לא הרגו נהרגין

אין מחייבים עדים זוממים (ע"ע) במה שרצו הם לחייב את האדם שהעידו עליו, אלא אם כן הוזמו קודם ביצוע פסק הדין שהוציאו בית דין על הנידון על פי עדותם, אבל אם הוזמו לאחר שכבר בוצע בנידון פסק הדין, אין מקיימים בהם דין "כאשר זמם", שנאמר (דברים יט, יט): "כאשר זמם" - ולא כאשר עשה.

לדוגמא: עדים שהעידו על אדם שעבר עבירה שעונשה הוא מיתת בית דין, אינם נהרגים משום "כאשר זמם" אלא אם כן הוזמו קודם שהומת הנידון על פי עדותם, אבל אם הוזמו לאחר שכבר הומת הנידון, אין הם נהרגים.