יואב בן צרויה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יואב בן צרויה היה שר צבא דוד המלך. היה נאמן לו מאוד עוד לפני היותו מלך, ביסס את שלטונו, והוביל את מסע הכיבושים של דוד.

אישיותו

יואב מסמל במורשת היהודית גיבור ללא חת. ליואב היתה אישיות חסרת פשרות ועקשנית, על כל המשתמע מכך - לטוב ולרע. הוא היה אסטרטג גאון וחריף, וגם כוחו הפיזי היה רב. תרומתו של יואב לעם ישראל גדולה ביותר, כשהמשנה מדברת על כך שאין להוציא את הרוצח בשגגה מעיר המקלט אפילו אם עם ישראל זקוק לו בדחיפות למשימה לאומית, היא מביאה כדוגמה את יואב בן צרויה. גם מבחינה תוך-מדינית ליואב הייתה השפעה גדולה, והעובדה שתמך באדוניה למלוך תחת דוד הפכה את אדוניה למתמודד העיקרי על התפקיד. יואב השתתף במספר קנוניות שלטוניות, הרג מספר אנשים בכירים בניגוד לדעת דוד, דבר שעורר עליו את זעמו. בכל המקרים הללו יואב לא חשש להוכיח את דוד על התנהגותו הפשרנית העלולה לקרוע מידיו את המלוכה.

משפחתו

יואב היה מן האנשים היחידים במקרא שיוחסו בשם אמם. ע"פ חז"ל, צרויה אמו היתה אחותו של דוד. ליואב היו שני אחים מפורסמים: אבישי בן צרויה ועשהאל, שניהם מגיבורי דוד.

תולדותיו

לפני המלכת דוד

לאחר שה' מאס במלכות שאול ושמואל משח את דוד, ולאחר שניצח דוד את גלית בקרב המכריע בעמק האלה, והיה מנגן לשאול כשמצב רוחו היה רע. שאול החל לקנא בדוד, ניסה להרוג אותו והתייחס אליו כמורד במלכות. דוד ברח למדבר וקיבץ סביבו מאות בודדות של לוחמים, ביניהם שלשת בני צרויה: אבישי, יואב ועשהאל. בתחילה הוביל אבישי מבין האחים והיה יד ימינו של דוד בכל אשר הלך, עד הקרב על ירושלים בו מונה יואב לשר צבא דוד . עד אז היה יואב, כאמור, דמות פחות מרכזית בצבא דוד.

תפקידו בצבא דוד

מצד אחד היה יואב בקרבת דוד זמן רב ודאג לתכנון מבצעים ואישורם בשלטון, בדומה לשר הביטחון של ימינו. יואב גם היה אחראי על חלוקת פקודות מעשיות על חייליו, בדומה לרמטכ"ל של ימינו, אך לא ניתן להתעלם מהעובדה שיואב גם לחם עם חייליו בשטח הקרבות ממש, לכן יהיה ניתן לתארו בכינוי "מצביא".

"משחק הנערים"

בזמן שדוד היה מלך רק על שבט יהודה, ואיש בשת בן שאול היה מלך על שאר שבטי ישראל, היה יואב בן צרויה שר צבא דוד, ואבנר בן נר שר צבא ישראל. שני הצבאות נפגשו בגבעון משני הצדדים של ברכת גבעון. ואבנר הציע לבחון את היכולת של הלוחמים בקרב שמואל ב "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו", יואב קיבל את ההזמנה ושנים עשר חיילים מכל צד נחלמו אלו באלו וכולם מתו יחד. מיד לאחר מכן, התלקחה מלחמה קשה בין הצבאות, כאשר ידם של צבא יהודה על העליונה. עשהאל שהיה מהיר מאוד שמואל ב "קל ברגליו כאחד הצבאים אשר בשדה" החליט שהוא הולך להרוג את אבנר ורדף אחריו. אבנר ברח, ומידי פעם ניסה פנה אל עשהאל וניסה לשכנע אותו לוותר על הרעיון, בטענה שהוא - אבנר חזק ממנו ויהרוג אותו, ולא נעים לו מאחיו יואב. עשהאל לא וויתר ויואב הרג אותו. בעקבות זה, יואב ואבישי החלו לרדוף אחרי אבנר, ובני בנימין התקבצו אל אבנר. בערב נעמד אבנר על ראש גיבעה וביקש מיואב להפסיק את המלחמה המיותרת שמואל ב "הלנצח תאכל חרב", יואב האשים את אבנר בכך שגרם למלחמה המיותרת ובכל זאת תקע בשופר לאות על סיומה של המלחמה. סיכום ההרוגים במלחמה: 360 מאנשי אבנר, ו20 מעבדי דוד. עם זאת לאחר מכן יואב הרג את אבנר כנקמה על הריגת אחיו עשהאל.

גדלותו בתורה

כתוב איפה שהוא שיואב בן צרויה שר צבא דויד למד תורה ואף היה ת"ח- תלמיד חכם! והיה גלגולו של אחד מבני קרח:אסיר,אביאסף,אלקנה