מילון הראי"ה:נסירת הפרצופים (כינוי): הבדלים בין גרסאות בדף
(העברת מילון הראי"ה למרחב השם המתאים) |
מ (Automatic page editing) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
◊ המהלך הכללי של כל החיים בא בחבור שמיסוד הטבע וחבור שמיסוד [[מילון הראי"ה:הבחירה|הבחירה]]. אם לא היסוד הטבעי שהושם ביצירה לקיום העולם והשלמתו, לא היה אפשר לבחירה להתקיים. אמנם תכליתו היא הבחירה השכלית, שיעשו הדברים מצד בהירות הדעת עפ"י [[מילון הראי"ה:היושר|היושר]] [[מילון הראי"ה:והתקון|והתקון]]. כח הבחירה שבאדם מתגלה הוא מצד הפנים, בראית העין ואופן פנית הלב והמוח. לעומת זה משכן הכח הטבעי הוא בצד האחוריים. החבור באחוריים, מקום שליטת הטבע, בא להשריש את היסוד הטבעי בקיום ובהשתלמות, שהוא מוכרח להיות יסוד ושורש לצד הפנים וגם מתחיב ממנו ונלוה לו. אך החבור הטבעי לעשית המעשים מתוך דחיפה פנימית [[מילון הראי"ה:עורת|עורת]], איננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה, לעשות את המעשים הקודמים בעצמם מתוך הכרה פנימית ברורה. השלמות המתברכת לא תתן להשאר לעולם במעמד הטבעי, והיא המרוממת ומעבירה אל מדרגת ההכרה. על כן באים ימים שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים זה מזה.''' התרדמה שמפיל ד' על האדם בלקיחת הצלע''', היא קביעת ערך הטבע שיהיה רק בתור רושם, ולא בתוקף שליטה בפעל ובאין ידיעה ממשית שתוכל לפעול בכח הזכרון את קביעות ציורי הדברים כהויתם, עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי. ובכלות התרדמה במקום צלע מחוברת, חיבור טבעי, גב לגב, עומדת תפארת אדם בכליל הדרה, שהבחירה השכלית מכרת לומר "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי", והעולם מתכונן בהופעת חיים ותולדות קיימות [[מילון הראי"ה:עדי עד|עדי עד]]. שהשכל מבחין שוב את ערך הטבע שהוא רק לרושם כדי שיבנה עליו שכל הבחירה את בניניו. והנסירה התרדמית, היא המביאה לידי ההתאחדות הגמורה, הצורית [[מילון הראי"ה:החפשית|החפשית]], וגמר הנסירה הוא תוכן הבנין, המביא לאחדות משוכללת, "כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך" [עפ"י ע"ר א שצב־ג, א' קמב, מ"ר 30־29]. | |||
=== חיבור אחור באחור ברוחניות לפני הנסירה=== | === חיבור אחור באחור ברוחניות לפני הנסירה=== | ||
גרסה אחרונה מ־15:53, 27 באוגוסט 2012
|
|
◊ המהלך הכללי של כל החיים בא בחבור שמיסוד הטבע וחבור שמיסוד הבחירה. אם לא היסוד הטבעי שהושם ביצירה לקיום העולם והשלמתו, לא היה אפשר לבחירה להתקיים. אמנם תכליתו היא הבחירה השכלית, שיעשו הדברים מצד בהירות הדעת עפ"י היושר והתקון. כח הבחירה שבאדם מתגלה הוא מצד הפנים, בראית העין ואופן פנית הלב והמוח. לעומת זה משכן הכח הטבעי הוא בצד האחוריים. החבור באחוריים, מקום שליטת הטבע, בא להשריש את היסוד הטבעי בקיום ובהשתלמות, שהוא מוכרח להיות יסוד ושורש לצד הפנים וגם מתחיב ממנו ונלוה לו. אך החבור הטבעי לעשית המעשים מתוך דחיפה פנימית עורת, איננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה, לעשות את המעשים הקודמים בעצמם מתוך הכרה פנימית ברורה. השלמות המתברכת לא תתן להשאר לעולם במעמד הטבעי, והיא המרוממת ומעבירה אל מדרגת ההכרה. על כן באים ימים שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים זה מזה. התרדמה שמפיל ד' על האדם בלקיחת הצלע, היא קביעת ערך הטבע שיהיה רק בתור רושם, ולא בתוקף שליטה בפעל ובאין ידיעה ממשית שתוכל לפעול בכח הזכרון את קביעות ציורי הדברים כהויתם, עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי. ובכלות התרדמה במקום צלע מחוברת, חיבור טבעי, גב לגב, עומדת תפארת אדם בכליל הדרה, שהבחירה השכלית מכרת לומר "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי", והעולם מתכונן בהופעת חיים ותולדות קיימות עדי עד. שהשכל מבחין שוב את ערך הטבע שהוא רק לרושם כדי שיבנה עליו שכל הבחירה את בניניו. והנסירה התרדמית, היא המביאה לידי ההתאחדות הגמורה, הצורית החפשית, וגמר הנסירה הוא תוכן הבנין, המביא לאחדות משוכללת, "כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך" [עפ"י ע"ר א שצב־ג, א' קמב, מ"ר 30־29].
חיבור אחור באחור ברוחניות לפני הנסירה[עריכה]
, ואח"כ באה הנסירה - הטבעיות הישרה בכל ענין, באמונה, ביושר, בטבע, שהוא דבר טוב שאינו נותן מקום לקלקול, אבל מכל מקום אותו החופש הראוי ליתן מקום לתיקונים גדולים גם כן אין כאן. על כן מנסרים - מביאין רגשי חופש, שאפשר ג"כ להיות נפרדים חד מחד, ובבחירה מתחברין. בזה מופיעים דברים גדולים בעולם ובאדם ובכל ההויה [קבצ' ב קיב]. ע"ע פנים ואחור במציאות הרוחנית.