מירון הקדומה: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מירון הקדומה''' נחשפה דרומית ל[[בית הכנסת העתיק במירון]] וצפונית ל[[קבר רבי שמעון בר יוחאי]]. בחפירות התגלו שבע שכבות יישוב מ[[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל| | '''מירון הקדומה''' נחשפה דרומית ל[[בית הכנסת העתיק במירון]] וצפונית ל[[קבר רבי שמעון בר יוחאי]]. בחפירות התגלו שבע שכבות יישוב מ[[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל|תקופה הלניסטית]] עד ל[[התקופה הממלוכית בארץ ישראל|תקופה הממלוכית]]. תקופת הפריחה של היישוב הייהת בין המאה ה-2 לבין המאה ה-4 - המועד בו הוקס בית הכנסת. במירון הקדומה נחשף בנוסף לבית כנסת גם שרידים הקשורים לחיי הכפר: בתים פרטיים, בורות-מים ומיתקני-תעשייה. החפירות נערכו בשנים 1971-1977 מטעם בתי-ספר האמריקאיים לחקר המזרח בראשות אריך מאירס. | ||
==על החפירות== | ==על החפירות== | ||
בחפירות נמצאו 1,200 [[מטבע|מטבעות]] משכבות חפירה שונות ומכלול משמעותי של [[קיראמיקה]]. על בסיס הממצאים ניתן היה לשחזר את מירון הקדומה. | |||
* בשנים 135 עד 250 - היא לאחר [[מרד בר כוכבא]] - ניתן היה להבחין בגושי בתים, כנראה של משפחות שבקשו לפתוח בחיים לדשים אחרי המרד. כלכלת התושבים הייתה בעיקר: [[תבואה]], [[קטניות]] ו[[זית|זיתים]]. גם התגלה בית מלאכה ל[[נגרות]]. בעיר התחתונה התגלה [[מקווה טהרה]] - עדות לשמירת המצוות על ידי תושבי המקום. | |||
==בית הכנסת העתיק במירון== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[בית הכנסת העתיק במירון]]}} | |||
מרכז חיי הכפר היה בית הכנסת הגדול, המיוחס לתקופה 250 - 360 שנה. המבנה מעיד על עושרם של תושבי המקום ועל המקריות של האמנים שבנוהו, כאשר חלקו המערבי חצוב בסלע. | |||
==רמת החיים== | |||
באחד המבנים נתגלה מחסן, אשר כלל גרינים מפוחמים של :תבואה, פולים ואגוזים וכן קערות [[זכוכית]]. אחד החוקרים סבור כי מדובר ב[[הקדש]], אולי משתי סיבות: הגישה למחסן הייתה קשה והמזון פוחם בכוונה, לפני שאוחסן, אך לא עד כדי כך שייאבד מצורתו. | |||
כלי הזכוכית שהתגלו היו מגוונים ןאיכותם הייתה גבוהה. [[כלי מרס|כלי החרס]] היו מתוצרת מקומית אך גם היו כלי חרס מיובאיםץ | |||
==נטישת המקום== | |||
מירון הקדומה ננטשה סמוך לנת 360. חפצי-ערך לא התגלו בחפירות, מכאן שנלקחו על ידי התושבים. היישוב לא נעזב בסערת מלחמה שכן, המטבעות שנמצאו בו היו מקופות שקדמו לעזיבת המקום. השערת החוקרים היא שהתושבים עזבו אותו ב[[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|תקופה הביזנטית]] מחמת עול המיסים. במאה ה-8 התחדש היישוב עד לתקופה הממלוכית. | |||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
גרסה מ־14:46, 22 בספטמבר 2008
|
|
מירון הקדומה נחשפה דרומית לבית הכנסת העתיק במירון וצפונית לקבר רבי שמעון בר יוחאי. בחפירות התגלו שבע שכבות יישוב מתקופה הלניסטית עד לתקופה הממלוכית. תקופת הפריחה של היישוב הייהת בין המאה ה-2 לבין המאה ה-4 - המועד בו הוקס בית הכנסת. במירון הקדומה נחשף בנוסף לבית כנסת גם שרידים הקשורים לחיי הכפר: בתים פרטיים, בורות-מים ומיתקני-תעשייה. החפירות נערכו בשנים 1971-1977 מטעם בתי-ספר האמריקאיים לחקר המזרח בראשות אריך מאירס.
על החפירות
בחפירות נמצאו 1,200 מטבעות משכבות חפירה שונות ומכלול משמעותי של קיראמיקה. על בסיס הממצאים ניתן היה לשחזר את מירון הקדומה.
- בשנים 135 עד 250 - היא לאחר מרד בר כוכבא - ניתן היה להבחין בגושי בתים, כנראה של משפחות שבקשו לפתוח בחיים לדשים אחרי המרד. כלכלת התושבים הייתה בעיקר: תבואה, קטניות וזיתים. גם התגלה בית מלאכה לנגרות. בעיר התחתונה התגלה מקווה טהרה - עדות לשמירת המצוות על ידי תושבי המקום.
בית הכנסת העתיק במירון
- ערך מורחב - בית הכנסת העתיק במירון
מרכז חיי הכפר היה בית הכנסת הגדול, המיוחס לתקופה 250 - 360 שנה. המבנה מעיד על עושרם של תושבי המקום ועל המקריות של האמנים שבנוהו, כאשר חלקו המערבי חצוב בסלע.
רמת החיים
באחד המבנים נתגלה מחסן, אשר כלל גרינים מפוחמים של :תבואה, פולים ואגוזים וכן קערות זכוכית. אחד החוקרים סבור כי מדובר בהקדש, אולי משתי סיבות: הגישה למחסן הייתה קשה והמזון פוחם בכוונה, לפני שאוחסן, אך לא עד כדי כך שייאבד מצורתו.
כלי הזכוכית שהתגלו היו מגוונים ןאיכותם הייתה גבוהה. כלי החרס היו מתוצרת מקומית אך גם היו כלי חרס מיובאיםץ
נטישת המקום
מירון הקדומה ננטשה סמוך לנת 360. חפצי-ערך לא התגלו בחפירות, מכאן שנלקחו על ידי התושבים. היישוב לא נעזב בסערת מלחמה שכן, המטבעות שנמצאו בו היו מקופות שקדמו לעזיבת המקום. השערת החוקרים היא שהתושבים עזבו אותו בתקופה הביזנטית מחמת עול המיסים. במאה ה-8 התחדש היישוב עד לתקופה הממלוכית.
לקריאה נוספת
אריך מאירס, מירון הקדומה - חמש עונות חפירה, מתוך "קדמוניות" תשמ"א , עמ' 111 -