כיסוי ראש לנשים: הבדלים בין גרסאות בדף

כיסוי ראש לנשים הוא חיוב לפי ההלכה לאשה נשואה.

פריעת ראש במקצת

הלכה: כשם שאסור לאשה נשואה לגלות את כל שיער הראש, כך אסור לה בהחלט לגלות מקצת מן השערות. ובכלל אזהרה זו, אסור לגלות חלק קטן משיער הראש (כמו מקום התחלת גידול השערות בראש המצח, וכדו') אפילו במשהו. כמו כן, אסור לה לגלות שערות קצרות שחוץ לצמתה, דהיינו מטפחת הראש. ואסור לה לגלות שערות הצדעים, דהיינו ליד האזנים.

פוסקים רבים סוברים שאסור לנשים נשואות לגלות שערן אף במקצת ואף שערותיהן שחוץ לצמתן אסור בגילוי. ומהם: מגן אברהם. משא מלך (לבעל עצמות יוסף) חלק ז' חקירה י', הובאו דבריו בכנה"ג אה"ע סי' כ"א בהגה"ט טו"ז ובשיירי כנה"ג יו"ד סי' רי"ד, "מעולם לא ראיתי נשים הנשואות שמגלות שיער ראשן, גם אין מוציאים שום שערות להתנאות בהן כי אם הבתולות בעודן בבית אביהן, ומנהג יפה הוא". ישועות יעקב או"ח סי' ע"ה ס"ק ג', "אם השערות ארוכות ויוצאות חוץ למגבעות יש להחמיר".

וכן בשו"ת מים רבים סי' ל', הביא דברי משא מלך הנ"ל וגם הוא צווח ככרוכיא על זה וכתב, "מעתה אצעק חמס וריב על אשר ראו עיני ולא זר במקצת מקומות שעברתי דרך העברה, שהנשים הנשואות מתקשטות בשערן ממש הדבוק לראשן, ומראות השיער לעין כל, אוי לעיניים שכך רואות ואוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה, ומלבד שהאיסור שלפי הפוסקים יש בדבר ג"כ פגם למעלה כי לפי סודות הקבלה אין לאשה להראות שערה לחוץ וכפי אשר כתב הרב בעל הלבושים באה"ע סי' כ"א. ואסיים בלישנא דזוהר קדישא הכתוב בפרשת נשא וכו'... לכן השומע ישמע והחדל יחדל ועליו תבא ברכת טוב. ו"ודאי לא מיירי המים רבים בפרועות ראש ממש דזה דאורייתא היא, א"כ על כרחך מיירי בכעין המנהג שהביא מהר"ם אלשקר" (שו"ת צ"צ שם, וראה שדי חמד לקמן). שו"ת תשובה מאהבה שם, "בשערות עצמן יאות להחמיר מאוד, אף באלו שיוצאין חוץ לצמתן".

לחמי תודה (הביאו בספר ברך את אברהם פרשת בחוקותי, ובשדי חמד לקמן) בשם אביו בעל ההפלאה על מסכת כתובות. שו"ת חתם סופר שם, "כל שום שיער בשום מקום בראש ופדחת בנשואה אפי' בחדרה ערוה היא". וגם על דבר אותה שורה שבין אוזן לפדחתה סיים: "בפרט דלפירוש רשב"ם (בבא בתרא שם) אין כאן מחלוקת, א"כ איסור גמור הוא, ויש לחוש לרביצת האלה האמורה בזוהר הנ"ל, ומי שחפץ בברכה ירחק ממנו". וידוע "כי לא היה דרכו של החת"ס להפליג באיסורים ולהוסיף בחומרות יתרות, כנודע מאיכות תשובותיו", וא"כ "הלא דבר הוא וצריך להיות חטא גדול ופירצה גדולה בהאי איסור לפי דברי רבנו האלו" (לב העברי, ח"א דף ע"ז). צוואת החת"ס, "בנותי וכלותי, השמרו לכם שחלילה וחלילה... ומכל שכן שתזהרו מריעות נשים רעות שמוציאות אפילו שערה אחת חוץ".

