מנצפ"ך: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
צורת האותיות הכפולות מ,נ,צ,פ,כ, הנכתבות בסוף התיבה בצורה שונה ממה שנכתב באמצעתה (או בתחלתה)
[[תמונה:Mancepach.png|שמאל|ממוזער|250px|אותיות מנצפ"ך בכתב ארמי (בשחור) והצורות הסופיות (באדום) והאמצעיות (בכחול) המתאימות בכתב עברי מרובע]]
נתקנו בהר סיני אך במשך הזמן שכחום הסופרים והיו משתמשים במילים אלה פעמים בצורתם הסופית ופעמים בצורתם הרגילה(כפי שכותבים אותם באמצע ובהתחלה)
'''מנצפ"ך''' הן חמש האותיות ב[[אלפבית עברי|אלפבית העברי]] שצורתן משתנה כאשר הן מופיעות בסוף מילה<ref>במקרים מועטים משמרות האותיות פ״א וכ״ף את צורתן גם בסוף מילה: פ״א דגושה בסוף מילה לועזית ([[מיקרוסקופ]]), שם (פִילִיפּ) או ב[[סלנג]] (חַרָפּ), כ״ף בתעתיק האות הערבית ك (בית סוריכ).</ref>.
וחזרו ה[[נביאים]] ותיקנו את המקום הנכון לשתי הצורות כפי שהיה מתחילה
 
מקור שתי הצורות של אותיות מנצפ"ך הוא באות קדומה אחת שדומה לצורה הסופית. מקורו של ה[[כתב עברי|כתב העברי]] המודרני ב[[כתב]] ה[[סופר]]ים ה[[כתב ארמי|ארמים]] שכתבו עבור [[האימפריה הפרסית]] בה שימשה ה[[שפה]] ה[[ארמית]] כ[[לינגואה פרנקה]]. בכתב זה הייתה לכל אות צורה אחת בלבד. בעברית הייתה מסורת של כתיבה בלתי פורמאלית ואותיות מנצפ"ך המופיעות באמצע מילה קיבלו צורה חדשה, "מעוגלת" יותר, ללא ה"זנבון" שהפריע למהירות הכתיבה. בסוף מילה צורת האותיות הללו לא הפריעה שכן בלאו הכי ה[[יד]] נעצרת, ועל כן הצורה הסופית של אותיות נצפ"ך כמעט זהה לצורת האות בארמית. יוצאת מן הכלל היא [[מ|מ"ם]] שמקבילתה הארמית לא דומה גם לצורה הסופית.
 
על פי דעה ב[[תלמוד בבלי]] ([[מסכת שבת]] קד, א) חידשו את חמש האותיות הללו ה[[נביאים]] או בלשון התלמוד: "מנצפך צופים אמרום". על פי מסקנת הדיון שם הנביאים לא חידשו אלא סידרו מחדש. בעלי ה[[תוספות]] שם דנים בשאלה מדוע קוראים לאותיות אלו "מנצפך" ולא כסדרן "כמנפצ", ועונים שמנצפך מבטא במשמעותו מן צופים.
 
[[פיוט|פייטני]] ה[[תפילה (יהדות)|תפילה]] אף הם עשו שימוש בייחודן של אותיות מנצפ"ך. כך, בנוסח [[תפילת העמידה]] ל[[תפילת מוסף|מוסף]] של [[שבת]] נפתחת ברכת היום, ברכת השבת שבתפילת העמידה, במילים הסדורות לפי האות הפותחת כל מילה, וזאת על פי סדר הא"ב מן הסוף אל ההתחלה (בסדר תשר"ק), מן האות תי"ו, שי"ן, קו"ף ואילך:  תכנת שבת רצית קרבנותיה צוית פקודיה  וכו' עד לאות א' במילה 'אז'. מכאן ואילך ממשיך הנוסח לפי סדר אותיות מנצפך: מ'סיני נ'צטוו צ'יוויי פ'עליה כ'ראוי'.
 
בשפה ה[[ערבית]] ישנה תופעה דומה, בה אותיות מסוימות נכתבות בצורה שונה על פי מיקומם במילה. בנוסף על העברית, בערבית יש לאותיות מסוימות צורה שונה לא רק באמצע המילה או סופה אלא גם בתחילתה.
 
גם האות היוונית [[סיגמא]] מופיעה כאות קטנה בשתי צורות: בתחילת מילה או באמצעה: <font size=+1>σ</font> וכאות סופית: <font size=+1>ς</font>.
 
{| class="wikitable" border="1"  align="center" cellpadding="3" bgcolor="#ccccff"
|- align="center"
!rowspan=2| אות באלף בית
!colspan=2| בכל המילה
!colspan=2| בסוף המילה
! הערות
|- align="center"
|בדפוס||בכתב||בדפוס||בכתב
| rowspan=4| &nbsp;
|- align="center"
| [[מ|מם]] || מ || [[תמונה:Hebrew letter Mem handwriting.svg|10px]] || ם || [[תמונה:Hebrew letter Mem-final handwriting.svg|10px]]
|- align="center"
| [[נ|נון]] || נ|| [[תמונה:Hebrew letter Nun handwriting.svg|10px]] || ן || [[תמונה:Hebrew letter Nun-final handwriting.svg|10px]]
|- align="center"
| [[צ|צדי]] || צ || [[תמונה:Hebrew letter Tsadik handwriting.svg|10px]] || ץ || [[תמונה:Hebrew letter Tsadik-final handwriting.svg|10px]]
|- align="center" valign="top"
| [[פ|פא]] || פ || [[תמונה:Hebrew letter Pe handwriting.svg|10px]] || ף || [[תמונה:Hebrew letter Pe-final handwriting.svg|10px]]
|ף נכתבת רק בלי [[דגש קל|דגש]]; עם דגש נכתבת פּ
|- align="center" valign="top"
| [[כ|כף]] || כ || [[תמונה:Hebrew letter Kaf handwriting.svg|10px]] || ך || [[תמונה:Hebrew letter Kaf-final handwriting.svg|10px]]
| בתיעתוק של האות ﻚ מ[[אלפבית ערבי|האלפבית הערבי]] נהוג לכתוב '''כ''' גם בסוף המילה, על אף שהצורה "ךּ" קיימת, לדוגמה בברכת הכוהנים: "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ"
|}
 
