מוקצה מחמת חסרון כיס: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת")
(הוספת הערות שוליים)
שורה 1: שורה 1:
דבר שאדם מקפיד עליו שלא יפגם או יפסד ולכן אינו משתמש בו אלא למטרתו המיועדת לו ולא למטרה אחרת, כגון: סכין של מילה, סכין של שחיטה, מצלמה, סחורה העומדת למכירה, ניירות ערך.
דבר שאדם מקפיד עליו שלא יפגם או יפסד ולכן אינו משתמש בו אלא למטרתו המיועדת לו ולא למטרה אחרת, כגון: סכין של מילה, סכין של שחיטה, מצלמה, סחורה העומדת למכירה, ניירות ערך<ref> נחלקו הפוסקים בדין "מוקצה מחמת חסרון כיס", האם הוא דווקא בדבר שעומד לשימוש אסור בשבת והבעלים מקפידים שלא להשתמש בו לשימוש אחר, כגון: מצלמה, מכונת כתיבה, כינור וכדומה, או אף בדבר שעומד לשימוש מותר בשבת ובעליו מקפידים לבל ישתמשו בו לשימוש אחר. דעת הגר"ז, תו"ש, תור"ש, תהל"ד (סימן ש"ח סק"ב), שדווקא "כלי שמלאכתו לאיסור" ומקפידים עליו נחשב "מוקצה מחמת חסרון כיס", וכן דעת החזון איש. ואילו בספר ראש יוסף (שבת מו) הוכיח מתוספות שאף ב"כלי שמלאכתו להיתר" שייך מוקצה מחמת חסרון כיס.</ref>."מוקצה מחמת חסרון כיס" - אסור לטלטלו בשבת בין "לצורך גופו" ובין "לצורך מקומו", וכל שכן שאסור לטלטלו "מחמה לצל" או לטלטלו שלא לצורך.


==הערות שוליים==
<references />


 
[[קטגוריה:תורנית מרוכזת]]
"מוקצה מחמת חסרון כיס" - אסור לטלטלו בשבת בין "לצורך גופו" ובין "לצורך מקומו", וכל שכן שאסור לטלטלו "מחמה לצל" או לטלטלו שלא לצורך.
 
 
 
 
 
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]

גרסה מ־20:02, 16 בדצמבר 2008

דבר שאדם מקפיד עליו שלא יפגם או יפסד ולכן אינו משתמש בו אלא למטרתו המיועדת לו ולא למטרה אחרת, כגון: סכין של מילה, סכין של שחיטה, מצלמה, סחורה העומדת למכירה, ניירות ערך[1]."מוקצה מחמת חסרון כיס" - אסור לטלטלו בשבת בין "לצורך גופו" ובין "לצורך מקומו", וכל שכן שאסור לטלטלו "מחמה לצל" או לטלטלו שלא לצורך.

הערות שוליים

  1. נחלקו הפוסקים בדין "מוקצה מחמת חסרון כיס", האם הוא דווקא בדבר שעומד לשימוש אסור בשבת והבעלים מקפידים שלא להשתמש בו לשימוש אחר, כגון: מצלמה, מכונת כתיבה, כינור וכדומה, או אף בדבר שעומד לשימוש מותר בשבת ובעליו מקפידים לבל ישתמשו בו לשימוש אחר. דעת הגר"ז, תו"ש, תור"ש, תהל"ד (סימן ש"ח סק"ב), שדווקא "כלי שמלאכתו לאיסור" ומקפידים עליו נחשב "מוקצה מחמת חסרון כיס", וכן דעת החזון איש. ואילו בספר ראש יוסף (שבת מו) הוכיח מתוספות שאף ב"כלי שמלאכתו להיתר" שייך מוקצה מחמת חסרון כיס.