מיקרופדיה תלמודית:כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:25, 5 בפברואר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">הגדרה</span><ref><span dir="rtl"> לא, טורים רנט-רסח.</span></ref> <span dir="rtl">- לשון כללית הכתובה בתורה...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרה[1] - לשון כללית הכתובה בתורה, ואחריה לשון פרטית, או להיפך, כשלשונות אלו צריכות זו לפירושה של זו, אינן נדרשות לא במידת כלל ופרט (ראה ערכו. שאין בכלל אלא מה שבפרט), ולא במידת פרט וכלל (שהכלל מוסיף על הפרט), אלא למדים משתיהן יחד.

כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל היא אחת משלש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן (ראה ערכו) שמנה רבי ישמעאל (ברייתא דרבי ישמעאל בריש תורת כהנים; מכילתא בא טז; תנחומא בא יא).

המידה

כלל הצריך לפרט אין דנים אותו בכלל ופרט (ראה ערכו), כדין כלל הקודם לפרט בכתוב, שאין בכלל אלא מה שבפרט (ראה ערך כלל ופרט; פרט וכלל), אלא מרבים מן הכלל עוד דברים הדומים לפרט (ראה חולין פח ב). וכן כשהפרט קודם בכתוב לכלל אין דנים אותו בפרט וכלל, לומר שהכלל מוסיף על הפרט כל דבר (ראה ערך הנ"ל), ואין מרבים אלא דברים הדומים לפרט (ראה תוספות פסחים עה א ד"ה למעוטי, ותוספות הרשב"א שם).

ופעמים שאין מרבים כלום מכלל הצריך לפרט, אלא שלמדים בין מן הכלל ובין מן הפרט, ואין הולכים לא אחר הכלל לחוד כדרך פרט וכלל, ולא אחר הפרט לחוד כדרך כלל ופרט (ראה להלן). ומידה זו קרובה למידת כלל ופרט וכלל (ראה ערכו), שדורשים בין את הכלל ובין את הפרט (ראב"ד [שושנה] ברייתא דרבי ישמעאל ב).

דוגמאות

כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל: נאמר קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר (שמות יג ב), יכול אף נקבה במשמע, תלמוד לומר הַזָּכָר (דברים טו יט), אי זכר, יכול אפילו יצאה נקבה לפניו, תלמוד לומר פֶּטֶר רֶחֶם (שמות שם יב). אי פטר רחם, יכול אפילו יצא אחר יוצא דופן (ראה ערכו), תלמוד לומר בְּכוֹר (שמות שם ב. ברייתא דרבי ישמעאל שם, ובכורות יט א).

כלל הצריך לפרט: וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר (ויקרא יז יג), שנאמר בענין כסוי הדם (ראה ערכו), אין דורשים בכלל ופרט (ראה ערכו), לומר שאין בכלל אלא מה שבפרט, ויכסהו בעפר ולא בדבר אחר, לפי ש"וכסהו" הוא כלל הצריך לפרט, ואין דנים אותו בכלל ופרט (חולין פח ב).

פירושה וגדרה

בפירוש מידה זו נחלקו ראשונים:

* יש מפרשים "כלל הצריך לפרט", שאין משמעותו של הכלל ידועה עד שיבוא הפרט ויפרשו (רש"י בכורות יט א ד"ה ת"ל), כגון בדרשת "בכור" ו"פטר רחם" (ראה לעיל), ש"בכור" אפשר לפרשו בכמה אופנים, והוצרך "פטר רחם" לפרש שאינו אלא כשהוא ראשון ללידה ולפתיחת הרחם (רש"י שם ד"ה בכור).

וכן בדרשת "וכסהו בעפר", הכלל "וכסהו" יש לו שני מובנים: כיסוי בכפיית כלי, וכיסוי בדבר המתערב שהדם נבלע בו, ו"בעפר" מפרשו שהוא בדבר המתערב (רש"י שם ד"ה ת"ל, וחולין פח ב ד"ה כלל (הא')), וכיון שהפרט צריך לפרש, לא בא למעט אלא כיסוי שאינו מתערב, אבל בכיסוי המתערב לא מיעט כלום (ראה רש"י חולין שם). ואינו דומה לכלל ופרט (ראה ערכו), ששם הכלל ידוע פירושו, אלא שהוא כולל דברים רבים, ובא הפרט למעט מן הכלל, ואז אין בכלל אלא מה שבפרט (רש"י בכורות שם), והלכה למשה מסיני (ראה ערכו) היא שבזה אין דנים כלל ופרט (יחוסי תנאים ואמוראים [בלוי] עמ' תשכג).

ולפי זה דרשת "בכור" ו"הזכר" למעט נקבה היא במידת "כלל ופרט", שהרי הפרט אינו מפרש אלא ממעט נקבות, מה שאין כן דרשת "בכור" ו"פטר רחם" היא כלל הצריך לפרט, שהפרט מפרש שאין בכור אלא פטר רחם (רש"י שם).

ויש שכתבו שלשיטה זו כלל הצריך לפרט אינו אלא במקום שעוקר את הכלל ממשמעותו, כגון "בכור", שמשמעותו הזכר הראשון שנולד, והפרט "פטר רחם" עקרו ממשמעותו, וכן "וכסהו" משמע יותר כפיית כלי, והפרט עקר את משמעותו, ואינו דומה לכלל ופרט, שהכלל כולל כמה דברים, והפרט מפרש אחד מהם אבל אינו עוקר את הכלל ממשמעותו (תוספות הרא"ש חולין שם בדעת רש"י).

לשיטה זו "פרט הצריך לכלל" היינו שהפרט צריך לפירושו של הכלל, כגון "זכר" ו"פטר רחם" שהם פרטים, ואלמלא הכלל "בכור" היינו אומרים שכל זכר או כל פטר רחם קדוש, אפילו כשאינו בכור (רש"י בכורות שם).

