פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קמג ח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ח[עריכה]
התנה עליה שתעשה דבר זה, סתם, ה"ז כמפרש יום אחד, הואיל ולא פירש כמה זמן תעשה. כיצד, אמר לה: ה"ז גיטיך ע"מ שתעשי עמי מלאכה על מנת שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני, אם עשתה עמו מלאכה או אם שמשה את אביו יום אחד, או שהניקה בנו יום אחד, בתוך הזמן שהבן יונק בו והוא בתוך כ"ד חודש, הרי זה גט (רי"ף,רמב"ם כרב אשי גיטין עה,ב). הגה: וי"א דצריך לשמש האב כל ימי חייו, וצריכה להניק התינוק עד סוף כ"ד חדש (טור בשם הרא"ש כרבא). ואם מתו לאחר שהתחילה לקיים התנאי רק יום אחד, הוי גט (טור) מת הבן, או מת אביו קודם שתניק או שתשמש, אינו גט (רמב"ם). אמר לה: על מנת שתניקי את בני או שתשמשי את אבי שתי שנים, הרי זו משלמת הזמן שפירש. מת הבן או האב בתוך הזמן שפירש, או שאמר האב: אין רצוני שתשמשני, אינו גט, שהרי לא נתקיים התנאי, וכן כל כיוצא בזה (רי"ף,רמב"ם כת"ק). (וי"א דכל שאין העיכוב ממנה, הוי גט) (טור בשם ר"י כרשב"ג), (ונראה לי דאזלינן בכל זה לחומרא).
גיטין עה,ב: משנה: הרי זה גיטיך ע"מ שתשמשי את אבא, על מנת שתניקי את בני, כמה היא מניקתו? שתי שנים, רבי יהודה אומר: שמנה עשר חדש, מת הבן או שמת האב - הרי זה גט. הרי זה גיטיך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים, ע"מ שתניקי את בני שתי שנים, מת הבן, או שאמר האב אי אפשי שתשמשני, שלא בהקפדה - אינו גט, רבן שמעון בן גמליאל אומר: כזה גט. כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל עכבה שאינה הימנה - הרי זה גט. גמרא: ורמינהי: שמשתו יום אחד, הניקתו יום אחד - ה"ז גט!... רבא אמר, לא קשיא: כאן בסתם, כאן במפרש [רש"י: ברייתא במפרש יום אחד]. רב אשי אמר: כל סתם נמי כמפרש יום אחד דמי. תנן: כמה היא מניקתו? שתי שנים, רבי יהודה אומר: שמנה עשר חדש; בשלמא לרבא ניחא, אלא לרב אשי, למה לי שתי שנים? למה לי שמנה עשר חדש? ביום אחד סגי! הכי קאמר: יום אחד משתי שנים, לאפוקי לאחר שתי שנים דלא.
תנאי בסתם ללא קביעת זמן:
רי"ף,רמב"ם,שו"ע: הלכה כרב אשי שבסתם צריכה לקיים התנאי רק יום אחד. אמנם הגמ' נשארה עליו בקשיא אך לא בתיובתא. הרשב"א מבאר שזהו דין מיוחד בתנאי בגט מפני שמטרתו היתה לצערה וביום אחד כבר מצערה אבל בעלמא הואיל ולהנאתו מכוון כוונתו לכל ימי חייו. הב"ש הביאו וציין לסי' ס. עיין שם בסע' ג שהסמ"ע והש"ך מבינים ששו"ת הרא"ש המובא ברמ"א שם חולק, ואילו הע"ש מבין שמודה לרשב"א, והתומים והחת"ס סוברים שהרשב"א מודה לרא"ש הואיל והמע"ה אלא שעסק במתחייב לעניים שנחשב כנדר ובכך הולכים לחומרא. מהב"ש כאן משמע שלרשב"א בסתם תולים שכיוון לכל חייו ולא רק בנדרים.
רמב"ן: הלכה כרבא שצריכה עד סוף הזמן האפשרי. כלומר לשמש כל חיי האב ולהניק כ"ד חודש.
רא"ש,רמ"א: הלכה כרבא לחומרא.
עכבה שאינה הימנה כשקבע זמן: רי"ף,רמב"ם,שו"ע: הלכה כת"ק שאינו גט.
ר"ת,ר"י: הלכה כרשב"ג שהוי גט. ב"ש – לשיטת ר"י ורשב"א בדעת ת"ק שכשלא קבע זמן מודה שהוי גט אפילו אם לא נתקיים כלל התנאי, ודאי שלרשב"ג הוי גט בקבע זמן אף כשלא נתקים כלל ולא הניקה אפילו קצת, אך לשאר הפוסקים שם יתכן שרשב"ג מודה כשלא נתקיים כלל.
רמ"א: יש לפסוק לחומרא.
עכבה שאינה הימנה כשלא קבע זמן – לדעת ת"ק: (מת הבן לפני שהתחילה להניק)
רש"י,רא"ש: לרבא אינו גט ולרב אשי הוי גט.
ר"י,רשב"א: הוי גט. המחלוקת הובאה בכוונה דוקא על הסיפא, וברישא ת"ק מודה שהוי גט ומשום הרווחה התנה ולבסוף לא נזקק להרווחה. כן כתב הרשב"א לגבי מת, אך לגבי אב שאמר איני רוצה שתשמשני הסתפק הרשב"א, וביאר הב"ש שהחילוק הוא משום שבחייו עדיין יכולה לשמשו וגרע טפי.
רמב"ם,שו"ע: אינו גט.
ב"ש: יש ללכת לחומרא.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.