פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קמא נה

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קמא נה

סעיף נה[עריכה]

עשתה שליח לקבלה בעדים, והגט יוצא מתחת ידו, והבעל אומר: מזוייף הוא, אם נתקיים בחותמיו או בעידי מסירה, הרי זו מגורשת^א (רמב"ם,שו"ת רי"ף). ואם הוא מודה שכתבו, אלא שאומר שלא נתנו בתורת גירושין אלא בתורת פקדון, והשליח אומר שקבלו (בשבילו) שתתגרש בו השליח, נאמן, אפילו אם שלשתם בעיר אחת (רי"ף,רמב"ם,רשב"א כרב חסדא גיטין סד,א). וי"א שאם שלשתם בעיר אחת, הבעל נאמן, דאם איתא דבתורת גירושין יהביה, לדידה הוה יהיב לה^ב (ר"ת,רא"ש כרב הונא). ודוקא כשטוען שלפקדון נתנו לו, אבל אם טוען שעשאו שליח להולכה, ורוצה לחזור בו קודם שיגיע לידה, אינו נאמן (תוס',טור). ואם אינם בעיר אחת, השליח נאמן (רש"י,רשב"א,רא"ש), והוא שבאים בפנינו עדים שעשאתו שליח לקבלה (רשב"א,רא"ש, דלא כרש"י), והשליח אומר שמסרו בפני עדים (טור). הגה: ויש אומרים דוקא שהגט יוצא מתחת ידו, אבל אין הגט בידו אינו נאמן, אפילו היה לו עדים שראוהו תחת ידו^ג (כן משמע מהטור לדעת הרא"ש). ולסברא זו טוב ליזהר שלא לגרש ע"י שליח כשהבעל והאשה בעיר אחת, משום דמצי מיפק מיניה חורבה, שאם יטעון שלא נתנו לו לגירושין, שהוא נאמן (טור). הגה: ואין חילוק בזה בין שליח הולכה לשליח קבלה (כ"כ הרי"ף). מיהו בזמן שהרשאה בידו שנעשה שליח לגרש אין חילוק בין אם הבעל בעיר או לא (מהר"ם פאדוואה סימן ג'). ואם האשה אומרת: בפני קבלו שליח לגירושין, נאמנת (רא"ש). ויש אומרים דוקא כשהגט ביד האשה^ד (רמב"ם).

א. נאמנות שליח קבלה כשהבעל טוען מזויף: רמב"ם,שו"ת רי"ף,שו"ע – אינו נאמן אלא צריך לקיים. המ"מ מנמק שדברי רב חסדא שהשליש נאמן הם דוקא כנגד בעל הטוען לפיקדון נתתיו אך לא כנגד טענת מזוייף, לפי שידו כיד האשה ואינו עדיף ממנה.

נאמנות שליח קבלה:

גיטין סד,א: איתמר: בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין, מי נאמן? רב הונא אמר: בעל נאמן, ורב חסדא אמר: שליש נאמן. רב הונא אמר בעל נאמן, דאם איתא דלגירושין יהביה ניהליה, לדידה הוה יהיב לה ניהלה; ורב חסדא אמר שליש נאמן, דהא הימניה.

רש"י,רשב"א,רא"ש: נחלקו דוקא כשהאיש והאשה יחד בעיר, אחרת מודה רב הונא שנאמן.

רי"ף,רמב"ם: הב"ש הוכיח שלדעתם רב הונא חולק גם כשאינם באותה העיר, אמנם הב"י לא ציין שיש חולקים על רש"י. הוכחת הב"ש היא שהרי"ף והרמב"ם פסקו כרב חסדא אע"פ שהיה תלמידו של רב הונא משום שבהמשך הסוגיא הגמ' שואלת "ולהימניה לשליש" משמע שסברה כרב חסדא, ואם נאמר שנחלקו דוקא באותה העיר אין משם ראיה כיוון שאפשר להעמיד בחוץ לעיר.

הלכה: רי"ף,רמב"ם,רשב"א: הלכה כרב חסדא שהשליש נאמן.

ר"ת,רא"ש: הלכה כרב הונא שאינו נאמן.

שו"ע: סתם כרי"ף ורמב"ם וי"א כרא"ש. בדעת הרא"ש הפוסק כרב הונא כתב על-פי הבנת רש"י והרא"ש שכשאינם באותה עיר נאמן, והב"ש ציין שהרי"ף והרמב"ם חולקים.

כשהבעל לא מכחיש: רי"ף,רמב"ם: לדעת רב הונא גם בכך לא נאמן השליח וחוששים שיבוא הבעל ויכחיש.

רא"ש: השליח נאמן ולא חוששים שיבוא הבעל ויכחיש^[1].

שו"ע נז: בדעת הפוסקים כרב הונא כתב כדעת הרמב"ם שאינו נאמן. הב"ש הביא גם את דעת הרא"ש.