שו"ת מהר"ץ חיות שם, כתב שהמהרא"ל "הפריז על המדה להקל" (אלא שלא גילה טעמו בסתירת הוראתו), והעלה להחמיר משום מנהג המקום. והביא ממעשה דקמחית ודברי הזוהר הנ"ל, ואף העיד אשר "במדינתנו (פולין) וגם במדינת אשכנז אשר מאז נהגו לכסות כל השיער ולא היו נוהגים מעולם בהיתר השערות התלויות חוץ לצמתן". שו"ת צמח צדק וחידושיו על הש"ס שם באריכות, דגם בגילוי מקצת שיער היוצא חוץ לצמתה, כולל אותה שורה שבין אוזן לפדחת, איכא "איסור גמור" מצד שיער באשה ערוה ולפני עיוור ודת יהודית.

משא חיים פלאג'י שם. תוכחות חיים פלאג'י בסוף הספר (מאת בנו) אריכות בנדון דידן, "שלא לגלות אפי' שערה אחת בחוץ, שכל אשה שיש עליה עוון זה תיענש כענשו של אבשלום, שיתלו אותה בשערה, ותרד לשבעה מדורי גיהנם". קונטרס קדושת ישראל (להגאון רבי עקיבא פרוש, נדפס בסוף ספר אבני שוהם) "אפי' לגלות שיער שחוץ לצמתן, אפי' בצינעא, אין מתירין וצריך למסור נפשו". שו"ת וישב יוסף (כנ"ל). שדי חמד אס"ד מערכת דת יהודית, הביא דעת כמה מהאוסרים בנדוננו וכתב בחומרא נגד אלה הרוצים להסתמך על הוראתו של המהרא"ל ולגלות שיער הצדעים, והמה "חכמים להרע", אחרי שהוראתו נסתרה ע"י הגאונים החת"ס והצ"צ וכו' ואסרו באיסור גמור כל גילוי שיער. שו"ת משיב דברים ח"ב סי' קכ"ז, "וגם שיער אחד לא יצא החוצה".

דרכי תשובה יורה דעה סי' קצ"ח ס"ק צ"א. ייטב פנים מאמר דרוש טוב אות כ"ג, "ובל יראה החוצה שום שערה". מהרש"ם בהגהותיו לאו"ח סי' תקל"א, "אשה שבולט שערה מחוץ לצעיף מותר לה לגלח בחוה"מ כדי שלא תבוא לידי מכשול בגילוי שערה". וע"ע בתשובותיו ח"ד סי' קל"ח, דפריעת ראש בנשים איסור תורה, "ומפורסם כמה נפיש חיליה דהאי גאון בבירור הלכה ולא מחלק בין פלגא או קצת משערותיהן, דהכל הוי בכלל פרועי הראש ואסור לברך נגדם שום ברכה" (שו"ת דברי ישראל וועלץ דלקמן). שו"ת משיב שלום סי' ל"ד, "ובענין שיער שרגיל לצאת מצדעתן... החת"ס.... והצ"צ... שניהם לדבר אחד נתכוונו דדוקא לק"ש ובאשתו כתב בחידושי הרשב"א, אבל לא אשת איש בשוק דאסורה בכל גווני. וזהו כתשובת מים רבים".

ערוגת הבושם בצוואתו "הכנה דרבה" אות ח"י, "והוו זהירים באזהרה יתרה שלא יצא ח"ו אפי' מקצת שיער חוץ לצמתן". שולחן העזר שם (כנ"ל). חזון איש שם, "שערות שיצאו חוץ לצמתן אסורין ממנהג ישראל דור אחר דור" (ספר דת והלכה סי' א' בשמו). שו"ת דברי ישראל וועלץ חלק או"ח סי' כ"ג, "סוף דבר חלילה להקל אפי' במקצת שערה מגולה נגד כל הגדולים", ושם סי' ל"ד "תבנא לדינא, אסור לנשים נשואות מבנות רחל ולאה לילך כן בשערות ראשן מגולות אפי' רק קצת ראשיהן מלפנים גלויים, והוא איסור גמור".

