פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שא לב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־13:06, 7 בפברואר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שא לב


סעיף לב | מעות צרורים

הגמרא אומרת (קמז.) שהיוצא עם מעות צרורים לו בסדינו חייב.

☜ כך פוסקים טור ושו"ע.

רמ"א: אבל בבית מותר (ללכת עם סדין זה (משנ"ב)) אם צריך לו, אפילו אם הם לא צרורים, אלא רק מנוקבים (שאז אינם מוקצה וראויים לטלטול, כגון בשביל לתלות בצוואר ביתו (משנ"ב)).

  1. כוונת הרמ"א שכתב 'אם צריך לו' לחלק מהאחרונים הכוונה שצריך את הסדין ואגב זה מותר לטלטל גם את המעות, ולחלק מהאחרונים הכוונה שצריך את המעות כי פוחד שיגנבו ומותר אם המעות מנוקבות[1] (אבל זה שצריך את הסדין לא מספיק כדי להתיר לטלטלם). (משנ"ב).

  2. הגר"א מבאר שהרמ"א מצריך מעות נקובים גם ברישא המדברת על סדין שיש בו מעות, כיוון שאם המעות אינן נקובות הן הופכות את הסדין לבסיס לדבר האסור.


הערות שוליים

  1. אמנם בסעיף הבא הביא הרמ"א שיש מתירין במקום הפסד אפילו במעות שאינן מנוקבות, יש לומר שכאן הרמ"א רצה לצאת ידי כו"ע, ושם הוא כתב רק לדעה המתירה (ביה"ל).