מיקרופדיה תלמודית:כותל מערבי

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־19:58, 31 בינואר 2023 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרה[1] - קיר שנשאר מאחת החומות שהקיפו את המקדש, במערבו.

מהותו ומעלתו

מהותו

הכותל הידוע כ"כותל מערבי", הוא חלק מחומת הר-הבית (ראה ערכו. כפתור ופרח ו, עמ' קיב במהדורת בית המדרש להלכה בהתישבות; פאת השלחן ג יב; תבואות הארץ ז; אבני נזר יו"ד תנ; ועוד)[2], ועליו אמר הכתוב: הִנֵּה זֶה - הקדוש ברוך הוא - עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ (שיר השירים ב ט) - הכותל המערבי (שמש ומגן, כותל מערבי) - שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם (במדבר רבה יא ב; שיר השירים רבה ב ד). ודווקא כותל המערבי - מכל הכתלים שהקיפו את בית המקדש בשאר רוחות - אינו חרב לעולם, לפי שהשכינה במערב (במדבר רבה שם).

קדושתו

עובי הכותל - ושאר כתלים של הר הבית - נתקדש בקדושת הר הבית (משכנות לאביר יעקב תמיד ב א א, על פי ירושלמי פסחים ז יב; תשובת האדר"ת במשכנות לאביר יעקב שם; עיר הקודש והמקדש ד ז)[3].

הכנסת אצבעות בתוכו

בהכנסת אצבעות לחורים שבכותל, נחלקו אחרונים:

  • יש הסוברים שכיון שעובי הכותל נתקדש בקדושת הר הבית, אסורה לאותם שאסורים להיכנס להר-הבית (ראה ערכו) - שאסור לזב (ראה ערכו) וזבה (ראה ערכו) ונדה (ראה ערכו) ויולדת (ראה ערכו) ובעל- קרי (ראה ערכו) להיכנס לשם (ראה ערך טומאת מקדש וקדשיו) אף בזמן הזה שהבית חרב (ראה ערך בית המקדש: קדושתו) - ואף על פי שלא נכנס כל גופם, אלא ראשי האצבעות בלבד, מכל מקום אף ביאה-במקצת (ראה ערכו) אסורה, לסוברים כן (ראה ערך הנ"ל: במקדש. משכנות לאביר יעקב שם, ושהאדר"ת הסכים עמו; עיר הקודש והמקדש שם).
  • ויש הסוברים שאף אותם האסורים להיכנס להר הבית, מותר להם להכניס את ידיהם לנקבי הכותל, ואין בדבר איסור משום ביאה במקצת (כן משמע מאבני נזר יו"ד תנ-תנא; הליכות שלמה א תפילה ו הערה 41), שאין ביאה במקצת חשובה ביאה אלא במקום שראוי לכניסת כולו, אבל חורי הכותל שאין אפשרות שכל גופו של אדם יכנס בהם, אין להחשיב את הכנסת הידים כביאת כולו, ולפיכך הכנסתן מותרת (משנתו של רבי עקיבא יב)[4].

נגיעה בו

לאוסרים להכניס את הידים לחורי הכותל, נחלקו אחרונים אם האיסור חל אף על הנגיעה בו, שמא יכניסו את הידים לחורים, או שמדרבנן אסורה גם הנגיעה כביאה (משכנות לאביר יעקב שם); או שהנגיעה בכותל מותרת (עיר הקודש והמקדש ד ז ד).

הימצאות ברחבה שלפני הכותל

הכותל הוא חומת הר הבית (ראה לעיל), והמקום הסמוך אליו אינו מהר הבית, ומותר לטמאים להימצא שם (אבני נזר שם; משכנות לאביר יעקב שם, בשם רי"ל דיסקין)[5].

מעילה באבנים

אבני הכותל, בזמן שבית המקדש היה קיים, היה בהן איסור מעילה (ראה ערכו. משכנות לאביר יעקב תמיד ב ז; אגרות משה יו"ד ד סג; כן משמע מהיכל יצחק או"ח יח) - כאבני שאר חומות הר הבית, שהיה בהן מעילה לדעתם - שהר הבית וכתליו הקדש הם (אגרות משה שם, על פי רמב"ם מעילה ח ד)[6].