שו"ת מספר הסופר שם (כנ"ל). שער התקנות (להגאב"ד מסאטמר) אות א'. שו"ת משנה הלכות שם. קונטרס מבעד לצמתך שם. ליקוטי הערות לשו"ת חת"ס שם. ועוד. ויש להעיר מפמ"ג או"ח סי' תקנ"א במשבצות זהב ס"ק י"ג (ומשנ"ב שם ס"ק ע"ט), דאף בשבוע שחל בו תשעה באב אפשר להתיר לאשה לגלח את ריבוי שיער הצדעים (וראה לעיל מדברי המהרש"ם). ועיין עוד פתחי עולם או"ח סי' ע"ה ס"ק ז'. כף החיים או"ח שם ס"ק י"ח. קצוה"ש סי' ט' בבבה"ש ס"ק י"א. שולחן מלכים לקצוש"ע סי' ה' ס"ק קמ"ו. וז"ע י"ל שו"ת מנחת יצחק ח"ז, ושם בסי' ג' האריך קצת בנדוננו, וסיים "כי זה אין ספק שכל בנות ישראל החרדות מסוף עולם עד סופו קבלו עליהם שלא לחלק בין שאר שערות ראשן ובין בת צדעא, ושלא להוציא לחוץ מכיסוי ראשן אפי' שערה אחת".

וכן העידו שזאת לפנים בישראל דקדקו נשי ישראל לכסות את כל שערות ראשן כדין ולא לגלות שום שיער, הגאון בעל עצמות יוסף בספרו משא מלך הנ"ל שם (לשונו הועתק לעיל), שו"ת חת"ס שם "אמותינו לא יצאו ונזהרו מאוד", שו"ת מהר"ץ חיות שם "במדינתנו וגם במדינת אשכנז אשר מאז נהגו לכסות כל השיער ולא היו נוהגים מעולם בהיתר השערות התלויות חוץ לצמתן", קונטרס קדושת ישראל שם "לצאת בגילוי שיער אפי' אלו שחוץ לצמתן, הגם שהרמ"א ז"ל מיקל, הוא כבר מנהג פשוט בכל ישראל אשכנזים ספרדים תימנים יכב"ץ כהפוסקים ז"ל רשב"ם והערוך וסייעתם האוסרים אפי' אלו שחוץ לצמתן, וגם הרמ"א ז"ל מודה במקום שנהגו שהוא ערוה". וכן העיד גם המהרא"ל הנ"ל דהנשים בארצות הערלים (מדינות אשכנז) נוהגות לכסות ראשיהן לגמרי בלי שיור (שיער בצדעים). וכן היו נוהגות בזמן הש"ס, כאשר נתבאר לעיל, ויש לחשוש בזה משום "אל תיטוש תורת אמך", ועל אחת כמה וכמה דגם חיוב גמור מעיקר הדין איכא לכסות כל שיער.

ונסיים במעשה רב בנדון, "שמענו מת"ח אחד, תלמידו של הגה"ק המקובל ר' חיים שאול הכהן דוויק ז"ל, ששמע מפיו של רבו הנ"ל, כשהיה רב בעיר ארם צובא התחילו הנשים לפרוץ גדר הצניעות והוציאו שערן חוץ לצמתן באמרם שסומכין על מהר"ם אלשקר, והרב הנ"ל דרש בכל תוקף לבטל את הפרצה ואם לאו יעזבו את העיר, וכן היה שעזב את העיר. וכשיצא מן העיר פרצה דליקה גדולה בעיר, ואח"כ באו חכמי ארם צובא לבקשו שישוב אליהם בחזרה ולא רצה בשום אופן" (נעתק בקונטרס דת משה ויהודית).

הלכה: אין שום צד היתר להקל בגילוי שערות הראש מפני "מנהג המקום", כי בדיני התורה, הדרישה המינימלית היא ההלכה, הקובעת כי חל איסור מוחלט לגלות אפי' חלק משערות הראש כנ"ל. ואף שבהלכות צניעות יש פרטים המשתנים לפי מנהג המקום, היינו כשהמנהג מחמיר יותר מן ההלכה. אבל מובן ופשוט שאין בכחו של המנהג להתיר איסור מפורש בהלכה. ולכן, אפי' במקרה שרוב נשי המקום אינן נזהרות בגילוי שיער חוץ למטפחת הראש וכדו', אין בזה שום היתר או הצטדקות לנוהגות כן. ועל מנהג כזה נאמר "מנהג אותיות גהנם".

