יש לו מנה רוצה מאתיים

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טבעו של אדם שאינו מסתפק במה שיש לו.


בגמרא (סוכה נב, א) מובא: "לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה".


בספר "בית הלוי" מבאר זאת: לכשנתבונן נראה שכל תשוקת העולם הזה וחמדתו אינם אלא בבחינת דמיון כוזב. רואים אנו בחוש בכל ענייני העולם הזה, שההשתוקקות אליהם גדולה לאין ערוך מן התענוג שיש בהם באמת. בשעה שאדם חומד דבר מסויים, נדמה לו כאילו הוא דבר נפלא ותענוג גדול, וכאשר מגיע לדבר עצמו הוא מתאכזב ואינו מוצא בו את סיפוקו. עובדה זו חוזרת על עצמה בכל סוגי התאוות והתענוגים. גם מה שאמרו חז"ל "יש לו מנה רוצה מאתיים" נובע מן הדמיון הכוזב. כל זמן שהמנה איננו בידו נדמה לו שכאשר ישיגו יהיה מאושר. אך כיון שהשיגו וראה שהאושר עדיין ממנו והלאה, מדמה הוא לנפשו שהחסרון הוא במיעוט הכסף. לפיכך משתוקק מיד למאתיים, וכן הלאה לעולם.


ומעשי בני אדם, הסותרים את עצמם מיניה וביה יוכיחו. מצד אחד רודפים הם אחרי רווח ממון ללא כל מעצורים כמעט, בקיץ, בחורף, בשמש הלוהטת, בשלג ובקור. שום דבר אינו עוצר בעדם, אפילו על בריאותם אין הם שמים לב. מזה משמע שהכסף חשוב להם יותר מהבריאות. מאידך גיסא, כאשר הם נופלים למשכב, יוציאו את מיטב כספם על רופאים וכדומה. משמע שהבריאות עדיפה יותר.


הכיצד? אלא, כל זמן שעדיין אין לו את הכסף הוא מחשיבו ומחבבו יותר מבריאותו. אך לאחר שהשיג את הכסף, מכיר היטב כי בריאות הגוף חשובה הימנו, וכל מה שחמד את הכסף - לא היה אלא מכח דמיון שוא.


נמצא, שכל מי שרודף אחר העולם הזה, רודף להשיג דבר שאינו בנמצא כלל. מכיון שההנאה שאליה הוא נושא את נפשו אינה קיימת. על כל פנים, כל דברי העולם הזה והנאותיו הם קטני ערך מאוד. רק הדמיון והתשוקה מגדילים אותם. כל חוזקו של היצר הרע הוא רק בעת רצון וחמדה, אבל אחרי שמגיעים לדבר, מוכח בעליל שאין בו ממש. משום כך, הצדיק שכובש את יצרו ומתגבר על יצרו בשעה שמפתהו, הרי הוא כובש את יצרו בשעה שהוא חזק מאש - שעת הדמיון, ולכן נדמה לו כהר. אבל הרשע שמיד עם בוא היצר הרע והתשוקה, הוא עושה את רצונם ורואה שאין במעשה שום ממש והנאה כלל, משום כך לעתיד לבוא, כשיתבונן במעשיו שעברו שלא היה בהם אלא הנאה מועטת בלבד, ייראה לו היצר הרע כחוט השערה, ואז בוכה הוא שבשביל דבר מועט כזה נכנע ליצרו.