פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמ א: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
|||
| (3 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פרשני}} | {{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:יורה דעה שמ א|שולחן-ערוך-יורה-דעה|שמ|א}} | ||
{{#makor-new:שולחן ערוך:יורה דעה שמ א|שולחן-ערוך-יורה-דעה|שמ|א}} | == סעיף א – החיוב לקרוע == | ||
== | |||
= | === מקור החיוב === | ||
==מקור החיוב== | |||
==== מועד קטן כד ע"א ==== | |||
=== | |||
אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: אבל שלא פרע ושלא פירם - חייב <span class="underline">מיתה</span>. שנאמר: "ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו וגו'" - הא אחר {אבל רגיל} שלא פרע, ושלא פירם - חייב מיתה. | |||
<ul> | |||
<li> האם החיוב לקרוע<ref><p> וכן נחלקו לעניין גילוח וגיהוץ, הנלמדים מפסוקים אלו.</p></ref> הוא מדאורייתא או מדרבנן: (ב"י, ט"ז ס"ק יז, ש"ך ס"ק ב, ערוה"ש סע' א, חזו"ע אבלות ח"א עמ' רכ) | |||
</li></ul> | |||
<ul> | |||
<li><p>תוספות, רמב"ן (תורת האדם שער האבל פא), אשכול, מהר"ם וטור<ref><p>כפי שביאר דעתו הב"י לקמן בסעיף ל.</p></ref> – חיוב <span class="underline">מדרבנן</span>, וקרא אסמכתא בעלמא.</p></li> | |||
<li><p>ראב"ד (הובא ברא"ש מו"ק פ"ג סי' ג) – חיוב <span class="underline">מדאורייתא</span>, "דגזירת שלשים גיהוץ ותספורת דאורייתא... ואיתקש אבלות דבגדים לאבלות דתגלחת דכתיב "ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו".</p> | |||
<ul> | |||
<li><blockquote><p>'''הכרעה''': השו"ע (ע"פ סע' ל, וכ"כ בדעתו הט"ז ס"ק יז, והגר"א ס"ק ה) פסק כתוספות וסיעתו, שהחיוב <span class="underline">מדרבנן</span>, ואסמכוה רבנן אקרא. וכ"פ הט"ז, הש"ך, ערוה"ש והחזו"ע.</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>אך הרב שלמה קלוגר (שו"ת טוב טעם ודעת ח"ב סי' ריח) ושו"ת מעיל צדקה (סוף סי' ה) פסקו שקריעה הוי <span class="underline">דאורייתא</span>. אך החזו"ע (שם) דחה את דבריהם.</p></blockquote></li></ul> | |||
</li></ul> | |||
== | === מי שלא קורע בגדיו === | ||
<ul> | |||
<li><blockquote><p>כתב הטור ע"פ דברי הגמרא לעיל: "ועונשו <span class="underline">מיתה</span> בידי שמים אם אינו קורע". והגר"א (ס"ק א) הביא דבריו.</p></blockquote></li></ul> | |||
== | === קריעה מעומד או מיושב === | ||
=== | ==== מועד קטן כ ע"ב ==== | ||
= | אמימר שכיב ליה בר בריה קרע עילויה, אתא בריה קרע באפיה {חזר אמימר וקרע לפני בנו} אידכר דמיושב קרע, קם קרע <span class="underline">מעומד</span>. אמר ליה רב אשי לאמימר: קריעה דמעומד מנלן? דכתיב: "<span class="underline">ויקם</span> איוב ויקרע את מעילו", אלא מעתה {לגבי חליצה}: "ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה" הכא נמי! והא תניא: {חולץ} בין יושב בין עומד בין מוטה? א"ל התם לא כתיב "<span class="underline">וי</span>עמוד <span class="underline">וי</span>אמר", הכא כתיב: "<span class="underline">וי</span>קם" "<span class="underline">וי</span>קרע". אמר רמי בר חמא... אלא מהכא "<span class="underline">ויקם</span> המלך ויקרע את בגדיו". | ||
<ul> | |||
<li> מה דין אבל שקרע בגדיו <span class"underline">מיושב</span> (לא מעומד): (טור, ב"י, יבי"א חלק ח או"ח סי' כג) | |||
