פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קכד ג: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (Added credit)
מ (Updated article link)
 
שורה 24: שורה 24:
'''ב"ש''': מהתורה. מוכיח זאת מכך שהתוס' והרא"ש הביאו ראיה לדין זה מעיר הנידחת.
'''ב"ש''': מהתורה. מוכיח זאת מכך שהתוס' והרא"ש הביאו ראיה לדין זה מעיר הנידחת.


'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/706 לפרטים ורכישה].
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה].


[[קטגוריה:שולחן ערוך]]
[[קטגוריה:שולחן ערוך]]
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]]
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_אבן_העזר]]

גרסה אחרונה מ־14:07, 19 במאי 2019


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קכד ג

סעיף ג[עריכה]

טוב לחתוך הנייר למדת הגט, שלא יצטרך לחתוך ממנו אחר כתיבה. ואם טעה הסופר לאחר שכתב קצתו ורוצה להתחיל באותו נייר עצמו, יחתוך תחילה המועט שכתב (לחוש לר' האי). הגה: ואם כתבו על נייר גדול, וחתכו לאחר הכתיבה קודם הנתינה, פסול. אבל אם חתך ממנו מעט, כדי לייפותו, לא מיקרי קציצה (טור בשם הרא"ש). וכל שלא חתך ממנו הרבה יותר מכתיבת הגט, הוי כלייפותו (כן משמע בספר התרומות). אבל לכתחלה חותכין ממנו הכל קודם הכתיבה, אפילו הנקבים שעושין כדי לשרטט על ידן, ושאר הדברים, יחתוך הכל קודם השרטוט, דהשרטוט צורך כתיבה הוא (סדר גיטין). כתבו על ספר, אע"פ שיש בו ענינים אחרים, ונתן לה הכל, כשר (טור בשם העיטור).

חיתוך מקלף גדול: רש"י,רשב"ם: כשר. רק חיתוך מבעל חיים או ממחובר לקרקע פוסל. מביאים ראיה לכך מגיטין כא,ב שרבא פסל גט הנכתב ע"ג עציץ נקוב שמא יקטום, משמע שעל עציץ שאינו נקוב כשר ואין קציצתו פוסלת.

ר"ת,רא"ש: פסול. אך אם חתך מעט ליפותו כשר. התרומה הגדיר זאת – אם החלק הנחתך קטן יותר מהגט.

ר' האי: פוסל אף כשבשעת הכתיבה דעתו לחתוך מעט ליפותו, אולם אם לא היתה דעתו לחתוך כשר אף אם לאחר הכתיבה חתך מעט ליפותו. הרשב"א הסתפק אם הבה"ג סובר כר"ת או כר' האי, ומהרא"ש משמע שסובר כר"ת. הר"ן כותב שמ"מ חיתוך דבר חשוב (כמו קלף גדול, שאינו רק ליפות) עצם החיתוך פוסל אף אם מראש התכוון לתת הכל בלי לחתוך.

שו"ע: טוב לכתחילה לחתוך הכל מראש כר' האי אולם מעיקר הדין ובדיעבד פוסק כרש"י.

רמ"א: טוב לכתחילה לחוש לר' האי, ובדיעבד כר"ת.

האם פסול מהתורה?

רמב"ם,ב"ש: הכותב על קרן פרה וחותך אינו גט מהתורה.

ב"ח: אך חיתוך מנייר גדול פסול לר"ת רק מדרבנן.

ח"מ: מסתפק.

ב"ש: מהתורה. מוכיח זאת מכך שהתוס' והרא"ש הביאו ראיה לדין זה מעיר הנידחת.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.