* יש מפרשים כלל הצריך לפרט שהוא כלל שהפרט מוסיף עליו דין שאינו משתמע מן הכלל (ראה תוספות בכורות שם ד"ה כיצד, וחולין שם ד"ה כלל בשם רבינו תם), כגון "וכסהו בעפר", שמשמע כיסוי מלמעלה, ו"בעפר" למדים שצריך שיהא עפר אף מלמטה (ראה ערך כסוי הדם. רבינו תם שם ושם).

ופרט הצריך לכלל היינו שהכלל ממעט ממשמעו של הפרט, כגון "פטר רחם", שהוא פרט, ומשמעו אף הבא אחר יוצא דופן, ו"בכור", שהוא כלל, וממעט את הבא אחר יוצא דופן (ראה תוספות שם ושם).

* ויש מפרשים "כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל", ששניהם צריכים זה לזה, שכל אחד מהם סותם דבר אחד ומפרש דבר אחר, ש"בכור" משמע אפילו יוצא דופן, ו"פטר רחם" ממעטו, ו"פטר רחם" משמע אפילו הבא אחר יוצא דופן, ו"בכור" ממעטו, ולכן שניהם חשובים "כלל" ושניהם חשובים "פרט", ואין לדורשם במידת כלל ופרט (ר"י בתוספות בכורות שם; תוספות חולין שם בפירוש ב).

וכעין זה פירשו גאונים וראשונים, שהוא כלל שלא יתכן בלא הפרט, ופרט שלא יתכן בלא הכלל (רבנו סעדיה גאון לברייתא דרבי ישמעאל שם), כגון "בכור" שהוא כלל ו"זכר" שהוא פרט, והכלל צריך לפרט כדי למעט נקבה, והפרט צריך לכלל כדי למעט פשוט (רבנו סעדיה גאון שם).

* ומהאחרונים יש מפרשים אף הם שמידה אחת היא, ובאופן אחר, שכלל הצריך לפרט הוא כלל שאינו מהווה "כלל" אלא בצירוף הפרט שעמו, ופרט הצריך לכלל הוא פרט שאינו מהווה "פרט" אלא בצירוף הכלל שעמו, וכגון "בכור" ו"זכר", שה"בכור" אינו כלל יותר מה"זכר", שאדרבה, זכר כולל אפילו שאינו בכור, ואין "בכור" חשוב כלל אלא לגבי הצירוף של "בכור זכר" יחד, וכן "בכור" ו"פטר רחם", הרי "פטר רחם" כולל אף הבא אחר יוצא דופן שאינו "בכור", אלא ש"בכור" הוא כלל לגבי הצירוף של "בכור פטר רחם", ולכן אין דנים אותם בכלל ופרט (עזרת כהנים לברייתא דרבי ישמעאל שם).

* ויש מפרשים "כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל", שעיקר הדרשה היא בדרך כלל ופרט, שאין בכלל אלא מה שבפרט, ומידה זו עוסקת בענין אחד שנאמרו בו פעמיים כלל ופרט, כגון הפסוק קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם (שמות יג ב), שאין בכלל אלא מה שבפרט, בכור שהוא פטר רחם, והפסוק כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ (דברים טו יט), שאין בכלל אלא מה שבפרט, בכור שהוא זכר, ואילו היו שני הפרטים נאמרים במקרא אחד עם הכלל, היינו אומרים שדי באחד מהם, שאם הולד הוא פטר רחם או שהוא זכר הרי הוא קדוש בבכורה, ומחמת המדה של כלל הצריך לפרט התחדש שכיון שנאמרו בשני פסוקים נפרדים, אין בכלל אלא שני הפרטים יחד (ספר כריתות לר"ש מקינון בתי מדות ח). ופירושה כלל הצריך לפרט למעט ופרט הצריך לכלל למעט (ספר כריתות שם), היינו שאילמלא נאמר עוד כלל, לא היינו מצריכים את שני הפרטים, אבל עכשיו שנאמר עוד כלל ופרט בפני עצמו הרי זה מלמדנו שצריכים את שני הפרטים יחד (מידות טובות על מכילתא שם).

בכלל ופרט מרוחקים

כלל הצריך לפרט, יש שכתבו שאפילו כשהפרט והכלל מרוחקים זה מזה הרי הם נדרשים יחד, אף לסוברים שמידת כלל ופרט (ראה ערכו) אינה נוהגת במרוחקים זה מזה (ראה ערך כלל ופרט: במרוחקים זה מזה. מהרי"ט אלגזי בכורות ב כד; הגהות יעב"ץ פסחים ו ב ובכורות יט א ושאילת יעב"ץ ב קט), לפי שכלל ופרט נדרשים על פי סדרם, שאם הכלל קודם אין בכלל אלא מה שבפרט, ואם הפרט קודם נעשה הכלל מוסיף על הפרט (ראה ערך הנ"ל), וכשהם מרוחקים זה מזה אין לדורשם על פי סדרם, שאין מוקדם ומאוחר בתורה (ראה ערכו), אבל כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל שנדרשים יחד ולא על פי סדרם, נדרשים אף כשהם מרוחקים זה מזה (יעב"ץ בכורות שם ובשאילת יעב"ץ שם).

בכלל ופרט וכלל

אף במידת כלל ופרט וכלל (ראה ערכו) כתבו ראשונים שאם היה הכלל צריך לפרט אין דנים אותו בכלל ופרט וכלל (ראה ראב"ד לברייתא דרבי ישמעאל במידות פרט וכלל וכלל הצריך לפרט).

הערות שוליים

  1. לא, טורים רנט-רסח.