פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רסו יב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־13:01, 7 בפברואר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added ben shmuel book.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים רסו יב


סעיף יב | הנושא כיסו וחשכה לו

ר"ן בשם רמב"ן: לא התירו לרוץ אלא בחבילה שיש היכר כשרץ איתה, אבל בכיס אין היכר בכך שרץ עימו, ואסור.

מגיד משנה בשם רמב"ן, הגהות מימוניות בשם סמ"ג, סמ"ק ותרומה: מותר גם בכיס.

שו"ע: יש אומרים שכיסו אסור ויש אומרים שכיסו גם מותר (כשאי אפשר בשאר העצות הנ"ל (משנ"ב)).

  1. המקל כיש אומרים גם בכיסו לא הפסיד (ט"ז).

  2. בימינו שאין רה"ר מהתורה, לכו"ע מותר בכל עניין (מג"א בשם שלטי הגיבורים).

  3. גם מי שהתיר לרוץ בכיס, אינו סובר שמותר לעשות כן כשפשע ושכח (אלא סבירא ליה כדעת האוסרים בסעיף ח) וזה טעמו של הרמ"א בסמוך שכתב שצריך להתיר כיסו אם מצאו בשוק (ביה"ל[1]).

השוכח כיסו עליו

רמ"א (בשם האגודה): השוכח כיסו אצלו, בביתו יכול ללכת לחדר ולהתיר חגורו שם (כי המוקצה כבר אצלו, התירו לו להמשיך לאחוז בו), ובשוק יתיר חגורו שם, ויכול לומר לגוי לשמור אותו ואם יביא איתו אין לחוש.

גר"א: אין להתיר להמשיך לטלטל בבית. ואם יש הפסד בזה אפשר שגם הגר"א מקל (משנ"ב).

דרך החיים הכריע שאם מצא מוקצה בכיסו בשבת ויש לכיס תורת כלי, הרי שלא נעשה בסיס כי שכח את המעות בו, ולכן יכול לטלטלו עד מקומו. אבל אם מצא מוקצה מחמת גופו שאין שם כלי עליו, לא יטלטלו עד מקומו אלא ינערו במקום (חוץ מסכין של איזמל שאם ינערו ישבר וימנע ולא ימול) (ביה"ל[2]).

א. אם נזכר שהוא בשוק (וכן במבוי בלי שיתוף) ויש שם גוים שייקחו את החפץ, יכול לרוץ לביתו. ובתנאי שלא עמד בתחילה אלא נזכר תוך כדי הליכה, וכשיגיע לביתו יזרוק כלאחר יד (משנ"ב).

ב. כאשר חושש שהגוי לא ישמור על החפץ, יכול לצוות על הגוי להביא את החפץ לבית, וזה יותר טוב מכל האופנים הנ"ל (כי זו שבות שאין בה מעשה[3]*) (משנ"ב).


הערות שוליים

  1. לכאורה אם זה טעמו של הרמ"א, אז האליה רבה שהביא המשנ"ב (על סעיף ח) שפסק כדעת הרשב"א להתיר גם כשפשע, יתיר גם אם מצא כיסו עליו. וצ"ע.

  2. עיין בסימן שח ס"ק יג שהביא המשנ"ב את דברי המג"א שהתיר גם במוקצה מחמת גופו וחסרון כיס וכתב שהאחרונים הכריעו שרק בכלי שמלאכתו לאיסור מותר (כמו שכתב כאן דרך החיים). ומה שכתב המשנ"ב בסימן שי לעניין איזמל של מילה (להתיר לטלטלו כשהוא בידו), למרות שהוא חסרון כיס לא קשה כיוון שאפשר שסמך על הסברא שהזכיר כאן בשם דרך החיים (שימנע ולא ימול).
  3. * בימינו שיש עירוב לכאורה תחזור העדיפות לרוץ ולא לתת לגוי שהרי לרוץ אין בזה שום איסור ולומר לגוי זה שבות דשבות. (ורק מי שלא סומך על העירוב מדינא ייתכן שעדיף לומר לגוי) וצ"ע.