אחר החורבן, נחלקו אחרונים:

  • יש סוברים שאין באבני הכותל איסור מעילה, לפי שנתחללו - כנלמד מהכתוב: וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ (יחזקאל ז כב. עבודה זרה נב ב) - עם כניסת הגויים לבית המקדש (שו"ת הרדב"ז ב תקצו, ושו"ת חתם סופר יו"ד רסד, לפי הר הקודש עמ' רע; כן משמע מתפארת ישראל מדות א, יכין מט; משכנות לאביר יעקב תמיד ב א א, בשם ר"י דיסקין), ומכל מקום יש סוברים שאף לדעה זו, אסור להשתמש באבנים, משום המצוה לירא מן המקדש, ואין להתיר השימוש אלא לצורך מצוה (עיר הקודש והמקדש ד ח ט; הר הקודש עמ' רסט ורעב ורעג), כגון לסמוך על הכותל את הראש והידים בזמן נפילת אפים (הר הקודש עמ' רעב).
  • ויש סוברים שהאבנים לא נתחללו (משכנות לאביר יעקב שם; עיר הקודש והמקדש שם; אגרות משה יו"ד ד סג), ואסור ליקח אבן מהכותל (משכנות לאביר יעקב שם; עיר הקודש והמקדש ד ט; אגרות משה שם), ואסור להשתמש בחתיכה שנשברה מאבני הכותל (עיר הקודש והמקדש שם; ציץ אליעזר י ה ח), ואף בעפר שבין האבנים (עיר הקודש והמקדש שם; אור לציון ב מה נח), ואסור להישען על הכותל (עיר הקודש והמקדש שם), ואסור להניח ספרים וחפצים בפרצות הכותל (משכנות לאביר יעקב שם)[7], שאין מתחללים על ידי פריצים אלא כלים, ולא קרקע או המחובר לה (משכנות לאביר יעקב שם; עיר הקודש והמקדש שם)[8].

צל הכותל, מותר ליהנות בו, שזו הנאה שלא כדרך, שאין בה איסור אפילו מדרבנן (עיר הקודש והמקדש שם).

שבירת אבנים

אסור להוציא אבן מאבני הכותל, או חלק של אבן, אף בזמן הזה (משכנות לאביר יעקב תמיד א ח, ושם ב א א; עיר הקודש והמקדש שם; כף החיים או"ח קנא ס"ק עו; אגרות משה שם), והשובר אבן מאבני הכותל - או כל נתיצה שעושה רושם בבנין (ראה ערך לא תעשון כן לה' אלהיכם: האיסור וגדרו) - עובר על איסור "לֹא-תַעֲשׂוּן-כֵּן-לַה'-אֱלֹהֵיכֶם" (ראה ערכו. דברים יב ד), שאסור לנתץ דבר קדוש (ראה ערך הנ"ל: שם. משכנות לאביר יעקב שם; עיר הקודש והמקדש שם; אגרות משה שם); ועוד, שאין השכינה זזה מהכותל (ראה לעיל), והרי הוא כסא לשכינה (משכנות לאביר יעקב תמיד ב א א); ועוד שהוא מקום תפילה (ראה להלן), ויש לו קדושת בית-הכנסת (ראה ערכו), ואסור לסתור דבר מבית הכנסת (ראה ערך לא תעשון כן לה' אלהיכם: האיסור וגדרו. משכנות לאביר יעקב שם ושם).

אבנים שניתקו מהכותל

אבנים שניתקו מהכותל, וכן חלק מאבן, או טיח וסיד, שנקבעו בכותל וניתקו - לסוברים שבשעת החורבן נתחללו האבנים (ראה לעיל) - אינן טעונות גניזה (יד הלוי (במברגר) א יו"ד ריד); ולסוברים שלא נתחללו האבנים, טעונות גניזה (שערי ציון (רבינוביץ) ג, על פי שו"ע או"ח קנד ג).


