פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שא כב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כב | מוך שעל המכה
הקדמה קצרה
התוספתא מתירה לצאת בדבר המרפא את האדם (ונתנו שם מערב שבת). נחלקו הראשונים האם מותר לצאת בדבר שאינו מרפא, אך נועד להגן על האדם שלא יסרטו אותו בגדיו. הטור אסר והרמב"ם מתיר (ופסקו האחרונים כרמב"ם).
התוספתא אומרת (ה, ג- ה) שמותר לצאת במוך וספוג שעל המכה (כי הם מרפאים והי כתכשיט (טור)) ובלבד שלא יכרוך עליהם חוט או משיחה (כי אינם מרפאים והוי משוי (טור)). וכן מותר לצאת בקליפת שום או בצל או באיספלנית ומלוגמא ורטייה שעליה, ואם נפל לא יחזיר, וכל שכן שלא ייתן לכתחילה בשבת (משום רפואה בשבת). ומותר לצאת גם אם יש איגוד על המכה שלא תיפול הרטיה.
והביאו את התוספתא הרי"ף, הרא"ש והטור.
☜ וכך פוסק שו"ע.
מה שמותר לצאת כשאגד כרוך על הרטיה, זה רק באגד שעשוי מסמרטוטים שאינו חשוב ואם יפול לא יבוא להרימו, אבל בחוט ומשיחה שהם חשובים אסור (משנ"ב).
על המכה עצמה מותר לכרוך אפילו חוט או משיחה לדעת הגר"א, כי הם מגינים על המכה של תסרט, ואינן משאוי (וכך כתבו עוד כמה אחרונים).
לדעת הטור מותר לצאת רק בספוג ורטיה ישנים שהם מרפאים, אבל אם אינם מרפאים אסור לצאת בהם לדעתו, הגם שהם עשויים כדי למנוע כאב. ולכן הברייתא מדברת רק אם נתנם שם מערב שבת (וכך סתם בשו"ע).
לדעת הרמב"ם מותר לצאת גם בחדשים שאינם מרפאים כי עשויים למנוע כאב, ולכן לדעתו יהיה מותר אפילו להניח אותם בשבת עצמה (ובאמת התוספתא לא אומרת עליהם שאם נפלו שאסור להחזירם, וזו סעייתא לדבריו) (ביה"ל).