מיקרופדיה תלמודית:אזכרות

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג שליט"א וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - שמותיו של הקדוש ברוך הוא

האזכרות וקדושתם

מהם האזכרות

ישנם שלשה סוגי אזכרות:

  • שם יו"ד ה"א וי"ו ה"א, הנקרא שם-המפורש (יומא סו א, סט ב; סוטה לח א; רמב"ם יסודי התורה ו ב), ושם בן ארבע אותיות (קידושין עא א)[2].
  • שם אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, ונקרא כנויו של השם המפורש (סוטה לח א, ורש"י ד"ה בכנויו), לפי שנקרא כך אף במקום שכתוב השם המפורש (קידושין שם)[3].
  • שאר השמות, שהם: אל, אלהיך, אלהים, אלהיכם, אהיה אשר אהיה, שדי, צבאות. ונקראים שמות שאינם נמחקים (שבועות לה א), לפי שאסור למחקם (ראה ערך מחיקת השם). ר' יוסי חולק וסובר ששם צבאות נקרא על שם ישראל ואינו אחד מהשמות, ולכן מותר למוחקו (שבועות לה ב), ואין הלכה כמותו (שבועות שם; רמב"ם יסודי התורה ו ב).

יש מי שסובר ששם אהיה אינו בכלל השמות שאינם נמחקים (רמב"ם שם, לפי הכסף משנה שם).

כל השמות שאינם נמחקים, נקראים "אזכרות" (ירושלמי ברכות ד ד; תוספות יום טוב תמיד ג ד; ברכי יוסף יורה דעה רעו ב); ויש שנראה מדבריהם, שאף הכינויים יש שהם נקראים אזכרות (סנהדרין נו א; רמב"ם ברכות א ו; נמוקי יוסף סנהדרין ס א); ויש שכתבו שאין נקרא אזכרה אלא שם הוי"ה, שהוא מורה על עצמותו והוייתו יתברך, ואינו שם משותף לנבראים כשאר השמות, ונקרא אזכרה בלשון סגי נהור, שאסור להזכירו חוץ למקדש (שו"ת הרדב"ז א קב; יהודה יעלה יו"ד רע).

כל האזכרות הללו נקראות שמות המיוחדים (רמב"ם עבודה זרה ב ט, קריאת שמע ג ה), לפי ששמות אלו מיוחדים רק לבורא יתברך בלבד ועליו הונחו בעצם (אור שמח עבודה זרה שם).

לפעמים קוראים שם המיוחד לשם המפורש (סוטה לח א), או לשם אדנות בלבד (רמב"ם עבודה זרה ב ז), ולשאר השמות קוראים כנויים (רש"י סנהדין נו א ד"ה כי יקלל).

האזכרות יש בהן קדושה, שצריכות קידוש בכתיבתן, ואסור להזכירן לבטלה (ראה להלן), וכן אסור למחקן (ראה ערך מחיקת השם)[4] או לברכן (ראה ערך מגדף).

שמות שהם חול

כל שמות הדיוטות שאינם מכוונים לשם השם, אין בהם קדושה למרות שאותיותיהם אותיות השם, ואפשר למחקם (מסכת סופרים ד ד). ואפילו אם קידשם - אין הקדושה חלה עליהם, שהרי זה כמקדיש בעלי מומים למזבח שאינם קדושים (תשב"ץ א קעז; רמ"א יו"ד רעו ב). ולכן אין ספר התורה פסול בכך (רמ"א שם)[5].

הלכה זו היא בין בשמות של עבודה זרה, כגון אֱלֹהִים אֲחֵרִים (שמות כ ב, ועוד), אֵל נֵכָר (דברים לב יב), אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל (שמות לב ד,ח), וכיוצא; ובין בשמות שהוראתם מלאכים, כמו הִנֶּה נָּא־אֲדֹנַי סוּרוּ נָא (בראשית יט ב) שאמר לוט, או בשמות שהוראתם דיינים, כמו אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים (שמות כב ח), שאין בהם קדושה ומותר למחקם (תשב"ץ שם)[6].

