: קרקע אינה נגזלת, אתר נתיבות הש"ס.
מקור וטעם[עריכה]
מקור הדין הוא מכלל ופרט וכלל: (ויקרא ה-כא) "וכיחש בעמיתו (כלל) בפיקדון (פרט) וגו'. או מכל אשר ישבע עליו לשקר (כלל)" - מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין (וכן יצאו עבדים ושטרות) (בבא קמא קיז:, ורבי אלעזר דורש את הפסוק בריבוי ומיעוט וריבוי, ולכן לא ממעט קרקעות אלא רק שטרות).
טעם הדין בפשטות הוא שהרי הקרקע עדיין בחזקת הבעלים (רש"י סוכה ל: ד"ה וקרקע, תוס' סוכה לא. ד"ה אבל (בסופו))). אמנם הפרי משה (גניבה וגזילה ה-א) חקר האם טעם הדין מהסברא הזו, או שהוא גזירת הכתוב.
האיסור[עריכה]
לגבי איסור הגזילה נחלקו הראשונים: הרמב"ם סובר שהגזלן עובר בלא תגזול ולא תגנוב (וכן ב"לא תסיג גבול רעך" (דברים יט-יד)) (גניבה ז-יא), והרא"ש סובר שאינו עובר, משום שברשות הבעלים היא עומדת (שו"ת הרא"ש צה-א, והקהילות יעקב בבא קמא לז (ד"ה ומעתה) כתב שתוס' סוברים כרא"ש))[1].
בביאור איסור הגזילה (לדעת הרמב"ם) ייסדו האחרונים שבכל גזילה יש שני איסורים: איסור על מעשה הגזילה, דהיינו הנטילה מרשות חבירו לרשותו, ואפילו אם לא קנאה, ואיסור על קניית הגזילה גם אם לא נטלה (קהילות יעקב בבא קמא לז ד"ה אלא דלענין, קובץ הערות) (עד-ב ד"ה והא). ועל פי זה ביאר הקובץ הערות (שם) שבגזילת קרקע, אע"פ שהאיסור השני לא שייך, שהרי אין בה קנייני גזילה, האיסור הראשון עדיין שייך (ובגזילת מטלטלין עובר על שני האיסורים).
אם הגזלן השתמש בקרקע עובר על לא תגזול אפילו לשיטת הרא"ש, אך איסור זה הוא מדין גזילת הפירות וההנאות של הקרקע, ולא מדין גזילת הקרקע עצמה (שו"ת הרא"ש צה-א).
פרטי הדין[עריכה]
גם יאוש לא מועיל בקרקע שנגזלה (תוס' סוכה ל: ד"ה וקרקע). ובטעם לזה חידש הכפות תמרים שכיוון שעדיין נקרא שמו של הבעלים עליה, אנן סהדי שאינו מתייאש. ולכן אם נשתקע שם בעליה ממנה, אנן סהדי שכן התייאש, והיאוש מועיל בה. והנתיבות המשפט (שעא) כתב שהטעם הוא שהקרקע נחשבת עדיין ברשותו, ויאוש לא מועיל בדבר שברשותו (בכל זה דן ספר המקנה טז-כה).
ראה גם[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ כמו כן דנו האם יש איסור אונאה בקרקע, ע"ע אונאה#קרקעות ד"ה בדין.