מלחמה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


התנאים הנדרשים ליציאה למלחמה

  1. להמלך בסנהדרין
  2. החלטה של המלך

שינוי במעמד ערך חיי אדם בזמן מלחמה

  1. בדרך כלל אדם נענש על שהרג אדם אחר, כנאמר בתורה {{מקור|בראשית ט, ה-ו|כן]}: "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם. שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". הנצי"ב מחדש, שבעת מלחמה אין אדם נענש על הריגת האוייב. שבעת מלחמה הוא "עת לשנוא" ו"עת להרוג"‏[1], ואין האדם נענש על כך כלל[2]
  2. מותר למלך ישראל לערוך מלחמת הרשות, ואף שהמלחמה אינה מלחמת מצווה או חובה, וידוע שייהרגו בה כמה מישראל, מותר לצאת למלחמה זו[3].
  3. אדם מר נפש שרוצה להתאבד רשאי לצאת למלחמה ולפעול שישימו אותו במקום מסוכן ביותר, אף שבוודאות יהרג בו, ואין בזה איסור נטילת נפש עצמו. זאת משום שבמלחמה "עת להרוג" ועת לסכן עצמו, וכל שהוא צורך המלחמה ראשי לעשות כך[4].

לחימה באמצעות התורה

  1. זכות לימוד התורה היא כלי נשק לישראל לנצח במלחמותיו. ככל שהמלחמה כבדה יותר כן יש להעמיק יותר בלימוד הלכה ועל ידי כך "חרב התורה" הלוחמת לישראל מתחדדת והופכת למשוננת יותר[5].

הערות שוליים:

  1. עפ"י קהלת ג, ג-ח.
  2. העמק דבר על בראשית פרק ט פסוק ה - מיד איש אחיו. פירש הקב"ה אימתי האדם נענש בשעה שראוי לנהוג באחוה. משא"כ בשעת מלחמה ועת לשנוא אז עת להרוג ואין עונש ע"ז כלל. כי כן נוסד העולם. וכדאי' בשבועות ל"ה מלכותא דקטלא חד משיתא לא מיענש ואפי' מלך ישראל מותר לעשות מלחמת הרשות אע"ג שכמה מישראל יהרגו עי"ז (והיינו דאי' בקידושין מ"ג מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו כך אוריה החתי אי אתה נענש עליו. ויש להבין הדמיון. אבל באשר אוריה לא היה באמת מורד במלכות אלא שדוד המלך דנהו למורד במלכות. וקאמר שיש למלך רשות לזה כמו שהיה לו רשות לעשות מלחמה עם בני עמון. (וע' ס' דברים כ' ח').
  3. העמק דבר על בראשית ט, ה
  4. העמק דבר על דברים פרק כ פסוק ח - איש מצוק ומר נפש מבקש המות אלא שאסור לאבד א"ע. וטוב לפניו הנפל במלחמה. ואין איסור במלחמה כמו שאין המלך מוזהר מלעשות מלחמת הרשות הגורם סכ"נ. אלא מלחמה שאני וע' שבועות דל"ה במלכות דקטלא כו'. ה"נ אין איסור לאדם להכניס עצמו במלחמה ולסכן עצמו
  5. העמק דבר על בראשית יד, יד.