כתיבה ומסירה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (5 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''המוכר שטר לחבירו, מוסר את השטר לקונה, וכותב שטר אחר שמקנה לו את הראשון''' {{מקור| | '''המוכר שטר לחבירו, מוסר את השטר לקונה, וכותב שטר אחר שמקנה לו את הראשון''' {{מקור|הסוגיא בבבא בתרא עו.|כן}}'''.''' | ||
'''החולק על דין זה''' הוא רבי שסובר שנקנים במסירה בלי כתיבה {{מקור| | '''החולק על דין זה''' הוא רבי שסובר שנקנים במסירה בלי כתיבה {{מקור|שם|כן}}. רשב"ם {{מקור|שם עז.|כן}} גרס בגמרא שהלכה כרבי, ור"ת ור"י בתוס' {{מקור|שם|כן}} גרסו שהלכה כרבנן. בביאור מחלוקתם פירשו הראשונים שרבי סובר כרבי אליעזר שעדי מסירה כרתי ולכן מספיקה מסירה, ורבנן סוברים כרבי מאיר שעדי חתימה כרתי ולכן צריך גם כתיבה {{מקור|רב האי גאון ובה"ג, הביאם תוס' רי"ד שם|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''במקור למכירת שטרות''' יש מחלוקת גדולה בראשונים האם היא מדרבנן {{מקור| | '''במקור למכירת שטרות''' יש מחלוקת גדולה בראשונים האם היא מדרבנן {{מקור|תוס' בבא בתרא עו: ד"ה קני, רי"ף שם, רמב"ם מכירה פרק ו|כן}} או מדאורייתא {{מקור|ר"ת בתוס' שם|כן}}. | ||
בטעם הדעות שאי אפשר למוכרו מדאורייתא יש שלושה הסברים {{מקור| | בטעם הדעות שאי אפשר למוכרו מדאורייתא יש שלושה הסברים {{מקור|קובץ שיעורים בבא בתרא שפט|כן}}: | ||
@ משום שאין לשטרות מעשה קניין. | |||
@ משום שאי אפשר להקנות חוב {{מקור|את שני הצדדים הללו הביא גם פרי משה קניינים לד-ג ד"ה ויש|כן}}. | |||
@ משום שהחוב הוא דבר שלא בא לעולם {{מקור|(וכן כתב האורים ותומים סו, והוסיף שלפי זה לרבי מאיר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם - המכירה תועיל מדאורייתא. אך במערכת הקניינים (ה ד"ה אבל) חלק על טעם זה, משום שלדעתו במכירת שטרות אינו מוכר את הכסף שיגבה, אלא את הזכות והשעבוד, שהלוקח יוכל לגבות בלי המוכר, והזכות הזו כבר באה לעולם)}}. | |||
א | '''בטעמו''', הש"ך {{מקור|חו"מ סו-יא|כן}} דימהו לקניין שטר בקרקע. אך הקצוה"ח {{מקור|סו-ה|כן}} כתב שאינו דומה, שבמכירת קרקע הקניין חל במסירת השטר אך במכירת שטר הקניין חל במסירת השטר הנקנה, אך השטר שאותו כותב בשביל המכירה אינו שטר קניין {{מקור|דן בדבריהם פרי משה קניינים לד-א|כן}}. | ||
'''במהותו''' חידש הגרש"ש {{מקור|במערכת הקניינים ה ד"ה אבל|כן}} שאינו מוכר את הכסף שיגבה, אלא את הזכות והשעבוד, שהלוקח יוכל לגבות בלי המוכר. אך מאחרונים אחרים משמע שכן מוכר את הכסף שיגבה {{מקור|(אורים ותומים סו וקצוה"ח סו-כו (והביאם שם בד"ה כתב) שתלו את מכירת שטרות בדין דבר שלא בא לעולם, והגרש"ש שם כתב שלשיטתו לא שייך דבר שלא בא לעולם כי לא מוכר את הכסף שיגבה אלא את הזכות לגבות, והזכות הזו כבר באה לעולם)}}. | |||
'''במהותו''' חידש הגרש"ש {{מקור| | |||
==הנכס== | ==הנכס== | ||
| שורה 24: | שורה 21: | ||
'''שטרי הלוואה'''. | '''שטרי הלוואה'''. | ||
'''שטרי קניין''', אע"פ שלא עליהם היתה עיקר התקנה, לא פלוג רבנן ותיקנו גם בהם את קניין כתיבה ומסירה {{מקור| | '''שטרי קניין''', אע"פ שלא עליהם היתה עיקר התקנה, לא פלוג רבנן ותיקנו גם בהם את קניין כתיבה ומסירה {{מקור|רא"ש בבא בתרא קסט:|כן}}. | ||
'''שטרי ראיה''', כגון שקנה את הקרקע בכסף או בחזקה, וכתב עליה שטר רק לראיה, אינם נקנים בכתיבה ומסירה {{מקור| | '''שטרי ראיה''', כגון שקנה את הקרקע בכסף או בחזקה, וכתב עליה שטר רק לראיה, אינם נקנים בכתיבה ומסירה {{מקור|רא"ש שם, שו"ע חו"מ סו-יד|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''באופן הקניין''' חקרו בין שלושה צדדים {{מקור| | '''באופן הקניין''' חקרו בין שלושה צדדים {{מקור|עיון בלומדות ו, פרי משה קניינים א-ג, לד-א|כן}}: | ||
@ הקניין חל ע"י הכתיבה. | |||
@ או ע"י המסירה. | |||
@ או ע"י שתיהן יחד. | |||
==המקנה== | ==המקנה== | ||
'''הפקר''' - הזוכה בשטר הפקר (שחבירו הפקירו) אינו קונה בכך את ההלוואה הכתובה בו, כיוון שאין בזה דעת אחרת מקנה {{מקור| | '''הפקר''' - הזוכה בשטר הפקר (שחבירו הפקירו) אינו קונה בכך את ההלוואה הכתובה בו, כיוון שאין בזה דעת אחרת מקנה {{מקור|שו"ע חו"מ עח. דן בזה ספר המקנה ו-ד|כן}}. | ||
'''קטן''' לא יכול להקנות שטר לאחר. לקצוה"ח הוא בכל השטרות, אך לשו"ע ולנתיבות המשפט הוא דווקא בשטר ראיה, אך שטר חוב שירש מאביו יכול להקנותו לאחר {{מקור| | '''קטן''' לא יכול להקנות שטר לאחר. לקצוה"ח הוא בכל השטרות, אך לשו"ע ולנתיבות המשפט הוא דווקא בשטר ראיה, אך שטר חוב שירש מאביו יכול להקנותו לאחר {{מקור|חו"מ רלה|כן}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
[[מסירה | * [[מסירה]] | ||
* [[מעמד שלושתן]] | |||
* [[שעבודא דרבי נתן]] | |||
[[קטגוריה:דיני ממונות]] | [[קטגוריה:דיני ממונות]] | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
גרסה אחרונה מ־12:48, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
המוכר שטר לחבירו, מוסר את השטר לקונה, וכותב שטר אחר שמקנה לו את הראשון (הסוגיא בבבא בתרא עו.).