נאמנות שליח הולכה:

גיטין ב,א: המביא גט ממד"ה צריך לומר בפ"נ ובפ"נ.

קשה: מה התועלת בתקנה לפי רב הונא, הרי לשיטתו עדיין יוכל הבעל לטעון לפיקדון נתתיו?

רשב"א,ר"ן א: השליח אינו נאמן לרב הונא דוקא כששניהם באותה עיר, ותקנת בפ"נ ובפ"נ היא במוליך חוץ לעיר. ורבא האומר שאף משכונה לשכונה סובר כרב חסדא.

ר"ן ב: השליח אינו נאמן לרב הונא דוקא בשליח קבלה אך בשליח הולכה נאמן. בשליח קבלה יש סייעתא לכך שזהו פיקדון, שאם לא כן מדוע לא נתן ישירות לאשה, אך בשליח הולכה יתכן שרצה שלא תתגרש מיד אלא תתעכב עד שיגיע הגט לידה.

ר"ן ג: השליח אינו נאמן לרב הונא דוקא כשהגט עדיין ביד השליח, אך אם כבר נמסר לאשה לא יכול הבעל לערער.

רא"ש: במקום שהאמינוהו חכמים לומר בפ"נ ובפ"נ האמינוהו גם לומר שנמסר לגירושין. הרא"ש מסכים מסברא עם חילוק הרשב"א שהבעל נאמן רק באותה עיר, וקשה א"כ מדוע התקשה מהי תועלת התקנה. הב"ש והתו"ג^[2] מבארים שלדעתו מחלוקת האמוראים היא דוקא בשליח קבלה אך בשליח הולכה גם רב חסדא מודה שהבעל לא הימניה לשליח. הב"י כתב את דעת הרשב"א והרא"ש כאחד ומשמע בפשטות שהבין שאין הבדל ביניהם^[3].

רשב"א,ר"ן א,ר"ן ג,רמ"א: נחלקו גם בשליח הולכה. ואמנם בסע' יא סתם הרמ"א ששליח הולכה נאמן, אע"פ שכאן השו"ע הביא בי"א את הפוסקים כרב הונא, אך הב"ש יישב שם שמדובר כשאינם באותה העיר.

ר"ן ב: לכו"ע השליח נאמן. וכן דעת הרמ"ה והרמב"ם, כמובא בב"ש בסע' יא.

רא"ש: לפי הבנת הב"י נחלקו גם בכך, ולפי הבנת הב"ש והתו"ג לכו"ע הבעל נאמן ובמקום שהאמינוהו לומר בפ"נ ובפ"נ השליח נאמן.

שו"ע קמב,ג: שליח הולכה נאמן לומר שנשלח לגרש כשם שנאמן לומר בפ"נ ובפ"נ משמע שפסק כרא"ש (ע"פ הבנת הב"ש והתו"ג).

ב"ש: תמה על הסתירה בין השו"ע בסי' קמב (והרמ"א שם לא השיג) לרמ"א כאן. בסי' קמב נשאר בצ"ע ואילו אצלנו יישב שמדובר שם כשאינם באותה העיר. יש בהעמדה זו דוחק כמבואר בב"ש, שהרי נאמר שנאמן כשם שנאמן לומר בפ"נ ובפ"נ, והרי לאמירה זאת נאמן אף באותה העיר.

כשבעל טוען שעשאו שליח הולכה והשליח טוען שעשאו שליח קבלה:

תוס',טושו"ע: רב הונא מודה שהשליש נאמן. לא שייכת הסברא שאם נתן לגירושין היה מביא לה ישירות, שהרי כאן לפי טענות שני הצדדים נתן לגירושין.

ר"ן ב: הב"ש כותב שלשיטתו צריך לומר שלרב הונא השליש אינו נאמן, שהרי סובר שדוקא בשליח קבלה יש לשאול למה לא נתן לה ישירות משא"כ בשליח הולכה, נמצא שטענה זו מסייעת לדברי הבעל.

ג. הגט אינו ביד השליח: רמב"ם,ב"ש: אם יש עדים שהיה תחת ידו נאמן. הטור שכתב שהרא"ש חולק מוסב על דין אחר.

רמ"א: אינו נאמן אפילו אם יש עדים שהיה תחת ידו. הבין מהטור שכן דעת הרא"ש.

ד. אשה הטוענת בפני קיבל השליח לגירושין: רא"ש: נאמנת במיגו אפילו אם הגט ביד השליח. אשה האומרת גרשתני נאמנת, ולכן נאמנת במיגו לטעון שבפניה נמסר לשליח לגירושין.

רמב"ם: נאמנת רק כשהגט בידה.

שו"ע: סתם כרא"ש וי"א כרמב"ם.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]