מילון הראי"ה:שכינה במערב (כינוי)

יחש דעת אלהים מצד הרגש הפנימי זהו מכוון, עם יתר דברים רבים עקריים וגדולים, בדברי חכמים בשם שכינה. ע"כ יש לדעת קצת יחש לצד מערב אל התפילה. הרגש הפנימי יתגבר באדם ע"פ טבעו, בהתבודדו בעולמו הפרטי, הפנימי, בחדרי נפשו, "על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפש", "נפשי אויתיך בלילה". ע"כ במערב, מקום הערב השמש והצד המיוחס לסיבוב הלילה, בהנתק האדם מהמון תשואות של העולם החיצוני המנסר ביום כקול המונה של רומי וכחרש המנסר בארזים, יאספו רגשותיו אל תוכיותו ויתעמק בעולם הרגש ושפיכת שיח [ע"א ב ט קנא]. האורה הפנימית, אור עולם באוצר חיים, אור תורה שעמנו. תחת אשר חיי החושים החיצונים יתנשאו ממזרח בצאת השמש בגבורתה, יכיר ישראל חיים נעלים, חיים שאינם צריכים לשימוש החושים, חיים שמצדם "חפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ד' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד", חיים ש"לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך, כי ד' יהיה לך לאור עולם ואלהיך לתפארתך", חיים שמאירים ע"פ אורה האלהית הגנוזה בנשמותיהן של ישראל. העם שיוכל לומר "כי אשב בחושך ד' אור לי", הוא מכיר אורו במערב, ששם המאורות שוקעים, "החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ד' וכבודו עליך יראה". האורה הפנימית הזאת שמצד קודש הקדשים רק היא שולטת לבדה [ע"א ג ב יז].