אזכרות שבספרי המינים נחלקו תנאים: ר' יוסי אומר קודרן - חותך חתיכות הקלף מקום השם (רש"י) - וגונזן והשאר שורפם, ור' טרפון אומר שורפם עם האזכרות שבהם (שבת קטז א). הלכה כר' טרפון (רמב"ם יסודי התורה ו ח).

כנויים

מהם כנויים

כנויים (ראה ערך כנויי ה') הם שמות תואר הנגזרים ממידותיו של הקדוש ברוך הוא, ונתייחדו בפי ההמון לשמותיו של הקדוש ברוך הוא (מאירי שבת י ב); ומפני שאנו מוצאים מידות אלו אצל הבורא יותר מאצל כל הנבראים, אנו מכנים אותו במידות אלו (אור שמח עבודה זרה ב ז), ואינם אלא זכרון שבחו והגדת גדולתו של הקדוש ברוך הוא, אבל אינם שמות הבורא (ר"י מיגאש שבועות לה ב).

הכנויים שמשבחים בהם את הקדוש ברוך הוא על שם מידותיו, כגון: חנון, רחום, גדול, גבור, נורא, קנא, חזק ונאמן, אינם בכלל אזכרות ונמחקים (שבועות לה א), אף על פי שלפעמים קוראים גם את הכנויים בשם אזכרה (ראה לעיל)[7].

שלום הוא שמו של הקדוש ברוך הוא (שבת י ב), שנאמר וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם (שופטים ו כד); ויש בו קדושה (שו"ת הרא"ש ג טו).

ונחלקו הראשונים מהי קדושתו:

  • יש סוברים ששם זה אינו נמחק, ועדיף משאר הכנויים כרחום וחנון (תוס' סוטה י א ד"ה אלא); ויש אומרים שאפילו שלמה האמור בשיר השירים אינו נמחק (ר' מצליח בשו"ת הרא"ש שם), שגם הוא קודש, שפירושו: מי שהשלום שלו (שבועות לה ב).
  • ויש סוברים ששלום נמחק, שאף על פי שהקב"ה עצמו נקרא שלום, מכל מקום שם זה אינו שם העצם אלא שעל ידי הפעולה שעושה שלום נקרא כך, ולכן אינו מכלל השמות, והרי הוא כמו הגדול הגבור והנורא וכיוצא שנמחקים (שו"ת הרא"ש שם. ועי' ש"ך יו"ד רעו ס"ק טז שזו דעת כל הפוסקים). וכל שכן שלמה שאינו קדוש אלא שנקרא כך בשביל שהשלום שלו, שהוא נמחק (שו"ת הרא"ש שם; רמב"ן ורשב"א וריטב"א שבועות שם), והרי הוא כשאר הכנויים (רמב"ם יסודי התורה ו ט). וקדושתו היא רק לענין זה שהמשביע בו הרי הוא כמשביע בשם, או שאמרו שהוא קדוש בשביל לידע פירוש הפסוקים (רמב"ן וריטב"א שם).

שמשון נקרא על שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים (תהלים פד יב). ומכל מקום אין בו קדושה ונמחק, שאינו אלא מעין שמו של הקדוש ברוך הוא, כלומר: מה הקדוש ברוך הוא מגין על כל העולם, אף שמשון מגין בדורו על ישראל (סוטה י א).

שם יה, מלבד קדושתו בתורת מקצת שם המפורש, יש בו גם קדושה בתורת שם בפני עצמו (רמב"ם יסודי התורה ו ד); ויש סוברים שאם כתבו כשם בפני עצמו אינו קדוש (כסף משנה שם, בדעת הראב"ד בהשגות).

ישנם כמה מנהגים כיצד לכתוב את השם בסידורים ובספרים:

  • יש שנהגו לכתוב שלש יודי"ן במקום השם, על שם יו"ד של שדי, ויו"ד של אלהים, ויו"ד של אהיה (פסיקתא זוטרתא שמות ג טו), או כנגד שלש יודי"ן של יברכך יאר ישא (שם פ' נשא דף צג א).
  • יש שנהגו לכתוב שני יודי"ן ווי"ו על גביהן, שהוא בגימטריא שם הוי"ה (תרומת הדשן פסקים קעא).
  • יש שנהגו שני יודי"ן ויו"ד על גביהן (רמ"א יו"ד רעו י, ולבוש שם).
  • יש שנהגו לכתוב שני יודי"ן בלבד (ספר חסידים סי' תתקלה; תורת חיים שבועות לה).

