לא שביק איניש היתירא ועביד איסורא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "בעברית: "לא עוזב אדם היתר, ואוכל איסור". פירוש: חזקה שאין אדם עוזב היתר ועושה הדבר באיסור, כ...") |
|||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
* '''בפרוזבול''': "אמר רב יהודה אמר רב נחמן נאמן אדם לומר פרוסבול היה בידי ואבד ממני, מאי טעמא כיון דתקינו רבנן פרוסבול לא שביק היתירא ואכיל איסורא" {{מקור|בבלי:גיטין לז ב$בבלי גיטין לז, ב}}. כלומר, כשאדם טוען שהיה בידו פרוזבול, ואבד ממנו, הוא נאמן על כך, שחזקה היא שכיון שתקנו חכמים פרוזבול שיכול לגבות על ידו בהיתר, אכן עשה פרוזבול כדי לגבות בהיתר, ולא עזב את האופן המותר, והלך לגבות חובו בלי פרוזבול. | * '''בפרוזבול''': "אמר רב יהודה אמר רב נחמן נאמן אדם לומר פרוסבול היה בידי ואבד ממני, מאי טעמא כיון דתקינו רבנן פרוסבול לא שביק היתירא ואכיל איסורא" {{מקור|בבלי:גיטין לז ב$בבלי גיטין לז, ב}}. כלומר, כשאדם טוען שהיה בידו פרוזבול, ואבד ממנו, הוא נאמן על כך, שחזקה היא שכיון שתקנו חכמים פרוזבול שיכול לגבות על ידו בהיתר, אכן עשה פרוזבול כדי לגבות בהיתר, ולא עזב את האופן המותר, והלך לגבות חובו בלי פרוזבול. | ||
*'''במאכלים שאין לאוכלם אלא אם נקנו מהמומחה''': "ת"ר: אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא, לא יין ולא מורייס ולא חלב, ולא מלח סלקונדרית ולא חילתית ולא גבינה אלא מן המומחה, וכולן אם נתארח אצל בעל הבית - מותר. מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דא"ר יהושע בן לוי: שגר לו בעל הבית לביתו - מותר; מ"ט? בעל הבית לא שביק היתירא ואכל איסורא, וכי משגר ליה, ממאי דאכיל משדר ליה" . כלומר, חנוונים שבסוריא אינם אוכלים איסור בעצמם, אבל מוכרים ליהודים מאכלים שקנו מנוכרים שאינם מקפידים על לפני עיוור לא תתן מכשול. משום כך אין לקנות מאכלים אלה מחנוונים שבסוריא. למרות זאת, אם התארח אצל החנווני ונתן לו לאכול, מותר לאכול, שחזקה אין החנווני אוכל איסור בזמן שיכול להשיג היתר, ואוכל שהוא מגיש בביתו, כשר. | *'''במאכלים שאין לאוכלם אלא אם נקנו מהמומחה''': "ת"ר: אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא, לא יין ולא מורייס ולא חלב, ולא מלח סלקונדרית ולא חילתית ולא גבינה אלא מן המומחה, וכולן אם נתארח אצל בעל הבית - מותר. מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דא"ר יהושע בן לוי: שגר לו בעל הבית לביתו - מותר; מ"ט? בעל הבית לא שביק היתירא ואכל איסורא, וכי משגר ליה, ממאי דאכיל משדר ליה" {{מקור|בבלי:עבודה זרה לט ב$בבלי עבודה זרה לט, ב}} . כלומר, חנוונים שבסוריא אינם אוכלים איסור בעצמם, אבל מוכרים ליהודים מאכלים שקנו מנוכרים שאינם מקפידים על לפני עיוור לא תתן מכשול. משום כך אין לקנות מאכלים אלה מחנוונים שבסוריא. למרות זאת, אם התארח אצל החנווני ונתן לו לאכול, מותר לאכול, שחזקה אין החנווני אוכל איסור בזמן שיכול להשיג היתר, ואוכל שהוא מגיש בביתו, כשר. | ||
גרסה מ־10:40, 18 בספטמבר 2014
|
|
בעברית: "לא עוזב אדם היתר, ואוכל איסור". פירוש: חזקה שאין אדם עוזב היתר ועושה הדבר באיסור, כאשר יש לו אפשרות דומה, לעשות את הדבר בהיתר.
דוגמאות
- בפרוזבול: "אמר רב יהודה אמר רב נחמן נאמן אדם לומר פרוסבול היה בידי ואבד ממני, מאי טעמא כיון דתקינו רבנן פרוסבול לא שביק היתירא ואכיל איסורא" בבלי גיטין לז, ב. כלומר, כשאדם טוען שהיה בידו פרוזבול, ואבד ממנו, הוא נאמן על כך, שחזקה היא שכיון שתקנו חכמים פרוזבול שיכול לגבות על ידו בהיתר, אכן עשה פרוזבול כדי לגבות בהיתר, ולא עזב את האופן המותר, והלך לגבות חובו בלי פרוזבול.
- במאכלים שאין לאוכלם אלא אם נקנו מהמומחה: "ת"ר: אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא, לא יין ולא מורייס ולא חלב, ולא מלח סלקונדרית ולא חילתית ולא גבינה אלא מן המומחה, וכולן אם נתארח אצל בעל הבית - מותר. מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דא"ר יהושע בן לוי: שגר לו בעל הבית לביתו - מותר; מ"ט? בעל הבית לא שביק היתירא ואכל איסורא, וכי משגר ליה, ממאי דאכיל משדר ליה" בבלי עבודה זרה לט, ב . כלומר, חנוונים שבסוריא אינם אוכלים איסור בעצמם, אבל מוכרים ליהודים מאכלים שקנו מנוכרים שאינם מקפידים על לפני עיוור לא תתן מכשול. משום כך אין לקנות מאכלים אלה מחנוונים שבסוריא. למרות זאת, אם התארח אצל החנווני ונתן לו לאכול, מותר לאכול, שחזקה אין החנווני אוכל איסור בזמן שיכול להשיג היתר, ואוכל שהוא מגיש בביתו, כשר.