פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סח א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
שטר שכתוב בכל לשון ובכל כתב, אם היה עשוי כתקון שטרי ישראל שאינם יכולים להזדייף ולא להוסיף ולא לגרוע, והיו עדיו ישראל ויודעין לקרותו, הרי הוא כשר וגובה בו מהמשועבדים. אבל כל השטרות שחותמים עובדי כוכבים, פסולים, חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי חוב; והוא שיתן המעות בפניהם ויכתבו בשטר: לפנינו מנה פלוני לפלוני כך וכך דמי המכר או מעות החוב, והוא שיהיו עשויים בערכאות שלהם, אבל במקום קיבוץ פליליהם, בלא קיום השופט שלהם, לא יועילו כלום. (ואפילו דנו כבר הערכאות ע"פ אותו השטר והחזיקו הקונה במקחו, אינו כלום) (א"ז פ"ק דגיטין). וכן צריכים עידי ישראל שיעידו על אלו עובדי כוכבים שהם עידי השטר, ועל זה השופט שלהם שקיים עדותן, שאינם ידועים בקבלת שוחד, ואז גובים מבני חורין. ואם חסרו שטרי עובדי כוכבים דבר מכל אלו, הרי הם כחרס. הגה: וספר שכותבין בו הערכאות, הוי כשטר שלהם (נ"י בשם הרשב"א). ויש אומרים דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא, וכיון שנעשה בפניהם גובין אפילו ממשעבדי, אפילו בלא עידי מסירה ישראל, ואפילו אין השופט חתום לקיים העדים, אלא כל שנעשה בפני הערכאות לא מרעי נפשייהו לשקורי. ואפילו נפק עלייהו קלא דמקבלי שוחדא להטות משפט, מכל מקום לעדות שקר לא מרעי נפשייהו. ואין צריך שיהא כתוב בו שראו נתינת המעות, אלא שאנו סומכין שראו בודאי (הרא"ש פ"ק דגיטין טור). ואין חילוק בין חתום עליו עד אחד עובד כוכבים או שנים (ב"י בשם הרשב"א), כל שנעשה לפני השופט. אבל אם כתב סופר הממונה מפי השופט, שלא בפני השופט, אינו כלום (טור ומהר"ם פאדוואה סימן נ"ד). מיהו במקום שיש דינא דמלכותא להכשיר שטר שנעשה ע"י סופר המלך, כשר (טור בשם הרמב"ן). אבל שטרי מתנות, כגון: שדי נתונה לך, שעיקר הקנין נעשה על ידי השטר, ועובדי כוכבים חתומים בו, וכן שטרי הודאות שפלוני הודה לפלוני שהוא חייב לו, ופשרות שהם בעדים שלהם (או שטרי מחילות) (טור), אף על פי שיש בהם כל הדברים שמנינו, (ונמסרו לפני עידי ישראל) (טור), הרי הם כחרס (רמב"ם). הגה: וי"א דשטרי הודאות כשטרי הלוואות (ב"י בשם הרשב"א והר"ן בפ"ק דגיטין). וכן שטרי מחילות כשרים בערכאות (ריב"ש סימן קמ"ב). וכן מתנה הנקנית בקנין או בחזקה (ב"י), רק שהודה בערכאות, דכל השטר אינו אלא ראייה בעלמא, כשר מה שנעשה לפניהם (ר"ן פ"ק דגיטין). ולכן שכיב מרע שעשה צוואה לפני ערכאות של עו"ג, קיים כל מה שצוה (ריב"ש סימן נ"א), וכמו שיתבאר לקמן סימן רנ"ג סעיף ל"ב. ובכל מקום שמשפט המלך לכתוב כל הדברים בערכאות, כל השטרות העשויין לפניהם, כשרים, אפילו שטרי מתנות, מכח דינא דמלכותא (הרא"ש פ"ק דגיטין וטור). וכל שכן במקום שכבר נהגו להכשירם, כשרים (ריב"ש סימן תצ"ג, ותע"ח ובה"ת וב"י בשם רשב"א והמגיד פכ"ז מה' מלוה). ועיין לקמן סימן שס"ט בדין דינא דמלכותא, וכל שטר שמכשירין משום דינא דמלכותא, אם לא נכתב כהוגן לפי דיניהם, אע"פ שנכתב כהוגן לפי דינינו, פסול, דלא נכשיר יותר מהם (ריב"ש סימן נ"א). וכן להפך, אם פסול לפי דינינו וכשר לפי דיניהם (מהרי"ק שורש קפ"ז). ויש חולקין בזה (תשובת הרא"ש כלל י"ח).
