פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ד יד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יד
האשה שהיה בעלה במדינת הים ושהה שם יותר מי"ב חדש וילדה אחר י"ב חדש, הולד ממזר, שאין הולד שוהה במעי אמו יותר מי"ב חדש (רמב"ם מיבמות פ,ב). ויש מי שאומר שאינו בחזקת ממזר (בה"ג[1]). וכיון דפלוגתא הוא, הוי ספק ממזר. הגה: אבל תוך י"ב חדש אין לחושא, דאמרינן דאשתהי כל כך במעי אמו (כעובדא פרק הערל וכך כתב מהרי"ק). ודוקא שלא ראו בה דבר מכוער, אבל אם ראו בה דבר מכוער לא אמרינן דאשתהי כ"כ, וחיישינן ליה (בתשובת מיימוני). אשה שנתעברה מבעלה סוף סיון, וילדה תחילת כסליו, אע"פ שאין ביניהן רק חמשה חדשים לא חיישינן לבנה לומר שהיתה מעוברת קודם לכן, דהחדשים גורמיםב (עיין לקמן סימן קנ"ו סעיף ד') והוה ליה בן ז' (בתשובת ר"י מינץ סימן ו). ואפילו הפילה בתשרי, ושמעה הולד בוכה, לא חיישינן שהיתה מעוברת קודם לכן, דאפשר לו לבכות לחמשה חדשים אלא שהוא נפל ואינו ראוי להיות קיים (בב"י בשם תשובה שכך השיב הר"ר דוראן) (הובא בסוף הטור סי' קע"ח).
שהה יותר מי"ב חודש: רמב"ם: הולד ממזר. שו"ע – אף כשהבעל לא לפנינו. אמנם לדעת התשב"ץ לא נחלקו אלא הרמב"ם עוסק כשהבעל לפנינו וטוען שלא בא והבה"ג באינו לפנינו (והיא טוענת שבא בשם).
בה"ג: אינו ממזר לפי שיש לתלות שהבעל בא בצינעא או ע"י שם כמסופר בירושלמי על אבוה דשמואל. התוס'[2] ביארו בדעתו שתולים בשם רק כשטוענת כן מעצמה, ואילו הרא"ש ביאר שתולים בשם אף אם אינה אומרת כן מעצמה. הח"מ מדייק שכן דעת השו"ע בבה"ג. ח"מ – אם הבעל לא לפנינו ואומרת שלא בא נראה שהוא פסול. ב"ש – ואם הבעל לפנינו וטוען שבא או שלא בא נאמן אפי' כשהאשה מכחישה.
שו"ע: סתם כרמב"ם ויש מי שאומר כבה"ג, ולפיכך הוי ספק ממזר.
ב"ש: אם טוען שבא ע"י שם יתכן שגם הרמב"ם יודה שנאמן להכשיר, ולמעשה צ"ע. ואם הבעל לפנינו ומודה שלא בא ודאי שנאמן לכו"ע לפסול הולד.
א. עד י"ב חודש: רמב"ם,שו"ע,רמ"א: תולים ששהה והולד כשר. כמעשה של רבה תוספאה ביבמות פ,ב.
תוס',אגודה,ח"מ,ב"ש: הולד לא משתהה עד י"ב חודש. לא קי"ל כרבה תוספאה. התוס' כתבו שמשתהה עד תשעה חודשים של שלושים יום, דהיינו רע"א ימים. אמנם הח"מ והב"ש כתבו שאף בחודש העשירי רגילות היא להוליד, ולכן אפילו אם יש עדי כיעור לא חוששים.
ב. יולדת לז' למקוטעין: נידה לח,א: לדעת ר' יהודה היולדת לתשעה יכולה ללדת למקוטעין משום ששיפורא גרים (שופר בי"ד של קידוש החודש), ואילו לשמואל רק אחר רע"א ימים, ולכו"ע היולדת לשבעה יולדת למקוטעין. תוס' – לר' יהודה לא צריך ח' חדשים וקצת אלא אם נתעברה בסוף חודש וילדה בתחילת חודש יכולה ללדת אפילו אחר ז' חודשים וקצת.
מהר"י מינץ,רמ"א,נו"ב: הכשיר אחר ה' חודשים וקצת. בשבעה לכו"ע יולדת למקוטעין.
מהרי"ט,בית מאיר: אחר ה' חודשים וקצת לא תולים בבעלה.
יולדת לט' למקוטעין: רמב"ם,שו"ע קנו,ד: כשמואל שאינה יולדת למקוטעין. לכן אם נולד לאחר ח' וקצת ומת מיד חייבת אימו בחליצה מדרבנן, הואיל ולא היה בר קיימא.
רמב"ן: כר' יהודה שיולדת.
תשב"ץ,רמ"א קנו,ד: אינה יולדת, אמנם בזה"ז נשתנו הטבעים ויולדת, אך דוקא לאחר ח' וקצת.
ערוה"ש: דוקא לענין יבום הרמ"א החמיר, אך לענין כשרות האשה והולד יש להקל אף אחר ז' וקצת. שהרי תולים להקל אפילו בנשתהה עד י"ב חודש.
מתוך הספר יאיר השולחן