כי נח נפשיה דרב...
|
|
"כי נח נפשיה דרב..." הוא משפט פתיחה למעשה המובא בגמרא במסכת ברכות דף מב עמוד ב. המעשה מספר על תלמידיו של רב, לאחר פטירתו של רב, שבשעה שחזרו מהלווייתו של רב, אמרו זה לזה, "בואו נאכל לחם סמוך לנהר דנק". כשישבו לאכול הסתפקו אם אחד מהם יכול להוציא את כולם בברכת המזון, כיון שקבעו לאכול יחד במקום זה, נחשב כקביעות יחד, או שכיון שלא הסבו, אין זו קביעות יחדיו.
כשנוכחו לדעת שאינם יודעים לפסוק שאלה זו, קם רב אדא בר אהבה, החזיר את הקרע שקרע על רב לאחוריו, והוסיף בבגדו קריעה נוספת, באמרו "רב נפטר, ואפילו ברכת המזון איננו יודעים לברך!".
עד שהגיע אותו זקן, הקשה משנה וברייתא זו על זו, והסיק מלימודו שכיון שאמרו נלך ונאכל במקום פלוני, כהסבו הדבר דומה.
מקור[עריכה]
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מב/ב כי נח נפשיה דרב אזלו תלמידיו בתריה כי הדרי אמרי ניזיל וניכול לחמא אנהר דנק בתר דכרכי יתבי וקא מיבעיא להו הסבו דוקא תנן אבל ישבו לא או דילמא כיון דאמרי ניזיל וניכול ריפתא בדוכתא פלניתא כי הסבו דמי לא הוה בידייהו קם רב אדא בר אהבה אהדר קרעיה לאחוריה וקרע קריעה אחרינא אמר נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן עד דאתא ההוא סבא רמא להו מתניתין אברייתא ושני להו כיון דאמרי ניזיל וניכול לחמא בדוך פלן כהסבו דמי.