עוברת על דת: הבדלים בין גרסאות בדף
(כ' בויקיפדיה) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
'''עוברת על דת''' הוא מונח [[הלכה|הלכתי]] המגדיר אשה יהודיה נשואה שהתנהגותה או הופעתה אינה עולה בקנה אחד עם ההלכות שמכונות '''"דת משה"''' או '''"דת יהודית"'''. המוגדרת ככזו מפסידה את דמי [[כתובה|כתובתה]]. | '''עוברת על דת''' הוא מונח [[הלכה|הלכתי]] המגדיר אשה יהודיה נשואה שהתנהגותה או הופעתה אינה עולה בקנה אחד עם ההלכות שמכונות '''"דת משה"''' או '''"דת יהודית"'''. המוגדרת ככזו מפסידה את דמי [[כתובה|כתובתה]]. | ||
==במשנה== | ==במשנה== | ||
{{ | {{ציטוטון|אלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית. איזו היא דת משה? מאכילתו שאינו [[מעשר|מעושר]] ו[[תשמיש המיטה|משמשתו]] [[נידה]], ולא [[הפרשת חלה|קוצה לה חלה]] ו[[נדר|נודרת]] ואינה מקיימת. איזו היא דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק, ומדברת עם כל אדם. [[אבא שאול]] אומר, אף המקללת יולדיו בפניו. [[רבי טרפון]] אומר, אף הקולנית}} {{מקור|כתובות ז ו}} | ||
==בספרות ההלכה== | ==בספרות ההלכה== | ||
על פי ההלכה, אדם שמגרש את אשתו מכיוון שהוא חפץ בכך מכל סיבה שהיא, חייב לתת לה [[כתובה]]. אך במקרה בו האשה הייתה אשמה ב[[גירושין]] באופן מוחלט, והתנהגותה הסוררת גרמה לכך שלבעל יהיה אסור להתגורר עימה על פי הפסוק האומר "ומצא בה ערוות דבר ושלחה מביתה"{{הערה | על פי ההלכה, אדם שמגרש את אשתו מכיוון שהוא חפץ בכך מכל סיבה שהיא, חייב לתת לה [[כתובה]]. אך במקרה בו האשה הייתה אשמה ב[[גירושין]] באופן מוחלט, והתנהגותה הסוררת גרמה לכך שלבעל יהיה אסור להתגורר עימה על פי הפסוק האומר "ומצא בה ערוות דבר ושלחה מביתה"{{הערה|דברים כד}} - במקרה שהאשה אינה נוהגת כראוי ב[[צניעות]], או אם היא מכשילה אותו באיסורים, ואסור לו לסמוך עליה במגוון הלכות, כגון [[נדה]] ו[[איסור והיתר]]. במצב עניינים זה אין הבעל חייב לתת לה את דמי כתובתה, והוא יכול לגרשה ב[[גט]] ללא כתובה. אופן אחר שעליו דנה המשנה במקום אחר, הוא כאשר האשה [[חולי|חולה]] גופנית או נפשית ברמה גבוהה (המפורטת במשנה) והסתירה זאת מבעלה לפני נישואיהם (להוציא מומים חיצוניים שיכל לגלות בכוחות עצמו), שגם אז היא הגורם ל[[גירושין]] והבעל פטור מלתת לה את דמי כתובתה. | ||
נשים אלו, שהבעל חייב לגרשן עקב סיבה הלכתית, נקראות "עוברת על דת". אשה שעברה על דת משה - כלומר עברה על ההלכה; עלולה להכשיל את הבעל באיסורי [[נדה]], [[מעשר]] או [[הפרשת חלה|חלה]]; או לחלופין עלולה להיות [[נדר|נודרת]] ואינה מקיימת, ועל פי חכמים בכך גורמת לבניה למות טרם זמנם ("כל הנודר ואינו מקיים בניו מתים") נקראת "עוברת על דת משה", שכן היא עברה על הכתוב ב[[תורה שבכתב]] שנכתבה על ידי [[משה רבינו]]. אשה שעברה על כללי ה[[צניעות]] שאינם