ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
לפיכך, האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי בשכר שאשתדל לטובתך אצל השלטון או בשכר שאעשה לך מלאכת יום כפועל" - אינה מקודשת אלא אם כן נתן לה פרוטה, אבל אם לא נתן לה פרוטה אינה מקודשת, שמאחר ולא בגמר עבודתו זוכה הפועל בשכרו אלא מהתחלת עבודתו ועד סיומה הולכת ומצטרפת לו שכירותו, נמצא שבגמר העבודה אין השכר אלא כמילווה {{מקור| | לפיכך, האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי בשכר שאשתדל לטובתך אצל השלטון או בשכר שאעשה לך מלאכת יום כפועל" - אינה מקודשת אלא אם כן נתן לה פרוטה, אבל אם לא נתן לה פרוטה אינה מקודשת, שמאחר ולא בגמר עבודתו זוכה הפועל בשכרו אלא מהתחלת עבודתו ועד סיומה הולכת ומצטרפת לו שכירותו, נמצא שבגמר העבודה אין השכר אלא כמילווה {{מקור|חוב|כן}}, והמקדש במילווה אינה מקודשת. | ||
גרסה אחרונה מ־13:43, 5 בספטמבר 2012
|
|
חובו של בעל הבית כלפי הפועל חל מתחילת עבודתו של הפועל ועד סיומה, על כל פעם ופעם שעשה הפועל מלאכה השווה פרוטה.
בעל הבית ששכר פועל לבצע עבורו עבודה, רואים את חובו כלפי הפועל כאילו כל פעם ופעם שעשה הפועל מלאכה השווה פרוטה, נתחייב בעל הבית לשלם לו, שכן לא בגמר עבודתו זוכה הפועל בשכרו אלא מהתחלת עבודתו ועד סיומה הולכת ומצטרפת לו שכירותו.
לפיכך, האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי בשכר שאשתדל לטובתך אצל השלטון או בשכר שאעשה לך מלאכת יום כפועל" - אינה מקודשת אלא אם כן נתן לה פרוטה, אבל אם לא נתן לה פרוטה אינה מקודשת, שמאחר ולא בגמר עבודתו זוכה הפועל בשכרו אלא מהתחלת עבודתו ועד סיומה הולכת ומצטרפת לו שכירותו, נמצא שבגמר העבודה אין השכר אלא כמילווה (חוב), והמקדש במילווה אינה מקודשת.