ביאור: לית דין צריך בושש (לשון הש"ס ברכות מ.) שהתורה היא נצחית (ראה רמב"ם יסוה"ת פ"ט הלכה א'), ולכן "התורה הזאת חוקים ומשפטים לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן" (רמב"ם הלכ' מלכים פרק י"א הלכה ג'), שהרי "לא ימיר דתו לעולמים" (פיוט יגדל. וראה ספר העיקרים מאמר שלישי פרק ט"ז, מהר"ל בתפארת ישראל פנ"א, ובכמה מקומות), ולמרות שינויי הזמנים, המקומות והמנהגים, אזהרת פריעת ראש בנשים (ככל מצוות התורה) במקומה תעמוד.

ואכן כן מעשה רב (ראה בבא בתרא קל: "עד שיאמרו לו הלכה למעשה"), אשר בכל הדורות עד דורנו (ועד בכלל) הרבו גדולי מנהיגי ישראל בתוכחות מוסר ודברי התעוררות לגדור פרץ בזה שהנשים לא נזהרות כדבעי בגילוי שיער ובשר, והאריכו בזה הן בעל פה והן בדפוס בקונטרסים ותשובות וקול קוראים וכו' (לדוגמא יערות דבש לבעל התומים בכמה מקומות. גדר עולם להחפץ חיים. באור בענין להגרא"ל ניימאן, נדפס בתרנ"ט. קונטרס הררים תלויים בשערה, נדפס בתרפ"ט. מחניך קדוש, נדפס בתרצ"א. קונטרס אזהרות לצניעות, נדפס בתש"ז. חוקת ישראל, נדפס בתשי"ג). וכל אלה לא השגיחו כלל על שכבר פשתה המספחת ברוב הנשים דמקומותיהם.

הן אמת שבזמן האחרון באשכנזים ברוסיה ליטא פולין וגליציה היו שם מקומות שפרצו זה הגדר, והרבה נשים בעוונותינו הרבים יצאו במטפחת בקצת שערות דהראש גופא בחוץ, ומי יודע כמה רעות סבלנו בעוון זה, ומ"מ האמת שאז מעולם לא דימו חכמי ישראל ח"ו להתיר, רק אור התורה כבה והולך, ולא כל איש שורר אפי' בביתו, והותרה בזה הרצועה, אבל אף רב או חכם לא דימה לומר אז שמעיקר הדין שרי כהאי גוונא ח"ו. רק התאוננו שאין בידם מה לעשות ולפעול, וכן אצל הספרדים בהרבה מקומות במרוקו מצרים עירק וכו' הנוער התקלקלו ולכן החלו לכסות במטפחת למחצה לשליש ולרביע וכדו', אבל עיקר ההלכה לא נשתנה, שתורתנו הקדושה נצחית, ולא תשתנה במנהגי הדורות, שלבסוף כולם יכירו האמת ויחזרו לצור מחצבתם. ודו"ק היטב כי זהו כלל גדול שאין להביא ראיה ממנהג אלא כשהונהג ע"פ גדולי הדור והיינו בהסכמתם, ולא כבזמן האחרון שיסודה במדת מה בהפקרות, עד שאם נבדוק נמצא מקומות שנתפשט המנהג לגלות ח"ו לגמרי השערות, ואין צורך להאריך בכל זה כי הדברים פשוטים וברורים (דת והלכה סי' א').

ונסיים בדברי השו"ת באר חיים מרדכי חלק ג' סי' נ"ב, שכתב על חכם אחד שיצא להקל בזה, שדבריו "מלאים רוח פקירה ומינות... לגלות פנים בתורה שלא כהלכה... לעקור חלילה הלכה קבועה... אלמלא ראיתי לא האמנתי כי יעז איש להחטיא את הרבים ושירצה ח"ו להקל להם איסור חמור דאורייתא... כבר נתגלה קלונו ברבים... בהדפסת מחאה על זה בהודעה לעין כל שהוא מין גמור". וראה דברים חריפים מעין אלו בשו"ת מספר הסופר ח"א סי' ו'.

