פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמ טו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־02:18, 11 בינואר 2019 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "{{פרשני}} {{#makor-new:שולחן ערוך:יורה דעה שמ טו|שולחן-ערוך-יורה-דעה|שמ|טו}} על כל המתים שולל (פי...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שמ טו

על כל המתים שולל (פי' תופר תפירה בלתי שוה) לאחר ז' ומאחה לאחר שלשים יום (ואין חילוק אם פגע בהם הרגל או לא) (הגמ"יי בשם ראבי"ה). על אביו ואמו שולל לאחר ל' יום ואינו מאחה לעולם והאשה שוללת לאלתר מפני כבודה.

הגה: וכל זמן שאסור לשלול אפילו לחבר ראש הקריעה ע"י מחט אסור ויש מקומות שנהגו להחמיר אפי' על שאר מתים שלא לשלול תוך ל' ואז אפילו ראש הקריעה אסור לחבר ע"י מחט. (מהרי"ו סימן ו').

פירוש סעיף טו – שלילה ואיחוי הבגד

מועד קטן כב ע"ב

על כל המתים כולן - שולל {תופר תפירה שאינה שווה} לאחר שבעה, ומאחה {תופר תפר שווה (ט"ז ס"ק ח)} לאחר שלשים. על אביו ועל אמו - שולל לאחר שלשים, ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללתו לאלתר, מפני כבודה.

  • וכ"פ השו"ע: "על כל המתים: שולל (פירוש: תופר תפירה בלתי שוה) לאחר שבעה, ומאחה לאחר שלשים יום. על אביו ואמו: שולל לאחר שלשים יום, ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללת לאלתר - מפני כבודה".
  • וכתב הרמ"א בשם מהר"י ווייל: "וכל זמן שאסור לשלול, אפילו לחבר ראש הקריעה ע"י מחט - אסור. ויש מקומות שנהגו להחמיר אפילו על שאר מתים, שלא לשלול תוך ל', ואז אפילו ראש הקריעה אסור לחבר ע"י מחט".
  • כתב משחא דרבותא (הובא בפנ"ב עמ' כה) שאם מישהו אחר איחה לו, או שבעצמו איחה בזמן שאסור - יחזור ויקרע שוב.

איחוי ושלילה כשמגיע הרגל

האם דין ביטול אבלות השלושים שחל כשמגיע הרגל כולל גם היתר שלילה ואיחוי[1]

  • ראבי"ה – לא, רגל מבטל רק את דיני אבלות, אך לא את דין איסור איחוי או שלילת הקריעה. שכל דיני קריעה צריכים שבעה ושלושים שלמים.
  • רמב"ן – כן, רגל מבטל גם את דין איסור איחוי ושלילת הקריעה כל שלושים, ומה שחילקו בש"ס בין אבלות לקריעה "אבילות לחוד וקריעה לחוד", זה רק שלא הולכים בדיני קריעה אחר המיקל.
  • *הכרעה:: הרמ"א פסק כראבי"ה: "ואין חילוק אם פגע בהם הרגל או לא", שרגל לא מבטל הקריעה.
  • אך הש"ך והגר"א פסקו כרמב"ן, שכשם שרגל מבטל אבלות ז' ול', כן הוא מבטל גזירת הקריעה.

בעניין חיתוך סביב הקרע ואריגת הבגד במקום הקרע – עיין לקמן סע' יט.

מתוך הספר שירת הים- לפרטים

  1. ב"י, ש"ך ס"ק כה, גר"א ס"ק לה