מילון הראי"ה:זכרון למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים (כינוי)

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יום השבת - יום שחודשה בו מנוחה לעולם, לתן לו את השלמתו העליונה [ע"א ד ט יז]. יום קדוש אשר בו תתגלה נטית האומה - הנטיה של החיים האלהיים כמו שהם - ביחידיה [ש"ה, הקדמה, ח]. היום המקדש את ישראל ומרוממם משפלות הגסות הבהמית שהמון המין האנושי שקוע בה [ע"א ג ב קפג]. יום הנועד לרוממות וקדושת שכל טוב [שם ד ו יד].

שבת[עריכה]

הנקודה העקרית של השבת[עריכה]

שהעולם, שנברא עפ"י רצון מקור הצדק, יגיע סוף סוף לצדק המקווה [מ"ר 267].

שבת קדש[עריכה]

מקור הברכה ומכון הגאולה [מ"ר 195].

שבת[עריכה]

הנקודה העליונה הזמנית שהיא שופעת את אור חייה תמיד. אות עולם שבין ד' אלהי ישראל ועמו, תמציתה של כל התורה כולה, המביאה את העולם כולו ליום שכולו שבת. מקור המנוחה והעדנים [עפ"י ע"א ד ט יט]. שבת - ערך השבת - הארת ההויה ביסוד התחדשותה, עדות בריאת העולם והוצאתו אל היש בדבר אלהים חיים בורא כל [ע"א ד ט נ]. ע' במדור זה, חודש, ערך החודש. שבת - הארת השבת העליונה - יסוד ההכרה האלהית הקודמת לכל: יש קונה שמים וארץ, המחדש העולם ומלואו [ע"א ד ט נב]. שבת - יסוד השבת - הכרת עליונותם של ישראל, וקדושת האומה בבחירתה האלהית, אות היא לעולם ביני ובין בני ישראל [ע"א ד ד יב]. שבת - קדושת שבת - ההארה של הצד הנצחי והקבוע, הבלתי משתנה, שיש באופי הקודש, המשפיע חיי עולם על נשמות דור ודור [שם כ]. תחילה למקראי קודש, קדושה מקורית, הנמשכת מיום שכולו שבת, העולה על מדת העולמים, שהיא משפעת קדושה על העולם ועל ישראל [שם נ, א"ק ב שג, ע"ר א קסג]. אות החיים העליונים לכל עם ד' הגוי כולו [מ"ר 350]. קדושת המנוחה, שקוראה את עדנת הקודש לכל עולמים עליונים ותחתונים [קובץ ז קכג]. הקדושה העצמית הנותנת נפש יתירה[1][ע"א ג א מא]. יסוד האמת העליונה [ע"א ד ט נח]. ברית עולם הקיימת בי ד' לבין ישראל [עפ"י מ"ר 267]. ◊ קדושת השבת העמוקה, היא עולה למרומים, מתעלה מכל הגה מכל חוש ומוחש, שוכנת בחביון עוז ומתגלה בטוהר הנשמה הצופה בשפריר הרוחניות, בנועם ד', בההכרה הפנימית העלומה[2][ע"א ד ט נ].

מנוחה של יום השבת[עריכה]

- גילויה של קדושת ישראל ואצילות השראת שכינתם [ל"י ב (מהדורת בית אל) שמז].

המנוחה הישראלית המיוחדת, המופיעה בקביעת והתגלות ערך זמנו וסדור חייו של האדם, לא בשעבודו אל מסיבותיו ההכרחיות החיצוניות, אלא בקשורו וריכוזו אל חרות עצמותו הפנימית, אשר ביסוד הווייתו ויצירתו המקורית [ל"י ב (מהדורת בית אל) שמה]. ע' במדור זה, חודש, קדושת החודש. ושם, מועד, מועדים קדושתם. ושם, "זכור ושמור". ושם, סמבטיון. ע' במדור מצוות, הלכות, מנהגים וטעמיהן, תפילין, תכלית התפילין. ע"ע מנוחה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. נפש יתירה - ע' במדור זה, "נשמה יתרה".
  2. קדושת השבת העמוקה, מתעלה מכל הגה, שוכנת בחביון־עוז, ומתגלה בטוהר הנשמה הצופה בשפריר הרוחניות, בההכרה הפנימית - באפודי על מורה נבוכים, ח"א פ"ל ס"ק ח "שבת, הוא מושכל עמוק עד שילאו השכלים האנושיים להשיגו".