פאה נכרית

לרוב הפוסקים, פאה נכרית נחשבת ככיסוי מספיק לשיער האשה, (בתנאי שהפאה מכסה היטב את כל שערותיה, כמובן). ואף אם הפאה יותר יפה כשיער ממש ויותר, אין בזה איסור, מכיון שהפאה היא דבר זר, ולא שיער עצמה.

בשלטי גיבורים (הגהות אלפסי - היה בזמן מרן הבית יוסף או מקודם בסמוך לו - וראה שיירי כנה"ג או"ח סי' קפ"ח, הגהב"י או"ז) לשבת ס"ד ע"ב העלה, דאין בלבישת פאה נכרית משום פריעת ראש או שיער באשה ערוה, דשנינו שם שהאשה יוצאת בפאה נכרית בשבת, והתם באשה נשואה מיירי, וא"כ משמע להדיא שמותרות בנות ישראל להתקשט בהן, דשיער באשה ערוה דקאמר לא הוי אלא בשיער הדבוק לבשרה ממש ונראה גם בשרה עם השיער, אבל שיער המכסה שערה אין כאן משום שיער באשה ערוה וגם לא משום פריעת ראש, ע"ש בארוכה שכתב שכן משמע מרש"י והרא"ש, ושכן מוכרח מש"ס דנזיר.

והניף ידו שנית בהגהות עין משפט נזיר (כח:), שעל מש"כ הגמ' שם ות"ק אמר לך אפשר בפאה נכרית, כתב ע"ז "ונראה לי מכאן היתר לשיער פאה נכרית שנשים נשואות נותנות בראשן". והביאו להלכה בדרכי משה להרמ"א או"ח סי' ש"ג, וברמ"א שם סי' ע"ה ס"ב. וכן נקטו להלכה להתיר פאה נכרית "רוב רבותינו, וגם מאלו שסומכין עיקרי ההוראה עליהם" (לשון שו"ת אגרות משה דבסמוך), ומהם: לבוש אורח חיים סי' ע"ה, מגן אברהם שם סק"ה, וסיים "דלא כבאר שבע שחולק עליו והאריך בסוף ספרו בדברים דחויים", שו"ע הרב שם ס"ד, פרי מגדים שם באשל אברהם סק"ה, והביא קצת ראיה מכתובות עב. "וראשה פרוע דבר תורה", ולא מוקי בפאה נכרית ודת יהודית, שמע מינה דלית בה דת יהודית ושרי". משנה ברורה שם ס"ק ט"ו. גדר עולם להחפץ חיים בכמה מקומות. וכן הפוסק האחרון מהספרדים בכף החיים שם ס"ק י"ט, מסיק להלכה ש"כן היא הסכמת האחרונים להתיר כדברי הרמ"א". וכן פסקו להקל בפאה נכרית רבני זמננו, בשו"ת משפטי עוזיאל חלק אה"ע מהדורא תניינא סו"ס צ"ד, שו"ת ישכיל עבדי חלק ז' אה"ע סי' ט"ז, שו"ת אגרות משה אה"ע ח"ב סי' י"ב, ועוד.

ואך שיש הרבה מגדולי האחרונים שאסרו לצאת בפאה נכרית, יש לומר דנראה שיש להקל יותר בזה הזמן, כיון שיודעים העולם שיכולין עתה לעשות פאה יפה כל כך שתיראה כשערות עצמה (יש להעיר כעין זה מהרא"ש נדה פרק ט' ס"ז, וכן פסק בשו"ע יו"ד סי' רח"צ ס"א, שמה שאסרו חז"ל לתפור בגדי צמר או פשתן בחוטי משי זהו רק בזמנם שלא היה המשי מצוי, וחששו למראית העין, אבל בזמננו שבגדי משי מצויים בינינו והכל מכירים ויודעים בהם אין לחוש לאסור תפירת בגדי צמר בחוטי משי. ועיין עוד כעין זה בשו"ת יגל יעקב (גוטליב) חלק יו"ד סי' כ"ג בענין קוקוס טחון הדומה לחמאה, ועוד). ופוק חזי מאי עמא דבר בעוונותינו הרבים ברוב המדינות, פרקו נשים רבות מעליהן עול דת משה ויהודית והולכות בפומבי בשערותיהן הטבעיות, ובעת כזאת בודאי צריכין להיות ערום ביראה, ועל כן טוב יותר להישען על דעת הפוסקים המתירין כדי שלא אתיא קולא מחומרא (שו"ת סתרי ומגיני ח"ב סי' מ"ד).