גיטין י,ב: מתני': כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים, אע"פ שחותמיהם עובדי כוכבים כשרים, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים; ר"ש אומר: אף אלו כשירין לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט. גמ': קא פסיק ותני, לא שנא מכר ל"ש מתנה; בשלמא מכר, מכי יהיב זוזי קמייהו הוא דקנה, ושטרא ראיה בעלמא הוא, דאי לא יהיב זוזי קמייהו, לא הוו מרעי נפשייהו וכתבין ליה שטרא, אלא מתנה במאי קא קני? לאו בהאי שטרא, והאי שטרא חספא בעלמא הוא! אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא. ואב"א, תני: חוץ מכגיטי נשים.
דינא דמלכותא: שו"ת רי"ף,רמב"ם,שו"ע: הלישנות חלוקות והלכה כלישנא בתרא, וא"כ אפי' במקום שהמלכות מכשירה השטרות פסולים. המ"מ ביאר שאע"פ שקי"ל דינא דמלכותא דינא, זה דוקא בדבר שהוא לתועלת המלך בעניני המיסים וחוקיו אך לא בדבר שבין אדם לחברו.
רא"ש,ר"ן,רמ"א: הלישנות אינן חלוקות, וא"כ במקום שהמלכות מכשירה השטרות כשרים. הר"ן הוכיח מב"ב נה,א שדינא דמלכותא נוהג גם בדברים שאינם לתועלת המלך (ב"י - אלא דברים שבין אדם לחברו), ובה"ב כתב שלפי פירוש הנ"י שם אין הוכחה. עיין בסיכום על סימן עג,יד שלדעת הש"ך מועיל כאן רק בגלל שכיוון שהשטר עשוי בערכאותיהם ודאי סמך על דינא דמלכותא, אך בד"כ אפילו לסוברים שהולכים אחר דינא דמלכותא בדברים שבין אדם לחברו מ"מ במקום שבדינינו מפורש להפך לא אומרים.
כשלא נכתב כהוגן לפי דינינו: מהרי"ק: פסול גם למ"ד שמכשיר לפי דינא דמלכותא.
שו"ת רא"ש: כשר.
רמ"א: הביא שתי הדעות.
תומים,נתיבות: נחלקו דוקא לגבי חזרה בשיטה אחרונה ובשטר היכול להזדייף, אך כשלא היה קנין כראוי כגון שלא היה כומ"ס בשטרות או קנין חליפין במעות, לכו"ע דינא דמלכותא לא מכשיר.
סיכום דינא דמלכותא: בעניני מיסים: לכו"ע אומרים (קי"ל כשמואל). בבין אדם לחברו כשנכתב כהוגן אך ע"י גויים: לדעת הרי"ף, הרמב"ם והשו"ע לא אומרים ולדעת הרא"ש, המהרי"ק והרמ"א אומרים. כשנכתב שלא כהוגן ע"פ דינינו (כמו יכול להזדייף): לדעת המהרי"ק לא אומרים ולדעת הרא"ש אומרים והרמ"א הביא שתי הדעות. כשלא היה קנין כראוי: לכו"ע לא אומרים.
פי' שטרי ערכאות: רמב"ם,שו"ע: עדי עכו"ם חותמים ואח"כ הולכים ומקיימים בפני הערכאות, כעין שטרות שלנו.
רא"ש,רמ"א: בעלי הדבר באים עם עדי העכו"ם לפני הערכאות ושם מבררים הכל ואז הערכאות מצווים את העדים לחתום והם מקיימים את חתימתם.
נפק"מ ומחלוקות כפי שסיכם הסמ"ע:
א. להעיד על עדי העכו"ם שהם בחזקת כשרות: לרמב"ם צריך ולרא"ש לא (אם לא היה כל הכתוב בשטר כשר לא היו הערכאות מצווים לחתום).
ב. שיהיה כתוב בשטר שראו נתינת המעות: לרמב"ם צריך ולרא"ש לא (לולא ראו לא היו הערכאות מצווים לחתום).
ג. גבייה ממשועבדים: לרמב"ם אין גובים ולרא"ש גובים (הרמב"ם סובר שאין קול והרא"ש סובר שיש).
ד. להעיד שהערכאות אינם מקבלים שוחד: לרמב"ם צריך ולרא"ש לא (הרא"ש סובר שהם לגמרי בחזקת כשרות כיוון שלא מרעי נפשייהו).
פרוט השטרות:
שטרי מקח ומתנות המחילים את הקנין: הריהם כחרס (וכשהמלכות מכשירה לרמב"ם ולשו"ע בכ"ז פסולים ולרא"ש ולרמ"א כשרים).
