פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ד לה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־17:17, 14 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ד לה

סעיף לה

נשים שילדו בבת אחת, אשת כהן ולוי וישראל וממזר, נאמנת החיה לומר: זה הבן כהן הוא, או לוי, או ממזר, מפני שלא הוחזק ואין אנו יודעים יחוסם. במה דברים אמורים, כשהוחזקה נאמנת ולא ערער עליה אדםא. אבל אם ערער עליה אפילו אחדב, ואמר: בשקר מעידה, אינה נאמנת (קידושין עג,ב) והרי הבן בחזקת כשרג ואין לו יחוסד (רמב"ם).

א. ערער: רש"י: גורס שלא קרא עליו ערער, כלומר על הולד, שהוא בנה של אשת הממזר.

טור,שו"ע: גורסים שלא קרא עליה ערער, כלומר על החיה.

ב. ערער אחד: גמרא: אפילו כנגד ערער אחד אינה נאמנת.

קשה – הרי כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הריהו כשניים, ושוב ע"א אינו מכחישו?

ע"פ רמב"ם: דוקא עד כשר כשניים אך אשה לא. כך לומד הב"ש מהדין ברמב"ם שאשה שהעידה על איש אחד שמת ואח"כ הכחישה עד – תצא, והרמב"ן והרשב"א חולקים, והשו"ע יז,לח פסק בסתם שתצא וי"א שלא.

ר"ן: עד אחד כשניים דוקא במקום שמספיק ע"א משום שהוי מילתא דעבידי לגילויי, אך אצלנו נאלצו להכשיר ע"א רק משום שאי אפשר בלאו הכי, ולכן כאן אינו כשניים.

ב"ש: א. לכאורה הר"ן חולק על הרמב"ם, אך אפשר ליישב שגם לר"ן אשה אינה כשניים כנגד עד כשר שמערער אח"כ, אלא שהבין שכאן מדובר אפילו במקרה שקרוב או פסול מכחיש את האשה ובכל זאת מקבלים את הערעור, ולכן נאלץ לתרץ באופן אחר.

ב. קשה על הר"ן מהמבואר בכמה מקומות שעד אחד נחשב כשניים דוקא לאחר שפסקו בי"ד על פיו, וכאן מדובר קודם שפסקו בי"ד, ונראה שסבר כתוס' שנחשב כשניים גם קודם לכן.

ג. קשה על דברי הר"ן שנחשב כשניים דוקא במקום שעבידא לגלויי, שהרי נאמר כן ביבמות ובסי' יז דוקא כאשר בא העד להוציא דבר מחזקתו, ועונה שאולי סבר שזה דוקא בעד כשר אך אשה אינה כשניים כשלא עבידא לגלויי אפי' אם לא באה להוציא דבר מחזקתו, אך צ"ע מנ"ל.

ד. מהרמב"ם, הר"ן והשו"ע משמע שערעור מועיל אף לאחר שהחיה העידה, שלא כדעת הפרישה.

לאלתר: קידושין עג,ב,(שו"ע כאן): חיה נאמנת לומר זה יצא ראשון וזה יצא שני.

קידושין עד,א,(שו"ע חו"מ סי' רעז): אמר רב נחמן שלשה נאמנין על הבכור. אלו הן: חיה, אביו ואמו. חיה לאלתר; אמו כל שבעה; אביו לעולם.

קשה – מדוע כאן לא נאמר שנאמנת רק לאלתר?

פרישה: שם מדובר שההורים מכחישים אותה ולכן נאמנת רק לאלתר.

ט"ז: לענין בכור נאמנת רק לאלתר אך לענין יחוס נאמנת אף אח"כ, ובשני המקומות מדובר שלא הוכחשה אחרת אינה נאמנת.

ג. בחזקת כשר: רמב"ם,שו"ע ב"ש: אם קרא ערער הבן בחזקת כשר.

ח"מ: תמה מדוע, הרי יש בחדר ממזר וא"כ הוי קבוע, וצריך להיות ספק ממזר כמו בסע' לג לגבי עיר שרובה ישראל. הב"ש יישב שבגלל שאין לאף ולד חזקת פסול נאמן עד אחד כשר להכשירו אף כנגד החיה.

ד. אין לו יחוס: רמב"ם,שו"ע: אין לו יחוס.

ב"ש: מדובר שאינו מעיד על היחוס, אך אם מעיד נאמן ע"כ, או שמדובר כאן לענין כהונה ומשום מעלה ביוחסין, אך נאמן להכשירו לבוא בקהל ישראל.

מתוך הספר יאיר השולחן