</li></ul> | |||
<ul> | |||
<li><p>(משמע מהרי"ף (להבנת הרא"ש והטור)<ref><p>הב"י כתב שלא מוכרח שהרי"ף סבר כך. אף שהרי"ף לא הביא את הסיפור של אמימר, ייתכן שלא ראה צורך בכך, כיוון שפסק כבר שהקריעה צריכה להיות "מעומד".</p></ref>) וראב"ד (בתירוצו השני שהובא ברא"ש מו"ק פ"ג סי' מד) – בדיעבד <span class="underline">יצא</span> ידי חובה, ואף שאמימר חזר וקרע הוא החמיר על עצמו.</p></li> | |||
<li><p>רמב"ם, רי"ץ גיאת, רמב"ן, רא"ש, הגמ"י ומרדכי – <span class="underline">לא יצא</span> י"ח גם בדיעבד, וצריך לחזור ולקרוע.</p> | |||
<ul> | |||
<li> '''הכרעה''': השו"ע פסק כרמב"ם וסיעתו: "מי שמת לו מת, והוא מהמתים שראוי להתאבל עליהם, חייב לקרוע עליו. וצריך שיקרע מעומד; ואם קרע מיושב - <span class"underline">לא יצא</span>". וכ"פ הדר"מ (ס"ק א*). | |||
</li> | |||
<li> והרמ"א הוסיף וביאר: "וצריך לחזור <span class"underline">ולקרוע</span>". | |||
</li></ul> | |||
</li></ul> | |||
=== ברכת דיין האמת למי שקורע פעם נוספת === | |||
<ul> | |||
<li><blockquote><p>כתבו שו"ת ציץ אליעזר (ח"ה קונטרס רמת רחל סי' לג), שו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' קנו), שו"ת מלמד להועיל (יו"ד סי' קה), שו"ת יבי"א (ח"ח או"ח סי' כג אות י) והחזו"ע (אבלות ח"א "דיני קריעה" סע' ב, עמ' רכג) שמי שקרע מיושב, כשחוזר וקורע מעומד – <span class="underline">לא יברך</span> פעם נוספת, משום שברכת "דיין האמת" נתקנה על השמועה הרעה, וכבר יצא ידי חובה באמירתה.</p></blockquote></li></ul> | |||
=== חולה שלא יכול לקרוע מעומד === | |||
<ul> | |||
<li> חולה שלא יכול לקרוע מעומד, מה יעשה: (חזון עובדיה ח"א סי' א עמ' ריז) | |||
</li></ul> | |||
* שו"ת קנה בושם (ח"ב יו"ד סי' קב) – "חולה שאינו יכול לעמוד - <span class="underline">לא יקרע</span> מיושב כלל, כי על קריעה מיושב אין שם קריעה... ויש בכך איסור <span class="underline">בל תשחית</span>, דכיוון דאינם יכולים לעמוד, ואינם יכולים לקיים ידי חובת הקריעה פטורים". | |||
* החזו"ע – "חולה שאינו יכול לעמוד טוב שיקרע <span class="underline">מיושב</span> או שוכב", ואין בזה איסור בל תשחית. | |||
=== זמן הקריעה === | |||
<ul> | |||
<li><blockquote><p>כתב הרמ"א ע"פ הב"י בשם הסמ"ק: "ולכתחילה צריך לקרוע קודם <span class="underline">שיסתום פני המת</span> {בקבר (ש"ך ס"ק ג) / בכיסוי פני המת בטהרתו (שבט יהודה<ref><p>הספר "שבט יהודה" כתבו הרב יהודה עייאש. נולד באלמדייה שבאלג'יריה בשנת ה'תמ"ח (1688). לאחר שנולד עברו הוריו לגור באלג'יר, שם למד אצל ר' רפאל צרור, ואף הוסמך על ידו להוראה, ומונה לרב ודרשן. בשנת ה'תפ"ח (1728) מונה לרב העיר. לאחר מכן, בשנת ה'תק"ט (1749) עזב לליבורנו ביחד עם בנו כדי להגיע ממנה לארץ ישראל, ושם הדפיס בנו את ספרו "מטה יהודה". בשנת ה'תקי"ב (1752) הגיע עם קבוצה מתלמידיו לירושלים והצטרף לישיבת "מדרש כנסת ישראל", ושם נפטר בשנת ה'תק"כ (1760).</p></ref>, הובא בחזו"ע אבלות ח"א דיני קריעה הע' ה, עמ' רכו)}".</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>והביא הש"ך (ס"ק ג) את דברי השו"ע (סי' שלט סע' ג) שכתב ע"פ הרשב"א: "אומרים צדוק הדין עם יציאת נשמה, וכשמגיע <span class="underline">לדיין אמת</span> - קורע האבל".</p></blockquote> | |||
</li></ul> | |||
<ul> | |||