בכל הצורות הללו שכותבים את השם אין קדושה, ונמחקות כשיש צורך בדבר (תרומת הדשן שם; רמ"א שם)[8].

שמות בלעז

הכותב את השם בלעז נחשב ככנוי ואין בו קדושה, ומותר למחקו (רמב"ם סנהדרין כו ג ;סמ"ג לאוין רט;

חינוך מ' רלא; ש"ך יו"ד קעט ס"ק יא; משנה ברורה פה סק"י).

וכן שם שהוא תרגום וביאור של אחד מהשמות בלשון הקודש, כגון "אלהא" המוזכר בספר דניאל ובתרגומים, נחשב ככינוי (אבני נזר יו"ד שנח ה), שעיקר שם הבורא הוא בלשון הקודש, והוא שם העצם, ובשאר לשונות אינו אלא ביאור לשמו (מרומי שדה נדרים ב א)[9].

יש מי שכתב, שדוקא שאר שמות בלשון לעז חשובים ככינויים, אבל שם המפורש - שלדעתם יש לו תרגום - אף בלשון לעז חשוב שם, ולא ככינוי (אבני נזר שם ט, בדעת חלק מהמפרשים), ויש שכתבו מששם המפורש אין שייך בו כלל תרגום, וממילא אין בו קדושה (אבני נזר שם אות ח,י; אגרות משה או"ח א לב ו).

איסור הזכרת שם שמים לבטלה

האיסור

אסור להזכיר שם שמים לבטלה, שנאמר: אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא (דברים ו יג)[10], וזהו איסור עשה (תמורה ד א; ספר המצות עשה ד), כי מיראת השם הוא שלא יזכיר שמו לבטלה (ספר המצות שם); ויש סוברים שהאיסור הוא משום לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא (שמות כ ו. שאילתות יתרו נג).

האיסור הוא על הזכרת שם מן השמות המיוחדים, אף על פי שלא נשבע (רמב"ם שבועות יב יא), ויש איסור בכל השמות שאינם נמחקים (שו"ת רבי עקיבא איגר סי' כה; העמק שאלה נג סק"ב)[11].

אם טעה בלשון והוציא שם לבטלה, ימהר מיד וישבח לו כדי שלא יזכר לבטלה. כיצד? אמר "ה'", אומר ברוך הוא לעולם ועד, או: גדול הוא ומהולל מאד, וכיוצא בזה (רמב"ם שם ע"פ הירושלמי ברכות ו א).

אסור לברך ברכה שאינה צריכה משום הזכרת שם שמים שבברכה (ברכות לג א; רמב"ם ברכות א טו; טוש"ע או"ח רטו ד. וראה ערך ברכה שאינה צריכה).

כל השומע הזכרת השם מפי חברו לבטלה צריך לנדותו, ואם לא נידהו - הוא עצמו יהא בנידוי (נדרים ז ב; רמב"ם שבועות יב ט; טוש"ע יו"ד שלד נג). במה דברים אמורים שהיה המזכיר מזיד, אבל שוגג אסור לנדותו (רמב"ם שם; שו"ע שם לח); ויש אומרים שאינו חייב לנדותו, אבל מנדהו אם ירצה (סמ"ג לאוין רמא).

כנוי ולעז

כתבו הגאונים שאף השומע הזכרת כינוי לבטלה חייב לנדותו (תשובות גאוני מזרח ומערב קיג; נמוקי יוסף נדרים ז ב בשם הגאונים). ויש שפירשו דבריהם בכינויים שאינם נמחקים, כגון אלהים וכו', אבל על הכינויים הנמחקים, כגון רחום וכו', אין איסור בהזכרתם לבטלה (שו"ת רבי עקיבא איגר כה; מנחת חינוך סט).

וכך דעת רבים מהפוסקים שאין איסור להזכיר את הכנויים שלא לצורך (רמב"ם שבועות יב יא; סמ"ג לאוין רמא; שו"ת רדב"ז ג תכא).

