לבונה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קובץ:Http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/e/ef/Olibanum resin.jpg/600px-Olibanum resin.jpg לבונה הוא שרף בצבע צהוב בהיר המופק מעצי הלבונה (Boswellia בלע"ז) אשר גדלים באזור סומליה ואתיופיה. לשרף יש ריח עדין ונעים, וכאשר מקטירים אותו על גבי גחלים ריחו מתחזק מאד. הלבונה מופיעה עוד במקרא "נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה[1]". בירמיהו מופיע שהיו מביאים אותה מארץ שבא [2], אם כי בשיר השירים מופיעה 'גבעת הלבונה[3]' ואולי הכוונה שהיא באמת גדלה גם בארץ. לשרף הלבונה שימושים רבים בעבודת בית המקדש ונמנה אותם להלן: א. אחד מסממני הקטרת. "קַח-לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה[4]" הגמרא אומרת[5] שמשקל הלבונה בקטורת של שנה שלמה היה 70 מנה. ב. נתינה על המנחות, והקטרה על המזבח החיצון. שיעור הלבונה שחייבים לתת על המנחה הוא קומץ אחד, שיעור שנקבע על פי גודל ידו של הכהן. המשנה במסכת מנחות[6] אומרת שאם חסר אפילו כלשהו מקומץ הלבונה - המנחה פסולה. לפני קמיצת המנחה היו נותנים קומץ לבונה אחד על המנחה, ולאחר הקמיצה - היו אוספים את קומץ הלבונה ושורפים בראש המזבח יחד עם קומץ המנחה. ג. בזיכי לחם הפנים - כאשר היו מחליפים את מערכות לחם הפנים על השלחן בהיכל - היו מקטירים בין מערכות השלחן שתי כוסות קטנות שבכל אחת קומץ לבונה, כדי שלא יישאר השלחן שומם ללא לחם. ד. נדבת לבונה - אדם שהתנדב להונה לבית המקדש - נותן אותה לכהן והוא עולה ושורפה בראש המזבח.

אף על פי שהלבונה לא ראויה למאכל ואינה מקבלת טומאה - גזרו חכמים שלבונה שמיועדת לשימוש בבית המקדש תקבל טומאה, ולכן חובה לשמור עליה בטהרה.

  1. שיר השירים ד י"ד
  2. לָמָּה-זֶּה לִי לְבוֹנָה מִשְּׁבָא תָבוֹא - ירמיה ו כ
  3. שיר השירים ד ו
  4. שמות ל ל"ד
  5. כריתות ו.
  6. מנחות פרק א משנה ג