שטרי חובות: ראב"ד: אין גובים כלל. אין להם קול, ומכיוון שא"א לגבות ממשועבדים אין הלווה נזהר ללוקחם וממילא בטלה חזקת "שטרך בידי", ושוב א"א לגבות אפילו מבני חורין כיוון שנאמן לטעון פרעתי.
רמב"ם,שו"ע: גובים מבני חורין. הב"י נימק שיש לפסוק כרמב"ם שעכ"פ מבני חורין גובים משום שראשונים רבים סוברים כן וגם דעת הרא"ש כן (שהרי סובר שגובה אף ממשועבדים). הש"ך דחה שהרא"ש עסק בענין אחר – בערכאות שהכל נעשה בפניהם ולכך יש קול ולכן גובה ממשועבדים – אך במקרה של הרמב"ם אין קול ומכיוון שאינו גובה ממשועבדים גם אינו גובה מבני חורין כיוון שהלווה לא חושש לקחת השטר.
רא"ש,רמ"א: גובים ממשועבדים. לדעתם יש לערכאות קול (לפי ביאור הש"ך נחלקו רק בגלל שמפרשים אחרת "שטרי ערכאות" אך למעשה אין מחלוקת).
שטרי מקח שאינם מחילים הקנין: מ"מ: הרמב"ם מודה שגובים אפילו ממשועבדים, כיוון שלא גרע ממוכר שדהו בעדים שיש לו קול וגובה ממשועבדים (בניגוד ללווה שלווה בצינעא ולכן בלי שטר אין קול).
ב"ח,ש"ך: לדעת הרמב"ם אין גובים ממשועבדים וגרע ממוכר בעדים כיוון שעדי עכו"ם אינם מוציאים קול.
שטרי הודאות ומחילות: רמב"ם,שו"ע: הריהם כחרס.
רשב"א,רמ"א: שטרי הודאות כשרים.
ריב"ש,רמ"א: שטרי מחילות כשרים.
סמ"ע: מדובר על שטרי הודאה ומחילה המחילים את ההודאה והמחילה.
ש"ך: מדובר על שטרי ראיה. ובהגהת הש"ך מבואר שהריב"ש חלק מכח קושייתו מדוע אין השטרות כשרים הרי הם לא מחילים קנין, וא"כ ודאי מדובר בשטרות שאינם מחילים קנין.
נעשה בערכאות - גובים ממשועבדים או מבני חורין?
גיטין יט,ב: רב פפא כי הוה אתי לקמיה שטרא פרסאה דעביד בערכאות של כותים, מקרי להו לשני כותים זה שלא בפני זה במסיח לפי תומו, ומגבי ביה ממשעבדי [כן גי' רש"י ורא"ש, ור"י ורמב"ם גורסים מבני חרי].
גיטין יא,א: אמר רבא: האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל, מגבינן ביה מבני חרי.
קשה – רב פפא אמר שגובים ממשועבדים, ורבא אמר שרק מבני חורין?
רא"ש: דברי רבא עוסקים בהדיוטות (הרא"ש סייג שדוקא כשלא חתומים בשטר עדי עכו"ם) ודברי רב פפא בערכאות ואז אפילו לא נמסר בפני ישראל גובה ממשועבדים. ← כשנעשה בפני ערכאות גובים ממשועבדים אף בלא עדי מסירה; כשנעשה בפני הדיוטות ונמסר בפני עדי ישראל גובים מבני חורין (דוקא כשלא חתומים בשטר עדי עכו"ם); כשנעשה בפני הדיוטות ולא נמסר בפני ישראל פסול.
ר"י: גם דברי רבא עוסקים בערכאות ובכל זאת גובה מבני חורין אפי' אם נמסר בפני ישראל, ויש לגרוס בדברי רב פפא "מבני חרי". ← כשנעשה בפני ערכאות גובים מבני חורין בין נמסר בפני ישראל בין לא; כשנעשה בפני הדיוטות פסול.
רמב"ם: דברי רבא עוסקים בהדיוטות (ואפי' חתומים בשטר עדי עכו"ם), ובכל זאת גרס הרמב"ם בדברי רב פפא שאפי' בערכאות גובים רק מבני חורין. ← כשנעשה בפני ערכאות או כשיש עדי מסירה גובים מבני חורין (אפי' חתומים עדי עכו"ם); כשנעשה בפני הדיוטות ואין עדי מסירה פסול.
שו"ע: פוסק כרמב"ם שגובים מבני חורין.
רמ"א: הביא דעת הרא"ש שגובים ממשועבדים.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.