<li> מתי יש לקרוע על המת: (יבי"א ח"ב יו"ד סי' כג, חזו"ע אבלות ח"א "דיני קריעה" סע' ה והערה ה עמ' רכו-רכז, פני ברוך עמ' ז) | |||
</li></ul> | |||
* זכרון יצחק (פרק ו, עמ' לז)<ref>כתבו הרב דוד טהרני שליט"א, בשנת ה'תש"ס. משמש כמו"צ בבית ההוראה הספרדי בביתר עלית.</ref> – לכתחילה בשעת <span class="underline">יציאת נשמה</span>. | |||
* בית יהודה – קודם <span class="underline">סתימת</span> הגולל. | |||
* יפה ללב – המנהג לקרוע <span class="underline">לאחר הקבורה</span> כשאומרים צידוק הדין. | |||
* ערוה"ש (סע' ג) – "עיקר מצות קריעה הוא אחר <span class="underline">יציאת נשמה</span> דאז הוי עיקר שעת חימום, לכל הפחות <span class="underline">קודם שיסתום</span> פני המת בקבר בעפר". וכ"פ בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ג סי' כב אות ו). | |||
* פני ברוך – "המנהג בהרבה מקומות שהאבלים קורעים ומברכים דיין האמת <span class="underline">קודם שמוציאים המת</span> מן הבית". | |||
* חזו"ע – "לכתחלה מיד אחר <span class="underline">יציאת נשמה</span>, או אחר ששמעו על הפטירה, <span class="underline">להסמיך</span> כל מה שאפשר את הקריעה ליציאת הנשמה... המנהג לקרוע אחר הקבורה או אחר סתימת הגולל... - <span class="underline">יש להם</span> על מה שיסמוכו".<ref>כך כתב הגרע"י בחזו"ע. וכעין זה כתב ביבי"א (ח"ב יו"ד סי' כג): "הנכון לקרוע ולברך בשם ומלכות סמוך <span class="underline">ליציאת נשמה</span>... ומ"מ הנוהגים לברך ולקרוע אחר הקבורה בשעת ההבראה, יש להם ע"מ שיסמוכו. ואם עבר יום הקבורה ולא בירך ולא קרע, יקרע אח"כ בלא ברכה".</ref> | |||
=== עד מתי יכול לקרוע על קרובו '''– עיין לקמן סי' שצו סע' א.''' === | |||
<ul> | |||
<li><blockquote><p>כתב ערוה"ש (סע' ג) ע"פ השו"ע (סי' שצו סע' א): "אמנם אם לא קרע אז, קורע <span class="underline">כל שבעה</span> דגם זהו שעת חימום, אבל כשעבר שבעה ולא קרע - <span class="underline">אין צריך</span> לקרוע עוד, לבד על אביו ואמו שקורע <span class="underline">לעולם</span> מפני כבודם".</p></blockquote></li></ul> | |||
=== ברכת "דיין האמת" בשעת הקריעה === | |||
<ul> | |||
<li><blockquote><p>כתב הברכי יוסף (ס"ק א): "מנהג העולם לברך על הקריעה דיין האמת.... וברור שהטעם משום מאי דתנן (ברכות נד א): "על שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת". ותו תנן: "אמרו לו מת אביו מברך דיין האמת". וכיון שתקנו לברך על המיתה אסמכוה הברכה הזו על הקריעה".</p></blockquote></li></ul> | |||
=== לא בירך "דיין האמת" לפני הקבורה === | |||
<ul> | |||
<li><blockquote><p>כתב החזו"ע (ח"א עמ' רכט הערה ה): "אם עבר יום הקבורה ולא בירך ולא קרע – <span class="underline">יקרע</span> אח"כ <span class="underline">בלא ברכה</span>".</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>אך הציץ אליעזר (ח"ג סי' כב אות ו) כתב: "בדיעבד <span class="underline">מברך</span> גם אחר הקבורה".</p></blockquote></li></ul> | |||
=== מי עדיף שיקרע את בגדו '''– עיין לקמן סעיף יד ''' === | |||
<ul> | |||
