מצוה לבצוע: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(יצירת ערך מהספר האנציקלופדיה התורנית המרוכזת) |
אין תקציר עריכה |
||
| (5 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
בתלמוד מובאת גם דעה, לפיה משבאו בעלי הדין לדין, אסור להציע להם פשרה. להלכה נפסק: "מצוה לומר לבעלי הדין בתחילה: הדין אתם רוצים או הפשרה? - אם רצו בפשרה, עושים ביניהם פשרה... וכל בית דין שעושה פשרה תמיד, הרי זה משובח" {{מקור| | בתלמוד מובאת גם דעה, לפיה משבאו בעלי הדין לדין, אסור להציע להם פשרה. להלכה נפסק: "מצוה לומר לבעלי הדין בתחילה: הדין אתם רוצים או הפשרה? - אם רצו בפשרה, עושים ביניהם פשרה... וכל בית דין שעושה פשרה תמיד, הרי זה משובח" {{מקור|שולחן ערוך, חושן משפט, סימן יב, סעיף ב|כן}}. | ||
[[קטגוריה:סדרי הדיון]] | |||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | |||
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]] | |||
גרסה אחרונה מ־16:19, 28 במרץ 2013
|
|
מצוה לפשר בין בעלי הדין. פשרה בין בעלי הדין עדיפה על פסיקה של בית הדין.
בתלמוד מובאת גם דעה, לפיה משבאו בעלי הדין לדין, אסור להציע להם פשרה. להלכה נפסק: "מצוה לומר לבעלי הדין בתחילה: הדין אתם רוצים או הפשרה? - אם רצו בפשרה, עושים ביניהם פשרה... וכל בית דין שעושה פשרה תמיד, הרי זה משובח" (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן יב, סעיף ב).