השראת השכינה

כותל מערבי, שכנה בו השכינה (ראה להלן), ולא נחה דעת השכינה בכל המקומות אשר התהלכה בהם, בסנה, בסיני, ובאהל מועד, עד ששכנה בבית המקדש בכותל מערבי (רמב"ן שיר השירים ב ט), ולעולם אין השכינה זזה ממנו (שמות רבה ב ב; תנחומא שמות י), ואף בשעת חורבן הבית לא נסתלקה שכינה משם (יערות דבש א ד); ויש סוברים שבשעת החורבן השיב אחור ימינו, ונתן לאויבים להיכנס שם ולהחריבו, אלא שמיד אחר כך חזרה השכינה לכותל (דרשות חת"ס א, דרוש לח' טבת)[9]. אף על פי שגלו ישראל, עדיין השכינה תמיד שם, ממתנת עד שיחזרו למקומם (עץ הדעת טוב (ויטאל), ורושם המקדש שנשאר בכותל מערבי לאחר החורבן הוא סימן שנתן הקדוש ברוך הוא שלא תזוז השכינה מישראל אפילו בעת הגלות (של"ה, תצוה), ואף בזמן הזה השכינה שם (כן משמע מעץ הדעת הטוב שם), ויש מהגדולים שזכו לגילוי שכינה בכותל המערבי (שערי ירושלים שער ה, על הרדב"ז; הד הרים לא; ועוד).

השגחה

מהכותל המערבי משגיח ה' ומשקיף על כל צרכי בני ישראל בכל מקום שהם (רמב"ן שם; כן משמע מריקאנטי שמות טו ב, ובית אלוקים, התפילה ט), וזהו שנאמר: הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים (שיר השירים ב ט. רמב"ן שם).

כבודו ומנהגיו

קריעה

הרואה את הכותל, נחלקו אחרונים אם חייב קריעה:

  • יש סוברים שהרואה את הכותל - אפילו מרחוק (זר התורה, דיני הרואה ערי יהודה ועיר הקודש והמקדש) אחר שלשים יום שלא ראה אותו, ולא את מקום המקדש (אחר כתלנו (דבליצקי) עמ' יא אות ט, על פי טוש"ע או"ח תקסא ה) - דינו כרואה את מקום המקדש, שחייב לקרוע את בגדו (ראה ערך קריעה. זר התורה שם; אחר כתלנו שם, בצד אחד), משום אבלות וצער על חורבן בית המקדש (מנחת שלמה א עג)[10].
  • ויש סוברים שאינו חייב לקרוע, שהכותל אינו חשוב חלק מן המקדש (עיר הקודש והמקדש ג יז ג; אחר כתלנו עמ' י, צד שני); או שאין חיוב קריעה אלא על הרואה מקום שחרב, והכותל שעודנו קיים, אין חיוב לקרוע על ראייתו (תשובות והנהגות ה קסה).

התנהגות בכבוד

העומדים סמוך לכותל, יש להם להתנהג בכבוד מפני השכינה (ראה לעיל: מהותו ומעלתו. משנתו של רבי עקיבא יא). בזמן הזה שמתפללים בקביעות סמוך לכותל, יש למקום קדושת בית-הכנסת (ראה ערכו), ויש לנהוג במקום בכבוד אף מדין בית הכנסת (משכנות לאביר יעקב תמיד א ז; משנתו של רבי עקיבא שם; ציץ אליעזר י ה ח). ברחבת הכותל החיצונה העליונה, שאין מתפללים בה בקביעות, אלא בזמן שהרחבה הסמוכה לכותל מלאה, אין קדושת בית הכנסת (משנתו של רבי עקיבא שם, בהערות; מנוחת אמת יב י, בשם רי"ש אלישיב), ומכל מקום אין לנהוג שם קלות ראש - אלא יש להתנהג בכבוד מפני השכינה - כיון שהיא פתוחה למול הכותל (משנתו של רבי עקיבא שם, על פי משנה ברורה קנד סק"ג).

