נזיר

מישיר המדות, בהכרעה לצד קדושה ופרישות, כדי להגן על הנפש מנטיה קצונית להפקרות ולטמיעה בתוך חיים חמריים [עפ"י ע"ר א קעה]. קדוש מצד שנדבה רוחו אותו בהרגשתו הפנימית להיות מוסיף בעבודת השי"ת [פנק' ג רעח].

קדושת הנזירות

המשך יסוד הקדש הטבעי בתוך החיים החברתיים הכלליים ע"י אחד משאר אישי האומה, בתולדתו, שיכול להמשיך עליו, בבחירתו ורצונו הטוב, את קדושת הכהונה העליונה [עפ"י ע"ר א קעד].

קדושת הנזירות, גדל פרע שער ראשו והוא קדוש יהיה

רויה משביעת השפעת הקודש עד כדי הצמחת שריגים רבים ורחוקים המתילדים ג"כ בכל ענפי מעשים מדות הגיונות ומחשבות, והכל עולה בטהרת הקודש בלא עירבוב של דמיונות מעביבים ומחשיכים [קובץ ה רי]. "נזר אלהיו על ראשו"^[1]- החפץ המגמתי העומד ממעל לו [א"ק ב תקנה].

הערות שוליים