<li><blockquote><p>כתב הברכ"י (ס"ק יב, הובא בפת"ש ס"ק א) ע"פ מהר"י מלכו (סי' פח): "כל קריעה טוב שתהיה <span class="underline">ע"י אחר</span>, דמתבייש ממנו ואיכא עגמת נפש טפי שאחר קורע כסותו והוא שותק ומקבל עליו דינו יתברך". וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"א עמ' רכט).</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>והפני ברוך (סי' א סע' ט) כתב ע"פ שו"ת בית יהודה (סי' כו): "אם אפשר טוב שיקרע <span class="underline">בעצמו</span> דמצוה בו יותר מבשלוחו. והמנהג שאחר <span class="underline">מתחיל</span> וחותך קצת בסכין, ואח"כ <span class="underline">קורע</span> האבל". וכן פסק החזו"ע (ח"א "דיני קריעה" הערה ז עמוד רל).</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>אך השלחן ערוך המקוצר (לרב רצאבי, סי' קעז הערה י עמ' שעג) כתב: "אין אצלינו מנהג זה, אלא הוא קורע <span class="underline">לעצמו</span>".</p></blockquote></li> | |||
<li><blockquote><p>עוד כתב הברכי יוסף (ס"ק יג, הובא בפת"ש ס"ק א) ע"פ מהר"י מלכו (סי' פח): "אם קרע לו חבירו יותר מדאי – <span class="underline">חייב</span> {בנזק}, דהוה ליה למידק. ואף ע"י עצמו אינו רשאי לקרוע אלא כדינו, דקא עבר על בל תשחית".</p></blockquote></li></ul> | |||
=== בעניין קריעה בשעת ליקוט עצמות '''עיין לקמן [[פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה תג ב|סימן תג סעיף ב]]''' === | |||
'''מתוך הספר שירת הים''' - [http://www.shirathayam.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1020020 לפרטים] | |||
==הערות שוליים== | |||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | [[קטגוריה:שולחן ערוך]] | ||
[[קטגוריה:שירת הים]] | [[קטגוריה:שירת הים]] | ||
[[קטגוריה:יורה דעה (פרשני)]] | |||
גרסה אחרונה מ־12:25, 19 בינואר 2022
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א – החיוב לקרוע
מקור החיוב
מועד קטן כד ע"א
אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: אבל שלא פרע ושלא פירם - חייב מיתה. שנאמר: "ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו וגו'" - הא אחר {אבל רגיל} שלא פרע, ושלא פירם - חייב מיתה.
- האם החיוב לקרוע[1] הוא מדאורייתא או מדרבנן: (ב"י, ט"ז ס"ק יז, ש"ך ס"ק ב, ערוה"ש סע' א, חזו"ע אבלות ח"א עמ' רכ)
תוספות, רמב"ן (תורת האדם שער האבל פא), אשכול, מהר"ם וטור[2] – חיוב מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.
ראב"ד (הובא ברא"ש מו"ק פ"ג סי' ג) – חיוב מדאורייתא, "דגזירת שלשים גיהוץ ותספורת דאורייתא... ואיתקש אבלות דבגדים לאבלות דתגלחת דכתיב "ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו".
הכרעה: השו"ע (ע"פ סע' ל, וכ"כ בדעתו הט"ז ס"ק יז, והגר"א ס"ק ה) פסק כתוספות וסיעתו, שהחיוב מדרבנן, ואסמכוה רבנן אקרא. וכ"פ הט"ז, הש"ך, ערוה"ש והחזו"ע.
אך הרב שלמה קלוגר (שו"ת טוב טעם ודעת ח"ב סי' ריח) ושו"ת מעיל צדקה (סוף סי' ה) פסקו שקריעה הוי דאורייתא. אך החזו"ע (שם) דחה את דבריהם.
מי שלא קורע בגדיו
כתב הטור ע"פ דברי הגמרא לעיל: "ועונשו מיתה בידי שמים אם אינו קורע". והגר"א (ס"ק א) הביא דבריו.
קריעה מעומד או מיושב
מועד קטן כ ע"ב
אמימר שכיב ליה בר בריה קרע עילויה, אתא בריה קרע באפיה {חזר אמימר וקרע לפני בנו} אידכר דמיושב קרע, קם קרע מעומד. אמר ליה רב אשי לאמימר: קריעה דמעומד מנלן? דכתיב: "ויקם איוב ויקרע את מעילו", אלא מעתה {לגבי חליצה}: "ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה" הכא נמי! והא תניא: {חולץ} בין יושב בין עומד בין מוטה? א"ל התם לא כתיב "ויעמוד ויאמר", הכא כתיב: "ויקם" "ויקרע". אמר רמי בר חמא... אלא מהכא "ויקם המלך ויקרע את בגדיו".