עמידה כשאחוריו אל הכותל

בעמידה ליד הכותל, יש שכתבו שיש להיזהר שלא לעמוד ואחוריו אל הכותל (כן משמע משו"ת הרדב"ז ב תרמח; ירושלים במועדיה בין המצרים עמ' רנ, על פי רמב"ם בית הבחירה ז ד,ז), כי אם לצורך תפילה (ירושלים במועדיה שם); ויש שכתבו שכשיוצא מן הכותל, לא יצא ואחוריו אל הכותל, אלא יצדד (הר הקודש עמ' רעג).

חליצת נעליים

כשמגיעים לכותל, נהגו מלפנים לחלוץ נעליהם (שערי ירושלים ט; הר הקודש שם; קורות העתים (קמניץ) עמ' סד), משום שכל מקום שהשכינה נגלית אסור בנעילת הסנדל (שמות רבה ב ו), ובכותל - שאין השכינה זזה ממנו (ראה לעיל: מהותו ומעלתו) - נוהגים כבמקום שהשכינה נגלית בו (כן משמע מהר הקודש שם); ובימינו אין נוהגים לחלוץ הנעלים (הר הקודש שם), ואין נוהגים בכותל כדין מקום שהשכינה נגלית, שאף על פי שלא זזה שכינה משם, מכל מקום אין היא נגלית שם (סבו ציון עמ' ט).

נשיקה

כשמגיעים לכותל, יש שנהגו לנשק את אבניו (שערי ירושלים שם; הר הקודש שם), ויש שמנשקים את הכותל אף כשנפרדים ממנו (הר הקודש שם), ומכל מקום יש שנזהרו לא להכניס מגופם לחורים שבכותל, ואינם מנשקים אלא אבנים חלקות, שחוששים להכניס חלק מהגוף בחורים, משום ביאה במקצת (ראה לעיל: שם. דבר יהושע ה יו"ד טז, שכן נהג הראי"ה קוק).

פתקאות

הבאים לכותל לבקש בקשות, יש שנהגו להכניס בין אבניו פתקאות שכתבו בהן בקשותיהם ותפילותיהם (ציץ אליעזר י ה, שיש הנוהגים כן); ויש שכתבו שלא לעשות כן, שיתכן שיש בזה איסור שימוש בכותל (ראה לעיל: שם. תשובת הר"מ שטרנבוך בשערי ציון (רבינוביץ) ד).

הדלקת נרות

אין להדליק נרות על הכותל, שהרי אסור להשתמש בו (ראה לעיל: שם); ועוד, שאין זה כבוד לכותל, שמשחירים אותו מהעשן (כף החיים קנא ס"ק עו).

תפילה ברחבת הכותל

נוהגים להתפלל סמוך לכותלי הר הבית (כפתור ופרח ו, עמ' קיב במהדורת בית המדרש להלכה בהתישבות; פאת השלחן ג יב, בשמו), ומצוה להתפלל שם, שאין התפילות עולות ומתקבלות אלא דרך מקום המקדש; ועוד, שמצוה לאדם להתפלל במקום שהתפללו אבותיו (משנה הלכות טו צו ב), וראוי לכל אדם להשתוקק לזכות להתפלל שם לפני היכל המלך (סידור היעב"ץ, סולם בית אל, המעשה ו). אפילו במקום פרוץ הסמוך לכותל, מתפללים - אף על פי שאין מתפללים בשאר מקום פרוץ (ראה ערך תפילה) - שכיון שייחדו את הרחבה שלפני הכותל להתפלל שם בקביעות, יש בה קדושת בית-הכנסת (ראה ערכו), ומתפללים בה אף על פי שמקום פרוץ הוא (ראה ערך הנ"ל), ומכל מקום הרחבה הסמוכה לכותל המערבי מוקפת מחיצות (ציץ אליעזר יח יח ב).