יש אומרים שהאיסור להוציא שם השם לבטלה הוא גם בשאר הלשונות, ולכן בכל לשון ששמע אזכרה לבטלה חייב לנדותו (תשובות גאוני מזרח ומערב שם; קובץ שערי תשובה קמב; רבינו ירוחם יד ח); ויש אומרים שהמוציא אזכרה בלעז לבטלה אין מנדים אותו, אבל גוערים בו (נימוקי יוסף נדרים שם, בשם הריטב"א), ששמות הקודש בלעז דינם ככינויים, ואינו עובר בהזכרתם לבטלה (שו"ת רבי עקיבא איגר שם).

בשעת הלימוד

האזכרות שבפסוקים מותר להזכיר בדרך למודו, ואין בזה משום מוציא שם שמים לבטלה (מהרש"א ברכות ו א, ד"ה שאפילו אחד; שאילת יעבץ א פא; משנה ברורה או"ח רטו ס"ק יד).

יש מי שאומר שמותר לומר אזכרה בדרך לימודו גם שלא בתוך פסוק (שאילת יעבץ שם); ודעת הרבה פוסקים שאסור לומר אזכרה בדרך לימודו שלא בתוך פסוק (מגן אברהם או"ח רטו סק"ה; שערי תשובה שם סק"ב; ברכי יוסף שם סק"ד; משנה ברורה שם ס"ק יד)[12].

האיסור לבזותם

ישנם כמה דברים שנאסרו משום בזיון שמות הקודש:

  • כל השמות אסור להזכירם במרחץ או במקומות המטונפים (שבת י ב; טוש"ע או"ח פד א), ואפילו כשאומרם בלשון לעז, חוץ משלום שמותר בלשון לעז, לפי שאינו מכוין לשמו של הקדוש ברוך הוא (ב"ח או"ח פד); ויש אוסרים גם שלום בלשון לעז (פרי חדש שם)[13].
  • אדם ששמו שלום נחלקו האחרונים אם מותר לקרותו בשמו בבית המרחץ: יש אוסרים (ב"ח שם; מג"א שם סק"ב), ויש מתירים (ט"ז שם ס"ק ג). ויש מי שהכריע שהלכה כדעת המקילים, וירא שמים יש לו להחמיר (משנה ברורה פד סק"ו).
  • אסור להזכיר את השם קודם נטילת ידים בשחרית כשידיו מטונפות, והוא הדין בשאר אופנים שאין ידיו נקיות (אגרת התשובה לרבינו יונה יום ב; מגן אברהם או"ח ד ס"ק כח). יש סוברים שאסור להזכיר לא שם ולא כינוי (מגן אברהם שם; אליהו רבה א סק"ד; משנה ברורה א סק"ח); ויש סוברים שאין איסור להזכיר אלא שם מהשמות שאינם נמחקים (שו"ע הרב או"ח א ה).
  • אין להזכיר את השם בגלוי ראש (רבינו ירוחם נתיב טז ז; שו"ע או"ח צא ג).
  • כתב שיש בו אזכרה המוטל באשפה הרי זה בזיון לשם (ראש השנה יח ב). ולפיכך אסור לכתחילה לכתוב שם שלא בספר, לפי שיכול לבוא לידי בזיון, ונזהרים שלא לכתוב שם באגרת (רמ"א יו"ד רעו יג)[14].
  • יש נזהרים אף במילת "שלום" שלא לגמור כתיבתה (רמ"א שם). ודוקא כשמכוין לשאלת שלום, שהוא מברכו בשם ה' ששמו שלום, אבל כשכותב יש שלום בעולם, או שלום בין פלוני לפלוני, שאינו מכוין לשם ה', מותר (רדב"ז א רכ). ורוב העולם אין נזהרים בזה (ש"ך ס"ק טז).
  • אין לעשות מנורות של קלף מצויירות, שכתוב בהן "שויתי ה'" ושאר שמות, להניחן בסדורים, מפני שאין משמרים אותן ובאים לידי בזיון (שערי תשובה או"ח א סק"ג).
  • אין לחצוב באבן של ארון הקודש את פרט השנה בשם, שהוא דרך בזיון לעשות אותיות השם לסימן של מספר השנה (נודע ביהודה ב יו"ד קפא).
  • שם שהיה כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה, יחתוך מקום השם ויגנוז (ערכין ו א; מסכת סופרים ה יג), וכן כשכתוב על הכלי עצמו (רמב"ם יסודי התורה ו ו; טוש"ע יו"ד רעו יג). ואפילו כשגוי כתב את השם יגנזנו (תוספתא מגילה ב טז; ערכין שם). ואין הקדושה מתפשטת על כל הכלי רק כנגד השם, ולכן מותר להשתמש בשאר הכלי (ערכין שם, ורש"י ד"ה יגוד).

