פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכו ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז | ניעור מים שעליו[עריכה]
רב יהודה (קמא.) אומר שאדם שעולה מהנהר צריך לנער את המים שעליו כדי שלא יטלטלם ארבע אמות.
רא"ש וטור: אדם שהולך בגשם אינו צריך לנער את המים שעליו שלא הקפידו בזה חז"ל.
⤶ בית יוסף: מפני שהם מועטים לא הקפידו בהם[1].
☜ כך פוסק שו"ע.
נהגו שלא לרחוץ כלל במים קרים בנהר או מקווה (דיני טבילה בסעיף הבא) אבל לרחוץ פניו, ידיו ורגליו מותר, ויזהר לנערם שלא יבוא לטלטול ד' אמות[2] (אליה רבה).
יש להיזהר שלא יילך בתוך הנהר ארבע אמות כשחצי גופו בחוץ, כי נמצא שמטלטל את המים ארבע אמות בכרמלית. ויניח את המגבת או את בגדיו סמוך לנהר שיתנגב תכף בעלייתו מהנהר (פרי מגדים).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ט"ז: לא גזרו בגשם משום שאי אפשר להיזהר בזה. גר"א (כך משמע מתוספות): משום שהמים נבלעים בבגדיו. וכתב בשו"ע הרב (שא, סא) שמותר לצאת מביתו אפילו כשיודע שודאי ירטב מהמים, שלא אסרו חכמים דבר לחצאין.
- ↑
פוסקי הספרדים התירו לרחוץ במים קרים וייתן דעתו שלא יסחוט (המגבת וידיו) (עיין לוית חן (סימן פ) תפילה למשה (א, סי' נא, ג)). אך בטבילה בנהרות או בים כתבו שמפני חששות שונים נכון להמנע מכך (מנוחת אהבה (ב, , נג)).
אמנם במנחת יצחק (ו, לב) אסר להתקלח אפילו במים צוננים. ועיין במה שכתבנו בהערה בסעיף ה בשם האגרות משה, שהבין שהמשנ"ב לא אסר להתקלח במים קרים (ולדינא הקל בכך במים קרים כשמצטער).