כתובים בתורה בפירוש, כמו: [[ כיסוי ראש לנשים ביהדות|כיסוי ראש]] באופן אגבי (השערות מכוסות ב"קלתה" סל שהנוהג היה לשאת אותו על הראש וגם היה עשוי בצורה מיוחדת שתתאים לכך){{הערה|כיסוי ראש עצמו הוא חיוב מהתורה שנלמד מהפסוק בפרשת [[סוטה]] שבה כתוב "ופרע את ראש האשה" ומכך נראה שעד עכשיו השערות היו מכוסות}}, טוויה בשוק שיש בה שתי משמעויות: גילוי הזרועות במקום ציבורי{{הערה|לפי פירוש [[רב יהודה]] בשם [[שמואל (אמורא)|שמואל]] בכתובות עב ב וכנפסק להלכה}}, או שלשול חוט תפירה אדום בין רגליה, מנהג פריצות [[גוי]]י ידוע (בתקופת המשנה),{{הערה|לפי פירוש [[רב חסדא]] בשם אבימי, ובתוספות שם ד"ה בטווה)}} דיבורי קלות ראש ושחוק עם בחורים זרים{{הערה|כפירושו של רב יהודה בשם שמואל למשנה "ומדברת עם כל אדם"}}, קללות באופן של עזות פנים (מקללת את חמיה בפני בעלה או נכדיו) ודיבורים קולניים בענייני [[תשמיש]], באופן הנשמע לשכנים{{הערה|כתובות עב א וע"ב.}}. | נשים אלו, שהבעל חייב לגרשן עקב סיבה הלכתית, נקראות "עוברת על דת". אשה שעברה על דת משה - כלומר עברה על ההלכה; עלולה להכשיל את הבעל באיסורי [[נדה]], [[מעשר]] או [[הפרשת חלה|חלה]]; או לחלופין עלולה להיות [[נדר|נודרת]] ואינה מקיימת, ועל פי חכמים בכך גורמת לבניה למות טרם זמנם ("כל הנודר ואינו מקיים בניו מתים") נקראת "עוברת על דת משה", שכן היא עברה על הכתוב ב[[תורה שבכתב]] שנכתבה על ידי [[משה רבינו]]. אשה שעברה על כללי ה[[צניעות]] שאינם כתובים בתורה בפירוש, כמו: [[ כיסוי ראש לנשים ביהדות|כיסוי ראש]] באופן אגבי (השערות מכוסות ב"קלתה" סל שהנוהג היה לשאת אותו על הראש וגם היה עשוי בצורה מיוחדת שתתאים לכך){{הערה|כיסוי ראש עצמו הוא חיוב מהתורה שנלמד מהפסוק בפרשת [[סוטה]] שבה כתוב "ופרע את ראש האשה" ומכך נראה שעד עכשיו השערות היו מכוסות}}, טוויה בשוק שיש בה שתי משמעויות: גילוי הזרועות במקום ציבורי{{הערה|לפי פירוש [[רב יהודה]] בשם [[שמואל (אמורא)|שמואל]] בכתובות עב ב וכנפסק להלכה}}, או שלשול חוט תפירה אדום בין רגליה, מנהג פריצות [[גוי]]י ידוע (בתקופת המשנה),{{הערה|לפי פירוש [[רב חסדא]] בשם אבימי, ובתוספות שם ד"ה בטווה)}} דיבורי קלות ראש ושחוק עם בחורים זרים{{הערה|כפירושו של רב יהודה בשם שמואל למשנה "ומדברת עם כל אדם"}}, קללות באופן של עזות פנים (מקללת את חמיה בפני בעלה או נכדיו) ודיבורים קולניים בענייני [[תשמיש]], באופן הנשמע לשכנים{{הערה|כתובות עב א וע"ב.}}. | ||
גרסה אחרונה מ־06:07, 31 באוקטובר 2012
|
|
| עוברת על דת (מקורות עיקריים) | |
|---|---|
| משנה | משנה כתובות ז ו |
| תלמוד בבלי | כתובות עב א -ב |
עוברת על דת הוא מונח הלכתי המגדיר אשה יהודיה נשואה שהתנהגותה או הופעתה אינה עולה בקנה אחד עם ההלכות שמכונות "דת משה" או "דת יהודית". המוגדרת ככזו מפסידה את דמי כתובתה.