חלק מהמתירים פאה נוכרית

ה"שלטי הגבורים",הרמ"א, ה"סמ"ע", ה"מגן אברהם", ה"פרי מגדים", הגר"א, ה"שו"ע הרב",ה"משנה ברורה",ה"כף החיים", ה"ערוך השולחן", ה"בן איש חי".

האוסרים פאה נוכרית

• באר שבע
• הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר ח"ה אבהע"ז סימן ה
• שו"ת דברי חיים יו"ד ח"ב סימן נט
• דעת תורה למהרש"ם או"ח סימן עה
• לחמי תודה לרב צבי הירש הורוויץ
• שנות חיים (לרב שלמה קלוגר) סי' שטז
• תשורת ש"י ח"א סי' תקע
• דברי יחזקאל עה"ת דרוש לשבועות
• מגן גיבורים או"ח סי' עה אלף המגן סק"ג
• לב העברי ח"א דף פא

האם עדיף פאה נוכרית או מטפחת/כובע

יש כמה וכמה פוסקים הטוענים שיש להעדיף לבישת פאה נכרית על כיסוי השיער ע"י מטפחת או כובע, מכיון שבהן קשה לכסות כל השיער בתמידות. לעומת זאת יש פוסקים אחרים שאומרים שיש להעדיף כיסוי הראש ע"י מטפחת או כובע (חלק מהמקורות הובאו בשו"ת יביע אומר חלק ה' אבה"ע סימן ה')

"בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות, והרי רואים במוחש, אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השער בלתי מכוסה (על כל פנים במשך זמן קצר), זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול וכהפסק דין בשו"ע" (ספר ליקוטי שיחות ליובאוויטש, חלק י"ג עמ' קפ"ט). עוד מעלה בלבישת פאה נכרית (לאפוקי כובע ומטפחת), דבפאה נכרית אין הברירה בידה להעביר הפאה נכרית מעל ראשה (וממילא לגלות שערותיה) במקום נסיון, מה שאין כן במטפחת וכדו', דקל מאוד להסירה, ואין בהסרת מטפחת בושה כל כך וכו' (ראה ספר ליקוטי שיחות שם עמ' קפ"ח - ק"צ).

לטענת המעדיפים פאה נוכרית, האוסרים פאה נכרית היא חומרא העלולה לפעמים להביא לידי הרבה קלקולים. שלהמחמיר שתלבש מטפחת או כובע במקום פאה נכרית, הרי צריכה האשה להיזהר ביותר שכל שיערה ממש יכוסה תמיד במטפחת, שזהו דבר קשה וכנ"ל. אבל בלאו הכי (שלפעמים מקצת שערה תתגלה מתחת המטפחת), הרי יצא שכרה בהפסדה, שגילוי שערות ממש איסור חמור הוא פי כמה מפאה נכרית אף לדעות המחמירים (דת והלכה סי' א'). ועל דבר אלה הלובשות מטפחת על גבי הפאה נכרית (ומקצת הפאה נכרית מגולה) לחוש לדעות המחמירים הנ"ל, יש לומר דגם בזה יש חשש קלקול, שהרי לעיני הרואים (ובפרט מרחוק) מראה הפאה נכרית (ובפרט המובחרות) כמראה שיער ממש, ונראה כאילו הולכות במקצת שיער עצמה מגולה, ואיכא בזה משום חשד ומראית עין.

קישורים חיצוניים

• שיעורים בנושא פאה נוכרית לדעת האוסרים (בעיקר: הרב עובדיה יוסף, הרב דן סגל, הרב שלום שבדרון)

[[