התפילה סמוך לכותל, אף עליה ביקש שלמה המלך בתפילתו שתקובל (כן משמע מכפתור ופרח שם), כמו שנאמר: כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם וגו' וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה, וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ (מלכים א ח לח-לט. כפתור ופרח שם), וממה שנאמר שם: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ (מלכים א ט ג) משמע שהקב"ה הסכים על ידו (דרוש דרש ב עמ' צ). ואף על פי שהמתפלל סמוך לכותל אינו מתפלל בבית המקדש, מכל מקום למדים מלשון הכתוב: ופרש כפיו אל הבית הזה, שאף העומד בסמוך ומכוין אל הבית, חשוב כאילו מתפלל בתוך בית המקדש (דרוש דרש שם); ועוד, שכיון שהשכינה לא זזה מהכותל (ראה לעיל: מהותו ומעלתו), אין התפילה שם חוזרת ריקם (טוב ירושלים עמ' קט).

ריקודים

ריקודים, ראוי להימנע מהם סמוך לכותל, שהנמצא בכותל הרי הוא כמי שמתו מוטל לפניו (הליכות שלמה תפילה ו הערה 40; פאת שדך או"ח לח), שהרי רואה לפניו את בית המקדש בחורבנו (פאת שדך שם), ומכל מקום אין למחות ברוקד שם, שכבר נהגו כך (הליכות שלמה שם). לכבוד התורה בשמחת תורה, אף סמוך לכותל יש לרקוד (ירושלים במועדיה, בין המצרים עמ' רנ).

הזכרת "הכותל"

בהזכרת הכותל, יש שהקפידו שלא לכנותו "הכותל" סתם - כמו שאמרו שאין לקרא לארון-הקדש (ראה ערכו) "ארון" סתם (ראה ערך ארון הקדש) - ש"כותל" סתם, שם של זלזול הוא, ומכנים אותו "הכותל המערבי" (מעילו של שמואל עמ' רצ, בשם רי"ל דיסקין); ויש שכתבו שאין להקפיד על כך (אגרות ורשימות קהלות יעקב ג, אמרות משה עמ' דש; גאולת אור הצב"י עמ' 162, שכן נהג הרצי"ה קוק), שכולם רגילים לקרותו "הכותל", ואינו נראה כזלזול (אגרות ורשימות קהלות יעקב שם).

עליה לרגל

עליה לרגל (ראה ערך ראיה) אחר חורבן בית המקדש, שבטלה מצות ראיית פנים בעזרה בשלש-רגלים (ראה ערכו. ראה ערך ראיה), יש סוברים שמכל מקום מצוה לעלות ברגלים בירושלים (ר"ן תענית י א, לפי חרדים עה"ת, פקודי; כן משמע משלחן ערוך הרב או"ח קיז א), זכר למצות ראיה (משוש כל הארץ, עניני עליה לרגל בזמן הזה; הר הקודש עמ' רעח, בפנים מסבירות); ויש שכתבו שהמצוה היא להראות בכותל, שאין השכינה זזה ממנו (ראה לעיל: מהותו ומעלתו. חרדים שם; משוש כל הארץ שם).

אמירת סדר קרבן פסח

אמירת סדר קרבן פסח - שנהגו לאמרו בערב-פסח (ראה ערכו), זכר לקרבן-פסח (ראה ערכו) שהיו מקריבים בזמן הבית (ראה ערך ערב פסח) - יש מהדרין לאמרו סמוך לכותל (תורת חיים מד; מועדי הראי"ה פרק כג, שכן נהג הראי"ה קוק; ציץ אליעזר י ז, ושם יב מז), ומרבים בתחנונים לפני יושב מרום שיראנו בבנינו וישמחנו בתיקונו (ציץ אליעזר יב מז)[11].

וידוי מעשר

וידוי-מעשר (ראה ערכו), שלכתחילה מצוה להתודות במקדש, שנאמר בו: לפני ה' (דברים כו יג. ראה ערך הנ"ל: זמנו), ראוי לאמרו - לסוברים שנוהג בזמן הזה (ראה ערך הנ"ל: שם) - סמוך לכותל (אחרית השנים לאדר"ת ד ד סק"ד; המעשר והתרומה עמ' מה, ועיר הקודש והמקדש ג ט, והר הקודש עמ' רעה, בשמו; כרם ציון א עמ' שצב, והלכות שביעית עמ' צו, והלכות פסוקות שביעית עמ' עו).