- מה דין אבל שקרע בגדיו מיושב (לא מעומד): (טור, ב"י, יבי"א חלק ח או"ח סי' כג)
(משמע מהרי"ף (להבנת הרא"ש והטור)[3]) וראב"ד (בתירוצו השני שהובא ברא"ש מו"ק פ"ג סי' מד) – בדיעבד יצא ידי חובה, ואף שאמימר חזר וקרע הוא החמיר על עצמו.
רמב"ם, רי"ץ גיאת, רמב"ן, רא"ש, הגמ"י ומרדכי – לא יצא י"ח גם בדיעבד, וצריך לחזור ולקרוע.
- הכרעה: השו"ע פסק כרמב"ם וסיעתו: "מי שמת לו מת, והוא מהמתים שראוי להתאבל עליהם, חייב לקרוע עליו. וצריך שיקרע מעומד; ואם קרע מיושב - לא יצא". וכ"פ הדר"מ (ס"ק א*).
- והרמ"א הוסיף וביאר: "וצריך לחזור ולקרוע".
ברכת דיין האמת למי שקורע פעם נוספת
כתבו שו"ת ציץ אליעזר (ח"ה קונטרס רמת רחל סי' לג), שו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' קנו), שו"ת מלמד להועיל (יו"ד סי' קה), שו"ת יבי"א (ח"ח או"ח סי' כג אות י) והחזו"ע (אבלות ח"א "דיני קריעה" סע' ב, עמ' רכג) שמי שקרע מיושב, כשחוזר וקורע מעומד – לא יברך פעם נוספת, משום שברכת "דיין האמת" נתקנה על השמועה הרעה, וכבר יצא ידי חובה באמירתה.
חולה שלא יכול לקרוע מעומד
- חולה שלא יכול לקרוע מעומד, מה יעשה: (חזון עובדיה ח"א סי' א עמ' ריז)
- שו"ת קנה בושם (ח"ב יו"ד סי' קב) – "חולה שאינו יכול לעמוד - לא יקרע מיושב כלל, כי על קריעה מיושב אין שם קריעה... ויש בכך איסור בל תשחית, דכיוון דאינם יכולים לעמוד, ואינם יכולים לקיים ידי חובת הקריעה פטורים".
- החזו"ע – "חולה שאינו יכול לעמוד טוב שיקרע מיושב או שוכב", ואין בזה איסור בל תשחית.
זמן הקריעה
כתב הרמ"א ע"פ הב"י בשם הסמ"ק: "ולכתחילה צריך לקרוע קודם שיסתום פני המת {בקבר (ש"ך ס"ק ג) / בכיסוי פני המת בטהרתו (שבט יהודה[4], הובא בחזו"ע אבלות ח"א דיני קריעה הע' ה, עמ' רכו)}".
והביא הש"ך (ס"ק ג) את דברי השו"ע (סי' שלט סע' ג) שכתב ע"פ הרשב"א: "אומרים צדוק הדין עם יציאת נשמה, וכשמגיע לדיין אמת - קורע האבל".
- מתי יש לקרוע על המת: (יבי"א ח"ב יו"ד סי' כג, חזו"ע אבלות ח"א "דיני קריעה" סע' ה והערה ה עמ' רכו-רכז, פני ברוך עמ' ז)
- זכרון יצחק (פרק ו, עמ' לז)[5] – לכתחילה בשעת יציאת נשמה.
- בית יהודה – קודם סתימת הגולל.
- יפה ללב – המנהג לקרוע לאחר הקבורה כשאומרים צידוק הדין.
- ערוה"ש (סע' ג) – "עיקר מצות קריעה הוא אחר יציאת נשמה דאז הוי עיקר שעת חימום, לכל הפחות קודם שיסתום פני המת בקבר בעפר". וכ"פ בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ג סי' כב אות ו).
- פני ברוך – "המנהג בהרבה מקומות שהאבלים קורעים ומברכים דיין האמת קודם שמוציאים המת מן הבית".
- חזו"ע – "לכתחלה מיד אחר יציאת נשמה, או אחר ששמעו על הפטירה, להסמיך כל מה שאפשר את הקריעה ליציאת הנשמה... המנהג לקרוע אחר הקבורה או אחר סתימת הגולל... - יש להם על מה שיסמוכו".[6]
עד מתי יכול לקרוע על קרובו – עיין לקמן סי' שצו סע' א.
