ענוה: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־09:17, 27 באוגוסט 2012

הפניה ל:

ענווה

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-התמעטות הערך העצמי [ע"א ד יב כה].
+#הפניה [[ענווה]]
-גולת הכותרת של המדות הטובות [א"ה ב 820].
-=== יסוד הענוה===
-הכרת האמת לאמתתה, בלא שום עורון וערבוביא של דמיון, שברוב האנשים האהבה הנפרזה לעצמם מסמאת את עיניהם מלראות בחסרון הנמצא בעצמם, וממילא גם בטובת ריעיהם ויתרונם. אבל הענו רואה את עצמו מכובד מצד [[מילון הראי"ה:צלם אלהים|צלם אלהים]] אשר בו, מצד [[מילון הראי"ה:החכמה|החכמה]] [[מילון הראי"ה:והטוב|והטוב]] הנקנה בנפשו<ref>''' רואה את עצמו מכובד מצד צלם־אלהים אשר בו, מצד החכמה והטוב הנקנה בנפשו''' - בפנ' צח "אין צריך כל כך להקפיד על עצמו אם ירגיש בעצמו לפעמים התנשאות כעין גאוה, וכו' דיש לומר שההתנשאות באה מתוך שמתגאה בקדושת הנשמה העליונה שבו שהיא חלק אלוק ממעל, ובכלל באנושיותו ויהדותו, ובמה שהוא מוקיר את הטוב אפילו המעט שיש בו, וכו', אם כן וכו' (זה טוב). אך צריך על זה משקל גדול שלא יצא חוץ לגבול. וכו'". ובקבצ' א עמ' קעד לא: "בחינה גדולה צריך לבחון כל מעמיק במסתרי נפשו ברגש הגאוה, איזה הוא הרגש הפסול המעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו, ואיזה הוא הרגש העדין המרחיב דעתו של אדם ומזכירהו את הוייתו הרוחנית המלאה הוד ותפארת. פעמים רבות לבו של אדם מלא עז, שלפי הסקירה הראשונה תהיה דומה התמונה של תכונה זו לתמונה של גאוה, אבל אחר הבירור ימצא שהוא רק מתמלא אומץ [[מילון הראי"ה:באור האלהי|באור האלהי]] [[מילון הראי"ה:הזורח|הזורח]] [[מילון הראי"ה:בנשמתו|בנשמתו]], והוא חוזה אז [[מילון הראי"ה:גאות ד'|גאות ד']]. ואם יכריח את עצמו להפרד מגאוה זו, לא די שלא יעשה לנפשו שום טובה, עוד ישחו כל כחותיו הרוחניים, ובחמת עצבות ילך קודר ושחח, ובדעתו יחשב שהצורה של הדכאות היא [[מילון הראי"ה:קרבת אלהים|קרבת אלהים]], בשעה שהיא באמת הרחקה ונסיגה לאחור". ע"ע [[מילון הראי"ה:קבצ' א עמ' קעח סי' מג, ועמ' קעא סי' כא|קבצ' א עמ' קעח סי' מג, ועמ' קעא סי' כא]].</ref>ומוכן לראות ג"כ את חסרונותיו בלא שום משוי פנים, וכן רואה הוא ביתרון חברו מצד צלם־אלהים [[מילון הראי"ה:וסגולת|וסגולת]] הנפש [ע"א ג ב קטז (מ"ר 224)].
-=== ענוה אמיתית===
-<ref> סודרו הערכים מכאן ואילך בהתאם לשתי בחינות הענוה '''-''' עפר ואפר, המוסברות במדור המחקרים.</ref>- ◊ מערכת את [[מילון הראי"ה:הערך|הערך]] החדל של האדם, את אפסיותו, את החסרון העצמי שלו [ע"ר ב סב].
-=== ענוה [[מילון הראי"ה:טהורה|טהורה]]===
-- אפסיות המהות העצמית, (בלא) שום צד של הכרה ושל חפץ של הרגשה ושל שאיפה להגבלה פרטית [ע"א ד ט קטו].
-=== רז הענוה העליונה===
-הידיעה של היחיד המרומם המכרת את האפסיות הפרטית שלו [עפ"י שם קטז].
-להכיר חסרונו, וכל מה שמכיר יותר חסרונו יהי' מקום שישלים אותו השי"ת בטובו [מ"ש צד].
-צמאון ההשתלמות הבא תמיד ע"י ההכרה של מה שחסר לאדם [עפ"י ע"א ד ו נה].
-ההכרה של הערך של הרכוש הרוחני החסר והנעלם מן האדם ועמה הצמאון אליו, בהתגברותה בנפש [עפ"י שם].
-ההכרה עד כמה האדם צריך לרדוף אחר השלמות הרחוקה ממנו [עפ"י שם].
-ענוה - ''' עז הענוה ''' - תכונת הענוה המשובחת, המשכללת עם הוד יפעתה את הצורה האנושית לעטרה [[מילון הראי"ה:עז|עז]] [[מילון הראי"ה:חכמה|חכמה]] [[מילון הראי"ה:וגבורה|וגבורה]]. הענוה שאיננה באה מטעם של שפלות מצב ונמיכת כח מצד מגרעות טבעיות או מקריות, כ"א מצד הבנה שלמה במהות הנפש ויחשי המציאות זה לזה, והשקפה ברורה על ההויה ותוכן המוסר והדעת [שם ו פז].
-=== ענות הצדק===
-הכפיפות המוחלטה, ההדרכה [[מילון הראי"ה:המוסרית|המוסרית]] הבאה לברר לאדם את קטנו ואפסיותו, שלא יתגדר במה שהוא חושב שיש בו מן המעלות והיתרונות כי הלא כולן כאין הנה, ולא מידו הוא טובו, כי אם מידי [[מילון הראי"ה:אדון כל|אדון כל]], אשר לו לבדו הוא הכח [[מילון הראי"ה:והגבורה|והגבורה]], [[מילון הראי"ה:החכמה|החכמה]] והמדע, [[מילון הראי"ה:העז|העז]] [[מילון הראי"ה:והממשלה|והממשלה]] [ע"א ד יב כ].
-ע' בנספחות, מדור מחקרים, "עפר ואפר". ע' במדור זה, גאוה. ע' במדור מדרגות והערכות אישיותיות, "שפל רוח". ע"ע [[מילון הראי"ה:בטול|בטול]]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל ואנחנו מה. ושם, ואנכי תולעת ולא איש.
-==הערות שוליים==
-<references/>
-[[קטגוריה:מילון הראי"ה:נפשיות|ענ]]

ענוה: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־09:17, 27 באוגוסט 2012

תפריט ניווט

חיפוש