פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שז יא

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שז יא

סעיף יא | שאלה ופרעון

המשנה אומרת (קמח.) שהשואל מחברו חפצים בשבת צריך לומר לשון שאלה ולא לשון הלוואה. הגמרא מבארת שבהלוואה יש חשש שהאדם יבוא לכתוב ובשאלה אין חשש.

מקשה הגמרא: הרי בנ"א רגילים לפעמים לומר על הלוואה 'שאלה', ואם כך גם בשאלה אולי יבואו לכתוב. עונה הגמרא: כיוון שחכמים התירו לומר 'השאילני' ולא 'הלויני' יש היכר בדבר ולא יבוא לכתוב.

◄ רש"י: שאלה היא לזמן קצר, הלוואה היא לזמן ארוך, ואז יש חשש שיבוא לכתוב.

◄ תוספות: שאלה חוזרת בעין (אותו חפץ בעצמו) והלוואה לא, ובזה יש חשש שיבוא לכתוב.

⤶ רשב"א: גם לפי רש"י יהיה אסור להלוות לזמן קצר כיוון שהמלווים לא רגילים לדחוק את הלווים תוך ל' יום, ועדיין יש חשש שיבוא לכתוב.

☜ שו"ע: לא יאמר הלווני כי משמע לזמן ארוך ויבוא לכתוב.

רמ"א (ע"פ הריב"ש): כשם שאסור ללוות בשבת כך אסור לפרוע חוב.

⤶ מותר לפרוע חוב לצורך שבת (בלבד) אם אומר בלשון 'חזרה' ולא בלשון 'פריעה' (תוספות ואחרונים).

1. במקום שרגילים שההלוואה חוזרת לאלתר, מותר לומר גם לשון הלוואה (מג"א. וביה"ל קצת מפקפק בדבריו).

2. אם אומר הלוואה לזמן קצר אסור מטעם לא פלוג רבנן (פרי מגדים בשם הרשב"א^[1]).

3. הפרי מגדים מסתפק אם מותרת שאלה לזמן ארוך (ביה"ל).

4. גם לצורך מצווה, כגון ששואל ספרי קודש, לא יאמר בלשון שאלה (משנ"ב).

❖ מקום שלא מבדילים בין הלשונות

סמ"ג, רבינו פרץ, תוספות, ר"ן וטור (ורשב"א): בלשון לע"ז שלא מבדילים בין 'הלווני' ל'השאליני' אסור בשני הלשונות עד שיאמר 'תן לי'.

☜ כך פוסק שו"ע^[2].

❖ לקיחת משכון

המשנה אומרת (קמח.) שאם המשאיל לא מאמין לשואל יכול להשאיר אצלו את טליתו.

אורחות חיים בשם הרשב"א ☜ ורמ"א: יניח טליתו סתם ולא יאמר לו שהיא בשביל משכון.

⤶ מותר לקחת משכון רק לדבר שהוא לצורך שבת, אבל שלא לצורך שבת אסור (משנ"ב).

הערות שוליים