בדיני קידוש האזכרות וכתיבתם בספר תורה, תפילין ומזוזות – ראה ערך כתיבת סת"ם

הערות שוליים

  1. א טור' תכב – תלא. וראה עוד ערכים הוגה את השם; כנויי ה', מחיקת השם.
  2. וראה ערך הוגה את השם, על איסור הגיית השם המפורש.
  3. וראה ערך כנויי ה' שיש אומרים ששם אדנות הוא כנוי. וראה ערך הוגה את השם, שנחלקו הדעות כיצד יש לבטא את שם אדנות.
  4. בענין מחיקת השם מקלטת או דיסק, ראה אגרות משה יו"ד א קעג, ב קמב, ובאו"ח ג לא; שבט הלוי ב קמה, ז ד; מנחת יצחק ג קב. בענין מחיקה ממסך מחשב, ראה בספר עידן המחשב ולקחיו פרק ג.
  5. וראה באנציקלופדיה לגבי השמות שבתנ"ך, אלו שמות הם קודש, ואילו שמות הם חול, ובאילו שמות נחלקו הפוסקים אם הם קודש או חול.
  6. וראה בשלטי הגיבורים שבועות לה ב, שכתב שאם קידש שם של מלאך או דיין חלה הקדושה, ולדעתו כתב המשנת חכמים ג סק"ה, שאסור להניח כך ספר התורה . אמנם המשנת חכמים שם חלק עליו, וכך כתב גם במשנת אברהם כא נה, שרוב הפוסקים הסכימו שאין הקדושה חלה.
  7. וראה ערך כנויי ה', כנויים נוספים, וראה שם בענין השמות: הרחמן, המקום, מלך מלכי המלכים, השם, שנחלקו אם הם כנויים, וכן בשם אדנות נחלקו אם הוא כנוי או שם ממש.
  8. וראה בשו"ת הרדב"ז א רו שכתב שאסור למחוק שמות אלו, אבל בחלק ה סי' ב אלפים שט כתב שמותר למוחקו. ועי' שד"ח כללים מערכת מ כלל יב מה שכתב בזה. והש"ך יו"ד רעו ס"ק יד, התיר למחוק רק לצורך גדול. וראה באגרות משה יו"ד ב קלח, שכתב ששם זה אינו טעון גניזה, אבל אין לזרקו במקום בזיון.
  9. וראה ערך כנויי ה', שיש מי שחולק וסובר שיש קדושה על שמות בלשון תרגום, אולם הפוסקים נקטו כדעה הראשונה.
  10. וראה ערך הוגה את השם, בענין האיסור הנוסף שיש בהזכרת השם המפורש.
  11. וראה מנחת חינוך מצוה סט, שנסתפק בדעת הרמב"ם והראב"ד, אם יש איסור בכל השמות שאינם נמחקים.
  12. וראה ערך כנויי ה', וערך שאילת שלום בענין שאילת שלום בשם.
  13. וראה באנציקלופדיה נספח לערך חשמל (כרך יח טור' תשנד), שיש מצדדים לאסור השמעת אזכרות מוקלטות. וראה ערך כנויי ה' פרטי הדינים של אזכרה במקומות המטונפות.
  14. וראה בספר גנזי הקודש ז ה-ו, שהביא את דברי הפוסקים בענין כתיבת השם באגרות באופנים שונים, כגון בס"ד, וב"ה, ובע"ה. וראה שם יח בענין כתיבת השם בנוסח ברכות המחולק לציבור.