מילון הראי"ה:שכל הפועל (כינוי) (השכל הפועל): הבדלים בין גרסאות בדף

''' השכל הפועל '''<ref> ע' מורה נבוכים, מהדורת שטרן, ח"א פרק לז הערה 10. ע"ע [[מילון הראי"ה:ע"א ב ט כא, ובבאורי הגר"א, תיקונים מז"ח, נ|ע"א ב ט כא, ובבאורי הגר"א, תיקונים מז"ח, נ]]. ד"ה בריש הורמנותא דמלכא. ובפירוש אור הגנוז לאור החיים עה"ת, תחילת אחרי מות. הר"מ בוטריל בפי' לס"י פ"ה מ"א, מביא דברי רבינו האי "נותן הצורות שבלשון רז"ל נקרא מטטרון והפילוסופים קראוהו שכל הפועל (ע' מורה נבוכים, ח"ב פ"ו, וע' חגיגה טו. וקבצ' ב טז), ובעלי הקבלה יקראו ספירה שניה... כי כבר התבאר בפילוסופיא כי באדם צריך לשכל נפרד בנתינת צורתו לא בשאר הנבראים". בשיחות על אהבה לר"י אברבנאל, מוסד ביאליק, תשמ"ג, עמ' 5־214 "השכל בפועל '''- '''הוויה טהורה וצורה טהורה '''- '''מכיל בתוכו את כל ההוויה ואת כל הצורות והפעולות של היקום: הוא מכיל כולן יחד במציאות, באחדות ובפשטות גמורה, כך שמי שיכירו וישיג מציאותו, מכיר בראייה אחת ובמעשה־הכרה פשוט את הווית כל הנמצאים ביקום יחד, וזאת בשלמות נעלה יותר ובטוהר שכלי, שאין כמותם: כי לדברים הגשמיים מציאות שלימה יותר בשכל הפועל משיש להם בפני עצמם. כך שעל־ידי הכרת השכל־הפועל בלבד מכיר האדם את כל המדעים של כל הדברים והוא זוכה לאושר". עש"ע. ובמגן דוד לרדב"ז אות ר ד"ה וגם דע: "ואל תתפתה אחר האומרים כי תכלית האדם השלם והנשמה הטהורה שתדבק בשכל הפועל, ולדעתם השכל הפועל הוא מכלל הנפרדים, וזה הבל ורעות רוח, כי מעלתה למעלה מזה ולזה אמרו ז"ל גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת. ואפי' אם תפרש כי השכל הפועל היא מדרגה העשירית הנקראת שכינה ומלכות, כבר כתבנו לך כי הנשמות עולות למעלה למקום הנקרא צרור החיים ומעמד הנשמות הזוכות והוא היסוד, והיא הירושה העליונה כדכתיב עלה רש. ואפשר לומר כי תכלית הנשמה הטהורה שתדבק בשכל הפועל והיא השכינה, והיא מיתת הנשיקה האמורה בדברי רז"ל שאין למעלה ממנה, ומשם תעלה ותדבק בצרור החיים את ה' ושם תנוח עד סוף השמיטות, ואז יעלו כל הנשמות העליונות עם כל צבאותיהם שהם הנשמות הקדושות ויתעלו ויסתלקו ליובל הגדול שכינה עליונה והרי זה נכון ומסכים ללשונות ספרי החכמה והבן זה מאוד". ע"ע [[מילון הראי"ה:מאמר הנפש לרמ"ע, חלק ראשון, פרק שביעי ותשיעי, ושם חלק שני, סוף פרק שני|מאמר הנפש לרמ"ע, חלק ראשון, פרק שביעי ותשיעי, ושם חלק שני, סוף פרק שני]]. תורת העולה לרמ"א, חלק ג פרק ד: "השכלים, המלאכים, אשר הקב"ה פועל על ידיהן בעולם התחתון, והשכל הפועל הנקרא שר העולם נקרא אדרכיאל וסרסור והמניקת הנרדית". ע"ע [[מילון הראי"ה:מטפחת ספרים ליעב"ץ, פרק ח לא, עמ' צג־ד|מטפחת ספרים ליעב"ץ, פרק ח לא, עמ' צג־ד]]. פרק ט נ, עמ' קכ. ובחוברת בסתר המדרגה, דברים מתוך משנת הרד"ך, ירושלים תשמ"ה, עמ' קלא־ז. לשב"ו, ס' הדע"ה, ח"ב דף כד. תולדות אדם לט. ובממדים, הנבואה והאדמתנות לרש"ט גפן, עמ' 117. וע' תולדות הפילוסופיה החדשה ח"א 228-229 לש. ה. ברגמן. ובפרק המבוא לבקורת התבונה הטהורה, עמ' כא, מתמצתים הפרופ' ש.ה. ברגמן ונ. רוטנשטרייך מתורת ההכרה הקנטית: "הנסיון עוגן בתוך התבונה. התבונה היא אמנם סובייקטיביות, אך סובייקטיביות זו היא זהה עם ההנחות ההכרחיות, בעלות התוקף הכללי, של כל המדע. נקודת האחדות שבה ועל ידה מתלכדים התכנים החושניים השונים לעולם אובייקטיבי אחד. התבונה היא ה"אני" הכולל האחד, הטרנסצדנטאלי. כל "אני" פרטי אינו אלא ביטוי מיוחד של התבונה האחת, החיה בכל הסובייקטים". (נלע"ד שכלולים דבריהם אלו במלחמות השם לרלב"ג, מאמר ראשון, סוף הפרק הששי). אך ע' מהר"ל, נצח ישראל, פרק ג. ס' הברית, ח"א מאמר כא, פרק ה. ובצמח צבי עמ' קלא־ב, צט, קי.</ref>- השכל הכללי הפועל את [[מילון הראי"ה:הדבריות|הדבריות]] וסולל לה את מסילתה [אג' א רלד].