החולק על דין זה הוא רבי שסובר שנקנים במסירה בלי כתיבה (שם). רשב"ם (שם עז.) גרס בגמרא שהלכה כרבי, ור"ת ור"י בתוס' (שם) גרסו שהלכה כרבנן. בביאור מחלוקתם פירשו הראשונים שרבי סובר כרבי אליעזר שעדי מסירה כרתי ולכן מספיקה מסירה, ורבנן סוברים כרבי מאיר שעדי חתימה כרתי ולכן צריך גם כתיבה (רב האי גאון ובה"ג, הביאם תוס' רי"ד שם).
מקור וטעם[עריכה]
במקור למכירת שטרות יש מחלוקת גדולה בראשונים האם היא מדרבנן (תוס' בבא בתרא עו: ד"ה קני, רי"ף שם, רמב"ם מכירה פרק ו) או מדאורייתא (ר"ת בתוס' שם).
בטעם הדעות שאי אפשר למוכרו מדאורייתא יש שלושה הסברים (קובץ שיעורים בבא בתרא שפט):
- משום שאין לשטרות מעשה קניין.
- משום שאי אפשר להקנות חוב (את שני הצדדים הללו הביא גם פרי משה קניינים לד-ג ד"ה ויש).
- משום שהחוב הוא דבר שלא בא לעולם (וכן כתב האורים ותומים סו, והוסיף שלפי זה לרבי מאיר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם - המכירה תועיל מדאורייתא. אך במערכת הקניינים (ה ד"ה אבל) חלק על טעם זה, משום שלדעתו במכירת שטרות אינו מוכר את הכסף שיגבה, אלא את הזכות והשעבוד, שהלוקח יוכל לגבות בלי המוכר, והזכות הזו כבר באה לעולם).
בטעמו, הש"ך (חו"מ סו-יא) דימהו לקניין שטר בקרקע. אך הקצוה"ח (סו-ה) כתב שאינו דומה, שבמכירת קרקע הקניין חל במסירת השטר אך במכירת שטר הקניין חל במסירת השטר הנקנה, אך השטר שאותו כותב בשביל המכירה אינו שטר קניין (דן בדבריהם פרי משה קניינים לד-א).
במהותו חידש הגרש"ש (במערכת הקניינים ה ד"ה אבל) שאינו מוכר את הכסף שיגבה, אלא את הזכות והשעבוד, שהלוקח יוכל לגבות בלי המוכר. אך מאחרונים אחרים משמע שכן מוכר את הכסף שיגבה (אורים ותומים סו וקצוה"ח סו-כו (והביאם שם בד"ה כתב) שתלו את מכירת שטרות בדין דבר שלא בא לעולם, והגרש"ש שם כתב שלשיטתו לא שייך דבר שלא בא לעולם כי לא מוכר את הכסף שיגבה אלא את הזכות לגבות, והזכות הזו כבר באה לעולם).
הנכס[עריכה]
הנכסים הנקנים הם:
שטרי הלוואה.
שטרי קניין, אע"פ שלא עליהם היתה עיקר התקנה, לא פלוג רבנן ותיקנו גם בהם את קניין כתיבה ומסירה (רא"ש בבא בתרא קסט:).
שטרי ראיה, כגון שקנה את הקרקע בכסף או בחזקה, וכתב עליה שטר רק לראיה, אינם נקנים בכתיבה ומסירה (רא"ש שם, שו"ע חו"מ סו-יד).
פרטי הדין[עריכה]
באופן הקניין חקרו בין שלושה צדדים (עיון בלומדות ו, פרי משה קניינים א-ג, לד-א):
- הקניין חל ע"י הכתיבה.
- או ע"י המסירה.
- או ע"י שתיהן יחד.
המקנה[עריכה]
הפקר - הזוכה בשטר הפקר (שחבירו הפקירו) אינו קונה בכך את ההלוואה הכתובה בו, כיוון שאין בזה דעת אחרת מקנה (שו"ע חו"מ עח. דן בזה ספר המקנה ו-ד).
קטן לא יכול להקנות שטר לאחר. לקצוה"ח הוא בכל השטרות, אך לשו"ע ולנתיבות המשפט הוא דווקא בשטר ראיה, אך שטר חוב שירש מאביו יכול להקנותו לאחר (חו"מ רלה).