במשנה[עריכה]
"אלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית. איזו היא דת משה? מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נידה, ולא קוצה לה חלה ונודרת ואינה מקיימת. איזו היא דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק, ומדברת עם כל אדם. אבא שאול אומר, אף המקללת יולדיו בפניו. רבי טרפון אומר, אף הקולנית" כתובות ז ו
בספרות ההלכה[עריכה]
על פי ההלכה, אדם שמגרש את אשתו מכיוון שהוא חפץ בכך מכל סיבה שהיא, חייב לתת לה כתובה. אך במקרה בו האשה הייתה אשמה בגירושין באופן מוחלט, והתנהגותה הסוררת גרמה לכך שלבעל יהיה אסור להתגורר עימה על פי הפסוק האומר "ומצא בה ערוות דבר ושלחה מביתה"[1] - במקרה שהאשה אינה נוהגת כראוי בצניעות, או אם היא מכשילה אותו באיסורים, ואסור לו לסמוך עליה במגוון הלכות, כגון נדה ואיסור והיתר. במצב עניינים זה אין הבעל חייב לתת לה את דמי כתובתה, והוא יכול לגרשה בגט ללא כתובה. אופן אחר שעליו דנה המשנה במקום אחר, הוא כאשר האשה חולה גופנית או נפשית ברמה גבוהה (המפורטת במשנה) והסתירה זאת מבעלה לפני נישואיהם (להוציא מומים חיצוניים שיכל לגלות בכוחות עצמו), שגם אז היא הגורם לגירושין והבעל פטור מלתת לה את דמי כתובתה.
נשים אלו, שהבעל חייב לגרשן עקב סיבה הלכתית, נקראות "עוברת על דת". אשה שעברה על דת משה - כלומר עברה על ההלכה; עלולה להכשיל את הבעל באיסורי נדה, מעשר או חלה; או לחלופין עלולה להיות נודרת ואינה מקיימת, ועל פי חכמים בכך גורמת לבניה למות טרם זמנם ("כל הנודר ואינו מקיים בניו מתים") נקראת "עוברת על דת משה", שכן היא עברה על הכתוב בתורה שבכתב שנכתבה על ידי משה רבינו. אשה שעברה על כללי הצניעות שאינם כתובים בתורה בפירוש, כמו: כיסוי ראש באופן אגבי (השערות מכוסות ב"קלתה" סל שהנוהג היה לשאת אותו על הראש וגם היה עשוי בצורה מיוחדת שתתאים לכך)[2], טוויה בשוק שיש בה שתי משמעויות: גילוי הזרועות במקום ציבורי[3], או שלשול חוט תפירה אדום בין רגליה, מנהג פריצות גויי ידוע (בתקופת המשנה),[4] דיבורי קלות ראש ושחוק עם בחורים זרים[5], קללות באופן של עזות פנים (מקללת את חמיה בפני בעלה או נכדיו) ודיבורים קולניים בענייני תשמיש, באופן הנשמע לשכנים[6].
בקרב חכמי בבל התקיים דיון האם אשה המורדת על דת משה ויהודית צריכה התראה, או שמא מפסידה את כתובתה ללא התראה[7]. רבי חנינא מסורא הביא ראיה מפורשת מברייתא שבה כתוב שגם נשים אלו אינן מפסידות את כתובתן ללא התראה.
בתלמוד מובא כי למרות שנשים כאלו מפסידות לא רק את כתובותיהן, אלא גם את תוספת הכתובה שהבעל הוסיף על דעת עצמו למרות שחז"ל לא חייבו אותו בכך.[8]
הערות שוליים
- ↑ דברים כד
- ↑ כיסוי ראש עצמו הוא חיוב מהתורה שנלמד מהפסוק בפרשת סוטה שבה כתוב "ופרע את ראש האשה" ומכך נראה שעד עכשיו השערות היו מכוסות
- ↑ לפי פירוש רב יהודה בשם שמואל בכתובות עב ב וכנפסק להלכה
- ↑ לפי פירוש רב חסדא בשם אבימי, ובתוספות שם ד"ה בטווה)
- ↑ כפירושו של רב יהודה בשם שמואל למשנה "ומדברת עם כל אדם"
- ↑ כתובות עב א וע"ב.
- ↑ סוטה כה א
- ↑ כתובות קא א