כתב ערוה"ש (סע' ג) ע"פ השו"ע (סי' שצו סע' א): "אמנם אם לא קרע אז, קורע כל שבעה דגם זהו שעת חימום, אבל כשעבר שבעה ולא קרע - אין צריך לקרוע עוד, לבד על אביו ואמו שקורע לעולם מפני כבודם".
ברכת "דיין האמת" בשעת הקריעה
כתב הברכי יוסף (ס"ק א): "מנהג העולם לברך על הקריעה דיין האמת.... וברור שהטעם משום מאי דתנן (ברכות נד א): "על שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת". ותו תנן: "אמרו לו מת אביו מברך דיין האמת". וכיון שתקנו לברך על המיתה אסמכוה הברכה הזו על הקריעה".
לא בירך "דיין האמת" לפני הקבורה
כתב החזו"ע (ח"א עמ' רכט הערה ה): "אם עבר יום הקבורה ולא בירך ולא קרע – יקרע אח"כ בלא ברכה".
אך הציץ אליעזר (ח"ג סי' כב אות ו) כתב: "בדיעבד מברך גם אחר הקבורה".
מי עדיף שיקרע את בגדו – עיין לקמן סעיף יד
כתב הברכ"י (ס"ק יב, הובא בפת"ש ס"ק א) ע"פ מהר"י מלכו (סי' פח): "כל קריעה טוב שתהיה ע"י אחר, דמתבייש ממנו ואיכא עגמת נפש טפי שאחר קורע כסותו והוא שותק ומקבל עליו דינו יתברך". וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"א עמ' רכט).
והפני ברוך (סי' א סע' ט) כתב ע"פ שו"ת בית יהודה (סי' כו): "אם אפשר טוב שיקרע בעצמו דמצוה בו יותר מבשלוחו. והמנהג שאחר מתחיל וחותך קצת בסכין, ואח"כ קורע האבל". וכן פסק החזו"ע (ח"א "דיני קריעה" הערה ז עמוד רל).
אך השלחן ערוך המקוצר (לרב רצאבי, סי' קעז הערה י עמ' שעג) כתב: "אין אצלינו מנהג זה, אלא הוא קורע לעצמו".
עוד כתב הברכי יוסף (ס"ק יג, הובא בפת"ש ס"ק א) ע"פ מהר"י מלכו (סי' פח): "אם קרע לו חבירו יותר מדאי – חייב {בנזק}, דהוה ליה למידק. ואף ע"י עצמו אינו רשאי לקרוע אלא כדינו, דקא עבר על בל תשחית".
בעניין קריעה בשעת ליקוט עצמות עיין לקמן סימן תג סעיף ב
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים
- ↑
וכן נחלקו לעניין גילוח וגיהוץ, הנלמדים מפסוקים אלו.
- ↑
כפי שביאר דעתו הב"י לקמן בסעיף ל.
- ↑
הב"י כתב שלא מוכרח שהרי"ף סבר כך. אף שהרי"ף לא הביא את הסיפור של אמימר, ייתכן שלא ראה צורך בכך, כיוון שפסק כבר שהקריעה צריכה להיות "מעומד".
- ↑
הספר "שבט יהודה" כתבו הרב יהודה עייאש. נולד באלמדייה שבאלג'יריה בשנת ה'תמ"ח (1688). לאחר שנולד עברו הוריו לגור באלג'יר, שם למד אצל ר' רפאל צרור, ואף הוסמך על ידו להוראה, ומונה לרב ודרשן. בשנת ה'תפ"ח (1728) מונה לרב העיר. לאחר מכן, בשנת ה'תק"ט (1749) עזב לליבורנו ביחד עם בנו כדי להגיע ממנה לארץ ישראל, ושם הדפיס בנו את ספרו "מטה יהודה". בשנת ה'תקי"ב (1752) הגיע עם קבוצה מתלמידיו לירושלים והצטרף לישיבת "מדרש כנסת ישראל", ושם נפטר בשנת ה'תק"כ (1760).
- ↑ כתבו הרב דוד טהרני שליט"א, בשנת ה'תש"ס. משמש כמו"צ בבית ההוראה הספרדי בביתר עלית.
- ↑ כך כתב הגרע"י בחזו"ע. וכעין זה כתב ביבי"א (ח"ב יו"ד סי' כג): "הנכון לקרוע ולברך בשם ומלכות סמוך ליציאת נשמה... ומ"מ הנוהגים לברך ולקרוע אחר הקבורה בשעת ההבראה, יש להם ע"מ שיסמוכו. ואם עבר יום הקבורה ולא בירך ולא קרע, יקרע אח"כ בלא ברכה".