מילון הראי"ה:אהבת ד(הרגשת השתוקקות תמיד לטוב ולאמת שהאדם מרגיש באמת בנקודת נשמתו הפנימית): הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה עוסק באהבת ד(הרגשת השתוקקות תמיד לטוב ולאמת שהאדם מרגיש באמת בנקודת נשמתו הפנימית). אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך אהבת ד' (פירושונים).

הרגשת השתוקקות תמיד לטוב ולאמת שהאדם מרגיש באמת בנקודת נשמתו הפנימית, <שהכל הוא בכלל טוב או בכלל אמת> [עפ"י קבצ' ב קלג]. (האהבה) מצד כבודו וחסדיו שעשה [מא"ה א פט]. גלויה היסודי של האמונה הגדולה [נ"ה יא]. ◊ אהבת ד' באה כשישים האדם לבבו להדמות לדרכי השי"ת, אז ע"י ההדמות תולד האהבה, וכפי רוב הדמיון יהי' רוב האהבה [ע"א א ב לו (ע"ר ב קכג)]. ◊ האהבה באה מצד השלמות שבנמצאים, שמצדה הם כולם נמצאים באמיתת מציאותו יתברך [ע"א ג ב קעא]. ◊ דעת כל המציאות לאמתתה לכל סעיפיה, כפי היכולת לאדם, <שמכלל דעת ד'>. דעת הטבע לכל סעיפיו גיאוגרפיה והתכונה, הרפואה וחכמת הנפש, תכונות העמים וכל הנלוה להם, המביאים גם כן לאהבה העליונה הזכה בכללות האנושיות [עפ"י קבצ' ב קלא]. ע"ע אהבה אלהית. ע"ע יראת ד'. ע"ע בנספחות, מדור מחקרים, אהבה ויראה.