הערות שוליים

  1. לג, טורים תרמא-תרנח.
  2. וכתבו אחרונים שאין לחוש שמא הוא מחומת העזרה - והמקום שלפניו בכלל הר-הבית (ראה ערכו), שאסור לזב (ראה ערכו) וזבה (ראה ערכו) ונדה (ראה ערכו) ויולדת (ראה ערכו) ובעל-קרי (ראה ערכו) להיכנס לשם (ראה ערך טומאת מקדש וקדשיו) אף בזמן הזה שהבית חרב (ראה ערך בית המקדש: קדושתו) - לפי שהוא ארוך הרבה יותר מכותל העזרה כולו (תפארת צב"י יו"ד כז, בשם אדרת אליהו; עיר הקודש והמקדש ד ב ג), וגבוה ממנו, שכותל העזרה היה גבוה ארבעים אמה, והכותל המערבי גבוה הרבה יותר (עיר הקודש והמקדש שם); ויש מן האחרונים שחששו שמא הכותל הוא כותל העזרה (שו"ת הרדב"ז ב תרצא, לפי ארץ חיים (סתהון) יו"ד ריז לט; שערי צדק, משפטי ארץ יא ח; בית רידב"ז לח, בשם ר"י כלבו).
  3. ויש הסובר שהכותל נבנה מחוץ לשטח הר הבית, ואינו קדוש בקדושת הר הבית (משכנות לאביר יעקב שם, בשם רי"ל דיסקין).
  4. לטעמים נוספים להיתר, ראה משנתו של רבי עקיבא שם.
  5. ויש מן האחרונים שכתב, שעד אחד עשר אגודלים מהכותל בזמן הזה הוא מהר הבית, והאסור בכניסה להר הבית, אסור לו להימצא שם, לפי ששורות האבנים בכותל בולטות זו מזו, וכל שורה של אבנים בולטת כשיעור אגודל (ראה ערכו) מהשורה שלמעלה הימנה, וכל שמעל השורה התחתונה, הרי הוא מהר הבית, וכיון שיש אחת עשרה שורות של אבנים למטה תחת הקרקע, נמצא שאחד עשר אגודלים סמוך למקום הכותל בזמן הזה, מהר הבית הוא (אבן ישראל בית הבחירה ו ז).
  6. ויש שכתב שלא היה בהן איסור מעילה, שאין מעילה אלא מהעזרה ולפנים, אבל מהעזרה ולחוץ משמש להרבה תשמישים של חול, ואין בו מעילה (עיר הקודש והמקדש ד ח ז).
  7. ויש המתיר להניח, שלדעתו הנחת החפצים בפרצות היא הנאה שלא כדרך הנאתו, שאפילו מדרבנן אין בה איסור, לסוברים כן (משכנות לאביר יעקב תמיד ב ז, בשם רי"י דיין קאסוב).
  8. לטעמים נוספים, ראה אגרות משה שם. על הסוברים שאף דבר שנתחלל עם כניסת הגויים לבית המקדש, חוזר לקדושתו לאחר שהלכו הפריצים, ראה ערך מעילה.
  9. יש שכתב שאין השכינה מצויה בכותל מערבי יותר משאר מקומות, אלא שהשכינה במערבו של עולם, ועל זה אמרו שלא זזה שכינה מכותל מערבי, שצד מערב של עולם נקרא כותל מערבי; ועוד כתבו שכותלי בית המקדש מכוונים כנגד עולם העליון, וכותל מערבי מכוון כנגד השכינה שהיא במערב, וזה הטעם שלא חרב עד היום הזה (שו"ת הרדב"ז ב תרמח).
  10. על אופן הקריעה ודיניה, ועל הימים שאין קורעים בהם, ראה ערך קריעה.
  11. על הסוברים שהנמצא בערב פסח אחר חצות קרוב לבית המקדש אף בזמן הזה מבטל מצות קרבן פסח, ולכן אין ראוי להימצא אז שם, ראה ערך קרבן פסח.