מיקרופדיה תלמודית:אבות הטמאות

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג שליט"א וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - טומאות, המטמאות אדם וכלים, ועושות את הנטמא מהן ראשון לטומאה.

הגדרות

אב הטומאה הוא הדרגה העליונה של טומאה - מלבד טומאת מת, שהיא אבי אבות הטומאה (ראה ערכו) - שממנו מסתעפות תולדות: ראשון לטומאה (שנטמא באב), שני לטומאה (שנטמא בראשון), שלישי ורביעי. כל הדרגות שלמטה מהאב נקראות בשם ולד הטמאה (רמב"ם טומאת מת ה ח).

ההבדל בין אב הטומאה לולד הטומאה הוא: אב הטומאה מטמא אדם וכלים; ולד הטומאה מטמא רק אוכלים ומשקים, ולא אדם וכלים (בבא קמא ב ב; ירושלמי שבת ז ב).

וזה כלל גדול בטומאות: כל אב טומאה מטמא אדם ומטמא בגדים וכלים, וכל המטמא אדם וכלים הרי זה אב טומאה (רמב"ם שם ז)[2].

אב הטומאה נקרא טומאה חמורה, ולד הטומאה - טומאה קלה (זבחים קה ב; חולין קכא א, ורש"י ד"ה זרעים).

אבות הטומאה, יש שטומאתם מחמת עצמם, כגון הזב, הזבה, הנדה, היולדת, המצורע ועוד; ויש שטומאתם באה על ידי קבלת טומאה כגון הנטמאים במת, או משכב ומושב ומרכב שישבה עליו הזב או הזבה ודומיהם (ראה ערך טֻמאה).

אבות הטומאה ודרגותיהם

בתורה ישנן אחת עשרה קבוצות של אבות טומאה (הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות; הקדמת הרב עובדיה מברטנורא שם), ואלו הן:

  • חטאות – פרה אדומה, פרים ושעירים הנשרפים, שעיר המשתלח לעזאזל (הקדמת הרמב"ם לטהרות. ועי' כסף משנה פרה אדומה סוף פ"ה)
  • זבה (כלים א ג,ד; רמב"ם מטמאי משכב ומושב א א,ח,טו, ושם ג א,ג, ושם ו ב)
  • נדה (רמב"ם שם א א)
  • יולדת (רמב"ם שם)
  • מצורע (כלים א ד; רמב"ם טומאת צרעת י יא, שם יא ב, יג יג, שם טז א).

בקבוצות אלה יש מהן שיש להן רק אב טומאה אחד, ויש מהן שיש להן הרבה אבות. יש שחישבו בסך הכל שלשים ושתים אבות טומאה בתורה (הרמב"ם והרב עובדיה ברטנורא בהקדמותיהם לסדר טהרות), ויש שחישבו עשרים ותשעה אבות (ראה בגוף הערך).

אבות הטומאה הללו השונים בכוח טומאתם, ויש בהן כמה דרגות, זו למעלה מזו (כלים א א-ד).

דברים שאינם נעשים אב הטומאה

התהוות אב הטומאה באה על ידי טומאה עצמית (זב, שרץ, שכבת זרע וכדומה), על ידי מדרס (משכב ומושב), או על ידי מגע ומשא ואהל (במת).

כלי חרס אינו יכול להיות אב הטומאה לעולם (עירובין קד ב, ורש"י שם; ירושלמי שבת ז ב; רמב"ם טומאת מת ה ו)[3].

האוכלים לא יהיו אב הטומאה לעולם (רמב"ם שאר אבות הטומאה י ט)[4].

המשקים יוכלו להיות אב הטומאה כשהם מעינות, כגון הזבה והנדה וכו' - רוקם, מימי רגליהם וכו' - או מי חטאת; שאר המשקים אינם נעשים אב הטומאה (רמב"ם שם י. וראה רש"י חולין שם ד"ה זרעים).

אבות הטומאה מדברי סופרים

מלבד האבות של תורה ישנם אבות הטומאה דרבנן, וטומאתם בדרגת אב הטומאה לטמא אדם וכלים (הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות; הקדמת הרב עובדיה ברטנורא שם), וספקו טמא (משנה טהרות ד יא; רמב"ם שאר אבות הטומאה טו א).

האבות דרבנן כלולים בשש קבוצות:

  • טומאת נדה (נדה ב א, שם ה א, שם טז א, שם נו א; רמב"ם שם ג ט)
  • טומאת נבלה (רמב"ם שם ב י. וראה השגת הראב"ד שם)

יש שמנו סך הכל 34 אבות דרבנן (ראה בגוף הערך).

הערות שוליים

  1. א, טור' לט – מג. וראה עוד ערכים טֻמאה, טֻמאת מת.
  2. ועי' הקדמת הרמב"ם שבס' מלאכת שלמה סי' כג.
  3. וראה עוד ירושלמי פסחים א ז, ובפני משה שם, ובשיטה מקובצת בבא קמא כה ב.
  4. וראה רש"י חולין קכא א ד"ה זרעים. וראה תוס' פסחים יז א ד"ה רביעי.