ניחום אבלים
|
|
אמירת דברי עדוד ונחמה לאבל.
ניחום אבלים הינו ענף ממצות גמילות חסדים. נאמר בתורה (בראשית כה, יא): "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו". בפסוק זה מצוי רמז למצות ניחום אבלים.
כשנכנסים לבית האבל או כשיוצאים ממנו, אין אומרים "שלום", שהרי האבלים אסורים בשאילת שלום. המנחמים ימתינו עד שהאבל יפתח בשיחה תחילה. המנחמים מדברים עם האבל דברי עדוד ותנחומים ועליהם לחזק את לבו לקבל עליו את גזירת שמים באהבה.
כאשר המנחם קם לצאת, הוא אומר: "המקום ינחם אותך (אתכם) בתוך שאר אבלי ציון וירושלים" ורבים מוסיפים, וגם גדולי ישראל, "ולא תוסיפו לדאבה עוד". בני עדות המזרח והספרדים[1] שמנחמים בנוסח: "מן השמים תנוחמו".
מי שלא ניחם את האבל בתוך ה"שבעה" ופוגשו בתוך ה"שלושים" מביע לו את תנחומיו (לאחר ה"שלושים" הוא אומר לו רק: "תתנחם").
מי שאבל על אביו או על אמו, ולא ניחמוהו קודם, מביעים לו תנחומים במשך י"ב חודש.
- ↑ עדות המזרח הן עדות שמקורן במדינות שממזרח לארץ ישראל, כולל צפון מזרח ודרום מזרח, כמו ירדן וסוריה (גם לבנון כלולה בהן אף שכולה צפונית לישראל וזאת כי אין לה קבוצת שייכות אחרת).הספרדים המכונים גם "המערביים" (בערבית"מוגרבים) מקורם בצפון אפריקה שהיא ברובה המכריע ממערב לא"י (מצרים היא החלקה דרומית וברובה דרומית מערבית.