==הערות==
<references/>
 
{{כתב עברי}}
 
[[קטגוריה: עברית]]

גרסה מ־17:52, 10 באוגוסט 2009

קובץ:Mancepach.png
אותיות מנצפ"ך בכתב ארמי (בשחור) והצורות הסופיות (באדום) והאמצעיות (בכחול) המתאימות בכתב עברי מרובע

מנצפ"ך הן חמש האותיות באלפבית העברי שצורתן משתנה כאשר הן מופיעות בסוף מילה[1].

מקור שתי הצורות של אותיות מנצפ"ך הוא באות קדומה אחת שדומה לצורה הסופית. מקורו של הכתב העברי המודרני בכתב הסופרים הארמים שכתבו עבור האימפריה הפרסית בה שימשה השפה הארמית כלינגואה פרנקה. בכתב זה הייתה לכל אות צורה אחת בלבד. בעברית הייתה מסורת של כתיבה בלתי פורמאלית ואותיות מנצפ"ך המופיעות באמצע מילה קיבלו צורה חדשה, "מעוגלת" יותר, ללא ה"זנבון" שהפריע למהירות הכתיבה. בסוף מילה צורת האותיות הללו לא הפריעה שכן בלאו הכי היד נעצרת, ועל כן הצורה הסופית של אותיות נצפ"ך כמעט זהה לצורת האות בארמית. יוצאת מן הכלל היא מ"ם שמקבילתה הארמית לא דומה גם לצורה הסופית.

על פי דעה בתלמוד בבלי (מסכת שבת קד, א) חידשו את חמש האותיות הללו הנביאים או בלשון התלמוד: "מנצפך צופים אמרום". על פי מסקנת הדיון שם הנביאים לא חידשו אלא סידרו מחדש. בעלי התוספות שם דנים בשאלה מדוע קוראים לאותיות אלו "מנצפך" ולא כסדרן "כמנפצ", ועונים שמנצפך מבטא במשמעותו מן צופים.

פייטני התפילה אף הם עשו שימוש בייחודן של אותיות מנצפ"ך. כך, בנוסח תפילת העמידה למוסף של שבת נפתחת ברכת היום, ברכת השבת שבתפילת העמידה, במילים הסדורות לפי האות הפותחת כל מילה, וזאת על פי סדר הא"ב מן הסוף אל ההתחלה (בסדר תשר"ק), מן האות תי"ו, שי"ן, קו"ף ואילך: תכנת שבת רצית קרבנותיה צוית פקודיה וכו' עד לאות א' במילה 'אז'. מכאן ואילך ממשיך הנוסח לפי סדר אותיות מנצפך: מ'סיני נ'צטוו צ'יוויי פ'עליה כ'ראוי'.

בשפה הערבית ישנה תופעה דומה, בה אותיות מסוימות נכתבות בצורה שונה על פי מיקומם במילה. בנוסף על העברית, בערבית יש לאותיות מסוימות צורה שונה לא רק באמצע המילה או סופה אלא גם בתחילתה.

גם האות היוונית סיגמא מופיעה כאות קטנה בשתי צורות: בתחילת מילה או באמצעה: σ וכאות סופית: ς.

אות באלף בית בכל המילה בסוף המילה הערות
בדפוס בכתב בדפוס בכתב  
מם מ קובץ:Hebrew letter Mem handwriting.svg ם קובץ:Hebrew letter Mem-final handwriting.svg
נון נ קובץ:Hebrew letter Nun handwriting.svg ן קובץ:Hebrew letter Nun-final handwriting.svg
צדי צ קובץ:Hebrew letter Tsadik handwriting.svg ץ קובץ:Hebrew letter Tsadik-final handwriting.svg
פא פ קובץ:Hebrew letter Pe handwriting.svg ף קובץ:Hebrew letter Pe-final handwriting.svg ף נכתבת רק בלי דגש; עם דגש נכתבת פּ
כף כ קובץ:Hebrew letter Kaf handwriting.svg ך קובץ:Hebrew letter Kaf-final handwriting.svg בתיעתוק של האות ﻚ מהאלפבית הערבי נהוג לכתוב כ גם בסוף המילה, על אף שהצורה "ךּ" קיימת, לדוגמה בברכת הכוהנים: "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ"

הערות

  1. במקרים מועטים משמרות האותיות פ״א וכ״ף את צורתן גם בסוף מילה: פ״א דגושה בסוף מילה לועזית (מיקרוסקופ), שם (פִילִיפּ) או בסלנג (חַרָפּ), כ״ף בתעתיק האות הערבית ك (בית סוריכ).

תבנית:כתב עברי