פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עה יב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:01, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט עה יב

סעיף יב[עריכה]

מנה לי בידך שהלויתיך, והלה אומר: איני יודע אם הלויתני, ועד אחד מעיד שהלוהו, או שאמר (הנתבע): איני יודע אם פרעתיךא, הוה ליה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע, ומשלם.

א. א"י אם פרעתיך: נתקשו המפרשים שבמקרה זה חייב גם ללא עדות העד. הסמ"ע פירש שנכתב כדי לומר בהמשך שאפילו בכה"ג ביורשים פטור. הש"ך תירץ שמדובר בתובע שמא המסתמך על עדות העד (השו"ע פסק בסע' כג שמחייב שבועה), והטוען איני יודע אם פרעתיך חייב רק כשהתובע ברי. הנתיבות מקשה שהוא נחשב כברי, ועונה שרק לענין לחייב שבועה נחשב כברי אך לענין לחייב ממון לא. הקצות תירץ את הטושו"ע שמדובר שגם אינו יודע אם פרע אך גם אינו יודע אם לווה (מוסב על הרישא. עיין לקמן שהקצות סובר שבכה"ג חייב, דלא כרשד"ם), ולכן ללא העדות היה פטור. כנה"ג תירץ שאמנם חייב גם ללא העדות אך הטושו"ע באו לחדש שחייב גם מטעם משאיל"מ, ונפק"מ שמטעם א"י אם פרעתיך יכול אח"כ לחזור ולומר שנזכר שפרע, משא"כ אם כבר נתחייב מטעם משאיל"מ. הנתיבות חולק וסובר שגם אם נתחייב מכח משאיל"מ יכול לחזור, אמנם הנתיבות מודה במקרה שהעד מעיד שלא פרע והוא אומר איני יודע, שאז מכיוון שכבר האמינוהו כשניים שוב א"א להכחישו.

מיגו נגד עד אחד: ש"ך: המיגו פוטרו משבועה. כך מדייק הקצות מדבריו.

ר"ן,קצות: אינו פוטרו, כיוון שכל עוד לא הכחישו בשבועה הריהו כשניים והוי כמיגו במקום עדים[1].

אולי לא לויתי ואולי פרעתי: רשד"ם: פטור, כיוון שיכול להיות שפרע והעד מעיד רק שלווה וא"כ אינו מכחישו.

קצות: חייב ממ"נ, כי אם אינו יודע אם לווה חייב מטעם משאיל"מ ואם אינו יודע אם פרע חייב מטעם איני יודע אם פרעתיך.

משאיל"מ כשהתובע שמא: ט"ז: לא אמרינן משאיל"מ. לכן הטור צירף וכתב שחייב כאן מטעם ברי ושמא ומשאיל"מ.

קצות: אמרינן. ומוכיח כן מתוס', הרשב"א והרמב"ן שהקשו מעובדא דאבימי על נסכא, אע"פ ששם הלווה לא ידע אם השליח פרע.

משאיל"מ בקנס: תוס'[2],ש"ך פז,סקנ"ט – לא אמרינן משאיל"מ בקנס, שלא יהא מחוייב שבועה גדול מהודאת עצמו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. אע"פ שלדעת הר"ן אמרינן מיגו לאפטורי משבועה, נגד שבועת ע"א לא אומרים. נראה שלדעת הש"ך, אף אם נסבור את תירוץ התוס' בנסכא שכל עוד לא הכחישוהו הריהו כשניים, כאן כיוון שמביא ראיה נגד העד הריהו מסלקו, ואינו דומה לנסכא שאין מיגו נגד העד, אלא מודה לעד וטוען טענה אחרת.
  2. ר"פ שור שנגח את הפרה (מו,א ד"ה דאפילו)